שמאלן שהמיר דתו, נתניהו כפוסט ציוני, פסיכולוגיה בגרוש, ועל ה NYT

יוסי דהאן

Christopher Hitchens נחשב עד ל 11 בספטמבר 2001 אחד הכותבים המושחזים והחדים ביותר בשמאל האנגלו-אמריקאי, במשך שנים רבות הוא היה בעל טור בשבועון האמריקאי השמאלי, "The Nation". הוא קרא להעמיד לדין את קיסנג`ר על פשעי מלחמה, הוא כתב ספר בו חשף שהאם הקדושה תרזה הייתה פנדמנטליסטית נוצרית סדיסטית ואוהדת של דיקטטורים רצחניים.  לאחר ה 11 בספטמבר היצ`נס הפך להיות אחד התומכים המובהקים של מחנה בוש, הדמות הנערצת עליו הוא פול וולפוביץ` תת שר ההגנה האמריקאי, אחד מהאדריכלים של הפלישה לעירק.  בכתבת פרופיל, היצ`נס מנסה להסביר (באופן לא משכנע)  לעיתון האנגלי "Independent" מה גרם לו להמיר את דתו.~

הרווי ציזיק, מרצה להסטוריה באוניברסיטת חיפה, עושה במאמר בכתב העת "תיקון" הבחנה מעניינת בין שני סוגים של פוסט-ציוניים. המחנה הראשון הוא המחנה הפוסט ציוני הותיק הטוען, בין היתר, שלידתה של מדינת ישראל היתה בחטא. המקלט והבית לאומי נבנו על חשבון עם אחר. כיום טוענים אנשים ממחנה זה כי יש לשלול את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת יהודית ולהגדירה כמדינת כל אזרחיה.

המחנה הפוסט ציוני החדש הוא המחנה הימני הניאו ליברלי שנביאו הוא נתניהו. הטענה של צ`יזיק היא כי מה שאיפיין את הציונות הקלאסית זו אחריות חברתית שבאה לידי ביטוי במדיניות רווחה שמטרתה היתה ליצור קולקטיב יהודי סולידארי. הניאו ליברליזם שמובילה ממשלת הליכוד, המפד"ל, ושינוי בראשות שרון ונתניהו פועלת נגד אידיאל מרכזי זה של הציונות וגורמת להתפוררותו של החזון הלאומי. וכך באופן פרדוקסאלי הפך הימין הלאומני, לדעת צ`יזיק, לכוח המפורר של הציונות, פוסט ציונים חדשים שמפלטם האחרון הוא הכיבוש.

האוארד גארדנר, פרופ` לחינוך מאוניברסיטת הארורד, סוקר את ספרה של Annie Murphy Paul השם הארוך של הספר הוא

"Cult of Personality: How Personality Tests Are Leading Us to Miseducate Our Children, Mismanage Our Companies, and Misunderstand Ourselves"

הספר מבקר בחריפות ארבעה מבחני אישיות פסיכולוגיים מרכזיים. מבחנים אלה משמשים פסיכולוגים קליניים לאבחן את האישיות של המטופלים שלהם, הם משמשים לקבוע מי יקבל חסות על ילדים במאבקים משפטיים בין בני זוג, והרוב המכריע של התאגידים האמריקאיים עושים בהם שימוש לאבחן עובדים ומנהלים. מרפי מצביעה על ההטיות התרבותיות של חלק מהמבחנים הללו, על השימוש הבעייתי בהם וכן על חוסר מהימנותם (לא מתקבלת אותה תוצאה בשימוש חוזר של אותו מבחן) וחוסר תקפותם (במקרה זה, אין אימות של הממצאים עם מבחנים בלתי תלויים אחרים). גארדנר מסכים עם ביקורתה של המחברת שטוענת שהתנהגות בני אדם תלוייה במידה רבה בהקשר החברתי והתרבותי ולכן כל ניסיון לזהות תכונות אישיותיות בלתי משתנות הוא ניסיון עקר. גארדנר עצמו מעדיף ללמוד על בני אדם מיצירות ספרות ולא ממבחני אישיות.

