על משבר התיאוריה והפרקטיקה הכלכלית

רון גולדרינג

מנקודת מבטם של מנתח המערכות, המהנדס, מדען החברה, הביולוג ואנשי מחקר ומעש אחרים, התאוריה הכלכלית, או ביטויה בתהליך קבלת ההחלטות בתחום הכלכלי והחברתי, מעוררים השתאות: האם המורכבות העצומה של החברה והכלכלה האנושית מצטמצמות ל-"הכרחי להקטין את המגזר הציבורי", "הכרחי לשמור על רמת הגרעון כך שלא תעלה על X אחוזים", ו-"עידוד אנשים לעבוד" באמצעות הרעבתם? מהי המתודולוגיה העומדת בבסיס גיבוש המדיניות הכלכלית? מהם הפרמטרים המשמשים את המתודולוגיה? מה מגדיר את חיותה (viability)  של המערכת הכלכלית – חברתית? מהן התשומות המדעיות בתהליך גיבוש המדיניות?

בדיקה של הדיון הציבורי העוסק במדיניות הכלכלית-חברתית מגלה ליקויים, שכבל תחום אחר לא היו נסבלים. גשרים שתכנונם היה נסמך על בסיס מתודולוגי כזה היו מתמוטטים עוד לפני שהמכונית הראשונה הייתה עולה עליהם. חולים שריפויים היה מתבסס על תשתית רפואית כזו היו מתים בהמוניהם. ואף על פי כן – קביעת המדיניות הכלכלית ממשיכה להתבצע בשיטות כאלה.~ ואף על פי כן, הביקורת המתודולוגית על תהליך התכנון נשמעת בקול ענות חלושה, וכמעט כולה מפי אנשים שאינם כלכלנים על פי מקצועם. לא ניתן להסביר את הפגמים בדרך קביעת המדיניות הכלכלית רק באישיותם של מקבלי ההחלטות, יועציהם ופרשניהם. הבעיה נרחבת וחמורה יותר: קיימים פגמים יסודיים בתיאוריה ובמתודולוגיה הכלכלית. נכון יותר: הזרם המרכזי העוסק היום בתיאוריה ופרקטיקה כלכלית לא פיתח, או אימץ, מסגרת מדעית-מתודולוגית שתאפשר לשלב כלכלה, חברה ותחומים אחרים למודל כולל שייקח בחשבון גורמים רחבים ומשמעותיים יותר מאלה שנלקחים היום בחשבון בעת קביעת המדיניות הכלכלית. העדרו של מודל כזה גורם להתמקדות במטרות לא נכונות וכתוצאה מכך להעמקת המשבר.

מודל כזה קיים: תוך שימוש בכלים מתורת הקיברנטיקה העוסקת בבקרת מערכות, נבחנת התנהגותן של מערכות מורכבות בסביבה משתנה. הדוגמה המובהקת  למערכות מורכבות הוא האורגניזם הביולוגי. פרופסור קונסטנטין ברווי , המדען הראשי ממייסדי המכון לטכנולוגיות אינטלקטואליות באשדוד ניסח את "פרדיגמת החיות"  (viability paradigm) – הקובעת, שכל אורגניזם ביולוגי מצוייד במנגנוני בקרה שיבטיחו את חיותו לנוכח תנאי בריאות וסביבה משתנים. במרכזם של תהליכי הבקרה מבטיחי החיות נמצאת פעילותו האל-הכרתית של המוח.

יישום של פרדיגמת החיות למערכות מורכבות אחרות מראה, שבהגדרה מתאימה של "חיות" ניתן להגיע לתפעול ותחזוקה אופטימליים של מערכות תעשייתיות מורכבות. כך, למשל, "חיות" של מטוס משמעותה יכולתו לטוס ולהגיע בשלום לנחיתה. מתוך הגדרה זו נגזרות באופן היררכי הגדרות "חיות" למרכיבים שונים של המטוס, מזוהים הפרמטרים החיוניים, ונגזרים תהליכי הבקרה המפורטים הנדרשים. "פרדיגמת החיות" כבר יושמה בהצלחה בפרוייקטים טכנולוגיים.

