תגובה לכתבה של אסתי אהרונוביץ` במוסף הארץ האחרון, "תנו לנו עוד! לעמותות הסיוע מתחיל להימאס מהעניים החדשים". התגובה אמורה להתפרסם במוסף "הארץ" הקרוב.
העשיר לא מרוצה יותר מהעני שלו. הוא רצה את העני בתלבושת מסורתית של שבט העניים – בלויי סחבות, עור ועצמות, כנוע, שקט, ואסיר תודה על כל מה שנותנים לו. כעת, מתברר, העשיר חש מרומה. עבדו עליו. הבטיחו לו עני אסלי, ופתאום הוא קיבל עני מקולקל. כזה שנדחף בתור לאוכל, והולך לשני מקומות שונים לקבל חבילות מזון. נצפתה גם ענייה עם גוונים בשיער, ועוד אחת עם פלאפון. אצולת הנדבנות מזועזעת. ~
וזה עוד לא הכל. סוניה מרמרי, פעילת נדבנות, ראתה אשה לוקחת חבילת מזון, ואחר כך עולה על מונית לשכונת התקווה! מרמרי חישבה ומצאה שהמונית עלתה לא פחות משלושים שקלים. והרי האשה היתה אמורה ללכת ברגל, בחמסין, לתחנה המרכזית, ומשם לקחת אוטובוס, כמנהג עדות העניים. ופתאום היא לוקחת מונית. ענייה. משכונת התקווה. מונית. משהו כאן בהחלט לא מסתדר לה בפאזל.
העניים ה"לא אמיתיים" גם מתראיינים לכלי התקשורת. והכי גרועים, כך עולה מן הכתבה, הם אלה שהתראיינו יותר מפעם אחת. כמה יש כאלה? אחד? שלושה? מספיק כדי להרגיז את קוראי הארץ וכותביו. בודאי מספיק כדי להפיק כתבה שכל שורה שלה היא דה-הומאניזציה של מאות אלפים שהוכו שוב ושוב בידי אותה מדיניות כלכלית שהעיתון מגבה בלהט של להקת מעודדות משולהבת.
ואם התראיינו, אז מה? הרי עמותות ההאכלה במו ידיהן קשרו עצמן אל מופעי הצדקה הראוותניים של ערוץ 2, תוך שהן מאפשרות למצלמות להנציח את רגעי המתן בסתר (אכן, אוקסימורון), מפארות את עצמן, ומספקות למדיה מרואיינים נזקקים כדי להפוך דיון כלכלי וחברתי נוקב למופע ביזאר פורנוגראפי של מסכנות. להתרעם אחר כך על איזה טיפוס שהתראיין שוב ושוב? זה מה שמדיר שינה מעיניכם?
במיוחד גואה הטרוניה על כפיות הטובה שהופגנה בארוחת הגורמה שבישלו השפים ישראל אהרוני ורפי כהן בבית התמחוי של עמותת "סועדים". הנדבנים מצדם התעלו על עצמם והעניקו לעניים לא סתם מצרכי יסוד, שהם המזון שהעני שלהם צורך בדרך כלל. את הטופ שבטופ הם נתנו, את פיטריות הכמהין האנושיות הפרטיות שלהם בדמותם של אהרוני וכהן. והעניים? לא רק שלא הסתדרו בשקט בתור, מודים ברטט על פיסת האלוהות שהורעפה עליהם ערב החג. במקום לאכול באנינות את הקציצות ה"נמסות בפה" ולשבח בהכרת תודה את עפיצות הרוטב – הם באו שעתיים לפני הזמן (לא סיפרו להם שצריך לדפוק איחור אופנתי לפני ארוחות גורמה) ונדחפו בתור. ילדי המעמד הגבוה, שהובאו לשם כדי לקבל את העניים במאור פנים – עוד לא התאוששו מהטראומה. אכן, דניאל, מיכאל, זואי ואגם – מראות קשים.
מן הכתבה למדתי על עשירים טובי לב, תמימים ומנוצלים, החפצים רק לתת ולתת, לעומת עניים דוחים ושקרנים המבקשים רק לקחת ולקחת.
