בוש כמתבגר מוסרי, נעמי קליין משתפת פעולה, והקול הגולה

יוסי דהאן

ראיון עם פיטר זינגר עם צאת ספרו – "The President of Good and Evil: Questioning the Ethics of George W. Bush"  על האתיקה של הנשיא האמריקאני המוסרני גורג` בוש.~ זינגר בוחן האם הורדת המיסים אכן הוגנת, או מדוע ארצות הברית אינה חותמת על פרוטוקול קיוטו ועמדות אחרות של בוש, הנשיא המקפיד לטעון שהוא עושה את הדבר הראוי מוסרית. זינגר, עושה שימוש במדד של הפסיכולוג לורנס קולברג לבדיקת התפתחות מוסרית, וקובע כי מבחינה התפתחותית בוש נמצא בשלב המתבגר הוא עדיין לא הגיע לשלב הביקורתי. באשר לעירק זינגר קובע כי הדבר המוסרי שארצות הברית צריכה לעשות זה לצאת מעירק ולהעביר בהדרגה את האחריות לאו"ם.

"מכירת המרד – מדוע לא ניתן לשבש תרבות" ספר חדש של שני פילוסופים קנדים, ג`וזף הית` ואנדרו פוטר. הסופרים יוצאים נגד תנועת תרבות-הנגד(Counterculture) שמקורה בשנות השישים ובין ממשיכיה הפועלים היום ניתן למנות את נעמי קליין, קלה לאסן ותנועות ומגזינים היוצאים נגד התרבות הצריכה כגון מגזין האנטי-פרסום Adbusters.  לטענות המחברים, תנועת תרבות הנגד הפנימה לחלוטין את ערכי התרבות הקפיטליסטית הצרכנית. המחברים טוענים כי תנועת תרבות הנגד לא רק שלא הביאה לשיפור התנאים הכלכליים והחברתיים אלא אף הרעה אותם. אם מארקס היה קם לתחייה הוא היה מתפלץ לנוכח מעשיהם של אלה שטוענים שהם ממשיכיו. אלה עסוקים בהפצת מוצרי No Logo ידידותיים לסביבה, באימוץ סגנון חיים צרכני מסוג אחר רק יותר cool. במקום לחולל שינויים חברתיים כלכליים משמעותיים הפכה תנועת תרבות הנגד לחלק מתרבות הצריכה הקפיטליסטית הכללית.

"הקול הגולה – משהו על המרחב המוזיקאלי יהודי-ערבי" מאמר חכם, מורכב ומעניין של פרופ` חביבה פדיה שפורסם לראשונה באתר "קדמה", ולאחר מכן בגרסה מקוצרת יותר בעיתון "הארץ". על מסורת הפיוט והמוזיקה היהודית במזרח. חביבה פדיה מבחינה בין מסורת הפיוט המזרחית לבין זו שהתפתחה בארצות אשכנז. היא משרטטת את התפתחות מוזיקת הפיוט והקודש המזרחית מאז גירוש ספרד והשפעתה על המוזיקה היהודית במערב. היעדרה של מסורת מפוארת זו, לטענת פדיה, היא חלק מההדרה הכוללת של הקול היהודי-ערבי מאז הקמת המדינה. בעוד שהשירה החסידית שנשענה על המרחב האירופי התקבלה בארץ, מוזיקה שלחניה הולחנו במזרח לא התקבלו. חביבה פדיה מבחינה יפה בין "גלות מרצון" לבין ""הגלייה תרבותית" וכך היא כותבת: "אמנם לעיתים קרובות מדי כרוך בה הטעון המנסה להשוות את הדרת קול שפת האם בין כל קבוצות ההגירה (אשכנזיות ומזרחיות), טעון זה מטשטש את ההבדל בין אכיפה עצמית של שיכחה ומחיקת שורשים (שהיא כגלות מרצון) ובין אכיפה על הזולת את השכחת מקורותיו (שהריהי כהגלייה)". חביבה פדיה לא רואה את הסינתזה בין מזרח למערב כאופציה היחידה האפשרית, ואף לא האופטימלית, לחידוש השמעת הקולות של מסורת עשירה זו –  "קודם לכן הוא צריך לקבל את מקומו לכשעצמו".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יהונתן אורן

    די מאכזב שאדם כמו זינגר נזקק לקביעות אד-הומינם לגבי שלבי ההתפתחות והבגרות של הנשיא בוש (אולי בשלב הבא הוא יהפוך למגיב ב-ynet?). אבל יותר מזה, זה אפילו קצת מדאיג, שפילוסוף-של-המוסר חושב שאפשר לסווג עמדות מוסריות בצורה "מדעית" כשלבים בהתפתחות מוסרית. סיווג "מדעי" של חיי הרוח הוא כפייה של מתודה מסוג מאוד מצמצם על עולם שלא נועד לה, וכפייה כזאת לא משאירה מרווח לחירות האנושית ("תפיסה אפלטונית" היה כנראה אומר מורה שלי).

