ארנסטו צ`ה גווארה חוזר, שלושים ושבע שנים לאחר הוצאתו להורג, גל נוסטלגיה והערצה לגיבור המהפיכה הקובני שוטף את העולם המערבי, שיק אופנתי של חולצות הנושאות את דיוקנו, פוסטרים, הכומתה, ספרים, ברים והסרט "דרום אמריקה באופנוע", מי היה צ`ה גווארה? פול ברמן ליברל שמאלי אמריקאי סבור שאין למה להתגעגע?~ ברמן כותב שגווארה היה דמות טוטליטארית, אנטי דמוקרט שהעדיף את המודל הפוליטי הסובייטי על פני המודל הסוציאל דמוקרטי שהעדיפו רבים מחבריו למהפיכה. הוא עמד בראש יחידת ההוצאה להורג המהפכנית, והיה ממייסדי "מחנות העבודה" הקובניים שבהם נכלאו הומוסקסואלים, מתנגדי המשטר וחולי איידס. בין אמירותיו הלוחמניות נמצאת גם האמירה הזו " שנאה כמרכיב במאבק, שנאה בלתי מתפשרת לאויב, שנאה הדוחפת את האדם אל מעבר ליכולותיו הטבעיות, שנאה הדוחפת אותו להפוך למכונת הרג יעילה, אלימה וחסרת הבחנה, זה מה שהחיילים שלנו צריכים להיות". צ`ה היווה השראה להרבה צעירים מהמעמד הבינוני שהפכו ללוחמי גרילה, מהלך שלא השיג דבר מלבד מותם של מאות אלפי אנשים. כך הפך, לדעת ברמן, מי שהיה אוייב החירות והצדק החברתי לסמל כוזב של ערכים אלו.
ניתוח של ארגון שמומחי טרור רבים ממכונים המתרבים כפטריות לאחר הגשם מוזמנים לדבר עליו באולפני הטלוויזיה ותחנות רדיו. ג`ון גריי, פילוסוף פוליטי אנגלי פורה במיוחד, כתב גם הוא ספר על ארגון "אל קעידה" – "Al Qaeda and What it Means to be Modern" גריי מנסה להראות שארגון אל קעידה אינו ארגון השייך לזמנים חשוכים אלא ארגון שהוא פרי התקופה המודרנית יציר הגלובליזציה. גריי טוען שהארגון תלוי בזרימה החופשית של הון גלובלי. הארגון הוא גם יציר של הפילוסופיה והאידיאולוגיה הפוזיטיביסטית. הפוזיטיביזם כולל, לדעת גריי, שלשה מרכיבים: האמונות שההסטוריה מונעת על ידי המדע, שהמדע יתגבר על מחסור וישים קץ לעוני ושההתקדמות במדע חלה בד בבד עם התקדמות מוסרית ופוליטית. "קץ ההסטוריה" של פוקיאמה והאמונה המשיחית בכלכלה הגלובלית הם ביטויים לאמונות תמימות חסרות בסיס ומסוכנות אלו. יתרה מזו, מחנות העבודה הסובייטים והסיניים ומחנות ההשמדה הנאצים גם הם תוצאה של אותה אמונה פוזיטיבסטית שניתן לברוא עתיד טוב יותר אם רק נאמץ את האידיאולוגיה והמדע הנכונים. גריי, טוען שבניגוד לארגוני טרור אחרים שצומחים בנסיבות מקומיות, אל קעידה הוא ארגון הטרור הגלובלי הראשון. לדעת גריי, אל קעידה נסמך על חלק מהנחות היסוד המודרניות של העולם המערבי. האמונה העיוורת שבכוח הרצון בלבד ניתן ליצור עולם חדש לחלוטין.