כבר התרגלנו למסעות ההסתה נגד העובדים שעוד נשאר להם משהו – אלה שיש להם קביעות, פנסיה, ועד עובדים שיגן עליהם, משכורת סבירה. אלה קמפיינים שמנהל שר האוצר בעקביות, בגיבוי אינטנסיבי במיוחד של עיתון "הארץ". העובדים המאורגנים הוכרזו מזמן נטל על כלכלת המדינה החופשית, שבה יש מקום רק לשתי קבוצות: בעלי ההון מחד, עובדי קבלן מאידך. עד היום נשמרה איכשהו ההפרדה בין העובדים ה"רעים" וה"מפונקים" ובין "המסכנים באמת". כעת הגיעה תורה של הכפשת נזקקי בתי התמחוי.
ובכל זאת, הכתבה הזאת היתה חשובה ונחוצה כדי להאיר עוד פן של תרבות נדבנות וולגרית ומיוחצנת שפרחה כאן לאחרונה. הפטפוט החופשי הזה של הנדבנים, תום הלב הגס הזה, כאילו ישבו לקונן בסלון ביתם, החרות שחשו בהתראיינם לאסתי אהרונוביץ` – כל אלה הם עוד נדבך חשוב בתיעוד הכלכלה המעוותת של התרומות.
בעניין אחד אתם צודקים, נדבנים יקרים. אכן אין לכם אפשרות לדעת מי באמת "זכאי" לנדבתכם. לכך נועד המוסד לביטוח לאומי, המחזיק במאגר הנתונים השמי המפורט ביותר על מצבם הכלכלי והסיעודי של אזרחי ישראל. לעיתים המבחנים שהוא עושה למקבלי הקיצבאות מקוממים מאוד. במיוחד נוכח העובדה שיש שפע של קצבאות לעשירים, המחולקות ללא שום מבחן: הטבות מופלגות במס חברות, שיפוי מעסיקים, קרנות לעידוד השקעות. אבל חרף ההסתייגות, הביטוח הלאומי יודע מי זכאי. לא אתם.
אלא שהאוצר מצדו מאלץ את הביטוח הלאומי להפסיק ולסייע גם לאלה שמגיע להם, שכן הקריטריונים לקבלת הקיצבאות הולכים ומקשיחים באופן שרירותי.
לוקחי הנדבות אינם נפגעי סופת הוריקן או התפרצות הר געש שיש לשלוח להם בדחיפות שמיכות ומזון, אלא נפגעי אידיאולוגיה כלכלית ימנית-קיצונית המיתרגמת במהירות אדירה למדיניות כלכלית הרסנית. לואקום הזה, להתנערות של המדינה מאזרחיה, לשם אתם נכנסים עם האורז והפסטה שלכם.
מן הכתבה עולה שקצת נמאס לכם. הפנו אפוא את המיאוס הזה מהאומללים שמרגיזים אתכם – אל הסיבה שהפגישה אתכם אתם. קראו תיגר על מדיניות כלכלית ששולחת אותם אל תורי האוכל. התחילו להפנות את האנרגיה הטובה שלכם למקומות נחוצים וחשובים יותר, אם גם מורכבים יותר, של פעילות ציבורית: רתמו את הנגישות שלכם למקבלי ההחלטות, לבעלי ההון, לאמצעי התקשורת, והובילו מחאה עזה ולובי חזק ומתוחכם, שישנו את ההחלטות הפוליטיות המתקבלות בכנסת ובממשלה. אלה הגורמות לכך שיותר ויותר אנשים נזקקים לנדבתכם. פעלו לכך שעובדים (חצי מהעניים הם אנשים עובדים!) יקבלו שכר מינימום הוגן. הילחמו נגד הקיצוץ האגרסיבי והבלתי אחראי בקצבאות. השכר לעובד, הקצבה לנזקק, לחשבון הבנק של האדם הם צריכים להיכנס. המגע הפיסי הזה בין ידכם המושטת ובין ידו המקבלת הוא מגע לא טוב ואסור שיתקיים.
ואנא, הימנעו מלהכפיש אותם גם אם עייפתם מהם. העובדה שחילקתם להם אוכל אינה מקנה לכם זכות עודפת לעשות זאת.
