צדק, לא צדקה, יציל ממוות

יוסי דהאן

כמו שכתב כאן חברי איציק ספורטא זו עונת הפילנתרופיה, תאגידים כלכליים, ערוצי תקשורת, בנקים מסחריים ושלל עמותות ובתי תמחוי עסוקים במתן צדקה למאות אלפי הנזקקים, קרבנות המדיניות הכלכלית.

זהו זמן מתאים לומר כמה דברים בגנות הצדקה ובזכות הצדק, לנסות לשרטט את ההבחנה בין שני המושגים הללו וההקשרים החברתיים בהם הם מיושמים.~

משמעות המושג צדק בלטינית היא להקצות לכל אחד את המגיע לו. הויכוח במחשבה הפוליטית נסב סביב שני עניינים: אחד, מהו מושא החלוקה של עקרונות הצדק, כלומר מה מחלקים, האם רק חירויות או גם הכנסות, הזדמנויות עמדות עוצמה וטובין חברתיים אחרים. שניים, מהם עקרונות הצדק הראויים. (לדוגמה, האם כל אחד על פי צרכיו, או על פי תרומתו, או על פי מעלותיו ועקרונות נוספים שהוצעו במהלך הדיון ההסטורי אודות צדק חלוקתי).

מה שברור הוא שעקרונות צדק קובעים מהן הזכויות והחובות של כל אדם בחברה שהעקרונות חלים עליה. במדינת רווחה דמוקרטית מודרנית עקרונות הצדק נגזרים מערכים מוסריים המתייחסים אל כל אדם כאל יצור אוטונומי ובעל ערך עצמי שווה. הסדרי מדינת הרווחה קבעו מערך זכויות שכל אדם (יותר נכון אזרח ותושב) צריך ליהנות מהן. זכויות חברתיות כגון חינוך, דיור, בריאות וקיום מינימלי בכבוד. משמעותן המעשית של זכויות אלו היא שעל המדינה מוטלת חובה לממשן באמצעות הספקת שירותים חברתיים ורשת ביטחון סוציאלית. שירותים אלו של המדינה אמורים להבטיח את הזכויות הללו גם כאשר אדם אינו נמצא במעגל העבודה בשל אבטלה, מחלה, זקנה או טעמים אחרים המונעים ממנו להשתתף במעגל העבודה. מטרת נוספת של ההסדרים המוסדיים שבבסיס מדינת הרווחה היא לתקן את הכשלים והתוצאות הבלתי שוויוניות שיוצר השוק הכלכלי.

בקיצור עקרונות של צדק חברתי הם עקרונות הנגזרים מהנחות מוסריות ועניינם חלוקה של טובין חברתיים וכלכליים כחירויות, עושר, הכנסה, הזדמנויות ועמדות עוצמה. ביטויים המוסדי של עקרונות אלו הוא, בין היתר, זכויות חברתיות ועקרונות המנחים את המדיניות הכלכלית והחברתית.

בניגוד לצדק המגלם מדיניות פומבית של מוסדות פוליטיים, צדקה היא מעשה אינידיבידואלי של יחידים, בעוד שצדק עוסק בצרכים לטווח ארוך של בני אדם ובמדיניות שעניינה טיפול בשורשי הבעיות החברתיות והכלכליות, צדקה עוסקת בסימפטומים, בצרכים מידיים חלקיים – ארוחה לחג מנדבני ערוץ 2 פותרת את בעיית העני הרעב לערב אחד, בבוקר שלמחרת פסטיבל הפילנתרופיה העני יתחיל במרדף חדש אחר הארוחה הבאה. צדקה לא מבטיחה מקור פרנסה לטווח ארוך, לא שירות רפואי הולם ולא חינוך איכותי.

בעוד שעקרונות צדק עוסקים במידה מסוימת בשינוי ההסדרים המוסדיים שגורמים לאי צדק, צדקה מנציחה את המצב הקיים, היא לא משנה את יחסי העוצמה החברתיים הכלכליים והפוליטיים. היא לא מעצימה את הנזקקים ולעיתים רק מגבירה את תלותם בבעלי הממון והכוח.

