יתנו, יקבלו

הדיווחים סביב עיסקה כביכול הנרקמת בין ראש הממשלה לשר האוצר, ולפיה תמיכת נתניהו בתוכנית ההינתקות תהיה כרוכה בתמיכת שרון בהמלצות ועדת בכר, הביאו אותי להרהור על קווי הדמיון בין התחום המדיני לכלכלי.~ נתניהו טורח להדגיש כי הוא מוטרד מתוכנית ההינתקות שכן זו סוטה מהעיקרון ההדדיות המקודש עליו ("יתנו, יקבלו" וגו`). מעניין לבדוק אפוא האם מקיים נתניהו את עקרון ההדדיות החביב עליו בתחום היקר לליבו. ניקח לדוגמא את הטבות המס בהם זכה העשירון העליון ובמיוחד המאיון העליון, עניין של 8.7 מילארד ש"ח מאז תחילת הרפורמה. בעולמו של ממשיל המשלים מרחביה (הקרדיט לאריאל רובינשטיין), קבוצה זאת היא הקטר המושך את רכבת המשק שהיא היא האיש הרזה הסוחב על גבו את האיש השמן. אולם במתן הטבות מפליגות ללא תמורה נשבר עיקרון ההדדיות. גם אם נניח שדווקא הממשלה היא שצריכה לבצע את הצעד הראשון ולהפחית מיסים ותשלומי ביטוח לאומי לעשירים, האם לא צריך להתנות לפי שיטת נתניהו את המשך מתן ההטבות בתמורה כלכלית כלשהי, למשל עליה בהיקף ההשקעות או התעסוקה ? אם נתניהו אכן ישר ועקבי, מן הראוי שיישם את השקפתו וישעה את המשך מתן ההטבות במס למולטי-עשירים, עד שהללו "יתנו" צמיחה, עליה בהשקעות, ויצירת מקומות עבודה.