יש שופטים בירושלים

יוסי דהאן

עורכת הדין נורית אלשטיין, נציגת המדינה, טענה בדיון שהתקיים בשעות המאוחרות של הלילה בבית הדין הארצי לעבודה, ש"תכלית השביתה היא פוליטית מובהקת", ונועדה להפעיל "לחץ בלתי-לגיטימי על הממשלה". הטענה שהשביתה הכללית הזו היא "שביתה פוליטית" היתה גם טענה מרכזית של נציגי הסוחרים והתעשיינים בבית הדין.

לביטוי "שביתה פוליטית" בהקשר המשפטי של דיני העבודה יש משמעות ייחודית,~ משמעות אידיאולוגית הפועלת נגד יכולתם של העובדים לממש את זכות היסוד שלהם לחופש ההתארגנות באופן אפקטיבי, לאחד כוחות מול בעלי ההון והמדינה ולהפגין סולידריות בין קבוצות שונות של עובדים.

את ההגדרה המשפטית המרכזית לביטוי "שביתה פוליטית" ניתן למצוא בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון – בג"צ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ` בית הדין הארצי לעבודה. באותו עניין היה מדובר בשביתה של עובדי בזק נגד החלטת הממשלה לצמצם את הבלעדיות של חברת בזק על ידי פתיחת נושאים שונים בתחום שירותי הבזק לתחרות.

שופט בית המשפט העליון דב לוין שכתב את פסק הדין מבחין שם בין שלשה סוגי שביתות:

א. שביתה כלכלית – זו שביתה המכוונת בדרך כלל, נגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים, או המסרב לשפר את תנאי עבודתם. המעביד הזה יכול להיות גם הריבון, כלומר המדינה. שביתה כזו היא לגיטימית ובית המשפט לא יאסור אותה.

ב. שביתה פוליטית טהורה שאינה נתפסת כשביתה בדיני העבודה – במקרה זה מדובר בשביתה פוליטית טהורה המכוונת נגד המדינה לא במעמדה כמעביד אלא כקובעת מדיניות כלכלית-חברתית שאינה מקובלת על ציבור העובדים, כאשר אלה סבורים שמדיניות זו תפגע בזכויותיהם או ביכולתם להתארגן ולפעול. בית המשפט מתייחס לשביתה כזו כבלתי לגיטימית.

ג. שביתה מעין פוליטית – זו שביתה מסוג מיוחד,במקרה זה העובדים שובתים בעניין שאינו נוגע ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר, אולם הוא משפיע עליהם באופן עקיף. בפסק הדין השופט לוין טוען כי ניתן להכיר בשביתה זו כלגיטימית אולם שביתה כזו אמורה להיות שביתת מחאה קצרה בלבד של מספר שעות ולא שביתה הנמשכת לאורך ימים.

הסרת הלגיטימציה משביתות המוגדרת על ידי בית המשפט כשביתות "פוליטיות", ו"מעין פוליטיות" מנטרלות את היכולת של העובדים להיאבק נגד שלטון ששם לו למטרה לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם. למשל הממשלה יכולה ליזום הצעת חוק המגבילה או מבטלת את זכות השביתה, כיוון שחקיקה כזו לא פוגעת באופן ישיר בתנאי עבודתם של העובדים, יותר להם לשבות רק שביתה "מעין פוליטית", שביתת מחאה קצרה של מספר שעות. וכיוון שזכויות חברתיות הכוללות זכויות עובדים לא הוכרו על ידי בית המשפט העליון כזכויות יסוד חוקתיות הנגזרות ממושג כבוד האדם, חוק כזה גם כנראה לא יייפסל על ידי בית המשפט כבלתי חוקתי. 

הדבר קריטי יותר כאשר באותה מדינה מושלת ממשלה ששמה לה למטרה "לשבור את העבודה המאורגנת" ו"לפרק את מדינת הרווחה". על ידי הבחנות משפטיות אלו העובדים מנוטרלים לחלוטין מלנקוט אמצעי מאבק אפקטיביים על מנת לשמור על זכויותיהם. וכך בתהליך מתמשך שבו המערכת המשפטית מפרקת את העובדים מאמצעי המאבק האפקטיביים שלהם ניתן להחלישם עד שלבסוף גם אם תהיינה עילות לגיטימיות לשביתה שהיא כלכלית גרדיא לא ייוותרו עובדים מאורגנים שיוכלו לשבות. וכך במידה רבה מגויס "שלטון החוק" והמשפט לטובת המדינה ולקוחותיה בעלי ההון.