איזה מין עיתון הוא ה New York Times? סקירה מקיפה של Scott Sherman על שישה ספרים שנכתבו על העיתון והמתרחש בו. ביניהם הספר של Jayson Blair הכתב שפיברק כתבות ונתפס לאחר זמן רב מידי. על סערת הפיטורים של עורכו האחרון Howell Raines על האדישות, שביעות הרצון העצמית, הממסדיות, העצלות ואיבוד החושים העיתונאיים של חברי מערכת העיתון. על עיתון שיותר ויותר מחומריו החדשותיים מבוססים על "מקורות רשמיים", ועל העבודה הרשלנית העיתונאית של הכוכבת Judith Miller שכתבותיה על הפלישה לעירק היו מופרכות והיה צורך להתנצל עליהן. אחת מנקודות האור של העיתון הוא האומבודסמן החדש שמינה העיתון לאחר פרשת ג`ייסון בלייר –  Daniel Orkent, איש חד, עצמאי ובעל הומור שחושף את חולשותיו של העיתון.   

  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי זיו

    יוסי,
    גמר חתימה טובה.
    הנה הבעיה של חלק מהשמאל – הוא מתייחס לאידיאולוגיה שלו כמו דת, כלומר התעלמות גמורה מן הנסיבות המשתנות, אי הינתנות להפרכה גם מול עובדות משמעותיות חדשות, מציאת אוייב אולטימטיבי והפיכתו למפלצת שטנית בממדים אפוקליפטיים (כיום זה בוש) – לכן ה"פליטה הפרוידיאנית שלך" (שמאלני שהמיר את דתו) היא מלמדת מאוד.
    ואגב היצ'נס, תמיכתו במלחמה בעיראק מנומקת מאוד פוליטית ומוסרית (גם אם אתה לא מסכים אתה), וכך גם תמיכתו בבוש.
    ככותב הוא לא איבד את החריפות שלו, והוא מדבר וכותב מתוך ידע רב על הנושאים בהם הוא כותב (מה שלא אופייני לרבים הכותבים נגדו "אד הומינם"). כדאי גם לשמאלנים לקרוא אותו. כי אנחנו הלא פתוחים לביקורת – הלא כן?

  2. יוסי דהאן

    גמר חתימה טובה, ראשית השימוש במונח "המיר את דתו" לא היה מקרי, אני מסכים עם החלק הראשון של תגובתך, חשיבה קבוצתית, קולקטיביות רעיונית והתייחסות לאמונות פוליטיות כאל עיקרי דת מבטאים דוגמטיות, עצלות מחשבתית והם בסופו של דבר מסוכנים.
    באשר לחלק השני של התגובה, אני לא מצאתי את הטיעונים של היצ'נס התומכים בבוש משכנעים במיוחד. ניתן להסכים איתו על התיאור של בין לאדן וכנופיתו כחבורה פשיסטית מסוכנת שיש להלחם בה עד חורמה, אולם זה לא מצדיק את המלחמה בעירק. אחת הטענות נגד בוש בקמפיין הבחירות היא שהמלחמה של עירק פגעה במאבק בטרור של בין לאדן. כמו כן לדעתי אין הצדקה למלחמה בעירק, ודאי לא על סמך הבסיס המופרך של הימצאות נשק להשמדה המונית בעירק, לא על סמך טיעון של הגנה עצמית או קיומה של סכנה מיידית. למייקל וולצר יש כמה טיעונים לא רעים נגד המלחמה בעירק שהוצגו גם באתר זה. משום מה בראיון היצ'נס לא מתייחס לרעות החולות האחרות של מימשל בוש למשל המדיניות הכלכלית והחברתית שלו שמשרתת בעיקר את העשירון העליון של האוכלוסיה, פול קרוגמן מצביע על כמה מתוצאות המדיניות שלו. נדמה שהיצ'נס נמצא בתהליך המרה מדת אחת לדת האחרת.

