"מדורת השבט", "אושפיזין" ו"סוף העולם שמאלה"

קריאה של המאמר כאן הבהירה לי כי אני לא זוכר סרט\תוכנית טלוויזיונית אשר ייצגה את המזרחי בצורה אוהדת. אני לא מדבר על תוכניות דוקומנטריות (רינו צרור), היות ועד כמה שיש ליוצר הסרט מקום בתוכניות כאלה, אין כאן הבנייה ממשית של דמות פיקטיבית עם תכונות המואצלות לה בידי היוצר, אלא היוצר "עובד" עם חומרים ממשיים מהחיים.
האם מי מהגולשים זוכר תוכנית\סרט אשר גרמו לו לצאת מסופק ועם חמימות לבבית מהיקשרות לדמות המזרחית בו?

שלום איריס
לצערי לא ראיתי את שלושת הסרטים נשוא המאמר היפה מאד שלך, אז אכתוב לך באופן כללי ועקרוני יותר.
גם לי נמאס כבר לראות בקולנוע (ובשאר תחומי האמנות והטלויזיה) את המזרחי ה"אותנטי". זה המכניס אורחים, שאשתו טורחת כל יום שישי על תבשיליה לארוחת השבת שבו יושב האב בראש השולחן ומסביבו משפחתו האוהבת והחמה.

ונמאס כבר לראות את המזרחי המובטל, הפועל הפשוט, הלא מקצועי, הלא משכיל, לבוש בבגדים פשוטים, מיואש ומתוסכל.

וכל מי שראה את סרטו המדהים, המרתק והמרגש של בני תורתי "ככר החלומות" יודע בדיוק ממה נמאס לי ולמה אני מאד מתגעגע ומייחל.

אבל רציתי להפנות את תשומת ליבך לדבר אחר. המזרחי המובטל, הלא מקצועי, המתוסכל, הוא קיים. והוא חי ונושם. וכשאנחנו אומרים "הבו לנו מזרחי משכיל, מצליח, מאושר, לבוש בחליפה , עורך דין, או רופא" אנחנו כאילו אומרים למזרחי האחר, שהוא פחות טוב, פחות מוצלח, פחות מכובד.

חמור מכך, אנחנו למעשה מאמצים את השיח האשכנזי המאוס. מי שהוא מצליח, עורך דין, לבוש יפה, הוא טוב, ומי שהוא פועל פשוט, או מובטל, ולבוש בבגדים פשוטים הוא רע. ויותר מזה- אשם שכך הוא נראה ושזה גורלו.

האם המהפכה שאנו מבקשים לעשות היא מהפכה שבה כולם יהיו עורכי דין עשירים שירויחו יפה? או האם אנו מבקשים לחיות בחברה שבה יש את החירות לכל אדם לבחור את דרכו בעצמו, כך או אחרת, ולא לחשוש, שמא בחירותיו יהיו לבוז בעיני אחרים?

אז היום זה לא כך, שהרי הציונות האשכנזית דואגת לשמר את ההגמוניה שלה ומפתחת מנגנונים שהופכים יותר יעילים ויותר מתוחכמים לצורך כך. ואין חירות ואין שוויון, אלא רק דיכוי וגזענות.

אבל בדרך אל המהפכה מן הראוי, לדעתי, לחשוב גם על אלה שהציונות האשכנזית מתעמרת בהם ומשתמשת בהם לפני שהיא משליכה אותם כחפץ בלה, שאין בו עוד שימוש. חשוב לחשוב עליהם, לדבר איתם ובשפתם, ובעיקר לכבד אותם, דבר שהציונות האשכנזית מסרבת בעקשנות לעשות , תוך שהיא מובילה את כולנו אל התהום.

