הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
בראל כמשל
"יש לי ברוך השם הרבה חברים. אין לכם מושג כמה עורכי דין, פוליטיקאים, חברי כנסת, מחזקים אותי."
,"הוא (אולמרט) אפילו הודיע שהוא רוצה לתת לי תואר יקיר ירושלים"
"כי הוא (אולמרט) רצה את דן מרגלית. אני לא רואה סיבה אחרת. הוא חבר איתו באופן אישי, שותים יחד, מדברים. אומרים אנשים בלשכה שלפחות ארבע-חמש פעמים ביום הם מדברים בטלפון. אז אולמרט אמר לי: `אני רוצה שאתה תעבוד ברצינות ושלא יהיו לך פגישות עם שרים אחרים`".
"תראו, אחרי הפגישה אמר לי מישהו שמכיר את אולמרט: `הוא פשוט לא רצה להגיד לך שביבי וסילבן זה מה שמציק לו עכשיו`. אמרתי לאותו בנאדם: `מה ביבי וסילבן?` אומר לי: `מלפני שבוע, איך שידרת את סילבן ביומן השבוע`, ושגם את ביבי אנחנו משדרים יותר מדי".
"אם הוא נוסע לחוץ לארץ, הוא תמיד רצה שיהיה איתו צוות. היה בעיה עם המצב הכספי שלנו, אבל הוא קיבל. הרבה יותר מביבי וסילבן הוא קיבל. אני זוכר שסילבן מאוד כעס שאפילו שכשהוא הופיע באו"ם לא שלחנו לו צוות, אבל אולמרט – איתו היה צוות כל פעם. יצא לפולין, יצא לסין – שבוע הבא הוא בדרום-אפריקה – והוא כל הזמן מקבל".
"השר אולמרט בא ולחץ: `תיקח את שילון`".
"ביום ראשון כבר היתה כותרת בעיתון ששרון ביקש ממני להדיח את שילון. שמעתי ששילון אמר שהוא חושב שהרקע לסיפור איתו זה הריב בין בראל לאולמרט. אז אמרתי: הוא בא לסכסך ביני לבין אולמרט? לא מספיק הסכסוך, גם בא לסכסך עוד? כאן הבנתי שזה חלק מהקנוניה".
"נקודת השבר הגדולה, לטענתו של בראל, היתה פרשת מינויו של מנהל חדש לטלוויזיה הישראלית. אולמרט רצה את אמנון נדב, מנהל קול-ישראל לשעבר".
"כתב ערוץ 1 בצפון, מוטי עדן, ניצח ומונה לתפקיד. ברוממה אומרים שיותר משעדן ייזכר כאדמיניסרטור גדול או כעיתונאי מבריק, הוא יבלוט בעיקר בזכות יתרונו הגדול באמת: לידו אפילו יוסף בראל נראה כארי שואג".
""יש לנו ערוץ אמין וטוב, שבלי ספק מתאים למאה העשרים ואחת", הוא אומר. "אבל מה, יש דברים שדורשים זמן. אתה בשנה אחת לא תשנה הפקות. התחלתי להניח את היסודות, ולאט לאט אנחנו רואים שינוי".
"אז מה אתם רוצים? שנסרס את העובדים שלנו? נו באמת, אז היה ידידה (מיכל זוארץ) של יוסי (משולם מנהל התכניות בטלוויזיה). מה קורה לכם, חבר`ה? אתם חיים בסעודיה כאן? יש מישהו בארץ הזאת שאין לו חברה או אין לו חבר?"
"כולם. משמאל עד ימין. זה קורה כמעט כל שבוע, זה לא יוצא דופן. לפעמים הם אפילו מתפרצים בזעם. זה לא חריג וזה לא לחצים. אז אם שר או ח"כ בא, וכואב לו שלא לוקחים אותו, אני מפנה את תשומת לב המפיק ואומר לו: `תשמע, זה התלונן אצלי. קח את זה, תחשוב`".
"היה לישי (אלי) מסר בנושא שעמד על הפרק ונגע אליו או לש"ס. יש הנחייה יסודית לשידור הציבורי, שהוא במה לכל מגוון הדעות. אסור להתעלם מאף דיעה. הוא אמר לי שמחרימים את ש"ס. אז זו חובתי להרים טלפון ולהגיד למנהלים שיעלו אותו לשידור"
"אני קיבלתי לפחות שש פעמים דיווחים ממקורות שאני מכבד על כך שהשר הממונה רצה להדיח, וראש הממשלה אמר לו: `אתה לא יכול, אל תפגע בו`. יש אנשים שאומרים: לא, זה הבן שהלך יחד עם אולמרט, בלי האבא"".