תרומה של אדם לחברו היא מעשה יפה ונאצל. אדם גורע מעצמו כדי לעזור לחברו, בלא לבקש תמורה. ובסתר. אבל תרומה עלולה להיות חרב פיפיות בשל גחמנותה. ברצותו, יתן העשיר, ברצותו יקח. רגע יאהב את העניים ורגע ימאס לו מהתנהגותם הבלתי נאותה. צרכי יסוד כמו מזון, חינוך ובריאות – אסור שיהיו בידיהם של נדבנים. תפקידה של המדינה הנאורה לדאוג לכך שיהיו נגישים לכל אזרחיה, תמיד, ובלא קשר למצבי רוח ציבוריים מתחלפים. צדקה אינה תחליף לצדק חברתי וכלכלי. אבל היא עלולה להעניק לממשלה פסק זמן מלאכותי ובכך לאפשר לה להמשיך במעשיה הלא מוסריים מבלי שמקבלי ההחלטות או הציבור יעומתו עם תוצאות המעשים.
אני מאד מקווה שבאמת יפרסמו את התגובה המדוייקת הזאת, שעושה את מה שכ"כ חסר בכתבה עצמה- ערעור על עצם
כללי המשחק שבו לכל אחד יש תפקיד אותו הוא אמור למלא עפ"י השורות ששינן מאופרות סבון אמריקניות, ואם הוא סוטה
מהתפקיד הרי שמיד עולה הצורך להחליפו בשחקן אחר, שיודע למלא את התפקיד טוב יותר.
הכתבה הזאת גם מעלה הירהורים על התלות ההדדית בין שני המעמדות- מצד אחד, ככל שהמדינה מתנערת מאחריותה לצרכים
הבסיסיים ביותר של חלק מאזרחיה הם נזקקים יותר ויותר לחסדי הפילנטרופים, אבל מצד שני נחיתותם של אלה משמרת את
מעמדם העליון של העשירים, מעמד שנקנה לא מעט גם בעזרת אותה הילת יוקרה שאופפת את פעילותם הפילנטרופית.
כל הכבוד על האומץ הציבורי של שלי יחימוביץ', ורק שיפרסמו את התגובה.
שלי יחימוביץ כל הכבוד על הכתבה המעולה.
רק ממצולות הנפש האידיאולוגית חברתית-כלכלית הזועקת את יכולה להעלות בצורה מבריקה תמונה שרואים משם ולא מפה, ישנה אפילו תחושה לי לפחות כשקוראים את דבריך שזעקת כל כך חזק שזה מהדהד עד דימונה הרחוקה ואילו היה מתאפשר לך ההית מוסיפה פס קול לכתבה ואז האמירה והזעקה שלך היתה מושלמת.
ציטוט, שלי יחימוביץ מהכתבה: "לוקחי הנדבות אינם נפגעי סופת הוריקן או התפרצות הר געש שיש לשלוח להם בדחיפות שמיכות ומזון, אלא נפגעי אידיאולוגיה כלכלית ימנית-קיצונית המיתרגמת במהירות אדירה למדיניות כלכלית הרסנית. לואקום הזה, להתנערות של המדינה מאזרחיה, לשם אתם נכנסים עם האורז והפסטה שלכם" כל כך נכון שלי, רק שכחת להוסיף שעם האורז והפסטה הביאו אתם את הטלויזיה באחד מהמחזות המבישים לחברה הישראלית במופע לתת הערוץ2 בכיכובו של "הכוכב" מהארגון המנכ"ל עו"ד ערן וינטרופ (יליד דימונה) אם רצינו הוכחה להתנערות הממשלה מהאחריות שלה קיבלנו בהופעה חיה איך ממשלה מתנערת מאחריותה ומעבירה את האחריות החברתית לאלו שרוצים לראות את המסכנים בלויים, עטויים סחבות, מזוקנים ואפורים מסממנים של חיים ואנושיות.
