יש לנו מנכ"ל אחד אשר מרב פרסומו בא לו מיכולתו לפטר אנשים בלי להניד עפעף. לאחר שפיטר כ-900 עובדים בבנק פועלים, הוא פועל כעת בעוז לפיטוריי עוד מאות עובדים בבנק טפחות. תמורת יכולתו זו הוא נהנה מהשכר הכולל הגבוה ביותר בישראל. באותה עת מדווח בעיתונות שוועד עובדי בנק טפחות טוען שהבנק שכר חברת חקירות שתעקוב אחרי פעולות הוועד. לפני ימים אחדים כבר כתבתי על שיטותיו הנלוזות של הבנק המנסה לפורר את הייצוג הקולקטיבי של העובדים.~
אופציות ב-29 מיליון שקל, שכר של 190000 שקל לחודש, בונוס שנתי שינוע בין 888000 ל-2220000, הנה מצאנו אחד שיש לו יותר ממיליון וחצי דולר בבנק, עוד חבר לאהוד ברק. מנהלים בישראל שהם מהירים ללמוד דברים שליליים יישמו את השיטה שמתגמלת אותם מעבר לכל פרופורציה. בעלי הבנק שאחד, ורטהיים, אמר בעבר ששכר המנהלים גבוה מדי כנראה לוקה בשכחה מסוימת ולכן החליט לתגמל את מנהלו בכסף רב. הסכומים הללו של פיצוי מנהליי העבר (בבנק מזרחי ובנק טפחות) והמנהל הנוכחי מגיעים לסכומים של מעל חמישים מליון שקל, בלי לקחת בחשבון את השכר השוטף. סכום זה היה מספיק לשלם לחמשת אלפים איש שכר של 10000 שקל לחודש. טוב שאנחנו יודעים כמה שווה עובד בארץ וכמה מנהל.
זו לא הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שאליעזר ימשוך לעצמו גזר. אליעזר יונס הוא בכיר באוצר לשעבר, נדמה לי החשב הכללי לשעבר. כמו הרבה אנשים בתחום הבנקאי. משרד האוצר הוא אחד היצרנים העיקריים של שכבות ההנהלה בחברות הפרטיות והציבוריות של ישראל.הוא הגיע לשם כנראה כמו שאר נערי האוצר מהפקולטות לכלכלה של האוניברסיטאות בישראל. ביום ראשון בשבוע הבא מתקיים במכון ון ליר דיון על " ההתנתקות" של בוגרי הפקולטות לכלכלה ממדעי החברה. להזמנה מצורפות שתי דעות שמלמדות על ההתנתקות של הכלכלה מהחברה. הראשונה מחקר של פרופ' אריאל רובינשטיין מאונ' ת"א בין לומדי תחומים שונים ושאלה זהה – איזה עדיפות נותן כל תחום למידה באוניברסיטה בנוגע לחברה פרטית ורווחיה, האם למקסם את הרוחים ולפטר הרבה עובדים או לוותר על חלק מהרווחים ולהמשיך להעסיק חלק מהעובדים. התוצאות הראו את ההתנתקות של תלמידי הכלכלה מהחברה לעומת תלמידי חוגים אחרים. הדעה השנייה היא של חגי קוט, בוגר מצטיין לתואר ראשון ושני בכלכלה בשנת 2003 וזהו הנאום שהוא נואם בטקס קבלת התארים. הוא מציין שלמרות שלמד במשך כמה שנים במסלול המורחב של הכלכלה לא נתקל בכל לימודי הכלכלה בתיאוריה של מרקס או בתיאוריות כלכליות אחרות חוץ מהתיאוריה הניאו- ליברלית. הוא מציין שבדיוק שנה לפני כן דניאל כהנמן זכה בפרס נובל על מחקרו בתחום הכלכלה על כך שערער על שתיים מהנחות היסוד העיקריות של התיאוריות הניאו ליברליות- שבני אדם מתנהגים בצורה לא ראציונלית ושאנשים אינם עקביים. הוא מציין ששני הנחות יסוד אלו חוזרות בכל המודלים הכלכליים שהוא למד באוניברסיטה. בפקולטה לקלקלה החליטו להתנער ממחקרו של כהנמן ולא עוררו דיון במסקנותיו, כדי לא למרוד בדוגמה הדתית כלכלית שלהם על התיאוריה הניאו ליברלית. הוא מציין פקולטות עיקריות אחרות באוניברסיטה שכן מתייחסות למרקס וכתביו. אמור מעכשיו שלתיאוריה הניאוליברלית יש מונופול על התיאורה הנכונה, ותיאוריות השוק החופשי של דעות ורעיונות עוצר בכניסה לפקולטה זו. הוא מתאר גם את התנתקותו הפיסית של החוג לכלכלה מבניין מדעי החברה. הוא מספר על קורס ושמו בנקאות בישראל שלא מוזכרים בו אפילו העובדות שכמה משפחות מנהלות את כל שוק ההון הישראלי, אוליגפול משורשר של חברות בכל תחומי המשק, ואת שמות המשפחות. חגי טוען ששיטת לימודים זו היא קודם כל משעממת. שהיא אינה מעוררת אצל הסטודנט ביקורתיות וחשיבה עצמאית.