דוגמה נוספת להטייה האידיאולוגית של המשפט  ולהתגייסותו לטובת הסדר הניאו ליברלי ניתן למצוא בפסק דין שניתן השבוע בבית המשפט העליון. בפסק דין זה דחה בית המשפט העליון עתירה שביקשה לקבוע שהקיצוץ בקצבאות הזיקנה ב"תכנית החירום הכלכלית משנת 2002" הוא בלתי חוקתי ועל כן יש לבטלו. העתירה טענה כי הקיצוץ בקצבאות פוגעת בזכותם של זכאי הקצבה לכבוד, לקניין ולביטחון סוציאלי, המוגנות על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עופר סיטבון באתר "יסוד" מנתח ניתוח מעניין את דברי נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק שכתב בפסק הדין כך:

" לאחר שבחנתי את חוק תכנית החירום הכלכלית הגעתי למסקנה כי תכליתו, ככל שהיא נוגעת לקיצוץ בקצבאות הזקנה, היא ראויה. התכלית הינה מניעתו של משבר כלכלי חמור. המשיב [שר האוצר] מסר בתגובתו נתונים על גודל הגירעון הממשלתי ועל החשש מפני האצת הגידול בחוב הממשלתי. אכן, קיומו של חוב טופח עלול לפגוע ביציבותה הפיננסית של מדינת ישראל בטווח הקצר, ולגרום להגדלת נטל המס או האינפלציה בטווח הארוך… במצב דברים זה, הבראת המשק היא חשובה לשם שמירתו של המבנה החברתי, אשר מבקש בתורו להגן על זכויות האדם. ודוק: התכלית הראויה אינה מצויה בחסכון הכספי כשלעצמו… הבראתו של המשק ומניעתו של משבר פיננסי הם שמבססים בעניין שלפנינו את התכלית הראויה. אכן, במצב של משבר כלכלי תתקשה מדינה להגן על זכויות האדם. מצב זה מבקש חוק תוכנית החירום הכלכלית למנוע… אינני סבור כי הנזק שנגרם לזכות הקניין של מקבלי קצבת הזקנה עקב הקיצוץ בה אינו עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה מהקיצוץ בה, וזאת לנוכח המשבר החמור אליו עלולה היתה להיקלע מדינת ישראל".

אפילו נתניהו לא יכול היה לנסח את זה טוב יותר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יהונתן אורן

    אני לא מבין. מה תהיה המדיניות הכלכלית-חברתית של המדינה היא החלטה פוליטית, וככזאת היא מתקבלת ע"י המערכת הפוליטית. במדינה דמוקרטית יש לך גם נימוק מכריע, והוא שהמערכת הפוליטית אמורה לייצג את אזרחי המדינה. למה לתת לארגוני עובדים את היכולת להשבית את המשק כדי לשנות החלטות כאלה? אני אזרח שאינו מיוצג ע"י ארגון עובדים, ובכל זאת מגיעה לי אותה מידת השפעה כמו אזרח שמיוצג ע"י ארגון כזה.

    באותה מידה, אגב, אני לא תופס את הפנייה לבית משפט בעניין "זכויות חברתיות". אני מאמין בצדקתן של התביעות, אבל זאת שאלה במחלוקת עמוקה בחברה הישראלית. ויותר מהכל, היא שאלה של תפיסת-עולם. מדוע שבית משפט יכריע בשאלה זאת? במדינה דמוקרטית זאת תפקידה של המערכת הפוליטית.

  2. אלמוג

    למה לתת רק לבעלי ההון את היכולת לשנות החלטות פוליטיות? במדינה דמוקרטית כל ארגון, איגוד או לובי יכול לפעול למען האינטרסים שלו ושל הציבור שהוא מייצג; לאלה יש הון, לאלה יש איגוד, וכל אזרח רשאי להתאגד כדי לקבל כוח פוליטי ולנסות להשפיע. גם אתה.