בצדקה ההנחה המובלעת היא שקיומם של אנשים עניים, רעבים ומובטלים אינו תוצאה של מדיניות כלכלית וחברתית מתוכננת מעשה ידי אדם, ההתייחסות אל הנזקקים היא כאל קורבנות של כוחות נסתרים ועלומים, מעין הוריקן או רעידת אדמה, שאיש אינו אחראי להם.

הצדקה פורחת בדרך כלל כאשר הצדק מתדרדר. הפילנתרופיה מתחזקת כאשר הסולדריות החברתית מתפוגגת.

עקרונות צדק מתייחסים לאדם כאדם אוטונומי בעל זכויות הראוי לכבוד. בעוד שמי שמבקש צדקה הוא נטול זכויות. קבלת הצדקה אינה זכות אלא תלויה ברצונו הטוב של נותן הצדקה. לעני אין זכות לתרומתו של נותן הצדקה. ירצה ייתן לא ירצה לא ייתן. על הפילנתרופ לא מוטלת חובה לתת צדקה.

צדקה היא תהליך מתייג ומשפיל, תחשבו על ההרגשה של מובטלת העומדת בתור לקבלת חבילת מצרכים לחג, על הפגיעה בכבודה של מי שצריכה להיחשף בפומבי כענייה הזקוקה לחסד.

בישראל הפכה הצדקה למדיניות חברתית וכלכלית של הממשלה, הממשלה מייצרת זרם גובר והולך של עניים ונזקקים, ובמקרים מסוימים גם מציעה לנזקקים הסדרי צדקה כפתרון לבעייתם. הצעתה של שרת החינוך לילדים רעבים לפנות לבתי תמחוי היא דוגמה לכך.

צדקה גם הפכה למכשיר אפקטיבי לקידום מכירות ובניית מוניטין של גופים כלכליים, ערוצי תקשורת וסלבריטאים ציניים. השיווק הפילנתרופי של התאגיד הכלכלי באמצעות צדקה הוא אפקטיבי כיוון שהגוף המסחרי לא מפרסם את סחורתו בגלוי אלא באופן מוסווה באצטלה של גוף בעל פנים חברתיות רגישות התורם לקהילה. בשנים האחרונות גילתה התקשורת המסחרית את העוני כמכונה לייצור רייטינג, כמה מאנשי התקשורת המרכזיים בתקשורת הישראלית חבים את הקידום האישי שלהם לעניים נזקקים שהסלבריטאים הרחמניים הללו נחלצו לעזרתם בפריים טיים.

מעניין שאותם תאגידים כלכליים ותקשורתיים הם לעיתים השחקנים המרכזים בתמיכה וקביעה של מדיניות כלכלית וחברתית היוצרת את מאגר הנזקקים ההולך ומתרחב. איל טקסטיל המעביר את מפעליו לירדן ובעקבות זאת מפטר מאות פועלות טקסטיל מקים לאחר מכן עמותה לחלוקת ארוחה חמה לילדיהן הרעבים. או בנק המפנה משפחה מביתה בשל אי תשלום משכנתת עושק, תורם תיקים לילדיה לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה.

חלק מאנשי עסקים והעיתונאים הללו הם גם הדוברים המרכזיים של התעמולה המתארת את העניים כאשמים בגורלם, את המובטלים כפרזיטים והאמהות החד הוריות כבלתי אחראיות.

מבצע של "ידיעות אחרונות" מדגים את הציניות של הצדקה הישראלית. בזמן הפגנת האמהות החד הוריות מול הכנסת, נחלץ העיתון לעזרתו של שר האוצר. העיתון, בראשותו של הכתב הכלכלי גד ליאור, פתח במבצע לאיתור מקומות תעסוקה לאמהות חד הוריות. העיתון פנה למעסיקים ואלה הודיעו שהם מוכנים להעסיק אמהות חד הוריות במפעליהם. בעיתון הופיעו תמונות של נשים במקומות העבודה החדשים שלהם. שר האוצר ברך את העיתון והודיע שבניגוד לטענת המבקרים העיתון הוכיח שיש מקומות עבודה למי שמעוניין לעבוד ולא רוצה להמשיך להתבטל ולנצל את כספי המדינה. תמונת השר מעיין שבע רצון בתמונות הזוכים המאושרים פורסמה בעיתון.

