גדי יציב הלך לעולמו

יוסי דהאן

השבוע הלך לעולמו פרופ` גדי יציב, בפעם האחרונה שראיתי את גדי יציב היה בדיון על ספרו "החברה הסקטוריאלית", למרות הביקורת שהיתה לי הספר חשבתי שהניתוח שלו את החברה הישראלית הוא אחד הניתוחים המקוריים ביותר שנכתבו. בספר קרא יציב להכיר בסקטוריזאציה של החברה הישראלית ולנסות ליצור מסגרת קולקטיבית המכירה בשונה והמבוססת על סובלנות והבנה הדדית. יציב יצא נגד מודל "כור ההיתוך" ותיאוריות המסבירות את הפער העדתי באמצעות "פערי מנטליות ותרבות". אחד הניתוחים המוצלחים שלו בספר עוסק באותה קבוצה של המעמד הבינוני הבורגני הישראלי, אנשי "חוקה לישראל" והפריפריה החברתית של "שינוי" שאותה כינה – "האספסוף המשכיל".~

בספר מוקדם יותר "הדברים בשפת ליבם" שיצא לאור בשנת 1986, שאף הוא לא זכה להכרה הראויה, קיבץ יציב מאמרים שכתב לאורך מספר שנים (רובם בעיתון "על המשמר"). אחד הדברים המעניינים שהוא עשה במאמרים הללו היה ניסיון לשרטט משטר כלכלי חברתי שוויוני וסולידארי –  סוציאליזם בעל תווים דמוקרטיים רדיקליים.

גדי יציב היה אינטלקטואל מעורב, הוא היה חבר "הועד לשלום ובטחון" שב 1968 הפגין נגד המתנחלים בחברון, הקים את התנועה לשלום שרצה לכנסת לנכשלה, היה חבר תנועת "שלי", חבר כנסת שנה אחת ומזכיר מפ"ם. כמו לא מעט אינטלקטואלים מקוריים, ביקורתיים ומעורבים אחרים, גדי יציב לא זכה להכרה הראויה במימסד האקדמי האוניברסיטאי, בשנים האחרונות הוא היה דיקן החוג לתקשורת במכללה האקדמית נתניה.

יהא זכרו ברוך.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יעל

    גדי יציב היה באמת אדם מקורי וחבל על דאבדיון וגו. קראתי את הספר שלו החברה הסקטוריאלית והוא עורר בי שאלות שבשעתו, ניסיתי לברר עם יציב עצמו. הפגישה אתו משום מה נדחתה ואחר כך נשכחה אבל השאלות נשארו, ואשמח אם תוכל להשיב עליהן מפני שאתה הכרת אותו ואת משנתו. השאלה המרכזית היא מדוע הספקטורים הדתיים הצליחו מבחינת ההתארגנות וההשפעה הפוליטית – יותר מהאחרים. למה הם נתפשו פחות מאיימים מאחרים, למשל מהסקטור הערבי, ויותר לגיטימיים מהאחרים, למשל הסקטור הקיבוצי. והשאלה שיותר חשובה בעיניי היא האם ראיית החברה הישראלית כקונגלומרט של סקטורים תורמת לפענוח המציאות יותר מהתפישה המעמדית הישנה. ההשתטות הבוטה של המאיון העליון על המשאבים הלאומיים, אוויר, מים, קרקע, תקשורת ותקציב המדינה. החלוקה של תקציב המדינה המיטיבה בלי הרף עם בעלי ההון, מורידה את מיסיהם, נותנת להם מענקים בלי סוף, מאפשרת להם להבריח הון לחו"ל, לחבור להון זר בעיקר אמריקאי, לגנוב משאבי ידע, שפותחו באמצעות כספי המיסים שלי ושלך – איך הפענוח הסקטוריאלי מאפשר לי להבין את זה?. ובנוסף, ההתייצבות של הפוליטיקה הישראלית על משטר דו-מפלגתי של שתי מפלגות תאומות, שראשיהן כמעט תאומים, האם זה ביטוי של סקטוריאליזציה של החברה שלנו, או ביטוי של תפישת השלטון בידי הנציגים הפליטיים של המאיון העליון?

  2. יוסי דהאן

    קראתי את הספר לפני מספר שנים ועם מותו של גדי יציב הצצתי בו שוב. התזה של יציב באשר לסקטורים היא שסקטור הוא "קהילה חברתית שחבריה חולמים על עתיד אחד, ומשתייכים לחברה שחבריה זוכרים את אותו עבר. זוהי קהילה או רשת של קהילות, שחבריה מצטרפים אליה וחיים בה על יסוד בחירתם החופשית" יש להם סגנון חיים משותף והם חולמים אמונות וערכים משותפים. הטענה של יציב היא שהחברה הסקטוריאלית התקיימה בתקופת היישוב ולדעתו יש לפתוח בתהליך של דה סקטוריליזאציה, זו מעין תפיסה רב תרבותית מבלי שימת דגש על התרבות כמרכיב מכונן בלעדי של הסקטור. ההבדל בין הסקטורים הישנים לחדשים הוא שלסקטורים הישנים היה מרחב ציבורי משותף ושפה ציבורית שבה הם יכלו לנהל את חייהם הקולקטיבים בעידן ההפרטה של הסקטורים החדשים כיום אין מרחב ציבורי "בני אדם מפריטים כל חלום ציבורי, כל עניין ציבורי, כל שם תואר ציבורי – ומתוךם ההפרטה הזאת הם מנסחים קריאות תיגר כלפי הזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית". אני לא זוכר האם יציב מסביר הצלחה או כשלון של סקטורים מסוימים. הביקורת שלי על הספר, שאת מזכירה אותה בתגובתך, היא שיציב זנח בניתוח שלו את הפרספקטיבה המעמדית, או נתן לה משקל מועט יחסית. הוא לא לקח בחשבון את השפעת האידיאולגיה הניאו ליברלית כמנחה את האליטות ומעצבת את החיים הקולקטיביים בישראל.