ובכן, מה לנו כי נלין על מעשיו של אליעזר יונס. הוא בסה"כ רובוט שיוצר בפקולטה לקלקלה באיזה אוניברסיטה ובסה"כ הוא ממלא באדיקות את הפקודות הבסיסיות שהטביעו במוחו. הפרטה!הפרטה!הפרטה! לפטר ! לפטר ! לפטר ! לייצר מצנחי זהב !!! לשבור ועדי עובדים ! לשבור ועדי עובד…. ללקק לבעלי ההון …
לאחר האוניברסיטה הגיע אליעזר לעולם הגזרים לראשונה. משנת 1974 ועד שנת 1993 היה במשרד האוצר בתפקידים שונים, האחרון כחשב הכללי. אם בפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים בי-ם ששם למד (nfc) היה החלק התיאורטי . סליחה עלהגלישה המתקרבת…. נזכרתי כרגע שהפקולטה לכלכלה בי-ם היא שם נרדף לנערי האוצר, מאז שנות ה- 50, אז הם נקראו נערי פטנקין, על שם ראש הפקולטה נדמה לי, והיא אחד היצרנים הראשיים של הרובוטים האלו. בספר של כנס קיסריה משנת 1992 על חוק ההסדרים מצוטט אחד, דוד קליין, ומספר על ימיו כרפרנט באגף התקציבים, איך כנער צעיר פרשמן מהקולג', הוא מתווכח עם בעלי תפקידים בעלי ניסיון, לדוגמא בדואר כמה טוסטוסים לקנות….גם קביעת התקציב וגם קביעת חלוקתו. דבר נוסף הוא התחרות שיוצרים בין הרפרנטים על מי יהיה זה שיצליחו לקצץ בקיצוץ שלו הכי מעט, מי פחות יתקפל מפני הכוחות המוזרים האלה שקוראים להם חברתיים, שלא לימדו אותנו עליהם, ועדי עובדים, הפוליטיקאים (איכס), ח"כים- אי אפשר לסמוך עליהם. הלאה נבחרי הציבור המושחתים והאינטרסנטים !!!
האח לנו, האליטה הבירוקרטית שיודעת יותר טוב מכולם !!! שאינה נגועה כמו כולם בדאגה לאינטרסים הפרטיים שלה!!!
אל תתערבו, עוד מעט השוק החופשי ישנה את המצב, אדם סמית ומילטון פרידמן הבטיחו לנו ….
הטייס האוטומטי יכול להמשיך לטוס, למה שנפתח את התקציב לדיון מחדש? לא לימדו אותנו ביקורתיות ! תיאוריה אחרת, משהו … איזשהו מודלים אחרים ….
אחרי השירות לטובת המדינה (החף מאינטרסים, טהור), הגיע אליעזר לשוק הפרטי החופשי העסקי, ורב עבודותיו היו בתחום הבנקאות. להזכירכם, הענף היחיד במשק הישראלי שקרס בשנת 1983 (בזמן שאליעזר היה באוצר) בגלל ויסות מניותיהם !!! ושהמדינה שילמה על תוצאותיהן של הנהלות הבנקים ובגלל זה כל הבנקים שייכים כיום לנכסים מ.י , שזה בעצם שם שני לחשב הכללי באוצר (תפקידו של אליעזר), בהתחלה בבנק כללי, ואח"כ בבנק הפועלים שהופרט ע"י נכסים מ.י לכמה משפחות עשירות (אריסון, דנקנר וכו') ושימש כסגן וכמנכ"ל הבנק. הוא ביצע את סט הפקודות הבסיסיות ופיטר 900 עובדים, מה שהחזיר לבנק בערך 200 מיליון … אבל אבוי הוא היה המפוטר ה- 901 …
למה?