כמה חודשים לאחר תום המבצע ערך אביב הורביץ מעיתון "העיר" תחקיר שגילה שחלק גדול מהנשים הללו אינן עובדות, הן לא הועסקו במקומות העבודה שהובטחו להן.

תוצאות פרוייקט הצדקה היו שמעסיקים ציניים זכו בפרסום יקר ללא תשלום בעמוד הראשון של העיתון, שר האוצר זכה להוכיח טענה מרכזית בתעמולתו "יש עבודה אבל אנשים לא רוצים לעבוד", ו"ידיעות אחרונות" מכר עיתונים והציג את עצמו כעיתון הפועל למען הנזקקים והמובטלים. המפסידות היחידות היו האמהות החד הוריות.

כך סיכמה זאת ליליאן אלון, אחת מקורבנות מדיניות הצדקה של "ידיעות אחרונות": "לא עבדתי יום אחד ב`סקאל` וכל הפרסום הזה היה בולשיט, מה שקרה הוא ש`ידיעות אחרונות` הזמינו אותי להצטלם והבטיחו שיסדרו לי עבודה, למחרת פורסמה תמונה שלי בעיתון והיה כתוב שהתקבלתי לעבוד ב`סקאל`. ביום שבו הצטלמתי דיברתי עם המנהל, סיכמנו שאני אתחיל לעבוד והוא אמר לי לחכות לטלפון, אבל הוא לא חזר אליי … בסופו של דבר הכל התברר כקרקס, שממנו למדתי לא להאמין לשטויות".

צדקה לא מבטיחה תעסוקה, היא ודאי לא תציל ממוות, לצדק לעומת זאת יש סיכוי.

  

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. חזי מחלב

    אין לך מושג יוסי (בעצם יש לך הרבה מושג), כמה אתה צודק בעניין ההבדל בין צדקה לבין צדק חברתי.
    אתמול התבקשתי להכין כתבה על חלוקת מזון של עמותת צדקה לעניים שבעניים ערב החגים.
    בדרך-כלל אני נמנע בשנים האחרונות מלעסוק בתחום הרווחה, משום שיש הרבה דברים שאיני יכול לומר בפירוש, למשל על החפיפה הכמעט מוחלטת בין מוצא לבין מעמד במדינה הזאת.בכל זאת מדובר בערוץ ציבורי.
    חשבתי, אם כן ביני לביני, איך לעשות כתבה שלא תהיה עוד כתבה במסכת עשרות הכתבות של חלוקת מזון לנצרכים ערב החגים.
    החלטתי להדגיש שני עניינים בקריינות.את ההבדל בין צדקה לבין צדק חברתי או חלוקתי,והטעמתי את העובדה שצדקה פוגעת לעיתים (לא רציתי לומר תמיד) בצדק החברתי.
    כמו כן הדגשתי בקריינות שלי את העובדה שלא צריך להיות אמון על הדיאלקטיקה המרכסיסטית, כדי להבין, שהכוונות של האנשים הטובים המחלקים מזון לעניים, מובילות לעיתים לגיהנום.חלוקת מזון ערב החגים ובשאר ימות השנה מותירות את העניים על סף רעב (התמונות בכתבה מאתמול היו מדהימות: רחוב רוקח בשכונת בית-ישראל היה חסום כולו בחבילות מזון)ומביאות אותם לידי פאסיביות.
    מנהל עמותת "יד עזרא ושולמית",אדם חרדי הרחוק מעולם הפילוסופיה הפוליטית, דווקא הוא שהדגיש בדבריו כי הוא רואה יום יום את דמעות הילדים העניים, אינו מבין את השקט ברחובות ,ואיך זה שהעניים לא "הופכים" את המדינה.
    עשיתי בעבר מאות כתבות בענייני רווחה, ומעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות. בייחוד אמורים הדברים כלפי ההדגשה של ההבדלים בין צדקה לבין צדק חברתי וה"דיאלקטיקה" של עמותות הצדקה.