בחזרה לכלכלה וחברה:  יישום של פרדיגמת החיות במסגרת חברתית דורש קודם כל הגדרה של חיות החברה. תנאי ראשון לחיות של חברה הוא יציבות: כללי משחק מוגדרים צריכים להשמר. האינטרסים החיוניים ביותר של אחד ממרכיבי החברה חייבים להשמר. עוני ורעב מערערים את היציבות. פשע ואלימות מעבר לרמה מסויימת אינם מאפשרים יציבות, וכך הלאה.

מתודולוגיה של קביעת מדיניות כלכלית-חברתית המבוססת על שמירת החיות של החברה תאפשר גיבוש מדיניות כלכלית-חברתית נכונה יותר ודיון ציבורי אינטליגנטי ודמוקרטי יותר. עצם הגדרת החיות וקביעת האינטרסים החיוניים של כל מרכיב בחברה יאפשרו שיתוף של קבוצות רחבות יותר בתהליך קביעת המדיניות, והכנסת תשומות מתחומי ידע אחרים (כמו סוציולוגיה, רפואה, עבודה סוציאלית) – תחומים המודרים היום לחלוטין מתהליכי גיבוש המדיניות הכלכלית-חברתית. שיטות מדידה שפותחו במסגרת מדעי הכלכלה והחברה ישמשו לקביעת פרמטרי חיות. אם היום הפרמטרים הדומיננטיים לקביעת מדיניות הם שיעור הצמיחה, גודל הגרעון והמושג הערטילאי "יעילות", שימוש במושג ה-"חיות" יביא אל מרכז הבמה פרמטרים אחרים כגון שיעור העוני ועומקו; היקף האבטלה מספר ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים; מספר הילדים בסיכון; שיעור הפשיעה וכו`.

אמצעי הבקרה הכלכליים והאחרים יבחנו על פי תרומתם לשיפור חיותה של החברה. בתהליך זה לא יזרקו לפח הישגי תורת הכלכלה: שיעור האינפלציה והחוב הלאומי יהוו חלק מקבוצת פרמטרי החיות. הידע הקיים על השפעתם של אמצעים כלכליים אלה ואחרים על פרמטרי החיות ישמשו את תהליך התכנון. אבל: לכל גורם במגזר הציבורי, ממשלתי, מקומי או אחר, יהיה חלק בשמירת חיותה של החברה. יהיו פרמטרים שעל פיהם ייבדק תפקודו: הגורמים העוסקים בבטיחות בדרכים ייבחנו לפי מספר הנפגעים. הגורמים העוסקים במניעת זיהום הסביבה ייבחנו על פי שיעור ירידת הזיהום, וכך הלאה.

הגדרה מאוזנת של חיות תמנע את הדומיננטיות המוחלטת שיש היום לשיקולי האוצר ובנק ישראל על שיקוליו של כל גורם אחר.  המבוא לתקציב המדינה יציג את "פרמטרי החיות" של החברה הישראלית, את התפתחותם בשנים האחרונות, את ערכי היעד שהוגדרו עבורם בשנת תקציב זו. הדיון הציבורי שיעסוק בתקציב יהיה מעוגן ביעדים, ולכן יהיה שקוף יותר. יעד כמו "הקטנת המגזר הציבורי" לא היו כלול בהכרח ברשימת היעדים שתיגזר מפרמטרי החיות. לעומת זאת, סביר להניח שיעד כגון הקטנת האבטלה אכן יימצא שם.

ברור, שהפוליטיקה ומאבקי הכוח לא ייעלמו. אך אם יוגדרו עבור כל מגזר אינטרסים חיוניים, קוים אדומים שאין לעוברם, יתנהל המיקוח הציבורי בגבולות שלא יסכנו את עצם קיומה של החברה. יובטח שכר מינימום הוגן. תובטח רמת פעילות סבירה במסגרת המאבק בתאונות דרכים. יובטחו תקציבים סבירים לחינוך ובריאות. לעומת זאת, לא יקרה ששר האוצר יכנס ביום שישי מסיבת עיתונאים שבה יודיע על הורדת המס על DVD מבלי שאף שר או חבר כנסת יקום וישאל כיצד תורם צעד זה לשיפור בפרמטרי החיות של החברה הישראלית.