ובכן התקופה, התקופה הייתה תקופת החובות המסופקים. ישראל הייתה במיתון, וההלוואות והאשראי העצום שניתן לכמה מהמשפחות העשירות במשק החלו לחזור לפניהם של ראשי הבנקים. עמנואל סיוון לדוגמא, גם אחד מראשי האוצר לשעבר, וחברים נוספים וחברים נוספים… כשהגיע אלי לטפל בבעיה זו, הוא רצה לאחד את כל החובות המסופקים , ולהציג את כולם לציבור המשקיעים, מה שהפחיד את בעלי והנהלת הבנק, שלא רצו ירידה של המניות שלהם כתוצאה מכך, כי כך הם משלמים על הרכישה של השליטה בבנק הפועלים, והגיעו להסכמה המשותפת מלווה במצנח זהב ראשון לאליעזר…. מה זה אם לא ויסות של מניות? בעלי השליטה בפועלים קנו את שתיקתו… כמו כל מוצר בשוק החופשי…..
ועכשיו במקום להיות בשירותם של הדנקנרים והאריסונים, הוא משרתם הרובוטי של העופרים והוורטהיימים
מה שלא מסתדר לי בהצלחתו בשוק הפרטי, זה איך אנשי העסקים הפרטיים , יכולים לקחת מישהו שמבין רק בטייסים אוטומטיים!!!! שלא מבין את השיטה הישנה שנמצאת בכל חברה עסקית, של תקצוב לפי יעדים ומטרות ברי מדידה !!!
האם הוא מסוגל להתמודד עם מודלים ודברים שהוא לא למד ?
אין ספק שנערי האוצר לשעבר כולם נטולי אינטרסים פרטיים, ללא מניעים נסתרים… מה פתאום… הם דורשי טובת הארץ ורק הם מבינים כלכלה, אז אל תפריעו …
הם רואים את המילה חברה וחושבים על company או corporation , ולא society, אז מה רוצים מהם. המורים אשמים!
יאללה אליעזר,
משוך בגזר,
משוך בגזר, אין כמוהו גזר
לסיכום- לינק לדיון של מכון ון ליר בנושא הבנקים – דניאל דורון משינוי, דוד לבהרי ממכון שלם, משה קריף , מרשל סרנת(מוועדת ביסקי-על ויסות המניות) שמפרט את כל הרפורמות בבנקאות שנמצאות במגירות האוצר מעלות אבק… באתר מכון ון ליר תחת ההגדרה- הקלטות וידאו, ותלמדו באופן מפורט על מעוזי השוק החופשיים הללו
נזכרתי שאליעזר קיבל גם מצנח זהב מבנק הפועלים שאותו עזב. אבל מתברר שהם לא פריירים. במוסף הכלכלה של ידיעות אחרונות מהיום, מסופר שבנק הפועלים החליט להפסיק לשלם לאליעזר את המצנח שלו. אליעזר עצבני, ושכר את שירותיו של רם כספי שיחזיר לו את המצנח שלו, כי קשה לו לסגור את החודש בלעדיו. הפועלים לא פריירים והם יודעים שיש לו כבר מצנח רזרבי. מסכן, קודם פיטרו אותו ואח"כ שללו ממנו את זכויותיו ….
כתבה נוספת בנושא הבנקים בגלובס מספרת שהממונה על ההגבלים העסקיים החליט לחקור אפשרות של קרטל מצד הבנקים בנושא של עיכוב אשראי לרשויות בגלל החוק שדרש להקדים שכר לעובדי הרשויות, לפני החזרת כסף לבנקים על ההלוואות שנתנו לרשויות. מעניין, לגופים ציבוריים אין הבנקים מוכנים למחוק את החובות המסופקים שלהם, אבל לדנקנרים שקנו את חלקם בבנק הפועלים הם מוכנים לפרוש ולחכות עם ההלוואה. בינתיים הם מחזירים את הקרן. הממונה לקח את עדויותיו הראשונות בנושא מתוך ישיבות ועדת הכספים בנושאי הבנקים ובהשתתפות הבנקאים.
אני מבין את הבנקים…. אם הענף של הרשויות המקומיות קרס למה הממשלה צריכה לקחת אחריות על קריסתו של הענף… שישאו העובדים והמנהלים של הרשויות בתוצאות קריסת ענפם….