בברכה
זיו

לאורה
עשיתי סרט דוקומנטרי בשם הג'דעיות על נשים מזרחיות שמצביעות לש"ס במסגרת ערוץ בריזה [איך לא] ובסרט ניסיתי באמצעות הנשים הללו להגדיר מחדש פמיניזים. נקודת המוצא של הסרט היתה ליל בחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה כשככר רבין המתה אדם ובמקום שמחת ניצחון של השמאל הנאור נשמעו קריאות גזעניות שאמרו "רק לא ש"ס . הלכתי עם המצלמה ופתחתי מקרופון לנשים שלא רואים אותן על המרקע חוץ מאשר בהקשרים של מקרר ריק ומצוקות ואני מקווה שהצלחתי להראות נשים חזקות עצמאיות עם דעה משלהן שהיה להן הרבה מה לומר על מציאות חייהן הכלכלית הפוליטית והחברתית.
אין לי שום צורך או עניין לעשות סרטים על אשכנזים יש לי הרבה עניין וצורך לעשות סרטים ולכתוב מאמרים ואינשאללה יום אחד גם ספרים על מזרחים ובמיוחד על נשים. יש לי צורך ועניין לטפל בתופעות של חולי חברתי ובגזענות על כל פניה, יש לי צורך ועניין להגדיר מחדש צדק, מה שנראה היום בעינייך מופרך יתברר מחר כעובדה כואבת. בדרכים של חיי פגשתי הרבה אנשים שנתנו לי כוח ואומץ בתבונתם ובמעשיהם את מה שקבלתי אני רוצה להעביר הלאה אבל מה לעשות ערוץ בריזה נסגר.

נו, וכשיעשו סרטים לפי המתכון שלך – את מי זה בדיוק ישרת? אז ישבו המזרחים / האשכנזים / השד יודע מי ויהנו – ומי ימשיך לקטוף את הפירות? מי?. המסקנה: הסרטים הללו משרתים וימשיכו לשרת את ההגמוניה. גם להראות את המזרחי כדמות ראשית מהוללת לא הופך אותו במציאות לכזה – זה רק הופך את המזרחי שבמציאות לכנוע יותר, כי זה סוג של סימום מתוחכם.

יישר כוחך ואני מקווה שתצליחי להציג נשים מזרחיות חזקות ודעתניות. גם אם תציגי אשכנזיות כאלה – זה לא יזיק.
כשתלכי בדרכך זו של סרט/ספר ותתיקלי במכשול "אשכנזי", שיפריע לך במעשה יצירתך – תוכלי לדבר על הגמוניה אשכנזית.
בדברים שאמרת על הסרטים – אין הוכחה להגמוניה כזו וגם אין קשר. יש שם תיאור כואב של הצגת "המזרחי". אני יכולה להזדהות עם כאבך ועם מלחמתך בכל נגע וחולי חברתיים. אבל"צריך להוכיח" את קיומה של ההגמוניה המדומה הזו.

מאוד מורכב ומאוד מדוייק מה שכתבת.
והכל נגוע בגזענות מובנית. לא רק סרטים, גם סדרות, גם ספרים, אין לאן לברוח.
ומעניין שכל היצירות/הטקסטים האלה נכתבים בסוג של תום לב. ושוב אנו למדים שדווקא טקסטים בלתי מודעים מסגירים בהיסח הדעת את החוליים האמיתיים של החברה שבתוכה הם נכתבים. זה היסח הדעת שמסגיר מייד גם את מיקומן של נשים, באותם טקסטים ממש.

ייתכן מאוד שבארצות הברית או בדרום אפריקה הלבן מגדיר את עצמו בעזרת השחור.
בארץ, במקרים רבים מספור שנתקלתי בהם וכך גם בכתיבה שלך, איריס, המזרחי מגדיר את עצמו בעזרת ה"אשכנזי".

אני כותב מזרחי בלי מרכאות כי כך את מציגה את עצמך. "אשכנזי" במרכאות כי ה"אשכנזים" שאני מכיר מגדירים את עצמם כישראלים. בחיים לא הגדרתי את עצמי כאשכנזי, ובניגוד לעודד לעיל אני גם לא מרגיש צורך לעשות זאת כאן. מבחינתי את המצאת אותי כ"אשכנזי" על מנת להגדיר את עצמך כמזרחית.