המשבר הכלכלי-חברתי הפוקד אותנו (למרות מצהלות השמחה של מאמרי המערכת ב-"הארץ") איננו ייחודי לנו בעולם. תנאי החיים הנוראים במדינות העולם השלישי, הפערים המתעצמים בין עשירים ועניים בארה"ב ובאירופה, העלייה במספרי המשתמשים בסמים, הירידה במספר האנשים הזוכים לטיפול רפואי נאות – כל אלה אינם מעידים על פרקטיקה כלכלית מוצלחת. העדר הביקורת מצד רוב הכלכלנים על הפרקטיקה הכלכלית, לאור התוצאות העלובות של פרקטיקה זו, מעיד על פגם בסיסי במתודולוגיה הכלכלית. גם העדרו הכמעט מוחלט של המושג "פיתוח בר קיימא" מן הדיון הציבורי ומן הדיון בקרב הכלכלנים מעיד על פגם זה.  

ניתן כבר היום להשתמש בתוצאות המחקר בתחום  הקיברנטיקה לשיפור המתודולוגיה של קביעת המדיניות הכלכלית ולשפר באופן מובהק את המדיניות ואת המצב הכלכלי-חברתי. כך, למשל, אם נחליט שמספר הנפגעים בתאונות דרכים הוא אחד מפרמטרי החיות, ולכן חשוב להקטינם, נוכל לפעול מיידית בכוון זה ולהסתמך על מחקרים אירופייםהמעריכים כי ניתן להוריד את מספר נפגעי התאונות בשוודיה ונורווגיה  ב-50% – 60% תוך עשר שנים בדרכים יעילות כלכלית .(cost effective) אין סיבה להניח כי המצב אצלנו שונה לחלוטין.

 אין ספק, שהדרך עד לגיבושה של מתודולוגיה מפורטת לקביעת מדיניות כלכלית, גיבוש הסכמה על פרמטרי החיות הנמדדים, פיתוח מודלים המבטאים את השפעתן של פעילויות  כלכליות ואחרות על ערכי פרמטרי החיות – דרך זו ארוכה, ודורשת יוזמה אקדמית במימון ציבורי. במסגרת יוזמה אקדמית זו יילמדו תורת הקיברנטיקה וחוקיה, יפותחו מודלים לחיות של חברה (והחברה הישראלית בפרט), יגובשו פרמטרי החיות, וייחקרו התהליכים המשפיעים על פרמטרים אלה. מרכיבי תורת הכלכלה ישולבו במודלים הקיברנטיים, ובסופו של דבר תגובש מתודולוגיה מפורטת.

היוזמה האקדמית המוצעת תוכל לסייע בגישור הפער בין ה-"כלכלה" וה-"חיים". רוח הנכאים ותחושת התבוסה המאפיינת את כל מי שדמותה של החברה חשובה לו, לנוכח התהליכים המתרחשים היום, ישתנו לחלוטין כאשר קביעת המדיניות הכלכלית תסתמך על תהליך של שמירת חיות החברה וקידומה – תהליך שההשתתפות בו תהיה תמצית הדמוקרטיה.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שגיא

    המדיניות לפיה פועלות ממשלות ישראל, וכן חלק ממדינות המערב, נקראת מוניטריזם. מדיניות זו מעדיפה את החלקים הפיננסים במשק על-פני החלקים היצרניים שבו. כלי המדיניות הן :
    פיסקלית – הקטנת חלק הממשלה במשק (הקטנת תקציב, מכירת חברות ממשלתיות).
    מוניטרית – העלאת ריבית או יצירת אינפלציה.
    התוצאות הן תמיד סטגלפציה (אינפלציה ודפלציה) , מחיקת מעמד בינוני והגדלת אי-השוויון המעמדי, ואבטלה קבועה בגובה של כ-10%.
    מובן שמדיניות זו פוגעת "בחיות" של המשק כ"אורגניזם" אחד , אבל את הנהנים ממנה זה לא כל כך מעניין.
    כשהחברה הופכת לחברת יחידים היא כבר לא אורגניזם אחד.