    המאמר של פרופ' פדיה מאוד מעניין, ומעורר סקרנות לשמוע יותר. חבל שבחרת להדגיש שוב את "אשמת האשכנזים". אנחנו כבר מזמן לא שם. אני יודע שכשאני מגיע לארוחת שבת לבית הוריי ואבי (האשכנזי, מה לעשות) חוזר מבית-הכנסת נלהב כולו, זה סימן שג'ו עמר עבר לפני התיבה.
    אגב, גם במחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן יש פרויקט גדול מאוד של מוזיקה אתנית ופיוטים מזרחיים, כולל בי"ס מיוחד לנושא.

    ואם אני כבר כאן, ראיון ודיון מעניין עם מר ג'קי אדרי: http://www.haayal.co.il/story?id=2101

  2. יוסי דהאן

    הסיווג של ההתפתחות המוסרית אינו של זינגר אלא של הפסיכולוג לורנס קולברג, שלבי ההתפתחות הם על פי גיל, אני מניח שגם אתה לא חושב שלפעוט ולמבוגר יש אותו כושר שיפוט מוסרי. מה שקולברג עשה באופן מאד אמפירי זה לבחון את ההתפתחות המוסרית של בני אדם עם התפתחות גילם. הוא מצא כי קיימים שישה שלבים, שבאופן כללי מתפתחים מהשלב הקונקרטי לאבסרקטי. התיאוריה של קולברג נתונה לביקורת בין היתר של אנשים כמו הברמס המדברים על שלב שביעי ופסיכולוגית כמו גיליגן, תלמידתו, שקבעה שהסולם שלו מוטה מבחינה מינית וכי לנשים יש מוסר מסוג אחר לא מושג של צדק אלא מוסר של דאגה. זינגר פשוט עושה שימוש בסולם של קולברג, זה לא שייך לרצון לכבול את האוטונומיה של היחיד או עינינים מטאפיסיים אחרים. באשר למאמר של פרופ' פדיה, כפי שציינתי המאמר הוא מורכב, כדאי לקרוא אותו בעיון, כתבתי על כמה עניניים מרכזיים העולים מתוך המאמר אחד מהם הוא הסיבות לדחיקתה של מסורת זו בישראל, אחת הסיבות היתה הדרתו של הקול היהודי-ערבי על ידי הממסד השליט, "אשמת אשכנזים" זו קריאה מוגבלת מידי של המאמר היפה הזה.

  3. יהונתן אורן

    אני מכיר את התיאוריה של קוהלברג, ועדיין מתקומם כנגד הניסיון לסווג עמדות מוסריות במושגים מדעיים. כמו שלמדתי כאן, קל מדי לפסול את "האחר" כלא-מפותח. זה פוטר אותנו מהצורך להקשיב לו באמת.

    המאמר של פרופ' פדיה אכן יפה ומעורר סקרנות.

  4. יוסי זיו

    יוסי,
    תודה על ההפניות המעניינות שלך ושל איציק.
    אשר לקוהלברג – הביקורת של גיליגן היא מעניינת, אבל גם היא לא שוללת לחלוטין את מחקרו של קוהלברג, רק טוענת שהחשיבה ה"גברית" המוסרית היא היררכית, ואילו החשיבה ה"נשית" היא דמויית רשת. מכאן שיתכן לבחון ממדים שונים להתפתחות הרמה המוסרית אצל גברים כג'ורג' בוש, שאמנם נראה כי חשיבתו המופשטת אינה גבוהה במיוחד (זה לא אומר שהכרעותיו הפוליטיות/מוסריות הן תמיד מוטעות – אני מאמין ב"חוש צדק טבעי" שלא קשור לאינטלקט). אבל אני גם קצת חושש מביקורת פסיכולוגיסטית בעיניינים פוליטיים (שהלא אנחנו יודעים כי לפעמים מי שלא חושב "כמונו", הוא חולה נפש מסוכן שיכול להישלח לאיזשהו גולאג או בית חולים לחולי נפש).
    אגב, מעניין מאוד מהי רמת ההתפתחות המוסרית של זינגר עצמו – במיוחד כשמתוודעים לדעותיו לגבי המתות חסד מצד אחד, וזכויות בע"ח מצד שני.
    אשר לעיראק – כן, האמריקאים יצטרכו לצאת, ורצוי שהאו"ם יכנס. אבל זה נראה כרגע חלום באספמיה – בהתייחס לאימפוטנטיות של האו"ם ברשותו של קופי אנאן.

    ועוד – הסטייל של הלא-סטייל הוא סטייליסטי לאללה. בקיצור חארטה כמו הרבה חרטות איניות.