    חזי מחלב הוא כתב ב"מבט" ,תכנית החדשות של ערוץ אחד.

  2. רון גולדרינג

    נניח שצדק הוא עניין ליפי נפש ולוזרים, וצדקה היא אמצעי זול לקניית יחסי ציבור. ומה באשר לתבונה? אם מציירים את התפתחות החברה הישראלית על ציר הזמן, ברור, שלפני שמדד אי השויון של ג'יני יגיע פה – ל-0.99
    ומספר העניים יגיע לשלושה מיליון, יהיה כאן פיצוץ חברתי או קריסה מוחלטת לאלימות ואנרכיה.
    האינתיפאדה הראשונה הפתיעה את כל ה-"מומחים", ממש כמו שהמהפכה הצרפתית הפתיעה את מומחי התקופה. אירועים דרמטיים מתרחשים במועד בלתי צפוי במצב של העדר יציבות.
    המדיניות הנוכחית מערערת את היציבות החברתית, וסופה להביא לפיצוץ. כשזה יקרה – איש אינו יודע לאן נגיע.
    השאלה שצריכה לעמוד על סדר היום היא: מה צריך לעשות כדי למנוע את הפיצוץ החברתי?
    יש לא מעט אנשים שלהם הצעות טובות מה צריך לעשות. הבעיה היא שהשאלה איננה נשאלת, וממילא אין רצון לשמוע שום הצעה (מלבד, כמובן, "ההצגה היחידה בעיר" – קיצוץ לחלשים, הפחתת שכר והעברת כספים מסיבית לבעלי הון כדי "לעודד תעסוקה", מבלי להציב שום תנאי למוטבים)

  3. דוד איש ההר

    כמה עוד נוכל לזעום ולרתוח אל מול פניו המדושנים של אחד יולי עופר או גלריית המחוייטים של אינטל ששאבה 4.5 מיליארד שקל ממרכז ההשקעות ובתמורה מעסיקה כמה מחלקי תה מקרית גת במפעל המצוחצח.

    יש מימשק חיבור אחד בין הכסף הגדול לבין המוני המשוועים לפרנסה. מימשק שמתחבר אפילו לחרטוט הקבוע של ביבי על יזמות וכלכלה חופשית.

    סבורני שיש מקום להאדיר את הכלי הקרוי "קרן לעסקים קטנים". את אותם מיליארד דולר שנשפכו על אינטל ניתן לחלק ל-10,000 יוזמות אנושיות קטנות ומאד אמיתיות שכל אחת מהן תוכל להישען על הון ראשוני של 100,000 דולר.

    ניתן להקצות 5% מכל השקעה קטנה כזו למומחה שישב עם היזם הקטן ויארגן את שאיפותיו העסקיות לאותה שפה בדיוק שאיתה הולך יולי עופר לבנקים שלנו ולשווקים.

    עם 100,000 דולר יכולה ויקי קנפו להקים בית מאפה, חנות אופנה ואפילו בית תוכנה קטנצ'יק אם מאד תרצה.

    דמיינו בפריפריה – 10,000 יוזמות כאלה.

    מבחינת המדינה – פיזור הסיכון כאן הוא אופטימלי והיתכנות ההחזר היא בשמיים, שהרי מדובר על עסקים מאד מוחשיים וקרובים לקרקע. (להבדיל מקידוחי נפט באמצע הים)

    החקיקה קיימת והמוסד קיים – רק שאין לו לובי וכל שנה מנסים לצמצם את התקציב הכולל שלו או להציב התניות מפגרות למשקיע הקטן שלמעשה מנטרלים את אפקטיביות ההשקעה.

    יוסי, אם אתה מזדהה עם הבריף לעיל – הענין שווה איכורים קבועים והטרדה קבועה של התמ"ת.