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. לפעמים זה מצחיק, לפעמים מקומם, ולפעמים זה משאיר אותי אדיש, אבל זה כל פעם מפתיע: האם לא מגיעה לי זכות ההגדרה העצמית?
האם כפות ידים לבנות תמיד ייתפשו כמלוכלכות, רק בגלל צבע עורן?

בהמשך להערה של 'מעריץ' (תחת הנושא 'שאלה רטורית): בתגובתי התייחסתי לסרטים ולא לכתבות ולמאמרים ב'הארץ' או בכל מקום אחר. מבחינתי סרטים זה סוג של אסקפיזם מה שאי אפשר לומר על מאמרים שמבקשים להציג את המציאות באור אחר. ובמילים פשוטות: יש להפשיל שרוולים ולהתחיל לעשות במציאות ולא לחיות בעולם הדימויים.

מתוך הסרטים שהוזכרו ראיתי רק את "אושפיזין". מעבר לכך שאני חושבת שהסרט טוב, אמין ומשוחק היטב, חווית הצפיה שלי גם כוללת בחינה של יצוג דמות המזרחי, ואני יצאתי עם מסקנות הפוכות משלך.
קודם כל החברה הברסלבית הקיימת בסרט היא חברה מעורבת מבחינה אתנית, שזה דבר שהפתיע אותי וכנראה קיים בזרם החרדי המאוד מסוים הזה, משום שככלל בחברה החרדית קיימת הפרדה חדה וגזענית בין אשכנזים למזרחים. שמחתי לראות שבקהילה הזו חיים ביחד.
הגיבור המזרחי מוצג כדמות מורכבת, דמות אנושית בהתמודדויות שלה, הוא לא חרדי פלקטי אלא בשר ודם אשר לא קם בבוקר בזמן לתפילה, משקר, מתעצבן ומקלל, אך גם מאוד אוהב את אישתו(לא טריוואלי ביצוג של חרדי), לא מוותר עליה למרות עקרותה האפשרית, נאמן לחבריו מהעבר ולא מסגירם למשטרה. אני רואה בדמות שלו הרבה אותנטיות (אפרופו אלמודובר – בזיל הזול) ואנושיות, דבר נדיר ביצוג של דמות חרדית בכלל בקולנוע (גם ההוליוודי).
פרט לכך, הרב שלו המוצג כסובלן ופתוח (בגבולות הז'אנר כמובן:-)), הוא מזרחי. החברים שעוזרים לו לבנות את הסוכה הם מזרחים, השכנה הקמצנית ששוקלת אם לקנות את כיסוי הראש היא אשכנזית. מוכרי האתרוגים היקרים, דמויות מנוכרות ולא סימפטיות – הם אשכנזים. התורם העשיר הוא אשכנזי.
אני ראיתי בסרט הזה יצוג מזרחי אותנטי, משכנע ולא כפוי, אמנם לא מפלה-מתקן, אבל אמיתי.

לפי מה קבעת שגיבור אושפיזין הוא "מזרחי"?
ראיתי את הסרט עד הסוף, (בקושי רב כי הוא משעמם), ובלי קשר לדעתי על כך שהסרט על הפנים (גם אם לדעת אחרים פה הוא מציג טוב את המזרחים ואת האשכנזים רע או ההפך או באמצע), דבר אחד לא ניתן לדעתי לקבוע: ש"הגיבור הוא מזרחי!.." אשמח לדעת למה חשבת שהוא מזרחי כי אולי זה יחשוף את הסטריאוטיפ שעליו ביססת את החשיבה שלך.
אגב, בספירת המלאי לא ספרת את העבריינים. מעניין למה.

איריס מזרחי כתבה מאמר בו היא קובלת על ייצוג המזרחי בקולנוע. זה לגיטימי אם אתה חוקר, אבל אם מטרתך היא שינוי המציאות – זה לא מה שישנה אותה. צריך לעשות משהו – לא לקטר על הקיים.