  3. אורלי נוי

    אכן מצער מאד שבתי המשפט בישראל נדרשים לסוגיות שצריכות לבוא על פתרונן בתוך החברה עצמה ומוסדותיה הנבחרים. הבעיה היא שכדי שזה יקרה, צריכים להיות מס' כללי יסוד שמקובלים על כולם, למשל שאזרחי המדינה זכאים לתנאי קיום סבירים אותם צריכה המדינה לספק, אבל כשאין הסכמה על הדברים הבסיסיים ביותר, ביה"מ נאלץ להכריע גם בשאלות כגון מהו קיום בכבוד. זה באמת אחד הסממנים המובהקים ביותר של התפרקות החברה הישראלית- חוסר היכולת לקבוע את כללי המשחק הבסיסיים ביותר, שבמסגרתם יכולים המוסדות השונים לפעול.

  4. אלמוני

    אני דווקא תולה את האשמה בכל אלה שמתנגדים למהלכים שעושה הממשלה, שמתנגדים לקשר שבין הון לשלטון, שרוצים לחיות בחברה צודקת – אבל לא עושים עם זה כלום, מלבד לשבת בסלון ולקשקש על זה באינטרנט.
    כפי שאני רואה את הדברים, בצר להם הולכים הארגונים החברתיים לבתי המשפט, במקום לחסום את הרחובות ברבבות בני אדם.

  5. יהונתן אורן

    לאלמוג – אני לא בעל הון ולא עובד מדינה. עדיין, אני חושב שיש לי זכות להשפיע כמו עובד מדינה מן השורה.
    כל ארגון יכול לנסות להשפיע, וזה לגיטימי. במקרה של עובדי המדינה, המצב שונה. המדינה כולה מוחזקת כבת-ערובה בידיים של האיגוד, כי אין ספק שירותים אלטרנטיבי. מה היה קורה אם היה עומד בראש ההסתדרות אדם עם דעות שונות, למשל מישהו שמאמין בהפרטה? האם גם אז זה זה יהיה לגיטימי להשבית את מוסדות המדינה כדי לבצע מדיניות קפיטליסטית? ככל שזה נוגע לעובדי המדינה, האבחנה של השופט בין סוגי שביתות נשמעת סבירה (אין לי תשובה למקרה הקצה של ביטול זכות השביתה).

    לאורלי – אבל כללי היסוד האלה לא מקובלים על כולם. יש לא מעט אזרחים (אני לא ביניהם) שחושבים שתפקיד המדינה צריך להיות מצומצם יותר וחושבים שזה במסגרת כללי המשחק. אני לא רואה למה בית המשפט צריך להיות זה שמכריע בין ההשקפות. שתי ההשקפות נראות לי לגיטימיות, אף שאני תומך בהשקפה שלך.

  6. דויד

    בית המשפט אמר את דברו, גם אם זה לא נוח לצד זה או אחר. מותר לבקר אותו, זה אפילו רצוי בחברה דמוקרטית, אבל צריך לציית לו. הרי לא מדובר באיזו שהיא החלטה שיש איסור מצפוני למלא אותה. ההסתדרות ממתינה, מודיעה שבינתיים השביתה נמשכת עד שמנהיגיה יישבו וידונו האם לציית לצו בית המשפט. לא ממש תקין, בלשון המעטה. האם זה מקרה שאתה לא מתייחס לכך, או שזה המשך של קו חד צדדי שמתעלם ממה שלא נוח לראות?
    השביתה עצמה נראית על פניה כמוצדקת – מה מוצדק יותר מלשבות על כך שעובדים לא מקבלים שכר? השאלה היא רק אם הממשלה, שמתבקשת כאן להעביר כספים, לא רשאית להתנות אותם בתכנית הבראה שתבטיח שהשערורייה הזאת לא תחזור על עצמה בשנה הבאה, בגלל ניהול לא תקין של הרשויות המקומיות, שהן אחראיות לאי תשלום המשכורת ונגדן צריך לשבות, אם בכלל. יש גם דרכים נוספות, למשל לפנות לבית משפט ולדרוש לעקל את הרכוש של הרשויות המקומיות. נכון, יש לממשלה אחריות להתנהלות של הרשויות המקומיות, אבל היא לא המעסיק הישיר שמלין את השכר ולא מדובר בכך שהיא לא העבירה לרשויות את תקציבן. נא לא לשכוח ששביתה כללית פוגעת לא רק ב"צרכנים" כפי שנכתב במקום אחר באתר הזה (וכולנו צרכנים, לא?, גם העובדים) אלא בעובדים עצמם. שביתות ממושכות (למשל בנמלים) יגרמו למעסיקים להיקלע לקשיים כאלו שהם יצטרכו לפטר עובדים.