בישראל האנשים הללו היו מוגדרים על ידי השטרסלרים והפלוצקרים כ"פופוליסטים לא רציניים ובלתי אחראיים", והעיתונות היתה מציגה אותם כ"פעילים חברתיים" הזועקים את "זעקת שכבות המצוקה", אבל במדינת הבולשביקים, הידועה גם כארצות הברית, 560 כלכלנים בכירים, ביניהם ארבעה חתני פרס נובל לכלכלה ושבעה נשיאים של האגודה האמריקאית לכלכלה, קוראים להעלות את שכר המינימום מ 5.15 דולר לשעה ל 7 דולר. במעוז הקפיטליזם סבורים שבעים ושבעה אחוזים מהאמריקאים כי לא ייתכן שאדם יעבוד קשה ולא יוכל לקיים את עצמו. בניגוד לישראל שבה חצי מהעניים עובדים ואינם יכולים להתקיים משכרם והעיתונות מנסה לשכנע אותנו שזה מחיר הצמיחה. הכלכלנים הבכירים הללו כותבים כי שכר מינימום הוא "כלי מרכזי למלחמה בעוני.. וכלי שמסייע לעובדים לאזן את כוח המיקוח שלהם בשוק העבודה" (לעצומת הכלכלנים).
הרפובליקנים בקונגרס והמעסיקים נזעקו וטענו כי העלאת השכר תגרום לאבטלה, זו כמובן טענה שהפכה אצלנו למנטרת הכלכלנים. אולם לדעת הכלכלנים האמריקאים לאמירה הזו אין בסיס במציאות, ההעלאה בשכר המינימום בשנים 1996-97 לא גרמה לאבטלה אלא להיפך, בתקופה שלאחר מכן האבטלה דווקא ירדה. הכלכלנים הללו מצביעים על כך שהמחקר הכלכלי האמפירי אינו מצביע על קשר בין העלאות שכר מינימום שהתרחשו בעבר לבין רמת התעסוקה.
מדינות כמו נבאדה, פלורידה וניו יורק אינן ממתינות לחקיקת פדרלית בעניין זה והחלו במהלכים להעלאת השכר במדינותיהם. ואצלנו ב "בביביסטאן", בתכנית הכלכלית לשנת 2005, שעברה בממשלה לפני מספר חודשים, האריכו את תקופת העסקת עובדי חברות כוח אדם לשלש שנים "לטובת חיזוק השכבות החלשות".
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
הדיבורים על ארגון אל-קעידה והעומד בראשו הם דיבורי סרק של עיתונאים הניזונים בעיקר מגורמי מודיעין בורים(עיין ערך אהוד יערי ועודד גרנות).
מי שאומר שאל-קעידה הוא המוציא לפועל של הפיגוע בטאבה לא מבין דבר בעבודתו. כל אדם בר-דעת יכול לראות שלא ניתן ליצור את הקשר המתפרס על קילומטרים רבים, כפי שטוענים "המומחים", ועובר כביכול באפגניסטן,מצרים, טורקיה, קניה ועד ארצות הברית.
אל-קעידה ובן-לאדן הם סמל למוסלמים באשר הם, הרואים עצמם כמדוכאים(ובדרך-כלל צודקים) וכך קמות להן קבוצות טרור, כמו זו שביצעה את הפיגוע בסיני(אולי מקורה מסעודיה)המשייכות עצמן לאל-קעידה, למרות שמעולם לא היה קשר בין מבצעי הפעולה בטאבה או בכל מקום אחר ל"אל-קעידה המקורית".
לא כל כך ברור המשפט האחרון (" כך הפך מי שהיה אוייב החירות והצדק החברתי לסמל כוזב של ערכים אלו.") האם הכוונה לצ'ה? האם זה משפט שלך או של ברמן?
הכוונה לצ'ה גווארה, וכך כותב ברמן:
"Che was an enemy of freedom, and yet he has been erected into a symbol of freedom. He helped establish an unjust social system in Cuba and has been erected into a symbol of social justice"
הכנסתי הבהרה בטקסט, אני מקווה שעכשיו זה ברור יותר.
יש לי תמיד אי-נוחות כאשר משתמשים בדוגמאות מהכלכלה האמריקנית, גם כאשר הן מתאימות להשקפתנו, למשל בנושא של שכר-מינימום. נושא זה היה תמיד בעייתי בארה"ב, וכשנשקלה הנהגת שכר-מינימום (לפני שנים רבות), התקיים ויכוח מר סביב העניין. הטיעון הבולט נגד הנהגת שכר-מינימום (אשר דחה את החקיקה בכמה מהמדינות) לא היה כלכלי אלא אידיאולוגי:
שכר מינימום פוגע ביסוד אמריקני מקודש – חופש המשא ומתן!