אביבית: קולנוע הוא לא רק עולם של דימויים. הוא גם משאב תרבותי, נכס כלכלי, נכס רוחני, מנגנון של חלוקה וייצוג, וועדות ודירקטורים ומועצות. ובקיצור – כסף, כבוד ויקר. ומעבר לביורקרטיה, אני בהחלט חושבת שבכוחם של סרטים טובים גם לחולל שינוי בתודעה ובשיח, בין אם הם מוצגים בפני מזרחים ובין אם בפני אשכנזים או אחרים. במיוחד אם הם מלווים בדיון ציבורי. במיוחד אם הם נעשים על-ידי יוצרים ביקורתיים וחושבים, ויש גם כאלה.

זיו: אני סבורה כי הבעיה האמיתית היא איננה אם מציגים את המזרחי/ת כעני, פועל, אסיר במנוסה, בשלנית במטבח, עקרת בית, חרדית המתפללת לניסים וכו' או לחילופין כמזרחי אינטלקטואל, אומן, משקפופר מנומס וחנון ואפילו איש עסקים מצליח "שעשה זאת בגדול". למיצער – לא בזה טמון הכל. אלו וגם אלו יכולים לייצר נרטיב ביקורתי או לחילופין ממסדי, הגמוני, גברי ושוביניסטי וכו'. הכל תלוי בצורת המשחק, בדיאלוג, בבימוי, בזוויות הצילום ותנועת המצלמה, בדרכי ייצוג הזמן והמרחב הקולנועיים שבתוכם מתפתחת העלילה ומתנהלים גיבוריה. באמצעות כל אלו ועוד קטגוריות רבות אחרות ניתן לאתגר את השיח ההגמוני או לציית לו, לשכפל אותו ולהנציחו. כלומר, יש לצאת אל מעבר לדיון על ההצגה הבינארית של סטריאוטיפים ולחשוב כיצד למשל אפשר לעשות סרט שגם אם גיבוריו יהיו עניים, מאמינים באמונות תפלות (שחור?)חוטאים בשגיאות לשון, פועלים קשיי יום – עדיין יהיה בו מימד חתרני כלשהו או מסר פוליטי מעורר, למשל כזה החושף את ערוותו של השיח הדומיננטי-הישראלי, או מנסה לנטרל את האשליה שפריחתה ושגשוגה וישועתה של החברה הישראלית טמונים באימוץ הקוד התרבותי של האשכנזי, חילוני, גברי, בורגני ובמימוש חזונו הפוליטי-חברתי של זה.
אגב, סרט כזה לא חייב בהכרח להציג את המשוואה הגברית החלופית הפופולרית היום (פוסט-ציוני, חילוני, אינטלקטואל – המודל הטהור של השיח האנטי-הגמוני). יש עוד כמה אפשרויות מגוונות באמצע, בכללם, אפילו, היהודי- המזרחי- הברסלבי או המזרחית החוזרת בתשובה (במאמר מוסגר- אושפיזין אומנם רחוק מהמודל הטהור לעיל, אבל הוא לדעתי איננו אם כל חטאת) או היהודי-הפייטן (ויש בהם אפילו ציוניים) המתגעגע לתרבותו מגלות ושר שירי כיסופים, או מזרחי הומוסקסואל או דוגמא מוחשית יותר – זהבה בן הליכודניקית ששרה לערבים וליהודים את אום כולתום.

נכון הוא (וזה קשור להערתי הראשונה) שליצירה קולנועית ביקורתית כזו קשה להתפתח ולשרוד. בין היתר כי יושבי החלונות הגבוהים, קובעי הקריטריונים ומחלקי התקציבים, ולצערנו, גם רבים רבים מיושבי הספסלים בקולנוע, קוני הכרטיסים, עדיין נוטים לאמץ למשל את משנתה הרוחנית של חוקרת התרבות והפמיניסטית הדגולה, בת זוגו המועדפת של אותו חילוני, אשכנזי דלעיל. כוונתי היא כמובן לעירית לינור, שמזה זמן רב פסקה להתחזות לנאורה והפכה את השמרנות הניאו ליברלית שלה לערך תקשורתי. כך, שאם לשינוי המציאות את קוראת, אביבית, כדאי, שנחשוב גם איך מתמודדים למשל עם הייצוג הבלתי שוויוני והמאוד לא רב-תרבותי בוועדות השונות ובקרנות למיניהם (לא רק בתחום הקולנוע, כמובן). אכן, שינוי השיח תלוי רבות גם בנגישות לכוח.

