בוש כמתבגר מוסרי, נעמי קליין משתפת פעולה, והקול הגולה
"מכירת המרד – מדוע לא ניתן לשבש תרבות" ספר חדש של שני פילוסופים קנדים, ג`וזף הית` ואנדרו פוטר. הסופרים יוצאים נגד תנועת תרבות-הנגד(Counterculture) שמקורה בשנות השישים ובין ממשיכיה הפועלים היום ניתן למנות את נעמי קליין, קלה לאסן ותנועות ומגזינים היוצאים נגד התרבות הצריכה כגון מגזין האנטי-פרסום Adbusters.
"הקול הגולה – משהו על המרחב המוזיקאלי יהודי-ערבי" מאמר חכם, מורכב ומעניין של פרופ` חביבה פדיה שפורסם לראשונה באתר "קדמה", ולאחר מכן בגרסה מקוצרת יותר בעיתון "הארץ". על מסורת הפיוט והמוזיקה היהודית במזרח. חביבה פדיה מבחינה בין מסורת הפיוט המזרחית לבין זו שהתפתחה בארצות אשכנז. היא משרטטת את התפתחות מוזיקת הפיוט והקודש המזרחית מאז גירוש ספרד והשפעתה על המוזיקה היהודית במערב. היעדרה של מסורת מפוארת זו, לטענת פדיה, היא חלק מההדרה הכוללת של הקול היהודי-ערבי מאז הקמת המדינה. בעוד שהשירה החסידית שנשענה על המרחב האירופי התקבלה בארץ, מוזיקה שלחניה הולחנו במזרח לא התקבלו.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
די מאכזב שאדם כמו זינגר נזקק לקביעות אד-הומינם לגבי שלבי ההתפתחות והבגרות של הנשיא בוש (אולי בשלב הבא הוא יהפוך למגיב ב-ynet?). אבל יותר מזה, זה אפילו קצת מדאיג, שפילוסוף-של-המוסר חושב שאפשר לסווג עמדות מוסריות בצורה "מדעית" כשלבים בהתפתחות מוסרית. סיווג "מדעי" של חיי הרוח הוא כפייה של מתודה מסוג מאוד מצמצם על עולם שלא נועד לה, וכפייה כזאת לא משאירה מרווח לחירות האנושית ("תפיסה אפלטונית" היה כנראה אומר מורה שלי).
המאמר של פרופ' פדיה מאוד מעניין, ומעורר סקרנות לשמוע יותר. חבל שבחרת להדגיש שוב את "אשמת האשכנזים". אנחנו כבר מזמן לא שם. אני יודע שכשאני מגיע לארוחת שבת לבית הוריי ואבי (האשכנזי, מה לעשות) חוזר מבית-הכנסת נלהב כולו, זה סימן שג'ו עמר עבר לפני התיבה.
אגב, גם במחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן יש פרויקט גדול מאוד של מוזיקה אתנית ופיוטים מזרחיים, כולל בי"ס מיוחד לנושא.
ואם אני כבר כאן, ראיון ודיון מעניין עם מר ג'קי אדרי: http://www.haayal.co.il/story?id=2101
הסיווג של ההתפתחות המוסרית אינו של זינגר אלא של הפסיכולוג לורנס קולברג, שלבי ההתפתחות הם על פי גיל, אני מניח שגם אתה לא חושב שלפעוט ולמבוגר יש אותו כושר שיפוט מוסרי. מה שקולברג עשה באופן מאד אמפירי זה לבחון את ההתפתחות המוסרית של בני אדם עם התפתחות גילם. הוא מצא כי קיימים שישה שלבים, שבאופן כללי מתפתחים מהשלב הקונקרטי לאבסרקטי. התיאוריה של קולברג נתונה לביקורת בין היתר של אנשים כמו הברמס המדברים על שלב שביעי ופסיכולוגית כמו גיליגן, תלמידתו, שקבעה שהסולם שלו מוטה מבחינה מינית וכי לנשים יש מוסר מסוג אחר לא מושג של צדק אלא מוסר של דאגה. זינגר פשוט עושה שימוש בסולם של קולברג, זה לא שייך לרצון לכבול את האוטונומיה של היחיד או עינינים מטאפיסיים אחרים. באשר למאמר של פרופ' פדיה, כפי שציינתי המאמר הוא מורכב, כדאי לקרוא אותו בעיון, כתבתי על כמה עניניים מרכזיים העולים מתוך המאמר אחד מהם הוא הסיבות לדחיקתה של מסורת זו בישראל, אחת הסיבות היתה הדרתו של הקול היהודי-ערבי על ידי הממסד השליט, "אשמת אשכנזים" זו קריאה מוגבלת מידי של המאמר היפה הזה.
אני מכיר את התיאוריה של קוהלברג, ועדיין מתקומם כנגד הניסיון לסווג עמדות מוסריות במושגים מדעיים. כמו שלמדתי כאן, קל מדי לפסול את "האחר" כלא-מפותח. זה פוטר אותנו מהצורך להקשיב לו באמת.
המאמר של פרופ' פדיה אכן יפה ומעורר סקרנות.
יוסי,
תודה על ההפניות המעניינות שלך ושל איציק.
אשר לקוהלברג – הביקורת של גיליגן היא מעניינת, אבל גם היא לא שוללת לחלוטין את מחקרו של קוהלברג, רק טוענת שהחשיבה ה"גברית" המוסרית היא היררכית, ואילו החשיבה ה"נשית" היא דמויית רשת. מכאן שיתכן לבחון ממדים שונים להתפתחות הרמה המוסרית אצל גברים כג'ורג' בוש, שאמנם נראה כי חשיבתו המופשטת אינה גבוהה במיוחד (זה לא אומר שהכרעותיו הפוליטיות/מוסריות הן תמיד מוטעות – אני מאמין ב"חוש צדק טבעי" שלא קשור לאינטלקט). אבל אני גם קצת חושש מביקורת פסיכולוגיסטית בעיניינים פוליטיים (שהלא אנחנו יודעים כי לפעמים מי שלא חושב "כמונו", הוא חולה נפש מסוכן שיכול להישלח לאיזשהו גולאג או בית חולים לחולי נפש).
אגב, מעניין מאוד מהי רמת ההתפתחות המוסרית של זינגר עצמו – במיוחד כשמתוודעים לדעותיו לגבי המתות חסד מצד אחד, וזכויות בע"ח מצד שני.
אשר לעיראק – כן, האמריקאים יצטרכו לצאת, ורצוי שהאו"ם יכנס. אבל זה נראה כרגע חלום באספמיה – בהתייחס לאימפוטנטיות של האו"ם ברשותו של קופי אנאן.
ועוד – הסטייל של הלא-סטייל הוא סטייליסטי לאללה. בקיצור חארטה כמו הרבה חרטות איניות.