לפני שנים רבות עבדתי כמפעיל מחשב, עוד לפני שהמציאו את המחשב האישי, באחד מלילות העבודה ספק בצחוק ספק ברצינות שותפי למשמרת הפעיל את מערכת כיבוי האש בחדר המחשב. כמובן שבכך הופסקה פעילותו של המחשב. המנהלים רצו דחופים כדי לברר מה קרה, ולא האמינו לסיפור שסיפר שותפי. הדרך שלהם לברר את האמת הייתה לשלוח אותנו לבדיקת פוליגרף" אנחנו סירבנו גם לאחר איומים מאיומים שונים. בסופו של דבר שנינו פוטרנו בגלל עילות אחרות, שלא ארחיב עליהן כאן.
נזכרתי בסיפור כיון שאתמול עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק שאוסרת, כביכול, ממעסיקים להשתמש בבדיקה הזו. למה כביכול? כיון שלצד הגנה מסוימת על עובדים יש בהצעת החוק הכרה במעמד של הבדיקה. כך אומרת עו"ד שלומית יניסקי רביד – מומחית לדיני עבודה: "מנגד, ההצעה שמסדירה השימוש בבדיקות הפוליגרף, שאינן בדיקות אמינות, נותנת להן מעמד-על שאינן ראויות לו".
בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה משנת 1997 נכתב: " מכשיר הפוליגרף משמש אמצעי לבחינת מהימנותם של מועמדים ועובדים לתפקידים מסוימים. גם לגבי מבחן זה ישנם ספקות ביחס לאמינותו, וברוב המקרים אין מאפשרים בדיקת פוליגרף בתחום יחסי העבודה. ועדה לעניין פוליגרף בראשותו של השופט (לאחר מכן הנשיא) יצחק כהן, קבעה, בשנת 1981:"אשר לשימוש בקשר עם קבלה לעבודה או קידום בעבודה, אמנם צפויות סכנות מסוימות אם שימוש זה יתרחב במידה רבה, אך עד כה בישראל נעשה השימוש למטרה זו במידה מצומצמת ועל כן לא נראה לנו שיש צורך כעת להגביל או לאסור את השימוש למטרה זו" (דוח הוועדה לעניין פוליגרף [18], בעמ` 29). יש לציין, כי בארה"ב קיים חוק פדרלי האוסר על מעבידים לעשות שימוש בפוליגרף כחלק מתהליך קבלתו של מועמד לעבודה או של קידום עובד" (דב"ע 4-70/97).
בדרך עקיפה, כמו בהרבה דברים אחרים, פרוצדורה שנמצאת בשימוש מעסיקים מקבלת לגיטימציה, חלקית, על ידי המחוקק. מבחנים דומים ובעייתיים אחרים, שנמצאים בשימוש נרחב על ידי מעסיקים הם הבדיקה הגרפולוגית, ובכלל המבחנים האין סופיים שמועמדים לעבודה צריכים לעבור כדי לזכות בפרס הנכסף, עבודה.
במקרה נתקלתי אתמול בעצה של WHYTE , שמופיעה בספרו (1956) The Organization Man, שם הוא כותב שעל אנשים להיאבק בארגונים ולא להסכים לקונפורמיות הנכפית על ידם. הוא מאיץ בקוראים לרמות במבחני האישיות ומציע דרכים כיצד לעשות זאת. ההצדקה למעשה לא מוסרי זה נגזרת מחוסר האיזון בין הכוח של הארגון לכוחו של היחיד. כיון שעשיתי בחינות אלו פעמים רבות ובאף אחת מהן לא הצלחתי הסנטימנט שמציג WHYTE נראה מושך.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
גם אני לא.
אבל מישהו מכובד אחר כן:
http://www.nap.edu/execsumm/0309084369.html
שווה קריאה, מאלף.