"אתה הבנתָ את זה, ברוך?" אומר התעשיין למובטל, "אם תהיה ריצפה לשכרךָ, אזי המשא ומתן בינינו אינו הוגן כלפָּי, כי הוא מונע ממני להוריד את שכרךָ עד עפר. זאת אמריקה.
שלום,
לא קראתי את כתביו של צ'ה וגם לא ביוגרפיה שלמה עליו, אבל אישתי קראה גם קראה וחקרה גם חקרה. שאלתי אותה לגבי ההניתוח של ברמן ובמיוחד לגבי התבטאות שמובאת ברשימה, והיא הופתעה מאוד מכך. לדבריה, צ'ה העדיף את הזרם המאואיסטי ולא את הקומוניזם הרוסי-סטאליניסטי, ועל כך אף היו לו מריבות קשות עם פידל קסטרו (שאימץ את המודל הרוסי על פרטיו, כגון היחס הנוקשה כלפי הומוסקסואלים).
בנוגע לציטוט המיוחס לצ'ה, היא אמרה לי שלא רק שהיא לא מכירה ציטוט שכזה, אלא שזה נשמע מופרך שצ'ה גווארה התבטא בצורה שכזו. צ'ה גווארה היה רדיקל, אך לא היה פונדמנטליסט. הוא היה איש אינטיליגנטי מאוד שרצה שגם הציבור יפקח את עיניו וידע מה קורה באמת, והרי השנאה מסמאת עיניים (הוא אמר פעם שהמהפכה היא לא רק לספק יותר אוכל ליותר אנשים, אלא המהפכה נועדה לפקוח את עיני האנשים לעולם בעל אין ספור אפשרויות).
מעניין שאישתי לא קראה את הרשימה ואני לא סיפרתי לה על שאר הנושאים בה (אל קעידה ושכר המינימום), והיא סיימה את דבריה בכך שצ'ה גווארה נאבק לא רק מאבק אידאולוגי אלא התמקד במאבק תרבותי נגד ארה"ב, ומאז מותו (וגם בחייו), אישים שונים מארה"ב (מימין אך גם משמאל) ניסו להטיל דופי בצ'ה שהיה מבחינתם סדין אדום. היא הטעימה שכרגע מתחולל תהליך עמוק בקרב השכבה הצעירה בדרום אמריקה ורבים חוזרים לקרוא את כתביו, ומנגד, מנסים לטלטל את דמותו לכיוונו של האויב המודרני, הלא הוא אלקעידה, ויש אשר משווים אותו לבן לאדן עצמו.
לכן אני מציע להתייחס לדבריו של ברמן גם לאור דברים אלה: ברמן אולי שמאלני, אבל הוא גם בין תרבותה של ארה"ב, כפי שביילין מוגדר כשמאלי, אף על פי שמשנתו הכלכלית חברתית היא שונה לחלוטין מהסוציאל דמוקרטיה..
בנוגע לאיזכור של צ'ה גווארה ואל קעידה באותה רשימה, אני כמובן לא טוען לאיזה שהיא קונספירציה וגם לא לאיזה שהוא כשל פרודיאני, אלא כקוריוז המתייחס לנסיונות השוואה שכאלה…
עצומה חברתית – כלכלית
לתמיכה בהצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל 4500 ש"ח
רקע כללי לעצומה
החל מהתאריך 06/10/2004 וכחלק בלתי נפרד ממאבק "עובדי הקבלן" שאני מנהיג, פתחתי במסע עוטף ישראל להחתמת אזרחי מדינת ישראל על עצומה התומכת בהעלאת שכר המינימום ל 4500 ש"ח כפי שמוצע ע"י הצעת החוק של ח"כ, יו"ר ההסתדרות אמיר פרץ, מתוך תובנה שהעלאת שכר המינימום זה צו השעה לחברה הישראלית.
העלאת שכר המינימום ל 4500 ₪ היא פעולה חברתית – כלכלית שנועדה לשפר את שכר העבודה של רבבות עובדים במשק הישראלי המשתכרים למחייתם שכר מינימום שנשחק בצורה משמעותית בשנים האחרונות, שחיקת שכר המינימום גרמה למקבלי השכר מינימום לעבוד ולחזור עניים הביתה.