הבוס שלו לשעבר, שלמה נחמה, מספר בגלובס מאתמול, על הפרוייקט החדש שלהם " תקרא תצליח". למרות שבינתיים הספר שהכי מעניין אותם כעת נקרא "דו"ח בכר" עדיין לא יצא לאור למרות הבטחת הסופרים, מספר שלמה נחמה על הספר שריגש אותו "מסביב לעולם בשמונים יום ומושג הגלובליזציה שנובע ממנו לדעת שלמה… מעניין אני הייתי יותר מציע לו לקרוא ספרים של דיקנס, שבהם מסופר על תחילת כלכלת העבודה התעשייתית, והאופן שבו נוצלו ילדים ונשים בייצור. התקופה של אז די דומה להיום. שיבדוק שלמה את חליפותיו ויסע מסביב לעולם לטיול סווטשופס ויראה איך הם מיוצרות… . בנק הפועלים שהולך לסגור ברבעון הקודם רווח של 600 מיליון (רווח של 2.4 מיליארד ש"ח לשנה רק לבנק הפועלים) החליט בנק הפועלים להשקיע בפרוייקט 10 מיליון שקלים… שזה בערך חצי פרומיל מהרווחים של הבנק שלו…
בנוסף הוא מבקש מאיתנו להביא ספרים לסניפים שלו … אולי הוא יפתח שם ספריה. אולי אני יביא לו את "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" של גור'ג אורוול, שמספר על חיי הומלסים ומאבקם הבלתי פוסק, בתנאי שייתנו אותו למפוני הדירות של המשכנתאות…. שלמה גם מספר על החינוך של שנות ה-60 ואיפה אנחנו היום, לדעתו ולדעת חבריו להנהלת הבנק הוא יודע שעידוד הילדים לקרוא ישפר את מצב התלמידים… מעניין שהוא לא חושב ללחוץ על המנהיגים שלנו כמו הלחץ שהם מפעילים לגבי "דו"ח בכר" בכיוון של העלאת תקציבי החינוך או תקציבי הספריות….
מסביב לעולם ב-80 יום
במבט לאחור, נדמה לי שהפעם הראשונה שבה התחלתי להבין שהעולם הוא יחידה אחת, הייתה כאשר קראתי את ספרו הנפלא של ז'ול ורן. שלמה נחמה מבנק הפועלים נזכר בפעם בה הבין מהי גלובליזציה שלמה נחמה 10:11 25/10/04
בשנים האחרונות, המושג השגור ביותר בבנקאות הבינלאומית הוא "גלובליזציה". ההשתלבות בתהליך הזה גם נמצאת בראש רשימת היעדים ארוכי-הטווח שהציבה התוכנית האסטרטגית של בנק הפועלים. מהי גלובליזציה? נדמה לי שבראש ובראשונה זו תפיסת-עולם שמביטה על העולם כעל יחידה אחת, שאומנם מחולקת ליבשות ולמדינות, אבל קיימים קשרים הדוקים והשפעות-גומלין בין כל אחד מחלקיה. במבט לאחור, נדמה לי שהפעם הראשונה שבה התחלתי להבין שהעולם הוא יחידה אחת, הייתה כאשר קראתי את ספרו הנפלא של ז'ול ורן "מסביב לעולם ב-80 יום". אינני
זוכר מתי זה היה בדיוק. דומני שהייתי בן 10 או 11. באותם ימים של אמצע שנות ה-60, הקפת העולם ב-80 יום כבר לא נחשבה להישג טכנולוגי של ממש. את זה ידעתי, אבל ספרו של ורן היה כתוב כל-כך טוב, עד שאפילו כילד יכולתי להבין כי החשוב בסיפור איננו הטכנולוגיה ההולכת ומשתנה, ומאפשרת להקיף את העולם ב-80 יום במאה ה-19 וב-80 דקות (בלוויין) במאה ה-20, כי אם רוחו של האדם, המציב לעצמו אתגרים, ויודע להתמודד עמם בכבוד, בצורה מוסרית והוגנת. דמותו של הג'נטלמן הבריטי קר-המזג פיליאס פוג הייתה ממש חיה לנגד עיניי, כאשר קראתי את הספר (וקראתיו יותר מפעם אחת). עברתי יחד איתו את כל הקשיים במסעו דרך יבשות ואוקיינוסי העולם; חרדתי כאשר סיכן את נפשו כדי להציל את הודה היפה, שהקנאים ההודים רצו לשרוף אותה