ציטוט, אדרי יצחק ג'קי מכתבה שכתבתי ופורסמה בעיתון מעריב :"זה המקום בו נפגשים עובדי חברות כ"א והקבלן של הבנקים עם "עובדי הקבלן" המיוזעים של מפעלי ים המלח. לאן שלא נביט המשפחות הן אותן משפחות" ובהמשך לכתבתך שלי, אלו המשפחות שממנות את כל מופעי הראווה שנועדו להשפיל ובאתה משיכת קולמוס מביעים תרעומת על אותם אנשים המרמים את המערכת ונוסעים עם מונית לשכונת התקווה לאחר שלקחו את התרומה וכל כוונתם להראות שאין עוני של רעב במדינת ישראל כדברי פורז והחברה הישראלית דיי בריאה אז למה לכם להלין על תחלואי החברה.
ציטוט, שלי יחימוביץ מהכתבה: "צדקה אינה תחליף לצדק חברתי וכלכלי. אבל היא עלולה להעניק לממשלה פסק זמן מלאכותי ובכך לאפשר לה להמשיך במעשיה הלא מוסריים מבלי שמקבלי ההחלטות או הציבור יעומתו עם תוצאות המעשים" שלי,למופע האימים בערוץ 2 ולעמותות חלוקת המזון קראתי ואני קורא "חומר הרדמה חברתי" מפני שאילו כל העמותות הללו היו מפסיקות לחודש אחד את חלוקת המזון, לזעקה שלך,שלנו ושלי היו מצטרפות עוד רבבות של "זעקות" שהיו גורמות לממשלה להתעורר להם חברתי מהעוולות היום יומיות שלהם כלפי רבדים גדולים בחברה הישראלית.
שלי יחימוביץ אישה אמיצה, אבל רציתי להסב את תשומת לבך וערנותיך המקצועית לשיחה שהייתה לי עם אישיות בכירה ביותר מהעיתונאות הכתובה "אדרי על מאבק עובדי הקבלן יש חרם סמוי בתקשורת, עליך אישית יש חרם סמוי וגלוי, תהיה חזק" ולמה אני מספר לך זאת מפני שלעניות דעתי ההזדהות החברתית שלך והמסרים שאת מעבירה עלולים להוביל אותם (המשפחות) לסתום לך את הפה, מפני שאת לאט לאט הופכת לפה של אלפי אנשים במדינה.
כתבה מעולה, אני ועוד רבים (אני מרשה לעצמי לכתוב בשמם של אלו שאין להם אינטרנט זמין) רואים בך פה ועוגן של שפיות חברתית "בבל" הכלכלית.
שלי יחימוביץ מאירה יפה את התקרנפות התקשורת הממוסדת (בעצם הממסדית) ביחסה לאוכלוסיות הרעבות.
בעניין ההשתלחות בעניי ישראל – בגלל שראו אישה שמגיעה לבית תמחוי עם פלאפון – אינני מצדיק עסקים שחורים על גבם (או קיבתם) של רעבים אמיתיים אם – יש כאלה. אני הייתי מנסה לבדוק אם לא מדובר כאן בתופעה של 'רעבים חדשים' שעד לא מזמן מצבם הכלכלי איפשר להם שימוש בפלאפון ומונית. כדאי לבדוק אם הם לא קורבנות ישירים של מדיניות ביבי ותומכיו בממשלה – שרי שנוי.
אם אכן שיחימוביץ עקבית וכנה באמירותיה (וזה לא מסתדר לי עם חבירתה ללפיד למען מינוי ארבל לעליון) – היא חריג בנוף העתונות הישראלית. זאת העתונות הראויה לתואר 'כלב השמירה של האוליגארכיה הרודנית'. אני רק מקווה שיהיו לה שותפים לדעה ושגורלם לא יהיה דומה למי שקדם ליחימוביץ בכ 20 – 30 שנה – העיתונאי ברוך נאדל.
נדמה לי שמערבבים כאן בין שני "תפקידיו" של העני.
תפקיד ראשון במעלה הוא למחות נגד המימשל שבמדיניותו דרדר את העניים למצבם. מחאה זו צריכה להתבצע במלוא הווליום האפשרי ולהיות מכוונת גם נגד המגזר העסקי שמנצל עובדים, משלם להם שכר רעב ומוכר להם מוצרים במחיר מופקע, התואם את רמת ההשתכרות במדינות מערב אירופה.