לאיריס – אשמח אם תוכלי לסייע לי באיתור סרטך התיעודי לצרכי מחקר.

העמודה הראשונה של לוח הכפל שאת מתארת היא טריויאלית. בני אדם עסוקים ועוסקים יותר במעגלי הזדהות שקרובים אליהם. לכן למשל בדיווח על חטיפת מטוס ברוסיה, יקפידו לציין כאן בארץ כמה ישראלים היו על המטוס.
מכאן שאם הפרופיל של העוסקים בתקשורת (כפי שמראה המחקר שצוטט כאן לפני מספר חודשים) הוא גברי, חילוני, יהודי-אשכנזי, אזי אותה עמודה של לוח הכפל תבטא בפועל את מעגלי ההזדהות התואמים. אין כאן יותר מתמונת מראה של אותו מחקר מצוטט.

העמודה הניצבת, לעומת זאת, מעניינת הרבה יותר. זאת מכיון שמעגלי ההזדהות שהיא מתארת מייצגים את סולם הערכים הפנימי של העושים במלאכה באמצעי התקשורת.
אם את העמודה הראשונה מכתיבים בצורה פשוטה מעגלי הזדהות דמוגרפיים, הרי שהעמודה הניצבת תראה מה נתפס כחשוב יותר בעיני אותו חתך דמוגרפי נתון, ומה נתפס כפחות ערך. את הקוד הפנימי הזה יהיה מעניין מאד לראות.
בהצלחה.

אני חושב שהמדיניות הכלכלית "הניאו ליברלית" של ממשלת ישראל פוגעת ללא אבחנה בבעלי הכנסות בינוניות ונמוכות ללא קשר למוצא עדתי.
לדוגמא: מי ששילם את המחיר היקר ביותר, או בין אלו ששילמו את המחירים היקרים ביותר, על מדיניותה המוניטרית חסרת האחריות של משלת ישראל ממחצית שנות השמונים היו בעיקר תנועות התיישבות שלמעשה קרסו והתמוטטו בעקבות "צעדי ההבראה" של ממשלת ישראל שהעבירו את ההשקעה בפיננסים ובהון למרכז יעדיה האסטרטגיים של המדינה על חשבון כל השאר.
זאת כאמור גם ובעיקר כלפיי מי שבאופן אוטומטי אתה מזהה עם הרובד "הדכאני" בחברה הישראלית.
זוהי דוגמה אחת להבדלים שמחייבים בעת עריכת דיון במצב החברתי בישראל, כואב ככל שיהיה, ניתוק מההשוואה למצב החברתי בארה"ב השוואה מופרכת לחלוטין לאור השוני הנ"ל..

ערוץ 10 הציג בשנה שעברה סדרה, שהציגה בפעם הראשונה את המזרחי הירושלמי המסורתי באופן שאינו פלקטי, גזעני או מתנשא. המזרחי בסדרה היה אמיתי ונכון והוצג מתוך אמפטיה ואכפתיות. אגב, גם הדתיים והמוגבלים הוצגו באופן מוצלח בסדרה. כמי ששיך להגדרה ירושלמי- מזרחי- דתי חשתי את האמינות הרבה של הדמויות.

המחיר היה בשמיים בשבילי בימים אלה ולא הזמינו אותי. נשארתי בבית וניסיתי לשכנע את הילדים שלי לא ללכת לאסוף חתימות ממפורסמים אבל זה ממש לא עזר לי כי מה כבר קורה בראש פנה כל השנה, וסוף כל סוף הייתה להם הזדמנות להציץ בכוכבים שעל המרקע, אז המסכנים ניסו בדרכים שונות ומשונות להתפלח לאזורים של הסלב'ס ולא נתנו להם. מה זה כאב לי עליהם מה גם שהם לא ממש מזהים מי מפורסם ומי לא אז הם הלכו ושאלו אנשים ברחוב "תגיד אתה מפורסם? ואם היה להם מזל הם קבלו חתימות.
אני מסכימה איתך שרובם אטומים ולא מבינים על מה אנחנו מדברות והכי מבזה שאם את מתעקשת מיד עושים לך פרצופים של נו… תפסיקי לייגע אותנו עם הנקודה המזרחית שלך. אני שמחה לשמוע שהיית והתערבת ושאלת את השאלות הנכונות. דרך אגב היחיד שהסתובב שם עם הסרט עליו זה יעקב יונה הירושלמי שהסדרה שעשו עליו ועל אחיו ויקטור ששניהם יוצאי קטמונים שווה מאמר בנפרד.