מטרות העצומה חברתית – כלכלית להעלאת שכר המינימום:
להחתים את אזרחי מדינת ישראל על העצומה תוך הפעלת מערך מתנדבים "עוטף ישראל".
להדגיש את החשיבות לסולידריות חברתית במאבקים החברתיים ללא הבדלי דת גזע ומין.
להציג לח"כים שאזרחי מדינת ישראל תומכים בהצעת החוק להעלאת השכר מינימום.
לבנות מודעות רחבה בציבור הישראלי לחשיבות העלאת שכר המינימום.
לחזק את מאבק הפרט תוך דגשים על אחווה ורוח האחדות שתבנה ותחזק מאבק חברתי רחב.
העלאת שכר המינימום תהווה הוכחה שאין סתירה בין כלכלה צומחת וצדק חברתי
·הגדלת כח הקניה – העלאת שכר המינימום תגדיל את כוח הקנייה, וכתוצאה מכך תגביר את הצמיחה בכלכלה הישראלית.
·הגדלת תשלומי המס למדינה – העלאת שכר המינימום תעלה את ההכנסה של עובדים רבים אל מעל למדרגת המס הנמוכה ביותר. כיום, כ- 48% מהשכירים אינם משלמים מס כלל, שכן הם אינם מגיעים לסף המס התחתון – דבר המהווה פגיעה בהכנסות המדינה.
·הקטנת תופעת העוני – העלאת שכר המינימום תקטין את היקף תופעת העוני בישראל – ובכך תתרום להקטנת הוצאות המדינה על העניים ע"י קצבאות, סבסוד וכו`. תוספת לקצבת הזקנה תעלה את הגמלאים אל מעל קו העוני בו חיים רבים מהם כיום.
·הקטנת התלות בסעד – העלאת שכר המינימום תסייע לבלום את הסחף המתמשך ברמת החינוך, הבריאות, הדיור והרווחה של שכבות נרחבות באוכלוסיה ותלותן בסעד שהמדינה מעניקה.
·העלאת שכר המינימום וגובה קצבאות – תקטין פערים חברתיים-כלכליים.
אם לא למעננו למען ילדנו, צו השעה לחברה הישראלית.
הבנאדם חיסל אנרכיסטים חופשי בדרום אמריקה. הוא היה ממשיכם של הקומוניסטים שעשו אותו דבר בספרד ב-1936 עד 1939, כן, בדיוק אלה שחתמו על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ.
ונא לא לשכוח מי עושה כסף מהחולצות שלו ושאר סממני פולחן האישיות. אם אורוול היה חי, ברור מה היה אומר עליו.
כתבתי קודם שצ'ה העדיף את המודל המאואיסטי על הרוסי, אבל טעיתי: הוא דגל בכך שלכל עם יותאם הקומוניזם המתאים לו; כפי שהסינים בנו מודל שונה מהמודל הרוסי, כך צ'ה רצה שבאמריקה הלטינית יאמצו מודל נפרד ומתאים לתרבות המקומית.
חיפשתי קצת באינטרנט ואכן מצאתי הרבה איזכורים של הציטוט המוזכר.
שצ'ה כתב המון (גם יומנים, גם העלה על הכתב ממשנתו), ובנוסף לכך קיימות הקלטות רבות של נאומיו. הקו הכללי של דבריו הוא בהחלט הפוך לציטוט המוזכר, ולכן צמצומו של צ'ה לחולצת טי ומשפט אחד שלא מייצג את משנתו, בהחלט נראה לי אבסורדי.
ארנסטו גווארה כתב את משנתו בכתבים רבים. הוא האמין כי יש להשתמש בכח כדי להנהיג משטר שוויוני\חברתי.
צ'ה הוא אבי קבוצות הגרילה הנלחמות עבור… משהו-כל אחת ומנייעה.
הוא אף לקח חלק פעיל בשלוש קבוצות גרילה לפחות: שתיים נכשלו, אחת "הצליחה" בקובה. אחר-כך הפך לאחד ממדכאי הקובנים, כמו פידל, שלא היו מרוצים מחייהם החדשים.