ה"תפקיד" השני הוא בעיני שלי יחימוביץ' בעייתי משהו. כלפי הנדבנים מעמותות הרווחה עליו להיות לדבריה כנוע, בלוי סחבות, ואסיר תודה על מה שקיבל כדי שימשיכו בנדבנותם ולא ימאסו בה. שלי ואורלי רואות בכך מענה למשחק התפקידים שכופה על העני השלטון ונאמניו – בעלי ההון.
וכאן הן טועות – בדיוק כאן ברגעי ההמתנה קבלת התרומה צריכים העניים לשמור על צניעות והסתר פנים ולסרב ליחצ"ן את מצוקתם למען אותם מנהלי העמותות המגלגלים על גבם את עגלת יחסי הציבור של הנדבנות.
אני מוכרח להודות שתגובה כזו מאישיות ציבורית היא מצרך נדיר ואת שלי יחמימוביץ' אכן עוף נדיר בתקשורת הציבורית.
תגובתך מעלה את הסעיף לפסטיבלי הנדבנות שהעשירים עורכים מדי שנה. מקווה מאוד שלא התשפנו בארץ ויפרסמו את תגובתך.
את כל כך צודקת הם כבר מתחשבנים בגלוי ,אפילו עם עניים ומסכנים בבתי תמחוי ,והם יירדו אפילו נמוך יותר
.
המאמר בהארץ הזכיר לי מצד אחד את המערכון של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי " איך ידעו כולם שאתה מהנדס ואני אשת מהנדס" וחידד לי יותר את מה שכותבת טוני מוריסון על האדם הלבן שהיה צריך קודם לסמן ולהמציא את השחור כדי לסמן ולהמציא את עצמו כלבן. הנדבניות הצדקניות שמתלוננות על העניים פשוט מסמנות וממציאות את עצמן דרך העניים להם הם נותנים, והעניים כפויי הטובה מעיזים להתנהג כמוהם להרים את היד ולעצור מונית.
זה קשה שבעתיים לשמוע נשים מבוססות ומשכילות שיוצאות נגד חד הוריות ובמיוחד נגד אלה שהן עניות ומעיזות להראות טוב ואפילו לחטוא בעשיית אהבה פה ושם עם גבר מצוי כשהחוקר מהביטוח לאומי לא מסתכל.
יצא לי לא פעם לשמוע נאום מלא משטמה מנשים כאלו כנגד נשים עניות או מובטלות שמקבלות קצבה מהביטוח לאומי ומעיזות לשמוע מוזיקה, לרקוד, לחבק את הילדים ולשמוח, או רחמנא ליצלן לנהוג ברכב טרנטה לשוק ולא לסחוב את הסלים הביתה ברגל.
יש לי ציפיה גדולה יותר מנשים
שיגלו אהדה לנשים הרי בסך הכל רק לפני קצת למעלה ממאה שנים הרשו לכולנו לבחור בקלפי ,ושיוויון עדיין רחוק מרוב הנשים ובמיוחד מהנשים העניות.
לעניים אין תפקיד במשחק של העשירים, התפקיד היחידי שיש להם זה לשרוד. התפקיד של העשירים זה או לתת או לשמור על עצמם, או לשנות את המדיניות החברתית כלכלית כי ככל שהפער ילך ויגדל בינם ובין העניים כך הפחד שלהם יגדל.
"עד מתי רשעים יעלוזו" ועוד התלוננו.
סבורני כי בחיינו אנו לא נספיק לחזות בתמונת העשירים והעשירות הישראליים שמרצונם החופשי ילכו למדינה לבקש כי ייעשה צדק ויחולקו משאביה באופן שיוויוני. למיצער , לא כקבוצה מגובשת. אולי יחיד פה, יחידה שם, כאלה שנסיבות חיים מיוחדות יובילו אותם לכך, כאלה שלא ישבו מאז ומעולם על סיר הבשר, או כאלה שאיזה חיבור פילוסופי מבריק, מאלה שיוסי דהאן מצרף מידי פעם בקישורים שלו, הצליח להאיר את עיניהם (אם הם מסוגלים לקרוא פילוסופיה או במחילה מכבודם , אם יש להם זמן פנוי לשם כך).
פעמים רבות אני שואלת את עצמי כיצד מתאפיינת ההתנהגות החברתית של עשירי אירופה, בארצות הסוציאל דמוקרטיות שבה ? האם ניתן לפגוש שם היום, בעידן שבו הקפיטליזם חוגג את חגיגתו המדכאה בכל מקום, באחריות מוסרית קולקטיבית או בסולידריות חברתית אמיתית (שוב, לא ספורדית פה או שם)?