"מכיר את המקורות שלך" – מחליף את ההתנשאות האשכנזית בהתנשאות מזרחית. יופי. וגם המשפט הנהדר "לא מאמין בהפרד ומשול" שניה אחרי שאתה מדבר על "דיכוי המזרחים" – כלומר המזרחים כקבוצה כן קיימים אבל כתת קבוצות לא. יופי.

לא שמעתי או קראתי את האינפורמציה הזאת על טאהר בן ג'לון אך אשמח לקרוא את הספר שאת ממליצה עליו משום מה לא שמעתי עליו. אם יש לך עוד ספרים ששוה לקרוא בנושא גזענות ועולם טוב יותר אשמח מאוד.
בקרוב מאוד יצא לאור גיליון "מצד שני" של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית שאותו ערכתי ביחד עם תקווה לוי בנושא המאבק המזרחי אשמח להפיץ אותו בין כל אלה שמעוניינים לקרוא.
שבוע טוב
איריס

ראיתי את "מדורת השבט" ומאוד התאכזבתי. משלושת המועמדים: מדורת השבט, אור או האושפיזין, לשניים האחרונים היה מגיע הרבה יותר.
הדבר העיקרי שהכעיס אותי בסרט זו ההתמודדות בו עם הטרדה מינית\אונס. לכל מי שראה את הסרט יודע כי מה קרה שם במדורה נשאר פתוח: האם כל הנערים אנסו את הבת הצעירה? או רק אחד הטריד מינית והשאר הסתכלו – מבחינתי זה אותו הדבר.
ההתמודדות האינפנטילית של הבמאי עם ההטרדה המינית הייתה בלפתור את הדילמה במשפט של המוטרדת מינית: "אמא אני כבר לא כועסת"…..ולקראת סוף הסרט כשהגיבורה מבקרת את הנער בו היא מאוהבת – זה שהיה עד להתעללות או שאולי היה פיזית שותף לה, במבט השלמה בעיניים.
הנקודה הזו בסרט האפילה על כל העלילה שהייתה אולי אמורה להיות חשובה יותר – התמודדות של משפחה דתית "פגומה" בחברה סגורה. הסרט הוא עלבון לכל מי שהוטרדה מינית, לכל אשה באשר היא. ומדהים איך אף מבקר טלוויזיה משום מה לא שם לב לפרט הטכני הלא ברור הזה.
מי שלא יודע איך להתמודד עם נושאים כל כך רגישים – שיוותר עליהם בזמן כתיבת התסריט. אז לא תהיה לך סצינה של גברים נוגעים בשדיים של ילדה קטנה, נו אז מה?,

פורסם היום בגלובס :

אזכיר כי מזכיר התק"מ היום היה מזכיר שפיים בעת המעילה. את דוד בלס ניקנקו על הרבה פחות מזה.

קיבוץ שפיים ישלם בהסכמה מס במיליוני שקלים בגין העבירות המיוחסות לגזבר לשעבר

רשות המיסים אישרה הגילוי מרצון של הקיבוץ ותעניק חסינות מפני הליכים פליליים לרוב המעורבים
הדס מגן 7:32 25/10/04

רשות המיסים אישרה הליך של גילוי מרצון לקיבוץ שפיים. כך נודע ל"גלובס". באישור ההליך, למעשה מקבלת רשות המיסים את דיווחי הקיבוץ באשר לעבירות מיסים שנעשו על ידו.
פועל יוצא מכך הוא הענקת חסינות פלילית לכל אותם גורמים המוזכרים בדיווחי שפיים. החסינות הפלילית חלה על הגורמים הרלבנטיים בקיבוץ, למעט הגורמים שהקיבוץ הגיש נגדם תביעה – הגזברים לשעבר יהודה דורון ויזהר ברום, והיועץ פרופ' יורם קרול.