אכן, צ'ה גווארה היה רדיקל שסבר שניתן להלחם באימפריאליזם רק באמצעות השימוש בכח, אך משנתו המדינית חברתית בנודע לשלב שלאחר הצלחת המהפכה היא אחרת מכפי שמנסים לצייר.
ראשית, אין לתלות בו את האשם לגבי דברים שהוא לא היה אחראי להם: ברמן מזכיר בנשימה אחת מחנות העבודה להומוסקסואלים, חולי איידס ומתנגדי משטר: אני מציע לבחון את פעילות המחנות האלה בתקופה שצ'ה היה אחראי עליהם, ולא למה הם נהפכו אחרי מותו. גם תליית "האשם" בצ'ה כאילו הוא אחראי לעשרות תנועות הגרילה שקמו אחרי מותו היא מגוכחת, אלא אם אתה מתבסס על על רוחות רפאים וגילגול נשמות: קיים דיכוי מתמשך באמריקה הלטינית, דיכוי אשר מצמיח תנועות גרילה שמאמצות סמל של מהפיכה שהצליחה לבעוט את "הינקי" החוצה. (אפרופו ברמן, מהמעט שאני יודע, הביקורת שהוא כתב מכילה לא רק איזכורים לא רלוונטים, כגון כליאת חולי איידס במחנות העבודה אלא גם דברים לא נכונים בעליל, כגון הנטיות הפרו רוסיות שלו או ש"האידאל שלו היה למות ולגרום למותם של כמה יותר אנשים". גם יש לי בעיה עם הקביעה שלו שתנועות הגרילה באמריקה הלטינית לא השיגו שום דבר – מדבריו ניתן להסיק שיש להשלים עם כל עוולה שהיא ולעולם לא לצאת למאבק..)
ג'וס מפליא לעשות ושולח את צ'ה לספרד של מלחמת האזרחים – לדעתי הוא היה בן שמונה ושיחק בחווה של הוריו בארגנטינה ולא ברור לי איך הוא קשור לרצח האנרכיסטים באותה מלחמה…
על נסיונות הטלטול של צ'ה לכיוון הקומוניזם הסטאליניסטי כבר כתבתי קודם, ולכן רק אסיים בכך שצ'ה בוודאי שלא היה קדוש, אבל הוא בוודאי שלא היה בן לאדן. מישראל הדברים אולי נראים קצת מטושטשים, אבל כל מי שמתוודע ולו במקצת למציאות באמריקה הלטינית, לא יכול שלא להירתע (או להתרשם..) מעוצמת ההשפעה *התרבותית* ולא רק הפוליטית וכלכלית של ארה"ב באזור זה של הגלובוס, ואיך השפעה זו נקנית גם באמצעים ובדרכים ברוטאלים מאוד. אני מציע לאמץ גישה יותר ביקורתית ולא לשכוח להתייחס גם לזהותו של הכותב, ואם אפשר, אז פשוט לקרוא את דבריו של צ'ה עצמו ולא להתבסס על פלוני שאמר כך וכך. (בהערת צד, התחלתי לקרוא עכשיו ספר קטן ומסקרן – "איך לקרוא את דולנאלד דאק" – תקשורת המונים וקולוניאליזם מאת אריאל דורפמן וארמנד מטלרד, אשר מציע ניתוח מרקסיסטי למסרים שהועברו לילדי צ'ילה בקומיקס של דונאלד דאק עד שנות ה-70. נראה שהדונאלד דאק שמה ואז שונה לחלוטין מהדמות החביבה שאנו מכירים כאן, ואני בהחלט ממליץ לקרוא את הספרון הזה.)
לא הבנתי כיצד התמיכה של צ'ה במאואיזם אמורה לזכות אותו מההאשמות של ברמן .
לפי מיטב ידיעתי המפעלות של מאו (הזינוק הגדול קדימה, מדיניות מאה הפרחים, מהפכת התרבות , הג'נוסייד התרבותי של האוייגורים הטיבטים והמונגולים) היו אסוניים לא פחות ואולי יותר ממפעלות לנין-סטלין .
