שתי שיחות רדיו

יוסי דהאן

מי שלא מצליח לפענח לא רק את כתביו של הפילוסוף הצרפתי ז`ק דרידה, אלא גם את הטקסטים המספידים את מותו, יכול להאזין בתחנת הרדיו הציבורית של שיקגו לשיחה של שני מומחים אוהדים (פרנסין מלצר ומייקל נאס) המנסים להסביר את משנתו וחשיבותו של דרידה. (יש ללחוץ באתר התחנה על הקישור למשדר ב 13 באוקטובר)

ב Philosophy Talk שני הפילוסופים ג`ון פרי וקן טיילור משוחחים עם המומחה לתאגידים לורנס מיטשל, על מהותו של התאגיד הכלכלי. מה המשמעות שלתאגיד כלכלי יש אישיות משפטית (כלומר הוא יכול לחתום על חוזים והסכמים, ניתן לתבוע אותו, הוא מיוצג), מה המשמעות של האחריות המוגבלת של התאגיד (הבאה לידי ביטוי בתוספת בע"מ – ערבון מוגבל) המאפשרת לבעלי התאגיד לבצע פעולות הפוגעות באינטרס הציבורי. המומחה לורנס מיטשל מציע להסיר את האחריות המוגבלת כדי לשפר את התנהגותם האתית. וכיצד הגדלת רווחיהם של בעלי המניות, שהפכה המטרה המרכזית היחידה של התאגידים מסוף שנות התשעים, גרמה לתאגידים להפוך לבעלי אישיות פסיכוטית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נתן

    הסרט ששמו כתוב למעלה, לא הוצג בבתי הקולנוע בארץ, לא הגיע לספריות הוידאו (אפילו לא לאוזן השלישית) והוצג בארץ רק פעם אחת בפסטיבל הסרטים האחרון בי-ם. אני הצלחתי להוריד אותו דרך רשת שיתוף קבצים. זהו ברט מצוין בן 3 פרקים שהראשון בהם, מדבר בדיוק על מה שאתה כותב אבל בדרך הרבה יותר שוטפת. מופיעה לדוגמא הדרך שבה התאגידים, בעיקר עורכי הדין התאגידיים שרצו יותר כח, ניצלו את התיקון ה-14 לחוקה האמריקאית שחוקק כדי להגן על העבדים השחורים שרק שוחררו, והגדירו את התאגיד כ- person, בין 1890 ל- 1910 כ-307 תביעות הגיעו למשפט בנושא זה, מתוכם 288 תביעות של תאגידים, ורק 19 של עבדים שחורים. בהמשך הסרט בחלקו הראשון לקחו הבמאים את התפיסה הזאת של התאגידים כ- person, ומנסים לפי ניתוח של מעשיהם של התאגידים בתחומים שונים להראות כיצד התאגידים הם psychotic persons. בסרט מופיעים אנשיים כמו מייקל מור, נועם חומסקי, מילטון פרידמן, ד"ר ואנדנה שיבא, שמדברת על ה-terminator seeds, זרעים שלא מייצרים זרעים, וצריך כל שנה לקנות מהם זרעים, מוצגים לדוגמא ניירות של נייק שמראים איך הם מחשבים את זמן העבודה על כל חולצה בחישוב של עד 5 מספרים אחרי הנקודה העשרונית, ודוגמאות נוספות. החלק השני מתייחס לדרך שבה תאגידים מייצרים את הסכמתנו למעשים שלהם,והחלק השלישי מתייחס לדרכים שבהם אנו יכולים להילחם בתאגידים, לדוגמא במלחמות של מחוז קוצאבאמבה על מקורות המים שלהם שהופרטו לטובת בכטל, תאגיד אמריקאי, ועוד. אני רואה המון סרטים וזה הסרט הכי טוב שראיתי בזמן האחרון. למה איננו רואים אותו בקולנוע ובספריות הוידאו?
    כנראה שהוא מפחיד את אנשי התאגידים שלא מפיצים אותו כמו כל זבלון הוליוודי.

  2. יוסי דהאן

    האם אתה יכול לכתוב הפנייה לצפייה בסרט באמצעות האינטרנט?