  3. נועם קנולר

    לפי המאמר של צ'יזיק, כל מי שסוטה מהסוציאליזם האתני של האבות המייסדים הוא בחזקת פוסט ציוני. אולם צ'יזיק אינו מזכיר ולו ברמז מפלגה או אישיות שעדיין מחזיקים בעמדות הללו ועודם פרה-פוסט-ציונים. אם כך – מה הערך בהבחנה?
    לדעתי ההבדל המהותי בין ציוני לפוסט ציוני הוא תאריך הלידה. מכיוון שהציונות היתה תנועה הסטורית ששאפה להקים בית לאומי לעם היהודי (בעיקר המזרח-אירופי) בארץ ישראל, הרי שמיום שקמה המדינה, הושלמה מלאכתה של הציונות ומאז כולנו מצויים בפוסט-ציונות, שהיא מצב היסטורי ולא אידיאולוגיה. כל מי שעדיין מכנה עצמו "ציוני" מתכוון מן הסתם למשהו שהוא שונה מהציונות ההיסטורית, שהרי בימינו הצורך להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כבר אינו אקטואלי (אלא אם מתעלמים מקיומה האקטואלי של מדינת ישראל ושואפים להקים משהו אחר).

  4. יוסי זיו

    יוסי, עוד שתיים שלוש הערות, בעקבות תגובתך:
    ראשית הכותרת שלך בהפנייה לריאיון עם היצ'נס : "היצ'נס…מנסה להסביר (באופן לא משכנע) מה גרם לו להמיר את דתו", היא כותרת קצת לא הוגנת: ראשית הוא "מנסה להסביר", לא למשל "מסביר", ו"באופן לא משכנע" – למה לא תיתן לקוראים להחליט? זה באמת לא מתאים לך. אותי אישית חלק מהטיעונים שכנע וחלק לא. בכל אופן הטענה המוסרית הבסיסית – שאיתה כל הומניסט וליברל ודמוקרט אמור להסכים – היא, שמשטרי רשע דוגמת הטליבן, מילושביץ , צפון קוריאה וסאדם חוסיין ודומיהם חובה מוסרית להרוס, וחובה דומה היא לנסות "לייצא" דמוקרטיה במקום המשטרים הללו. אלו הם משטרים פשיסטים ו/או טוטליטרים שנוגדים את כל עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם, ומפירים אותם באופן סיטוני ללא שום עכבות כלשהן, ובצורה ברוטאלית למעלה מכל דימיון. אם זה נכון פוליטית או גלובלית לפעול נגדם, או מתי זה נכון פוליטית או גלובלית להרוס משטרים כאלה – על כך אפשר להתווכח. היצ'נס מראה (וגם וולצר – אגב), שבכל המקרים כולם, כת ה"חומסקים" (נקרא לה כך לשם קיצור), התנגדה להתערבות, גם התערבות הומניטרית במקרים של טיהור אתני ואף השמדת עם. הכלל הוא: כיוון שאמריקה היא זאת שהתערבה – זה לא לגיטימי. השנאה הפתולוגית ממש לאמריקה ו/או לבוש מעבירה אנשים מסויימים על דעתם. מספיק היה לראות ולשמוע את הסיסמאות שנשמעו בהפגנות נגד המלחמה (שחלקן היו גם אנטישמיות ממש – לא, לא אנטי ציוניות, פשוט אנטישמיות).
    ואגב, קולו של השמאל כולו (לא רק חומסקאים) נעלם לגמרי עכשיו כשבסודאן מתרחש אולי רצח עם. היחידים שעשו מעשה בעל משמעות היו… האמריקאים…. (וגם ראש ממשלת הצללים השמרנית בבריטניה, שקרא לאמץ את המושג "רצח עם" למה שקורא בסודן, וכך לאלץ את האו"ם להתערב).
    ועוד: היצ'נס עושה הבחנה, שבעיני היא מעניינת בין שני סוגי שמרנות אמריקאית – זו בנוסח קיסינג'ר, וזו בנוסח וולפוביץ. כדאי לחשוב על זה.