אני מניחה כי רבים מהם תורמים למפלגות היותר שמאליות ותמהני האם אלו, כפי ששלי יחימוביץ' מציעה לעשירי הארץ שלנו, מעורבים בגלוי בהתארגנויות לוביסטיות למען חלוקה הוגנת של הטובין? מרימים קול זעקה על קיצוץ בקצבאות? האם מי מעשירי הולנד למשל הלך להפגין יחד עם האינטלקטואלים והפועלים אל מול המלכה בכרכרת הזהב שלה לאחרונה, בגין הקיצוץ בקצבאות? (אם למישהו/מישהי יש מידע על מעורבות פוליטית של עשירים באירופה למען השכבות הנמוכות אשמח לשמוע על כך או לקבל איזה קישור מעניין בנושא).
מצד אחד, נראה כי אין ספק שבארצות בהן קיימת מסורת של מאבק מעמדי ובמדינות בהן הספיק השמאל החברתי לטעת שורשים חזקים באדמה "קל" יותר תודעתית ומוסרית לבעלי הון להזדהות עם העני באופן שאיננו חמלתי, נדבני ורחמני, כי אם אידיאולוגי. מצד שני, כמה בעלי הון, על טפיהם, נשותיהם ויורשיהם יסכימו לוותר מרצונם על חלק ניכר מכספי ירושתם העתידית למען כבשת הרש הנגזלת על-ידם ועל-ידי המדינה, חדשות לבקרים? במילים אחרות, האם יכול אי פעם בעל ההון להשיל מעליו את לבושו שלו ולעטות על גופו את מדיו של הפרולטר?
זכורים לי כמה מפגשים בשנים האחרונות עם אותן נשים שאיריס מזרחי מצפה כי יזדהו עם נשים עניות – no chance!צריכה לקרות כאן מהפיכה גדולה לפני שזה יקרה. התהום המפרידה איננה רק מעמדית כי אם גם תרבותית וחברתית ופעמים רבות גזעית. כפי, שמעידים הראיונות עימם באותה כתבה ששלי הגיבה עליה בלשונה הקולחת והיפה, כרגיל. כפי שמעיד גם ניתוחה של טוני מוריסון, שאיריס ציטטה.
אגב, בואו נזכיר כי כדי לבזות את המוחלש והעני אינך חייב בהכרח להיות עשיר/ה. אתה יכול להיות סתם ממעמד בינוני, או בינוני גבוה. אכן, מבחן גדול מזומן לאותה גברת עדנה ארבל. מה באמת תעשה היא למען שיפור מעמדם המשפטי הנחות של עניי הארץ הזאת בשבתה בעליון? באופן אישי, אינני תולה בה תקוות רבות. מכל מקום, אולי כדאי לצלם לה עותק, מספרו של ג'ון רולס, על התיאוריה של הצדק, ולבקש ממנה להסתתר ולו לזמן מוגבל, מאחורי מסך הבערות שרולס מתאר בספרו הנפלא, לפני שתרבה בפסיקות? ובינתיים, נראה לי כי ברית אמיתית בין נשים, ללא הבדל דת, גזע ומעמד (וזה האחרון במיוחד), היא לעת עתה חזון אחרית הימים. מי יתן ואתבדה.
חלק מבעלי ההון אמנם תורמים, בעיקר כדי להימנע מביקורת, אבל ברובם המוחלט של המקרים תרומתם היא אפסית לעומת הרווחים שלהם, ולא חסרות הדוגמאות.
איפה השאלה: מדוע זקוקים העשירים לכל כך הרבה רווחים?האם עופרה שטראוס לא יכולה לחיות מעשרים מליון שקלים? מדוע למקסם את רווחיה ולא להעבירם לצרכנים הקטנים שנותנים את מיטב כספם כדי שעופרה תוכל לבנות בריכה חדשה.
תגובה נפלאה, כל הכבוד לך.