לאחר שהתעוררה פרשת דורון, שהקיבוץ טוען שמעל בכספיו, פנה הקיבוץ לרשות המיסים, בבקשה לקיים הליך של גילוי מרצון. מדובר בהליך במסגרתו מגלה הגורם הפונה עבירות שביצע, ומוקנית לו חסינות פלילית בפני עבירות אלה.

בחודשים האחרונים נערכו ברשות המיסים בדיקות של הדיווחים שהגיש הקיבוץ, שנערכו בידי משרד רו"ח ברלב.

על-פי דו"ח זה, בוצעו בקיבוץ עבירות מס בתשלומים לא מדווחים, וכן באמצעות "קופה קטנה". בימים האחרונים אישרה רשות המיסים את ההליך, לאחר שהגיעה למסקנה, כי דיווחי הקיבוץ נכונים.

במסמך עליו חתום מנהל מחלקת החקירות ברשות המיסים, יום-טוב זוהר, נאמר, כי הרשות מקבלת את הדיווחים על-פי דו"ח ברלב ומאשרת את ההליך של גילוי מרצון.

אי לכך, תינתן חסינות פלילית לגורמים המוזכרים בדו"ח, בכפוף להגשת תצהירים מצידם, וכן בכפוף לתשלום המס על ידי הקיבוץ בתוך 30 יום. נודע, כי מדובר בתשלום מס בסדר גודל של מיליוני שקלים.

פרקליטת הקיבוץ, עו"ד מרים רוזנטל, מסרה בתגובה: "אנו לא מודים ולא מכחישים".

– הצעות למחקרים: הקשר בין צבע העור/עצמת המבטא/רמת ההשכלה/ העיסוק של משפחת /חברתהמזרחי ועמדתו בענין/ ולענין קיפוח/הדרה/ריסוק/השפלה/סטריאופיזציה/וכ'ו.
-לאבירי הביקורת:תזכרו תמיד-מי שמבקר סימן שאיננו עושה ,יוצר,תורם,מוסיף,משכלל,בונה.כולם אשמים.
-למזרחים:איך לדעתכם היו נראים ומתנהלים היחסים בין העדות כשאתם ותרבותכם הייתם הגמוניים? אולי כדאי לעיין בדבריו של שמואלוף ותגובתו של מוקי התוכי עליהם.
-לרב-תרבותיים:מה קדם למה?המצב שבו אנשים מתרבויות שונות התקבצו יחד (ולא משנה כרגע הסיבה) באותו מקום,או שהאידאולוגיה הרב-תרבותית קדמה למצב הרב-תרבותי?
לדעתי המצב קדם והאידאולוגים(המקופחים?)מנסים ליצור אג'נדה של רב-תרבותיות כמצב פוליטי-תרבותי-חברתי אפשרי.זה יקנה להם לגיטימיות.הבעיה שהמצב הרב-תרבותי הוא קונפליקטואלי מיסודו ולכן חבוי בו יסוד ההרס ההדדי(ראו שמואלוף,למשל ,אבל בעיקר מירב אלוש המדברת על תקציבים שהמ למעשה כח).
לדעתי מצב רב-תרבותי הוא מתכון ודאי להתפרקותה והתחסלותה של כל חברה.

