דבר המלך המשיח לאנשים החושבים

שלום רב
אתה כותב: "הכתבה ב"הארץ" הטרידה אותי משום שהיא חושפת את תרבות המגיע לי של העניים החדשים – חוסר הבושה, הצורך ליחצ"ן את המצוקה , ולהיות בוטה נגד הנדבן שאינו נותן לך מספיק".
אני חושב שהדברים הללו שלך מצביעים על הבעייה. אתה כבר מסיק מתיאור של כמה מקרים ועדויות של מספר מצומצם של מרואיינים שנוצרה תרבות שלימה חדשה, תרבות המגיע לי. תרבות של אוכלוסייה מובחנת היטב – העניים החדשים. ההיסק הזה מתיאור מספר מקרים מצומצם להכללה אודות יצירת תרבות מגיע לי, הוא היסק בלתי תקף ובעייתי מאד בלשון המעטה. על פי התיאור הזה העניים החדשים (מי הם? ההנחה היא כנראה שניתן להבחין בינם לבין העניים הישנים הצנועים, מכירי התודה והמסתפקים במועט?), קבוצה של עשרות אלפי אנשים, רובם המכריע קורבנות מדיניות חברתית וכלכלית, מתוייגים עתה כנוכלים, כטפילים ציניים חסרי מעצורים. אולי יש כמה עניים חדשים שלא נוהגים כך, אני מניח שיש אבל ברגע שזה חלק מהתרבות שלהם אז קשה להבחין ביוצאים מן הכלל. אני גם רוצה לשער השערה פרועה שרובם המכריע של העניים לא נוהגים כך ומדובר בחריגים. כמו אותם חריגים מעטים מקרב המעמד העליון שמעלימים מס, או מנסים לקבל זכויות שאינן מגיעות להם בדרכים שאינן ישרות.
אני חושב שההכללה הבלתי מבוססת הזו נוראה בעיקר בגלל שזה היא נעשית כלפי הקבוצה הכי חלשה בחברה הישראלית שאינה יכולה להגן על עצמה וההכללה הזו משמשת לאחר מכן בסיס לשר האוצר וחסידיו, ואנשים פחות מרושעים מהם, לעשות דמוניזציה של אותם עניים על מנת להכות בהם חזק יותר.
באשר למר דודי זילברשלג, מתן הצדקה שלו ראוי להערכה, אולם יש לי בעייה עם איש יחסי ציבור שמתן הצדקה שלו הפך לאמצעי לקידום עצמי. מר זילברשלג כנראה יודע משהו על כך שמתן צדקה עדיף שייעשה בסתר, כלל שהוא לא מקפיד לשמור עליו במיוחד. אני חושב גם שהזוג זילברשלג עשה מעשה בלתי ראוי, הם הלבינו את פניהם של הנזקקים המגיעים אליהם. כאשר בראיון הם דיברו באופן כה מכליל פוגע ומשפיל על ציבור שלם של אנשים שהם אמורים לחוש אמפטיה אליו ולסייע לו. אני מניח שאם יש בעייה של אנשים הנוהגים שלא כשורה ומנצלים את טוב ליבם הם יכלו לחשוב על פתרונות יצירתיים יותר להפסקת התופעה מאשר ראיון בעיתון.
באשר ל"הארץ" הכתבה הזו משתלבת היטב עם הקו האידיאולגי של העיתון ועם הסטנדרטים העיתונאיים הירודים והמבישים שלהם בכל הקשור לכתיבה על התחום החברתי כלכלי (כן יש עיתונאיות יוצאות דופן, רותי סיני, יולי חורמצ'נקו, חני קים ואבירמה גולן אבל הן כמובן לא זוכות לאותו מקום ומעמד כמו זה שממנו נהנים הבכירים, שטרסלר-טל-רולניק-ארלוזורוב המעצבים את רוח העיתון).