אורלי – מה שכתבת על כללי המשחק, שחקנים ושורות שנכתבו – הזכיר לי פגישה שהיתה לי לפני יותר משנה עם שרי אריסון (בעקבות הפינה שעשיתי עליה אחרי הפיטורים מבנק הפועלים) ובה היא הסבירה לי איזו אשה נפלאה ונדבנית היא, ואני ניסיתי להסביר לה דברים אחרים (אכן – מרב – מדובר בפנטסיה ילדותית – לחשוב שאפשר לרתום בעלי הון כבדים למאבק רדיקאלי). במהלך הפגישה היא הסבירה לי שעושרה אינו מקרי, ושקבלה את כל ההון הזה מאיזה כוח עליון כדי לבשר לעולם על איזו אמת קוסמית ("השלום מתחיל בתוכי"). אותו כוח, כמובן, בחר לקפח בני תמותה רגילים. למה נזכרתי בזה? כי היא השתמשה במפורש בדימוי של בימה ושחקנים. היא אמרה שיש אנשים שנועד להם התפקיד הראשי, ואחרים שאמורים להיות בשולי הבימה. כל אחד מהם יכול, כמובן, להיות מאושר עד אין קץ בלי שום קשר למצבו האוביקטיבי, שכן השלום/האושר, כידוע, מתחיל בתוכנו, כמאמר הקמפיין האווילי של "מהות החיים" (יש לי עוד הרבה מה לומר על הניו-אייג'יזם האינפנטילי כמשמר השיטה הקפיטליסטית, אבל על זה בפעם אחרת).
איריס, את לעומת זאת הזכרת לי הוגת-דעות אחרת, שרה נתניהו, שבשעתו תקפה את הפמיניסטיות הגועליות על כך שלא התייצבו לימינה כשכולם תקפו אותה. היא התכוונה לפרסומים שהיו על כך שהתעללה בעוזרת הבית/מטפלת ואף השליכה עליה נעליים כשזו לא השביעה את רצונה. אז גם התברר לי הפמיניזם השרה נתניהואי, ועל פיו פמיניזם הוא אחוות הנשים המבוססות סוציו-אקונומית, כשכל יתר הנשים ממילא יועדו להיות משרתות. ואכן זה מאוד מאוד מדכדך לראות איך הסולידאריות הג'נדרית נגמרת ברגע שיש הפרדה מעמדית, כלכלית ואתנית.
ולך אביבי, הערה: זה יפה שאתה מייחס לי כוח כזה (חבירה ללפיד כדי למנות את ארבל לעליון!) כמובן שבמציאות אין לי אפילו עשירית מיכולות מינוי וחבירה שכאלה, וכנראה גם לא יהיו לי. מה שכן, יש לי הערכה עצומה לארבל על העקשנות הכמעט התאבדותית שלה למצות את כל המהלכים הפליליים נגד שרון (שכזכור, אם שכחת, זרמו לחשבון חוותו מיליוני שקלים מפוקפקים שבכל מדינה נורמאלית ראש ממשלה היה מודח מתפקידו בעטיים). ארבל פעלה בעניין הזה בניגוד גמור לבון טון השולט באוליגרכיה שלה ("שקט. מתנתקים" זה הבון-טון), והביאה על עצמה מתקפה משולחת רסן של כל האליתות באשר הן. אז כן, במלחמת ארבל-מזוז (שנתן לשרון זיכוי גורף ומתרפס) הייתי באופן מוחלט בעד ארבל, וגם נתתי לזה ביטוי.
אחד ההבדלים העיקריים בין רווחה ממוסדת לבין רווחה "מופרטת" לעמותות, בין השוואת הפערים באמצעות הביטוח הלאומי לבין השוואתם באמצעות בתי תמחוי – הוא ההשפעה על הילדים.
יש הבדל תהומי בין ילדים שגדלו בידיעה הכללית ש"אנחנו עניים" ובין ילדים שמשתתפים כל יום בקיבוץ נדבות ושנור, ובהחצנה של "אנחנו מסכנים".
את הדור הגדל עכשיו תרגיש מדינת ישראל עוד שנים אחרי שאיש לא יזכור מי היה ביבי.
קוראים את הכתבה הרהוטה של אסתי אהרונוביץ ויש תחושה: זה משכנע או שמשהו חסר? אבל מה? אה כן עומק! רבדים! ביקורת!