על קבר בעלה, ולא היה עצוב ממני כאשר התברר לי שהפסיד את כל הונו בהתערבות, בגלל איחור של שעה אחת. מכאן גם תובן שמחתי והתלהבותי בפרק הבא, כאשר התברר שפוג בכל זאת ניצח בהתערבותו, משום שעל-ידי כך שבחר לנוע ממערב למזרח, הוא הרוויח יום אחד. בשנים שחלפו מאז קראתי הרבה ספרים וצפיתי בהרבה סרטים, אך קשה לי להיזכר במעמד יותר דרמטי ומרגש מזה שבפרק האחרון של הספר, שבו פותח פוג את דלת המועדון, שם עומדים חבריו לחגוג את זכייתם בהתערבות, ואומר בפשטות, "הנני כאן, רבותיי!". "מסביב לעולם ב-80 יום" היה גם המפגש הראשון שלי עם הגלובליזציה. כזכור, פוג התערב עם חבריו על סכום אדיר של 20 אלף לירות שטרלינג, שיוכל להקיף את העולם ב-80 יום, ואמר להם כי סכום זה מופקד על שמו בבנק בריטי ידוע בלונדון. כאשר נדמה היה שהפסיד את ההתערבות, הוא רשם המחאה לזכותם של חבריו על הסכום העצום, וידע כי בכך הוא מאבד את חסכונות חייו. לא בדיוק הבנתי אז את כל המונחים שהוזכרו בסיפור, אך שאלתי את הוריי, והדברים הובהרו לי היטב. הספר הזה פתח לפניי עולם של צבעים עזים, מדינות רחוקות, עמים ושבטים זרים. באמצעותם של פוג, משרתו הצרפתי פספארטו, ויתר הדמויות הססגוניות שבספר נחשפתי לרגשות אנוש כמו אהבה ונאמנות מצד אחד, ורשעות, קנאות ותאוות-בצע מצד שני. מבלי להטיף, ורן ידע להדריך אותי ואת מיליוני הילדים האחרים שקראו בשקיקה את ספריו, לשאוף אל הטוב, הנשגב והמאתגר, והוא עשה זאת בצורה המלהיבה והמושכת ביותר. כמובן שלא הסתפקתי בספר זה, וקראתי עוד ספרים רבים של ורן. קשה לי להעריך במדויק עד כמה השפיעה הקריאה הנלהבת בספריו של ורן על חיי, אבל אין לי ספק שהייתה לה השפעה ממשית. בראש ובראשונה, ורן גרם לכך שהתרגלתי לקרוא, והרבה. הקריאה הפכה להרגל מהנה. עד היום אני ממשיך לקרוא, ליהנות ולהפיק מכך תועלת. באותו זמן לא היה אף ערוץ טלוויזיה אחד בישראל. מבלי לזלזל, אני יכול לקבוע בוודאות ששום טלוויזיה, טובה ככל שתהיה, לא תוכל לספק לילד אותה חוויה שספר טוב יכול לספק לו, ולא תוכל לפתח את יכולותיו השכליות והנפשיות באותה מידה. כאמצעי מחנך – אין מתחרה לספר טוב. משיחות עם חברים ועמיתים בהנהלת בנק הפועלים התברר לי, שלא במפתיע, כי רבים שותפים לדעתי זו בעניין חשיבות הקריאה, בעיקר בגילים הצעירים. משום כך החלטנו להקדיש חלק משמעותי מתרומתנו לקהילה לנושא זה, באמצעות פרויקט "תקרא תצליח". אנחנו משוכנעים שמפעל זה יתרום תרומה גדולה ורבת-ערך לשיפור ההון האנושי של ישראל בטווח של שנים רבות. ילדים שקוראים באופן קבוע הם משכילים יותר, פתוחים יותר, מסוגלים להבין ולהיפתח אל רעיונות ואל אנשים חדשים, ומסוגלים גם לפתח בעצמם רעיונות חדשים ויצירתיים. זה בדיוק מה שמדינת ישראל צריכה. בשנות ה-50 וה-60 נהגנו להתגאות ברמת החינוך אצלנו ובהישגים של ילדי ישראל, שהיו מהגבוהים בעולם. בשנים האחרונות, ההישגים של ילדינו, בהשוואה לילדים באומות אחרות, נמצאים במגמת ירידה. אינני מומחה לחינוך, ואינני יודע מה הסיבות לכך, אבל אני יודע בביטחון שעידוד הקריאה בקרב ילדים יבטיח שמגמה זו תיעצר – ואולי גם תתהפך.