בלי שום כוונה לפגוע: איך אתה מצפה שיקחו אותך ברצינות בדיון על גווארה, כשאתה מצהיר שלא קראת אותו, אבל מפצה את עצמך ואותנו בגירסה מרקססיסטית לדונאלד דאק? בחייך
יוסי, נראה לי שהפילוסוף האנגלי וגם אתה הגזמתם ברצון להתקיף כל דבר שקשור איכשהוא למושג מודרניות, הטיעון שאל-קעידה היא תנועה מודרנית מופרך מאוד, הדוגמא הכי טובה למופרכות היא הטענה שמחנות העבודה הן חלק מהמגמה המודרנית.
זה מופרך בגלל שמחנות העבודה שך הסובייטים (בטח גם של הסינים – אבל אני לא ממש מכיר) ובודאי של הנאצים לא רצו לקדם שום חברה אלא להעניש, להשמיד ולהפחיד את האחרים, אין בין זה לבין הרעיון הפוזיטיבי שום דבר, אפילו במחלצות הוולגריות ביותר שלו.
זה נכון שאל קעידה, והנאצים ואחרים השתמשו באמצעים שתקופתם העמידה, אבל בזה אין מין המודרניות אלא האמצעים בלבד.
בקיצור – כמה שהפוזיטיביזם בצורתו הוולגרית כאילו "כל דבר" אפשר לתקן ע"H המדע – הוא מוגזם, עד כדי נאציזם הוא לא הגיע אלא להיפך, הנאצים היו אלו שניסו לעצור את המודרניזם בגרמניה ולהשליט עליה את ימי הביניים.
באתר מוצגים קישורים שנראים לנו מעניינים ולעיתים פרובוקטיביים. לאו דווקא כאלה שאני מסכים לתכנם.התזה של גריי נראית מעניינת ולא אינטואטיבית (אגב גריי שייך לצד הימני של המפה הפוליטית), אולם ודאי שאני לא מציג אותה כאמיתית או כזו שאני בהכרח מסכים לה. הרעיון של הצגת המודרניות וההשכלה כסוג מסוים של פנדמנטליזם מדעי אנטי הומני אינו רעיון מקורי של גריי, רק שהוא מציג אנלוגיה לארגון שנראה לכאורה הדבר הרחוק ביותר שאפשר לחשוב עליו כבעל מאפיינים מודרניים.
ג'וס,
ראשית, אם אתה מעוניין לשלוח לע הודעה אישית, אתה מוזמן לעשות זאת דאך הדוא"ל. בנוגע לויכוח על צ'ה – קראתי אומנם מעט עליו ומכתביו, אבל קראתי. את דברי ביססתי על דבריה של אישתי, שהעמיקה בנושא.
בנוגע לספר של דורפמן ומטלרט – לדעתי מדובר בעניין קצת פחות מגוחך: המושג "מקדונלדיזציה של חברה" הפך למושג לגיטימי ורציני, עכשיו תחליף את "מקדונלד" ב"וולט דיסני" ותגלה השפעות הרבה יותר חמורות: לספרוני הקומיקס שהספר מתייחס אליהם הייתה השפעה פדגוגית עצומה על הילדים (מדובר בשנות ה-60 ותחילת ה-70): לא היה אז אינטרנט וגם טלוויזיה לא הייתה כ"כ דומיננטית ולחוברות האלה (והרדיו גם) היו בעצם מעמד דומיננטי בקרב אמצעי תקשורת ההמונים לילדים. כאמור, לחוברות האלה אין ערך בדורי בלבד, אלא ערך פדגוגי. הילדים הם רכים ותודעתם ניתנת לעיצוב בקלות רבה, קל וחומר שהמסרים מועברים בדרך "תמימה". הספר כולל ניתוח של 100 חוברות (ואלפי רצועות קומיקס) ומכיל גם נתונים סטטיסטים לגבי המסרים המועברים בהם. לפני זמן לא רב פורסמה ב"העוקץ" רשימה (אני לא זוכר כרגע מי כתב אותה) שתיארה ציור בעמוד שער של עיתון תל אביבי בו נראה "ערס" מזרחי מטריד בתולה אשכנזיה חסודה על חוף הים, ובכן המסרים שמועברים בחוברות של