בלי להתייחס לנקודה הספציפית של מבחן זה או אחר (בהחלט ייתכן שמבחן מסויים פוגע כשלעצמו) אינני חושב שעצם מבחני הקבלה לעבודה פסולים ומפלים, וכי תהיה זו המלצה מוסרית לרמות בהם.
אם ניקח דוגמה פשוטה של מעביד הצריך לאייש דלפק מודיעין, סביר מאוד שייבחר באיש/ה הנכונ/ה רק לאחר שיעמיד את המועמדים באיזה שהוא מבחן אישיות שירמז על התאמתם לעבודה עם קהל. האם לא יהיה זה מוגזם מצידו של ברנש עצבני וגס-רוח לטעון שבכך שבודקים את אישיותו הוא "מופלה מטעמי אופי" וש"התאגיד כופה עליו קונפורמיות"?!
הפוליגרף פשוט לא עובד: http://antipolygraph.org
זהו פשוט אמצעי להפעלת לחץ פסיכולוגי כדי לגרום לנחקרים להודות ("אני יכול לדעת אם שיקרת, אז לא כדאי לך לנסות להסתיר ממני משהו").
יש שפע של טכניקות לחדור לראשו ול גופו של העובד: גרפולוגיה, פוליגרף, טביעת אצבע במקום כרטיס עבודה, התקנת איתורן ברכבי העובדים המאפשר לדעת איפה הם, באיזשהו מקום קראתי שיש מפעל במזרח הרחוק, שכחתי איפה בדיוק, שהתקינו בו שבב מתחת לעורם של העובדים כדי לדעת היכן במפעל הם נמצאים בכל רגע נתון.
כל הטכניקות האלה ורבות אחרות הן התגשמות הסיוט האנושי של פיקוח כוחות גדולים על הפרט ועל נשמתו, והסיוט הזה תועד לנצח ב-1984 של ג'ורג' אורוול.
אלא שהפלא ופלא, את כל הטכניקות האפלות האלה לא יצרה ממשלה טוטליטארית בולשביקית. הן התפתחו דווקא בחסותם המלבבת של כוחות השוק, ובעסקים פרטיים גדולים.
כל זה בניגוד גמור כמובן לשטיפת המוח הנאו ליברלית אוהבת להחדיר בנו את האמונה שכל מה שהוא ציבורי וממלכתי הוא רע ומסואב, וכל מה שהוא פרטי ומופרט הוא טוב ונכון.
1. למה אי אפשר לשלוח סתם כמה שאלות למפעילי האתר שלא דרך אמצעי זה?
השאלות הן:
2. למה אין כאן אף מילה על הפניה של עובדי נמל אשדוד לבית הדין לעבודה בו הם מבקשים שחמישים אחוז מהעובדים החדשים שיתקבלו לנמל יהיו קרובי משפחה של עובדים קיימים. שני סוציאל-דמוקרטים שענייני חברה קרובים לליבם ואף מילה בנושא?
3. ומה עם גאון-פרץ? ובכלל החיבור שבין "אנשי עסקים" ל"פעילים חברתיים" וידו של מי תהיה על העליונה בסופו של דבר. האם דרכו של פרץ למרכז לא תעבור במחיקת רבים מהעקרונות האמיתיים של הציבור העובד ובלתי-מועסק בתמורה לכמה הישגים בשביל הועדים הגדולים (והעשירים)?
מכיוון שלמדתי מהודעה אחרת כאן שאתה מלמד אתיקה בעסקים, אני תוהה על כך שאתה משאיר את ה"סנטימנט" לרמות במישור הרגשי ואינך דן בשאלה מבחינה אתית:
האם לדעתך במקרה של אי-שוויון בכוחות יש הצדקה או אין הצדקה לרמות?
כלומר, אם לדעתך מגיע לך שכר גבוה יותר אבל המעביד לא מסכים, והרי הוא החזק והמילה האחרונה היא שלו, מומלץ לך לדפוק שעון וללכת לחלטר בעבודה שחורה?
