איגודים מקצועיים ושופרסל

כמו שאתן/ם יודעות/ים אתמול התחילה שנת הלימודים באוניברסיטה, מחר אני מתחיל ללמד ואחד הקורסים עוסק ביחסי עבודה. כיון שכך אני עסוק בארגון הקורס, במהלך הקריאה נתקלתי באמירה שמצאה חן בעיני (בתרגום שלי): "למרות שחיתות מסוימת בהיסטוריה של האיגודים המקצועיים, הם עדיין ההמצאה (innovation)החשובה ביותר ביחסים בין מעסיקים לעובדים בהיסטוריה, כיון שהם עוסקיםבנושא אי-השוויון בכח בין שניהם. במיטבם, הם לא רק מגינים על הבריאות, ביטחון וכבוד של חבריהם, אלא הם גם גורמים לכך שעסקים לא מאורגנים ישלמו שכר מחייה וישפרו את תנאי העבודה לכולם" (Ciulla 2000, The Working life). ~ 

אמירה כזאת מבטאת יפה מאוד גם את דעתי בנושא. אבל מה לעשות שבחיי היום יום של עובדים בישראל, בעיקר בסקטור הפרטי, האיזון בכח בין עובדים ומעבידים נוטה באופן משמעותי לטובת המעבידים. עובדי שופרסל שרובם הגדול מאורגן מוצא עצמו במאבק קשה עם ההנהלה. כדאי לקרוא את הכתבה בעיון כיון שהיא מציגה את התהליך בו עובדים מאבדים מזכויותיהם. מ-6000 העובדים המאורגנים 2500 עובדים בהסכם עבודה קיבוצי נחות (דור ב`). כעת טוענים העובדים שהסכימו בעבר לתוכנית הבראה, שבה פוטרו 500 עובדים, שהנהלה רוצה להעביר מאות עובדים מדור א` לדור ב` במטרה לחסל בסופו של דבר את העבודה המאורגנת.

וכך אומרת אראלה סיסו יו"ר הוועד: "זאת הבעיה המרכזית של כל המנכ"לים ברשתות השיווק. הם מנצלים את העובדים ומחפשים שוק עבדים. המגמה שלהם כיום היא לפטר עובדים ותיקים ולקלוט זולים". כדי להגיע למצב זה חייבים המעסיקים הנאורים שלנו לבטל את האפשרות לעבודה המאורגנת והם עושים זאת בשיטתיות. צריך לציין שהבעלים של הרשת הוא נוחי דנקנר שנחשב לאחד המנהלים הטובים ביותר במשק הישראלי. אם זה מנהל טוב הבו לנו מנהלים רעים לפחות נידע עם מי יש לנו עסק. ולמדורי הכלכלה שמכתירים מנהלים כאלה או אחרים כמאורות הגולה הייתי מציע לפסול מנהלים שמדיניות יחסי העבודה שלהם היא ברוטאלית ואנטי-דמוקרטית. מי שפוגע בעובדים ומונע מהם לממש את זכות ההתארגנות והזכות לניהול משא ומתן קיבוצי הוא לא רק מנהל רע הוא גם אזרח רע ולאלו לא צריך לקשור כתרים.