    היצ'נס לא נטש את ביקורתו הנוקבת כלפי הכיבוש הישראלי, למשל, ועוד "רעות חולות" (גם של בוש), אבל הוא טוען שהן אינן הגורם להתעוררות מה שהוא קורא "איסלמופשיזם", ואני חושב שהוא צודק.
    נכון שלוולצר יש נימוקים טובים נגד המלחמה בעיראק, וולצר, כדרכו, עושה זאת בצורה עניינית והוגנת. הוא טען כי משטר ה"הכלה", והאיזורים אסורי הטיסה, היו יעילים דיים (ובעצם כל הזמן התנהלה בעיראק "מלחמה קטנה" כדי לכפות את ההסדרים), זה בתוספת פיקוח בינלאומי, היה לדעתו מספיק באותה עת. וולצר הוא בעד התערבות הומניטרית, והוא היה בעד התערבות כזאת כשסאדם טבח בשיעים וב"אנשי הביצות" העיראקים, אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. אז הייתה, לדעתו, עילה להתערבות כזאת. אני מוכן לערוב בראשי כי ה"חומסקים" היו יורקים אש וגפרית במקרה של התערבות כזאת. ואשר להתערבות הומניטרית, כאן אני הקטן, ועוד רבים מ"השמאל" (אלא אם כן כל מי שהוא בעד ההתערבות הוא מניי וביי, בהגדרה, לא שמאלני) דווקא לא מסכימים עם וולצר. לדעתי העילה ההומניטרית (שתמיד הוזכרה על ידי האמריקאים והבריטים, ביחד עם הנשק להשמדה המונית!) הצדיקה התערבות. אבל צריך גם להזכיר כי וולצר לא חוסך ביקורת קשה מאוד ממדיניותן של צרפת וגרמניה, שלמעשה לא איימה בשום "מקל" ולא תמכה בשום אולטימטום נגד משטרו של סאדם.
    אשר לנשק להשמדה המונית – שתי וועדות, אמריקאית ובריטית – הגיעו למסקנה שזו הייתה הערכה שגויה של המודיעין, ולא הטעייה מכוונת. מה לעשות? גם עובדות הן פקטים, כמו שאומרים, אפילו אם מייקל מור אומר אחרת בסרטו (ואגב אני לא אוהב סרטי תעמולה, בעיקרון, לא מימין ולא משמאל). גם בוש הטיפש והרשע ובלייר הרשע לא פחות, והמודיעין שלהם, יכולים לטעות – אלא אם הכל הוא קונספירציה אחת גדולה.
    ועוד – טוב מאוד שלא היו למשטר של סאדם חוסיין נשק להשמדה המונית! תארו לכם מה יכול היה לקרות לו היה לו? הלא הוא השתמש בנשק כזה בעבר – זוכרים? מוטב להתערב לפני כן.
    עכשיו נניח שאתה צודק, יוסי, ולא הייתה הצדקה להתערבות בעיראק. אוקיי, מה עכשיו? לשמוח לאידם של האמריקאים על הכאוס המאיים (למרות שבהרבה תחומים יש דווקא השתפרות), ולתת לטרוריסטים, לפנאטים איסלמיסטים ו/או האחרים (סליחה: "כוחות ההתנגדות") לנצח? הלא הנזק שיגרם לעיראקים, למזרח התיכון ולעולם כולו אם ינצחו הללו הוא איום ונורא. אז כיום, כפי שטען גם ראש הממשלה העיראקית הזמנית בנאומו באו"ם, חובה לנצח את הפנאטים, חובה על הקהילה הבינלאומית לנסות ליצב את המצב, לתמוך כלכלית, לתמוך צבאית ופוליטית. כן, וצריך לנסות ליצור דמוקרטיה בעיראק – סיכוי לדמוקרטיה ראשונה בעולם הערבי, שאולי תפעל ותשפיע על העולם הערבי כולו.
    אבל אם האמריקאים הם האוייב – אין לזה סיכוי. לכן, בהשאלה יאמרו חומסקאים: "תמות נפשי עם פלישתים". העיקר שבוש ו/או אמריקה יאכלו אותה!