והאם הערכת אי-השוויון כוללת את הרמאות עצמה? (כי אם כן, ה"חזק" נהיה פתאום הצד החלש, המרומה, וגם לו "מותרים" דברים, למשל לשתול מצלמת מעקב ולהפר את פרטיות העובד. ואם לא, היכן נעצר ההיתר המוסרי הזה?)
כבר ידוע לכל כי שיטות המעקב אחר עובדים ועובדות במיוחד בדרגות השכר הנמוכות נועדו כדי ליצור איום מתמיד ולהערים קשיים פיסכולוגיים ופיזיים בדרך למימוש זכויות בסיסיות.
אז כן, שידפוק שעון ויחלטר בעבודה שחורה – הרי זו לא מציאה גדולה והוא בוודאי לא היה נזקק לזאת אם לא היו עושקים אותו…
בכלל, נראה לי שאתיקה, בשעה שמורידים אותה לרמת "מותר להחדיר מצלמת מעקב/אסור להחדיר מצלמת מעקב" זוהי שיטה למבחן יחסי ולא איזו נוסחא גורפת.
אם שאלות מקוממות אותך, המנעי מקריאת כל חומר שלא עבר בדיקה וניפוי מוקדם. כך תשמרי על שלוות רוח מתמדת ועל בטחון בצדקת דרכך.
לגופו של עניין, לא הבנת את השאלה ולא הבדלת בין השאלה העקרונית לבין הדוגמה (המתחילה במילה "למשל").
השאלה העקרונית היא האם אין האתיקה עוסקת בגבולות ההתנהגות, לרבות התנהגות הצד החלש והעשוק?
ב – 2003 פרסמה האקדמיה הלאומית למדעים, גוף לא נחשב במדינה קטנה ולא נחשבת – ארצות הברית – מחקר מקיף על הפוליגרף ותקפותו. המסקנות שלהם מצדיקות את הגבלת השימוש בפוליגרף, בעיקר בנושא סינון עובדים. אכן, הממצאים, בניסוח המעודן של הכותבים – אנדרסטייטמנט – מורים כי ההבחנה בין דוברי אמת ובין דוברי שקר היא ברמה העולה על ניחוש – קרי מעל 50% – אך נמוכה במידה משמעותית מ"שלמות". זאת ועוד, עקב העמימות המובנית של המדדים הפיזיולוגיים, המשמשים לבדיקות הפוליגרף, גם השקעות עתידיות בשיפור שיטות הבדיקה במכשיר זה יביאו לשיפורים קטנים ("צנועים") בלבד.
עם זאת, אין מקום לשפוך את התינוק עם המים. בבדיקות נקודתיות, כמו בחקירות משטרתיות, שיעור ההצלחות גבוה יותר. לכן, במקרים של העדר כלים אחרים בחקירה, ובעיקר כאשר צריך לסנן בין מספר חשודים, ניתן להיעזר בבדיקות כאלה. אולם, יש לדעת כי אחת משתי השיטות של בדיקות הפוליגרף, אינה בודקת אם אכן האדם ביצע עבירה, אלא את רגשותיו ותחושותיו אודות האפשרות שביצע אותה. באחת מהחקירות שאני ניהלתי בעבר, החשוד נבדק בפוליגרף ונמצא דובר שקר, על אף שלאחר מכן הוכח חד משמעית כי הוא לא ביצע את העבירה, אלא חשב על כך בלבד. ההוכחה לחפותו הייתה פשוטה, העבריין האמיתי נתפס והודה. מאז, כמעט לא ביקשתי להיעזר בבדיקות פוליגרף. אז נכון – זה לא ניסוי מדעי, וכל מדען רציני היה דוחה ניסוי של מקרה אחד בלבד, אך בחקירות ובמשפט, האפשרות להרשיע חף מפשע, היא מספיק רצינית וחמורה, מכדי להסתכן בבדיקה, שעלולה להביא לתוצאה חמורה כזו.