"פעם אחת היינו בבית קפה בתל-אביב, ולמרבה הצער הפגישה הזאת הותירה אצלו משקע. זה היה לפני המכרז למנהל הטלוויזיה. הוא (עומרי שרון) מאוד תמך באמנון נדב ורצה לשמוע אם הוא מקובל עליי. הם חברים מאוד טובים, ויכול להיות מאוד שהוא התאכזב כשנדב לא נבחר".
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
בראל או אולמרט? סדאם או בוש? שרון או פרס? וכן הלאה
בראיונות אתו שנעשו בכל העיתונים, לרבות הצופה ו -y נט, בראל מציג את העימות בינו לבין אולמרט כעימות על רקע אשכנזי-מזרחי. המשפט האלמותי שלו, כשהוא התייחס אל עצמו היה "זו פעם ראשונה שאיש עדות המזרח, מגיע כל כך גבוה" ועל אולמרט: "חברים שלו הם אשכנזים, העובדים אצלו כולם מזרחים". כאילו מה? כאילו מדובר בעוד חתיכת קיפוח על רקע עדתי. האיש שהצליח להחריב, לרמוס ולנתץ כל עצמאות מחשבתית, כל ניצוץ של חן, כל מקוריות יצירתית מהערוץ הציבורי, האיש שמודה בלי להזיז גבה, במינויים פוליטיים, בליקוק חסר עכבות לממונים עליו – מה הוא בסך הכל? עובד מזרחי מסור וחרוץ, שהיה למירמס לשר אשכנזי נצלן. אני חושבת שזה יותר מסתם מעניין, זוהי מניפולציה כל כך שכיחה וכל כך מקובלת במושג "מזרחיות", עד שאנשים כבר חדלו מלשים לב אליה, ושאם לוקחים את זה קצת יותר רחוק, אפשר לראות איך מצד אחד הפוליטיקאים ומצד שני האינטלקטואלים, מתייחסים למזרחיות כאל פרה קדושה. "אל תגעו בי – אני מזרחי" הפך להיות משפט מפתח רב עוצמה, מגן אבירים יעיל לא פחות ואולי יותר מ"אני ציוני" או "אני יהודי". הפרה הקדושה הזאת מאפשרת לנבלים של ממש, לצאת יותר בזול כי הם "מזרחים", ובפרפרזה אפשר לומר כי לא רק פטריוטיות אלא גם מזרחיות היא מפלטו האחרון של הנבל.
אני תומך, בד"כ, בפוליטיקאים ומשרתי צבור מזרחים המותקפים ע"י התקשורת הישראלית והקליקה של מגלגלי העיניים לשמי החוק והתקינות המזויפים (ובעצם גזענות צבועה). אני תומך בהם, גם כשזה בעייתי כמו בפרשות מרדכי ודרעי, משום שאי אפשר שלא לראות את המגמה של כל הקמפיינים האלה – דיסקרדיטציה של המזרחי והרחקתו מן הפוליטיקה ומחיי הצבור. התקשורת מתמידה בהעברת מסרים לטנטיים על "אי התקינות" של המזרחים, בעיקר אלה שהגיעו למשרות בכירות בכוחות עצמם וכשוריהם.
בראל, כפי שמשתקף מהראיון בידיעות, לא הגיע לתפקיד בגלל כשורים מיוחדים (כמו גם קודמיו האשכנזים) אלא בגלל סרביליזם (שרתנות) ללא תקנה לאדוניו הפוליטיקאים. במשך כל שנות כהונתו הוא לא קידם בכלום את המזרחים אלא את עצמו ומקורביו. אחיזתו בקרנות המזרחיות היא הונאה – הוא לא קופח ומעולם ולא לחם את מלחמתם של המזרחים המקופחים.
אי אפשר שלא לראות את אופיו הגזעני המלוקק של אולמרט: הוא נהנה מחבוקם של ברוני התקשורת (בד"כ) וכך נראה גם מהתייחסותו לבראל. עם כל זאת נראה שהחלטתו של אולמרט, הגם שאינה עניינית, לא נובעת משקולים גזעניים.