    נשים לב – מדובר במדיניות כלכלית , לא בתאורייה כלכלית.
    המוניטריזם יותר קרוב לדת מאשר למדע – אנחנו תמיד מואשמים בפריון יורד וירוד ,עלינו להשלים עם הקיצוצים, ואז אולי יסלחו לנו ויהיה יותר טוב ( המכונית תצא מהבוץ…) בשנה הבאה. מה זה אם לא דת הפורטת על רגשי האשם שבמוסר היהודי/נוצרי?

    המוניטריזם אינו תאורייה כלכלית משום שאין ביכלותו לנבא כל גודל כלכלי ,איזה שהוא , שיתקבל כתוצאה מצעד כלכלי כלשהו. הוא אינו יכול להסביר את תופעת הסטגפלציה, למרות שזו תקפה בשלושים השנה האחרונות את כל משקי המערב. הסבריו לאינפלציה ( הסבריו של מילטון פרידמן) ולצורך באיזון תקציבי פשוט סותרים את תורתו של קיינס.
    כל מה שבאה מדיניות זו לעשות זה להעשיר את העשיר ולרושש את העני. פשוט כך ולא יותר.
    במונחים הסטוריים זו נסיגה מהשיא של מדינת-הרווחה לעבר המדינה הפאודלית הארופאית.

    את המוניטריזם צריך לחשוף במערומיו, כלומר , שיובן בציבור הרחב שמדובר בדת ולא בתוארייה מדעית.
    שכאשר שר האוצר אומר שצריך "לעשות מה שעשו באירלנד", "או ככה עושים באמריקה" יש לשאול אותו מהי התאורייה הכלכלית לפי הוא עובד. לא תהיה לו תשובה. ואם אם אין לא תאורייה כלל – מה הוא בכלל עושה?

    במקביל יש להציע במקומו תאורייה-כללית .
    תאוריית "חלוקת-ההכנסות באינפלציה" של הכלכלנית אסתר אלכסנדר, למשל ,יכולה לשמש בתור אחת כזו.

    כמובן שגדלים כלכליים כמו חלוקה אי-שוויונית של הכנסות, וגובה האבטלה הם גורמים הנמצאים בתוך התאורייה הנ"ל.
    כדאי לקרוא ולהתעניין ("כוח השוויון בכלכלה").
    גדלים אחרים( שמתארים "חיות" ) כמו כמות הרוגים בתאונות-דרכים ,מספר מתאבדים על רקע כלכלי, גודל וסוגי פשיעה ,מספר חולים שמתו כי לא קיבלו טיפול רפואי, מספר חיילים שנהרגו כי לא צויידו בהתאם, אחוז ריבוי טבעי וכן הלאה , נובעים כולם כרובם מהגדלים הכלכליים הנ"ל .
    במדינת רווחה שבה אין אבטלה, והפערים המעמדיים קטנים, כל ,או רוב הגדלים הנ"ל הם קטנים.

    לכן לא צריך לסבך את ההבנה הכלכלית יותר מדי.
    מרגע שאנשים יביניו שהמדיניות הנוכחית מבוססת על בסיס אינטרסנטי המשרת תכתיבים של גורמים זרים , ולא יקבלו שזו מדיניות נכונה שאין בלתה, הם יתנגדו לה.
    ההתנגדות הנוכחית היא כאל מדיניות "נכונה כלכלית" שננקטת באופן אכזרי כלפי קבוצות חלשות,ולכן אינה מוסרית.
    ההתנגדות צריכה להיות על בסיס "חשיפת האין-תאורייה" שבבסיסה של מדיניות זו (היא אינה נכונה כלכלית), תוך הצעת אלטרנטיבה ( תאורייה כלכלית קיימת).
    ביבי אינו "צודק אך לא רגיש" הוא טועה ומטעה ביודעין , ולכן גם אכזר.

