בוש כמתבגר מוסרי, נעמי קליין משתפת פעולה, והקול הגולה

הסיווג של ההתפתחות המוסרית אינו של זינגר אלא של הפסיכולוג לורנס קולברג, שלבי ההתפתחות הם על פי גיל, אני מניח שגם אתה לא חושב שלפעוט ולמבוגר יש אותו כושר שיפוט מוסרי. מה שקולברג עשה באופן מאד אמפירי זה לבחון את ההתפתחות המוסרית של בני אדם עם התפתחות גילם. הוא מצא כי קיימים שישה שלבים, שבאופן כללי מתפתחים מהשלב הקונקרטי לאבסרקטי. התיאוריה של קולברג נתונה לביקורת בין היתר של אנשים כמו הברמס המדברים על שלב שביעי ופסיכולוגית כמו גיליגן, תלמידתו, שקבעה שהסולם שלו מוטה מבחינה מינית וכי לנשים יש מוסר מסוג אחר לא מושג של צדק אלא מוסר של דאגה. זינגר פשוט עושה שימוש בסולם של קולברג, זה לא שייך לרצון לכבול את האוטונומיה של היחיד או עינינים מטאפיסיים אחרים. באשר למאמר של פרופ' פדיה, כפי שציינתי המאמר הוא מורכב, כדאי לקרוא אותו בעיון, כתבתי על כמה עניניים מרכזיים העולים מתוך המאמר אחד מהם הוא הסיבות לדחיקתה של מסורת זו בישראל, אחת הסיבות היתה הדרתו של הקול היהודי-ערבי על ידי הממסד השליט, "אשמת אשכנזים" זו קריאה מוגבלת מידי של המאמר היפה הזה.

יוסי,
תודה על ההפניות המעניינות שלך ושל איציק.
אשר לקוהלברג – הביקורת של גיליגן היא מעניינת, אבל גם היא לא שוללת לחלוטין את מחקרו של קוהלברג, רק טוענת שהחשיבה ה"גברית" המוסרית היא היררכית, ואילו החשיבה ה"נשית" היא דמויית רשת. מכאן שיתכן לבחון ממדים שונים להתפתחות הרמה המוסרית אצל גברים כג'ורג' בוש, שאמנם נראה כי חשיבתו המופשטת אינה גבוהה במיוחד (זה לא אומר שהכרעותיו הפוליטיות/מוסריות הן תמיד מוטעות – אני מאמין ב"חוש צדק טבעי" שלא קשור לאינטלקט). אבל אני גם קצת חושש מביקורת פסיכולוגיסטית בעיניינים פוליטיים (שהלא אנחנו יודעים כי לפעמים מי שלא חושב "כמונו", הוא חולה נפש מסוכן שיכול להישלח לאיזשהו גולאג או בית חולים לחולי נפש).
אגב, מעניין מאוד מהי רמת ההתפתחות המוסרית של זינגר עצמו – במיוחד כשמתוודעים לדעותיו לגבי המתות חסד מצד אחד, וזכויות בע"ח מצד שני.
אשר לעיראק – כן, האמריקאים יצטרכו לצאת, ורצוי שהאו"ם יכנס. אבל זה נראה כרגע חלום באספמיה – בהתייחס לאימפוטנטיות של האו"ם ברשותו של קופי אנאן.

ועוד – הסטייל של הלא-סטייל הוא סטייליסטי לאללה. בקיצור חארטה כמו הרבה חרטות איניות.