  7. אורלי נוי

    לדעתי, חברה שבנויה על רלטוויזם מוסרי היא חברה קלוקלת ופגומה. עדיין יש בעולם הזה נכון ולא נכון, צודק ולא צודק, ואת העובדות הפשוטות האלה לא יכולה לשנות אפילו החלטות הרוב. בחברה שאיבדה את המצפון והמצפן המוסרי, ביה"מ הוא שנאלץ לקבוע את הקוים האדומים, אחרת הדרויניזם הכלכלי יבלע אותנו חיים.

  8. יהונתן אורן

    בואו נבטל את הבחירות. יהיו כמה שחקנים מרכזיים שיאבקו ביניהם על הדרך שבה צריכה להתנהל המדינה: "בעלי ההון", "האיגודים המקצועיים", "בית המשפט", ואולי עוד כמה גופים שנובעים מפוליטיקה של זהויות (אחרי הכל, אנחנו לא צריכים לשאול אזרחים מה דעתם בנושאים פוליטיים. מתיתיהו יוכל לספר לנו מה דעתם לפי המוצא שלהם).
    זה נראה לי הרבה יותר פשוט מהמערכת המסובכת שקיימת היום, וזה נראה גם הכיוון בקצהו של המדרון החלקלק הזה, שבו משתמשים בשביתות ובבית-המשפט כדי להשיג מטרות פוליטיות לחלוטין.

    לאורלי: להבנתי, זה מה שבית המשפט עשה. הכריז שמעשי הממשלה הם בתוך חוקי המשחק.

  9. יובל ב.

    עדיין לא הבנתי, לאור העדכונים האחרונים, אם העובדים יקבלו בסוף פיצויי הלנה או לא, ואם לא אז למה ההסתדרות שותקת?

  10. אלמוג

    אתה לא חייב להיות עובד מדינה כדי להתאגד – במסגרת ההסתדרות או לא, או פשוט להצטרף לארגון אחר שמייצג את האינטרסים שלך. זו זכות בסיסית בחברה אזרחית: להתאגד כדי להשיג כוח פוליטי. אחרת, כאמור, רק בעלי ההון והמקורבים לשלטון יהיו בעלי כוח כזה.
    לגבי היות המדינה בת ערובה של עובדי המדינה – האם המצב הוא לא הפוך? מה אתה מציע לעובדי מדינה כאשר זכויותיהם נרמסות בידי המעסיק שלהם, שהוא המדינה, באמצעות המדיניות שלה? מה תציע לעובדי רשויות ששכרם הולן, חלקם במשך שנה, בגלל אותה מדיניות?

  11. גל לוי

    זה לא קשור. אני יודע. אבל בכל זאת הצעה לשופטים אשר בירושלים.
    מחר הם צריכים לדון בשאלת עקירת הפרדס המסכן את ביתו של שר הבטחון.
    אז הצעה קטנה: אולי שיכריעו בהתאם לכלל המקובל בקרב ילדים קטנים שרבים ביניהם על המקום – "אני תפסתי קודם". נדמה לי שהגב' מרשד לוקחת בהליכה. אז שמר מופז יפנה את ביתו. בטח ניתן עוד למצוא לו דיור מוגן.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/480489.html?more=1

  12. אורלי נוי

    נכון, זה מה שביה"מ עשה. לא טענתי שאני תומכת בכל החלטות ביה"מ, רק התיחסתי לשאלה מדוע הוא נדרש לעסוק בזה מלכתחילה.

  13. יהונתן אורן

    אני תומך בהחלט בשביתה הנוכחית. אני חושב שזהו מקרה של פגיעה ישירה בזכויות העובדים, בחוק, ובהתנהלות של חברה נורמאלית.