מצב של לפלורליזם,לעומת זאת אפשרי ואף יש בו יתרונות רבים.
מצב פלורליסטי התקיים בארץ ישראל בין השנים (בערך) 1948-1919 ,כאשר במהלכן נוצר כאן רוב אשכנזי,ובתוכו קבוצת רוב בעלת אג'נדה פוליטית-תרבותית מסויימת.זה היה מצב עוצמתי שהפיק תמורות אדירות. ההבדל העיקרי בין שני המצבים, הפלורליסטי והרב-תרבותי,לדעתי,קיים ביחסים המספריים בין הקבוצות(עדות) השונות.רב-תרבותיות= שיתוק ביכולת התיפקוד של החברה משום שלאף קבוצה אין רוב.אין יכולת לקיים דיון ענייני,לקבל החלטה ולבצע.במצב של פלורליזם קבוצתי-תרבותי יש קבוצה אחת שמספרית היא הגדולה ביותר וגם גדולה יותר מכל שאר הקבוצות יחד,וכפועל יוצא מכך תרבותה הגמונית.
האם זה מזכיר לכם דבר מה?חברה מסויימת?
לי זה מזכיר ,הפלא ופלא את עצמנו ואת הדיון(ויכוח?)שאני משתתף בו עכשיו.
אבל היום תתקיים הצבעה שביסודה עוסקת בשאלות תרבותיות ולכן היא כוחנית, רווית רגשות עזים,אבל ללא תכלית.אין שום סיכוי שתבוצע ואם ינסו לבצעה זה ייגמר בסופה המהיר יותר של החברה.
ותודה לרב-תרבותיות.

כנראה דברי היו מרים מאד לחיכך ולכן הוספת לשמי התואר מר .ניחא.
דברייך היו נרגשים מאד. מענין מדוע.הייתכ ן שהיתה בהם אמת רבה?ומדוע התייחסת רק לעניין העשייה, הריהיו בדברי נושאים רבים אחרים.ובתשובה עניינית לדברייך הרי שאת צודקת אבל באופן חלקי בלבד. בוודאי,גם אנשים מבקרים הינם אנשים פעילים ועושים.גם ביקורת הינה עשייה.בדברי התייחסתי יותר לפן המנטלי של אדם שבא אל ענייני ובעיות החברה ממקום של ביקורת,תמיד, בכל עניין ובעיקר ממקום של מסכן, דפוק ומקופח ושלכן ביקורתו אינה עניינית,היא לגופם של אנשים ולא לגופם של עניינים.
מכל מקום ביקורת כאידאולוגיה לא יכולה לתרום רבות ואין לי ספק שבין המבקרים יש כאלה שיכלו לתרום רבות אילו באו גם ממקום מאוזן יותר משתף ומשתתף אבל לשם כך צריך לעבור שינוי בגישה הבסיסית וזה כמובן לאכל כך קל.

בחודשים האחרונים אני עוברת על אתרים הנוגעים ל" דיכוי נשים מזרחיות". מעניינת אותי התגייסותן של הפמיניסטיות המזרחיות כנגד הצגת תדמית שלילית של המזרחי ותוך כדי כך הן מאשימות את האשכנזים( לטענתן אלו כל הישראלים שאינם ממוצא מזרחי) בהרס המרקם של הזהות המזרחית ובדיכוי. לא אכנס כאן לויכוח ולדיון בעניין בעניין האשמה אני מבקשת לשאול כיצד זה אין כמעט עיסוק בדיכוי נשים המובנה בתפיסת העולם המזרחית ( והדתית) הנותנת לגבר כוח וסמכות לשלוט באישה. הודות להרס המסורת ואבדן ההגמוניה הגברית במשפחה זכתה האישה המזרחית באפשרויות בחירה שלא עמדו בפניה קודם. הדבר לא נעשה כלפי האוכלוסיה הערבית, על כן הנשים בחברה הערבית מדוכאות בחסות המדינה ובהסכמת כל שדרות החברה, כולל הקבוצות הנאורות. בשם הרב תרבותיות החברה הישראלית " חיה בשלום, עם דיכוי אוכלוסית הנשים הערביות. איריס עשתה סרט על נשות ש"ס-אלו שבחרו לבטא את מזרחיותן בשיבה למסגרת דתית חרדית שבה האישה נחותה על פי המסורת והחוק.
הפמיניסטיות המזרחיות מצאו להן אויב המשותף להן ולגברים שדיכאו אותן – אלו הפמינסטיות האשכנזיות.