וולט דיסני, כפי שמוסר בספר הם הרבה יותר גזעניים, שמרניים ואלימים. הם כוללים דגמים של משפחות היררכיות אשר דמות ההורה אינה קיימת אלא רק דמויות של דודים סמכותיים. אהבה, חברות ואחווה לא מופיעים בהם (חברים בקבוצות השווים מתמודדים זה בזה ולא משתפים פעולה) והיחסים נמדדים תמיד בכסף, גם כשמדובר למשל ביחס בין מיקי מאוס לכלב שלו. פטורות מההתמודדות הן הדמויות הנשיות, אשר תמיד עסוקות בסידור פרחים באגרטל, התייפיפות ובישול. העירוניים הם החכמים, הערמומיים והזריזים ואילו הכפריים הם איטיים ומטומטמים. זלזול עמוק מובע כלפי המעמד הנמוך והעבודות "הפשוטות" שלו. המקומיים שהדמויות פוגשות במסעות בכל רחבי העולם תמיד מוצגות באופן מזעזע: ב"אצטקולנידה" לכולם יש סומבררו גדול, הם עצלנים והדבר היחידי שהם יודעים לעשות זה סיאסטה; ב"אינקולנדיה" המקומיים הם מטומטים וחייכנים ומוסרים במתנה טנא מלא במטילי זהב; בטיבט הם פוגשים פרא בעל פני מונגלואיד שיודע רק להגיד "גו", המערה שלו מבולגנת והוא שמח לתת להם במתנה כתר מזהב שהוא מצא תמורת שעון מתקתק שעלה דולר; גם באפריקה הפראים שמחים להחליף אוצרות תמורת אסימונים, והרופא (שלבוש כמו צ'יף או רופא אליל) אומר שהם חיים במדינה מפותחת עם הרבה טלפונים אבל רק קו אחד שמחובר בחיבור ישיר לקרן המטבע הבין לאומית; כך גם בארצות ערב, במרכז אסיה ובפסיפי. המקומיים תמיד אוהבים את האצילים שהגיעו מאמריקה והם תמיד משתחווים להם ומשתעבדים להם בשמחה רבה. במקרה שזה לא קורה, הם לומדים את הלקח מהר מאוד (למשל במקרה שמסופר שהעסקים של הדוד של דונאלד דאק לא זזים כי המלך המקומי דרש יותר מדי מיסים ולכן לתושבים לא היה כסף לקנות מתנות בחג המולד. דונאלד דאק נחלץ לעזרה, מפיל את המלך מכסאו ומצווה את נתיניו לקנות מתנות לכל האנשים שהם מכירים בחג המולד. בסופו של הסיפור המלך מבין שהוא צריך את אישורו של הברווז אם הוא רוצה לחזור ולהיות מלך..).
הניתוח של הספר הוא אכן מרקסיסטי, אבל אני חושב שזוהי בהחלט השיטה המתאימה לחקר הנושא הזה.
יוסי שלום,
כן, העובדות(יש דבר כזה) לגבי צ'ה גווארה ידועות כבר שנים רבות, אך זה לא משנה לחלק מה"שמאל המתקדם" – סמל הוא סמל! את הפרות הקדושות של כך האחרים הוא מנפץ בחדווה, אבל את שלו הוא מאמץ באדיקות. מזל שגווארה מת צעיר, אחרת היה נהפך אולי ל"מנהיג מתקדם" נוסח קאסטרו, אם לא גרוע מזה.
אשר לאל-קעידה ופוזיטיביזם – זה נראה לי במבט ראשון קשה להקבלה. הרי אחד העקרונות הפוזיטיביסטים המרכזיים הוא עקרון האימות האמפירי (או האנליטי) – וכל מה שלא ניתן בעיקרון לאימות, הוא חסר משמעות. איך זה מתיישב עם תיאולוגיה פונדמנטליסטית – קשה לי לראות. בדבר אחד אל-קעידה מודרני מאוד – באימוץ הטכנולוגיות המודרניות, והוא כמובן גם פוסט מודרני בהפצת "נראטיבים" גם אם הן קונספירציות מטורפות – והן מאומצות לא אחת על ידי האווילים מן ה"שמאל המתקדם".