  14. אביבית

    גם אני שמעתי היום על דרישת השב"כ להרוס את הפרדס הסמוך לביתו של מופז כי זה מסכן אותו ונדהמתי מהחוצפה: אולי שמופז יעבור – למה להרוס פרדס? אחרי כמה דקות שמעתי באותו משדר חדשות כי השב"כ השתיק את הליכודניקים שהפריעו לראש הממשלה כאשר זה דבר על ההתנתקות בועידה – יופי של מדינה מנהל השב"כ.

  15. דרור

    השפעת האזרחים על המדיניות במדינות דמוקרטיות נעשית בדרך-כלל באמצעות התארגנות ורק לעתים נדירות כיחידים. הדוגמה המובהקת היא החובה (בארץ) או ההמלצה (במדינות אחרות) להתארגן במפלגות על-מנת להיבחר לפרלמנט. אמנם האזרחים מתייצבים להצבעה בבחירות כיחידים, אבל הם מצביעים למפלגות, כלומר לארגונים, ולא לאנשים יחידים.
    איגוד עובדים הוא ארגון כמו כל ארגון אחר – עמותה, שדולה (לובי), מפלגה וכיוצ"ב. הוא אמור ליהנות מחופש הארגון, כמו כל ארגון אחר במדינה דמוקרטית. הזכות של איגוד עובדים להכריז על שביתה נובעת מזכותם של האזרחים, העובדים במקרה זה, להתארגן ולהפעיל לחץ כדי לשמור על זכויותיהם. כיוון שרוב הכוח נמצא בידי המעביד (הכסף לתשלום משכורות, היכולת לפטר וכיוצ"ב), רואים בשביתה אמצעי חריף אבל לגיטימי (וכמעט יחיד) להפעיל לחץ. יש הגבלות על שביתות: חובה להזהיר את המעביד 14 יום לפני השביתה, העילה לשביתה צריכה להיות עניינית (אסור לשבות בגלל שהמעביד מגדל זקן, למשל…), ויש גם ביקורת של בתי-משפט. אבל הטענה שלך כאילו הזכויות שלך נפגעות בגלל התארגנות של עובדים היא מוזרה – איש אינו מונע ממך לממש את זכות ההתארגנות שלך, איש אינו מונע ממך להשפיע על השלטון כמיטב יכולתך. מדוע אתה מבקש למנוע זאת מאחרים?

  16. יהונתן אורן

    אחזור על טענתי.
    אני תומך בעבודה המאורגנת, וברור לי שזכותם של העובדים להשבית את מקום העבודה כדי לשמור על זכויותיהם.
    השאלה כאן היא שונה, ונוגעת לזכותה של ההסתדרות, כגוף שמאגד את ארגוני-העובדים (גם) בשירות המדינה להשבית את המשק במה שנקרא "שביתה פוליטית". זאת שביתה שלא מכוונת למדינה כמעביד, אלא למדינה כקובעת-מדיניות.
    "שביתה פוליטית" כזאת נראית לי מקרה מובחן ושונה. אני לא רואה מה ההגיון והצדק ברעיון שההסתדרות תנסה להכתיב שינוי מדיניות כלכלית-חברתית באמצעות השבתת המשק. את המדיניות הכלכלית-חברתית קובעת הממשלה, שבמדינה דמוקרטית מייצגת את האזרחים. ההסתדרות מייצגת מגזר מסוים בלבד, והיא מנסה באמצעות הכוח שבידה (כוח שנוצר מהעובדה אין תחליף לעובדי המדינה, זה לא שתקום חברה מתחרה שתספק את אותם שירותים) לכפות מדיניות אחרת. לא מקובל עליי שלמגזר מסוים תהיה אפשרות להשתמש בכוח כדי לשנות מדיניות של ממשלה נבחרת.
    לכן, האבחנה של השופט דב לוין נראית לי הגיונית ומתחייבת מדמוקרטיה.

  17. פחזנית

    האם ההסתדרות קיימת רק כדי להתגונן מפני צוררי העובדים? הנסיון של ההסתדרות להשפיע על המדיניות לגיטימי בדיוק כמו פעולותיהן של התאחדות התעשיינים, אגוד לשכות המסחר, ואחרים. אלה וגם אלה פועלים לטובת הסקטור (ולא רק לטובת העסק הפרטי) שלהם. בעוד ההון משפיע יום יום על המדיניות (חבל"ז לפרט את פגיעתו הרעה) באמצעות כספו, משפיעים האחרים באמצעים העומדים לרשותם.