  4. שלי יחימוביץ'

    יוסי, כמובן שאני מסכימה עם כל דבריך ואף מבקשת להוסיף עליהם.
    ראשית- דוגמא:
    לפני כחצי שנה פתחה מקדונלדס ביוזמת בלהות פילנתרופית: היא סגרה סניף שלה, והפכה אותו לבית תמחוי לילדים. השיטה עובדת כך: מקדונלדס גייסה כל מיני קרנות ידועות (קרן ראשי, הרוח הישראלית, ועוד) וכולם יחד הנפיקו מערך שבו ילדים מהפריפריה מוסעים פעם בשנה במאורגן מבית הספר שלהם כדי לחוות בחינם את הפלא השמיימי של אכילת הג'אנק פוד של מקדונלדס.
    כמובן שהעניין לווה ביחסי ציבור סוערים. צוותי טלוויזיה, רדיו, עיתונות כתובה – הוזמנו לצלם את טקס התמחוי הראשון, וכך זכינו לתצלומי תקריב דוחים של פיות הילדים כשהם אוכלים צ'יפס וקציצות שמנוניות, בצרוף ראיונות אוהדים עם המנכ"ל, עומרי פדן. (אגב, את ההורים של הילדים לא שאלו אם אפשר להשתמש בקטנים לצרכי יחצ"נות, אחרי הכל, מדובר בילדי פריפריה).
    בפינה "גילוי דעת" באולפן ששי, עשיתי תחשיב של היקף היחצ"נות, בסיוע חברת יפעת ובאמצעות תעריפי הפרסום המקובלים על פי דקות מסך, זמן שידור ואינצ'ים.
    תוצאות החישוב הראו שבתוך כעשר שעות, במרוכז, קיבלה מקדונלדס פרסום חינם כדלקמן:
    עיתונים: 260 אינץ' סה"כ, השווי: 113,000 שקלים.
    טלוויזיות: 15.5 דקות סה"כ, השווי: 412,000 שקלים.
    רדיו: 9 דקות סה"כ, בשווי 6500 שקלים.
    כך הגענו, בלי למצמץ, למתנה ששוויה יותר מחצי מיליון שקלים. צריך לציין שההערכה הזאת לא מתחילה אפילו לשקף את השווי האמיתי, כיוון שכאן, שלא כמו בפרסומת רגילה – לא מזפזפים. צורכים את הפרסום כדווח אוביקטיבי.
    עד כאן מקרה מקדונלדס.

    ועוד כמה הערות כלליות:
    -תרומה של עסקים גדולים היא הוצאה מוכרת לצרכי מס. כלומר – תרומה כזאת מפחיתה את שיעור המס שהם צריכים לשלם בהתחשבנות עם שלטונות המס. מה זה אומר? שהתרומה היא בעצם גם על חשבוננו, כיוון שקופת המדינה מקבלת מהם פחות. על חשבוננו – אלא שלא אנחנו נהנים מהקרדיט ומההילה הפילנתרופית, ולא אנחנו מחליטים על יעדי התרומה.
    -מה קרה לעניין ההוא, המיושן, של מתן בסתר? של אי-הלבנת-פניו של מקבל הצדקה? איך הידרדרנו לוולגריזציה הראוותנית, הדוחה והמיוחצנת הזאת, שמאפיינת היום כמעט כל צדקה ונדבה?
    -והכי חשוב: התרומות, בעיקר תרומות האוכל ומוצרי הבסיס – הן פלסטר על סרטן (סליחה על הקלישאה). לדחוף פסטה ואורז לפה של אדם שאומר "אני רעב" זו סתימת פיות, הצגה. נסיון לכבות מרי ומחאה ע"י מצג שווא, מראית עין, זיוף של תיקון המציאות. צדקה (זו הממוסדת, ההמונית, לא זו האמיתית שבין אדם לחברו) אינה מתקנת אי-צדק. להיפך, היא מאפשרת לו להתקיים באין מפריע.

  5. מישהו

    במקום שיצביעו למפלגה חברתית כמו מרצ הם מצביעים ליכוד – בעיה שלהם אז שלא יאשימו אף אחד

  6. matityaho shemoelof

    merez is patronizing political party and the mizrachim can't vote for her.
    the mizrachim should to my opnion vore for Hadash…the true arab-jewish party