כולם מתעסקים בשטות שנקראת משאל עם ומצבו הפוליטי של ראש הממשלה, שעות של דיבורים חסרי משמעות. באותה עת ממשיך שר האוצר לגייס חברי כנסת לתוכניתו הכלכלית. הפעם הוא נעזר בנתונים חזויים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע לצמיחה ב-2004. רק לסבר את האוזן ב-2001 התוצר לנפש היה 72451 שקלים, לאחר הצמיחה האדירה של השנה אותו תוצר יהיה 71690 (למה אין נתונים חזויים בנושא העוני?). כך שעדיין המשק נמצא במצב גרוע יותר מאשר ב-2001 בממוצע. הממוצע כמדד לכל דבר הוא יותר מבעייתי בעיקר כאשר המדיניות הכלכלית מסבסדת לעייפה את מי שיש לו ומכה את מי שאין לו.~
שוק העבודה הישראלי אינו מושפע בינתיים מאותה צמיחה, יותר מכך מצבם של העובדים מתדרדר. אתמול כתבתי על מה שקורה ב"שופרסל", היום יש דוגמה נוספת למעסיק מתוחכם אשר סגר מפעל (מרבק סלקטד) ופתח אותו מחדש בשם אחר (מעדני מרבק) כדי לא לשלם לעובדים את מה שמגיע להם וכדי להיפטר מהעובדים המאורגנים. אחד העובדים שפוטרו בטענה שמצב המפעל קשה אמר: " כי הרקע לפיטורים היה התארגנות מצדם של עובדים במפעל, שלא מצאה חן בעיני ההנהלה. טענה זו זוכה לביטוי גם בכתב התביעה, שבו סופר על עובדים מאורגנים שפוטרו, כדי להחליפם בעובדים שאינם מאורגנים". באותו עניין טען יו"ר ההסתדרות במרחב אשדוד, חיים שייב: "… כי עד לפני כשנה התנהלו במקום הסכמי עבודה קיבוציים שהיו "נדיבים", כהגדרתו, עם העובדים. אלא שבאותה עת, "קבוצת נטו" סגרה את המפעל ופתחה אותו מחדש, ומאז לא מתקיימים במקום הסכמי עבודה קיבוציים עם העובדים. שייב אומר כי ייתכן שעובדים במפעל מגלגולו הקודם ממשיכים לעבוד בו, אך הוא אינו יודע באלו תנאים: "הרומן שלנו עם המפעל הסתיים". חברת ההחזקות נטו היא חברה ציבורית שנסחרת בבורסה. המשקיעים בבורסה הפרטיים והמוסדיים צריכים לקחת בחשבון במדינות ההשקעות שלהם את הדרך בה מתייחס המפעל לעובדיו, כך שחברות יידעו שיש התנהגויות לא נסבלות.
כל עוד זכויותיהם הבסיסיות של עובדים ירמסו על ידי בעלי מפעלים כל הדיבורים על צמיחה ורווחה כלכלית הן מילים בעלמא. וכדאי לו לשר האוצר לצאת מהבועה הכלכלנית בה הוא נמצא לעולם שבו אנשים עובדים נאלצים להיאבק על הברור מאיליו, ובמקום להטיף להם מוסר לעזור להם לחיות בכבוד.
לא ידעתי איך לשלוח לכם את ההפנייה הזו שפורסמה בעיתון הארץ היום בבוקר, תחת מוסף "גלריה" בהארץ.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=490289&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
בברכה
איתי
מדווחים על "צמיחה" אבל מה פירוש הדבר? שמספר השקלים שעברו מחשבון לחשבון בשנה האחרונה גדל בשיעור 4% (אני מניח שמשקללים בנתון הזה את עליית המחירים הממוצעת, מה שמכונה "אינפלציה"). ומה בכך? האם הסיבה שיותר כסף "עבר מיד ליד" היא שטוב יותר לתושבי המדינה? אולי כן ואולי לא, ובכל מקרה שיעור של 4% אינו מלמד הרבה. כשמחלקים את מספר השקלים שעברו מחשבון לחשבון במספר תושבי המדינה, ומגלים ששיעורו עלה, קוראים לזה "עלייה ברמת החיים". ייתכן שרמת החיים עלתה, ייתכן שירדה, ייתכן שנותרה ללא שינוי, אבל איך מלמדת החשבונאות דלעיל על רמת החיים? ואם באמת הוציאו תושבי ישראל יותר כסף בממוצע, האם בהכרח הוציאו אותו על מותרות או על שירותים שמקלים את חייהם? אין לדעת. באותה מידה ייתכן שהוציאו אותו על טיפולים רפואיים יקרים, או על דלק שמחירו הולך ומאמיר בשעה שהתחבורה הציבורית מוזנחת.
למען האמת, השימוש היחיד שאני מוצא לנתון ה"צמיחה" הוא היכולת לשער בעזרתו כמה מסים המדינה יכולה לגבות מאזרחיה. כיוון שהמדינה גובה שיעור מסוים מכל העברת כספים כמס (בין אם מדובר בתשלום שכר או קניית מוצר), סיכום כל העברות הכספים, יכול לתת אינדיקציה כלשהי על סכום הכסף שהמדינה יכולה לגבות. אבל "הצמיחה" אפילו לא מעידה באופן סופי על הכנסות המדינה, כיוון שלשם כך צריך נתונים על שיעורי המס שהמדינה מתכוונת לגבות. מה הטעם ב"צמיחה" אם המדינה מחליטה להקטין את שיעורי המס ובכך מקטינה את הכנסותיה, כלומר את סכום הכסף שהיא יכולה להשקיע ברווחת הציבור?
למשל הכתבה הזו בדה-מרקר שטוענת ששוק העבודה דווקא כן נמצא בתהליך של התאוששות.
http://www.themarker.co.il/tmc/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Febn20041019_01.xml&origin=ibo&layer=hp&layer2=&layer3=misc