  2. נועם קנולר

    זווית הניתוח חדשה לי ומרתקת למדי, הכלים המושגיים נראים משמעותיי, ועל כך תודה. אלא שנדמה לי שאתה כמעט מועד לתוך מלכודת קטנה. מלכתחילה אתה טוען כנגד הכלכלנים שהתוקף המדעי של תחזיותיהם מפוקפק. אלא שבעצם, היווכוח שלך מולם הוא ערכי ופוליטי, ועל כן אינו שאלה של תוקף מדעי. לדעתי זה הוא המגרש האמיתי של הדיון. ממילא, לתוקף מדעי אין כבר את ההילה שהיתה לו בעבר. אף שהאסטרולוגיה יכולה לזקוף לזכותה הילה מדעית פחותה אף מזו של הכלכלנים, אין מקומם של האצטגנינים והמקובלים נפקד מבין שורות היועצים למדינאינו. אין זאת אלא הבעיה האמיתית עם הכלכלנים היא, שהם מצליחים להכחיש באופן משכנע את המימד פוליטי בהצעותיהם, ולכן עולה נזקם כפורח באין משים.
    הזיוף שביסוד מעמדם המופרז של חכמי הכלכלה ומקובליה אינו טענת-שווא למדעיות, אלא טענת-שווא לא-פוליטיות. ועל סיפה של אותה מלכודת נדמה לי שאתה ניצב עם רגל אחת באוויר. אותה חיוניות שאתה מדבר עליה כמעין מדד אובייקטיבי להצלחתה של חברה, שממנו צריכים להיגזר יעדי מדיניות, חיוניות זאת עצמה צריכה להיות מוגדרת באופן פוליטי. הגם שאני מסכים איתך הסכמה פוליטית לגבי הערכים שלאורם תוגדר המדיניות החברתית, אינני חושב שיש להם תוקף אובייקטיבי או מדעי יותר מהגדרות אחרות (כמו "צמיחה" או "יציבות פיננסית"). אלה גם אלה הם ביטוי ערכי לאינטרסים פוליטיים. נקודת שיווי המשקל הקריטית בין אינטרסים פוליטיים מנוגדים צריכה להיות תוצאה של דינמיקה חברתית, אשר מתבטאת באמצעות מאבקים פוליטיים, על פי כללים דמוקרטיים מוסכמים. את נקודת שיווי המשקל הזאת לא ניתן לקבע אחת ולתמיד על פי התערבות מומחים "חיצוניים". המאבק הפוליטי הדמוקרטי הוא גם מקור אנרגיה עבור המערכת וגם הערובה לכך שהיא תוכל להתאים את עצמה לשינויים ולהגיע במהירות ויעילות לנקודת שיווי משקל קריטית חדשה. הכחשת הפוליטיות של הכלכלה מעקרת את המאבק הפוליטי הזה, ובכך נוטלת מהחברה הדמוקרטית את אחד ממקורות האנרגיה והארגון העצמי שלה. באותו האופן, הכחשת המימד הפוליטי של הגדרת החיוניות – אף היא טעות.

  3. פחזנית

    הנסיון "לשפצר" את תורת הכלכלה, ולשכנע כלכלנים ניאו-ליברלים לאמץ את המודל החדש ואת ארגז הכלים שבא איתו, נדון לדעתי לכשלון. השכבה הדקה של הנהנים מהסדר הכלכלי הקיים תתנגד לשינוי בכל כוחה, והיא כבר הוכיחה את יכולתה התעמולתית.
    רק מאבק כוחני מוצלח (לא שכנוע הדרגתי!) יביא את הגאולה. רק אם יעלו לשלטון מקבלי-החלטות חברתיים, שיכפיפו את הכלכלה לחברה, יתחולל שינוי. במשטר כזה ימלאו הכלכלנים תפקיד טכני, כלומר הם ישתמשו בידע שבידם על מנת לבצע יעדים חברתיים שהממשלה תטיל עליהם. גם מהנדס במוטורולה אינו קובע את גודלו, משקלו, צבעו וטווחו של מכשיר הקשר שהוא מתכנן. מישהו מעליו קובע את תכונות המכשיר, והמהנדס מבצע את הוראתו.
    דוגמא: הממשלה דורשת הורדת שיעור האבטלה ל-6% תוך שנתיים. ההחלטה משוגרת הישר למסדרונות האוצר. הנערים יעבדו קשה, יתייעצו, יידרשו ליצירתיות רבה, ואז ישובו עם מספר חלופות. השרים יבחרו חלופה. מרגע זה יש לאוצר משימה טכנית מוגדרת היטב. כאשר יש יעדים מוגדרים אפשר למדוד את הצלחת הכלכלנים, וגם לבוא איתם חשבון (אקאונטביליות בלע"ז).