  5. ד"ר יחיעם שורק

    הגישה המבקשת לתחום בין "ציונות" ל"פוסט-ציונות" על בסיס טכני-כרונולוגי, קרי: עד קום המדינה וממנו והלאה היא רדודה ופשטנית. ניתן להתייחס לביטוי מונחי זה מנקודת מוצא מסתייגת-שלילית, או להיפך, מזוית ראיה פרודוקטיבית-קונסטרוקטיבית. כמי שמשתייך לחבורה הפוסט-ציונית ומתגאה בכך, אדגיש בקצרה, כי הפוסט-ציוניסט אינו מוכן לקבל, מה-לעשות, את הנרטיבים הפטריוטים שהוערו אל תוך ורידיו ונוצקו אל מעמקי אזניו במשך תרפפ"ו של שנים. את הפוסט-ציוני מעניינת האמת, וזו, כידוע, מאוד סובייקטיבית. אתם בוודאי ערים, בימים האחרונים, לכל מיני נרטיבים שונים: הנרטיב של הפוליטיקאי, של הגנרל ושל החפ"ש לגבי מלחמת אוקטובר 1973, ובעיקר סביב נושא "החווה הסינית" ותיפקוד גד' 890 של הצנחנים בפיקודו של איציק מרדכי. אכן לפנינו "רשומון" קלסי. ההיסטוריון האמיתי, הפוסט-ציוני, לא יבכר עדות אחת על פני האחרת. הוא ידחה את העמדה ה"פרבדאית" של השלטון והגנרלים, ולעיתים לא יגיע, איזה "אסון", לפיתרון בית-ספר. הוא יציג הנחה היסטורית, כזו המורכבת, לעיתים, מכמה נרטיבים, ויאמר: שפטו בעצמכם. לא מורא השלטון והשררה לנגד עיניו אלא מוראה של האמת, האמת ההיסטורית. הוא לא יוליך עדת זאטוטים לפסל הארי-השואג בתל-חי כדי להנחיל לתוכה את הפטריוטיות המקברית, הקטלנית, המקיאבליסטית. הוא אפילו ינסה להסביר, כיצד אדם, כשמעיו שפוכים ארצה, והוא על סף גוויעה, "מעז" לפלוט קללה עסיסית, ועוד ברוסית! הגישה הפוסט-ציונית עומדת בתוך מיטווח קונצנזוסיאלי, שהרי בני האדם על-פי-רוב אינם אוהבים לחשוב באופן עצמאי, אלא כייצורים אינפנטיליים, משתוקקים שמישהו יחשוב במקומם, ויגיש להם תפריט לעוס ומעוכל דיו. האמיצים מנסים להפעיל מחשבה עצמאית, ועל כן מתנכל הציבור להם ולשכמותם. לא נישבר!

