ערבים וקשישים ולא רק

קראתי את הדו"חות וקיבלתי חום. זה לא שיש שם חידושים מרעישים, הבעיה היא שהדברים מוכרים וכואבים ומתסכלים, ונוסכים תחושת חידלון אינסופית. איך מדבירים את הרוע הזה? במה צריך להתחיל, ערבים? זקנים? חינוך? פרנסה?
לא במקרה עצבי מתוחים היום. זה לא קשור ישירות לנושא שלנו כאן, אבל מי מסוגל לשלוט ברגשותיו במדמנה המוסרית המכונה מדינת ישראל. אתמול הנפיקו לנו בתי המשפט (מדינת חוק או לא מדינת חוק?) שתי החלטות מדהימות:
[א] מתנחל אחד, אליצור שמו, הוציא להורג נהג ערבי בדרכי יו"ש. אליצור נשלח לביתו בערבות שני חבריו, חרף התנגדות המשטרה. לא בטוח שזו הריגה, אמרה השופטת, יתכן שהיתה פה הגנה עצמית או סתם רשלנות.
[ב] טלי פחימה תוכל לשהות במעצר-בית רק אם תממן את איש השב"כ שישמור עליה, זו היתה הצעתה של השופטת פרוקצ'יה בעליון. אתם הבנתם את זה? "מחבלת מסוכנת" יכולה לשבת בבית, אצל אמא, אם יש לה מספיק כסף. אגב, מעניין כמה עולה יום "עבודה" של הפרזיט.