  4. רון גולדרינג

    אין לי כל ויכוח עם נועם, שגיא ופחזנית. אכן, הגדרת החיות היא פוליטית. אלא שהפוליטיקה חייבת להיות מעוגנת בעולם מושגים.
    להתמקחות הפוליטית היום אין קוים אדומים. אין בעולם המושגים המקובל בדיון הציבורי אינטרסים חיוניים, או רמות פגיעה שאסור לחצותן. השאלה אם היקף סל הבריאות יהיה 400 מיליון ש"ח או 400 אלף ש"ח נקבעת ע"י קוניוקטורות פוליטיות בלבד.
    מובן, שאין לשגות באשליות שמתן שם חדש לדברים ידועים יגרום לבעלי האינטרסים לשנות את חשיבתם והתנהגותם.
    בהנחה שבמועד כלשהו יצא הציבור הרחב משתיקת הכבשים שלו, הרי מושג החיות וארגז הכלים שלו יאפשרו לו להבנות את הטיעונים והדרישות שירצה להציג. אם יקומו בעלי מקצוע, כלכלנים ואחרים, שיאמצו את עולם המושגים הזה, הדיון הציבורי יהיה מעמיק, שקוף ואינטלגנטי יותר. ניתן יהיה לדחות על הסף את השימוש במשלים לא רלוונטיים על מכוניות בבוץ, שמן ורזה וכולי, ולהתמודד בלשון מובנת עם חרטומי הכלכלה שחלק מכוחם הוא השפה הבלתי נהירה שאמצו.
    תיאורית החיות אינה מתימרת וגם אינה יכולה לשמש תחליף לפוליטיקה. היא תקצה לפוליטיקה את מקומה הנכון: מיקוח על הפרמטרים הכלולים בהגדרה, ועל ערכיהם.
    היא תאפשר מניעה של הטשטוש הקיים היום (במכוון) בין מטרות ואמצעים.
    היא תיתן מסגרת להגעה לקונסנסוס על גבולות המיקוח.
    לא פחות חשוב: היא תאפשר הגדרת יעדים ובחינת ביצועים של משרדי הממשלה השונים. לא זכור לי אפילו שר תחבורה אחד שהגדיר יעד כמותי למאבק בתאונות הדרכים. לא זכור לי שר בטחון פנים אחד שהגדיר יעד כמותי למשטרה. אימוץ של מושג החיות והכלים הנלוים אליו יוכל לאפשר זאת .

  5. יהונתן אורן

    רעיון מאוד מעניין, שמאוד מוצא חן בעיניי. מוזר לי רק לקרוא עליו כאן, ב"העוקץ". האם יש דרך יעילה יותר לתת כוח לקבוצה ההגמונית מאשר להשתמש בהגדרות של חיות?

  6. יואב עציוני

    כן, כל מה שכתבתם טוב ויפה ואפשר לסכם בכמה שורות קצרות:
    1. מדע הכלכלה הינו קשקוש שאין לו שום קשר עם המציאות (הדבר נובע מהנחת היסוד של הכלכלה לגבי קיום שוק חופשית הנחה שאין לה שום קשר עם המציאות).
    2. ניסיון להגיע ל'הצלחה' במדדים כלכליים, הינו רק אמצעי לחסל הישגים חברתיים וההשגים שעלינו לשאוף להם אינם מהסוג שכוהני הכלכלה מתכוונים אליהם.
    3. כדי להגיע להישגים חברתיים יש לחשוף את המופרכות של מדע הכלכלה.
    אבל מה הקשר לקיברנטיקה, לחיות או לשאר המושגים המקושקשים שנראה כי הם מיועדים לגרום לפחות הבנה של הנושא ולא להפך?
    הדבר החשוב להבהיר הוא את טיבו של המאבק המעמדי, ולבקר את האידיאולוגיות השונות שבעזרתן מסתירים מההמונים את טיבו של אותו מאבק, כמו האמונה באלוהות מסוגים שונים, האמונה בקיום הלאום וכך גם האמונה ב'שוק החופשי' ועוד.