  6. י"ע

    אוי כמה שהתרגזתי…
    אז בשם כת החומסקיים אני צריך להגיב על מה שכתבת על מדיניות ארה"ב.
    אז נתחיל ב"טענה המוסרית הבסיסית" על הרס משטרי "רשע" – יש לשים לב שכל המשטרים שהזכרת הם משטרים שמקובל על הכל שהם בבחינת 'אויב רשמי' של ארה"ב כיום ועל כן אפשר להגדירם כ"רשעים", לא הזכרת אף משטר אחר , חלקם משטרים טרוריסטיים מתואבים לא פחות שבהם ארה"ב תומכת צבאית וכלכלית כיום כמו טורקיה, קולומביה, אלג'יריה והאיטי. מובן אם כך מיהו "רשע" – רשע הוא מי שלא מציית להוראות מוושינגטון. כך משטרו ה"מרושע" של סדאם לא נחשב בעייתי בעיני ה"הומניסטים-ליברלים-דמוקרטיים" עד אשר חוסיין פלש לכווית, לאחר הפלישה הוא נהפך לרשע מרושע והתקשורת המערבית הזכירה שוב ושוב את תקיפת הכורדים בנשק כימי – בתקופה שארה"ב סיפקה לו נשק ותמיכה כלכלית במלחמה נגד אירן.
    הטענה שה'כת' מתנגדת להתערבות גם במקרים הומניטריים היא כמובן טענה שאי אפשר להוכיחה מכיוון שלא היו בהיסטוריה התערבויות צבאיות מטעמים הומניטריים (לכל הפחות אני לא מכיר). מה שמוכר היטב מההיסטוריה היא הסכמה הבאה: 1. כת האינטלקטואלים-מטעם של מעצמה כלשהיא מכריזה בעיתונות ובאקדמיה על זוועה אנושית בלתי נסבלת שנגרמת באזור מרוחק אי שם (נניח שהכושים נשלטים על ידי עובדי אלילים, או שהספרדים אונסים נשים קובניות) 2. השלטון מגייס ושולח כח צבאי למקום – מטעמים הומניטריים כמובן. (רודס למזרח אפריקה, טדי רוזוולט לקובה).
    3. המקום נכבש מוקם שלטון בובה וחברות מהמדינה השולחת משתמשים במשאבים המקומיים לצרכיהם.
    עכשיו אנחנו בשלב הראשון עבור סודאן, לאחר עשרות שנות מלחמה נוראית שבהם נהרגו מליונים בין מיליציות מוסלמיות לנוצריות בדרום סודאן, לרוב ללא שום התייחסות של כת ה"אינטלקטואלים ההומניסטיים-ליברליים-דמוקרטיים", הוסלמה הלחימה באזור דארפור ועשרות או מאות אלפים גורשו מבתיהם רבים מתוכם נרצחו ורבים עוד יותר מתים וימותו ברעב ובמחלות, עד כאן אין הרבה חדש, ארוע שכזה הוא די שכיח ביבשת הנשכחת, אולם הפעם התגייסה כת האינטלקטואלים להזדעזע. הזעזוע הזה הוא בדרך כלל הכנה לשלב הבא: פלישה לסודאן. האם תהיה פלישה? כמובן שאין לדעת כעת אבל ברור שיש מי שמושך בממשל לכיוון הזה.

    יוסי מזכיר את מדיניות ה'הכלה' של הממשל האמריקאי ביחס לעיראק, ומציין שוולצר העריך שהיא מספיקה. השאלה היא מספיקה למה?, משטר ה'הכלה'- כלומר משטר הסנקציות שהטילו הממשלים האמריקאים והבריטים על עירק היה מחריד – הוא יצר מחסור רעב ומחלות, האו"מ העריך שתמותת-היתר של ילדים מתחת לגיל 6 תחת משטר הסנקציות היה מעל מיליון. מיליון! כלומר האסון שגרם משטר ה'הכלה' המוצלח של האמריקאיים הרג פי כמה וכמה ממה שסדאם חוסיין הרג. ואגב כך חיזק באותם שנים את משטרו של חוסיין, על ידי יצירת תלות באוכלוסייה המקומית בקשרים עם השלטון על מנת לשרוד. אחרי מלחמת המפרץ הצבא האמריקאי מנע מהשיעים והכורדים המורדים גישה לנשק נטוש של צבא עיראק ואישפר לצבא סדאם להשתמש במסוקים ב"אזור האסור לטיסה" בצפון כל זאת על מנת להבטיח שהמרידות יחוסלו, כך שאין כל כך מה לדבר על "התערבות הומניטרית" לא היה צורך בהתערבות, האמריקאים סייעו לסדאם לחסל את המרידות!

    בסופו של דבר ההנחה כאילו הכוח הצבאי האדיר של ארה"ב משמש למטרות 'נעלות' היא הנחה מופרכת ביותר ולתקווה שאתה מביע בזכות ייצוא דמוקרטיה אין שום בסיס. ועל כן יש להתנגד לכל מעורבות צבאית דומה.

    חוץ מזה חג שמח.