חכמה סיפרותית לתאר את העוני כמו שהוא – עם כל תופעות הלוואי שלו. אבל מה עם הגורמים לעוני? פוליטיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים. אלו הורחקו מהכתבה. יש לנו רק מצב קיים, הוויה אובייקטיבית לכאורה (אוביקטיבי זו התחושה שאנחנו מקבלים מדיווח עיתונאי) בלי תהיות על איך הגענו למצב הזה, ללא עבר ללא הישתלשלות ארועים או איזשהו הגיון פנימי, סיפור חיים אישי שיש לכל אדם ומסביר איך ולמה הגיע להווה כמו שהוא. לא, רק פלקט של עני בכיין ועצלן. הלא אם נציג את האיש העני בישראל כדמות שאינה חד מימדית,עוד חס וחלילה יכולה להיווצר אמפתיה, לא נראה עוד המון עני וזועם, סטריאוטיפ – כל כך עתיק – אלא אדם, סובייקט. אסתי אהרונוביץ פשוט הפחידה, ממש הפחידה אותנו עם העניים האלו. אבל אז מגלים שיש תשובה על למה העניים החלו לנצל ולדרוש- כי הם גרגרנים, כי נותנים להם!
מה אני הבנתי מזה? ברגע שנותנים, ברגע שיש- אנשים מתחילים להלחם על המשאבים, מנסים להשיג כמה שיותר. והרי זו לא התנהגות שהולמת מישהו עני! עניים צריכים להיסתפק במה שיש ולחלוק יפה יפה במה שיש להם עם כל החברים העניים שלהם (למה הם לא מבינים שלהצביע לשמאל יהיה טוב עבורם?). רק לנו האנשים האמידים מותר להיות אסרטיבים דומיננטים, הישגיים בעלי בטחון עצמי ותחושה שאפתנית לעוד ועוד (כסף, מעמד, סימלי סטאטוס)
"תנו לנו עוד"- לא לגיטימי
"הישגיות" "שאפתנות"- לגיטימי
"מגיע לי"- לא לגיטימי
"אסרטיביות"- לגיטימי
"לצעוק ולזעוק"="להתבכיין"- לא לגיטימי
"דומיננטיות"- לגיטימי
כח זה כלי של אנשים אמידים. לעניים אסור להשתמש בכח. הם ניראים רע כשהם אלימים. אסתי אהרונוביץ גורמת להם להראות רע מאוד וזה לא קשה… זה עניין של שפה, של ניואנסים קטנים והיא הרי עיתונאית. השפה היא הכלי שלה להעברת מסרים ובעזרתו עוררה בנו פחדים קמאיים- אם עכשיו הם דורשים עוד אורז מחר הם ידרשו שוויון הזדמנויות להתקבל למקומות העבודה שלנו- אותם פחדים שמניעים את כולנו לשרוד, לרצות יותר מהחיים האלו.
העני הפנים את ערכי החברה הבורגנית. באמת חוצפה.
צריכה להיות בידי הממשלה. לכן, ותהרגו אותי כבר עכשיו, אני מסרב לתרום כשדופקים לי בדלת ואת זה אני עושה כמה שנים רבות. שלי לא חידשה לי דבר. עוני צריך להיות מוסדר בידי הממשלה, במובן זה, שלא ידרדר לתהומות לא רצויים. יש עוני ויש דלות מרודה. לא צריך דלות מרודה. למרבה הצער, העולם היום הוא של מעסיקים. אלה מנצלים על כל צעד ושעל.
אומרים שהסוציאליזם פשט רגלו. אכן כך. אבל רק מכיוון שלא נמצאו לו מסנגרים מבין העשירים, אותם הוא דופק באמת.
אדם זכאי למינימום של מזון, מגורים, השכלה, תרבות. יותר ויותר מקבלים מאלה פחות ופחות. כמשל הסוס אותו מעבידים יותר ויותר והוא אוכל פחות, כך העניים. כנראה צריך מצב שבו עני עובר מעמותה לעמותה כדי להבין עד כמה המצב חמור ולא העניה הלוקחת מונית.
כנראה שהייקום פשט רגלו, פרט כמובן לתאגידים הרוכבים על גבינו.