מהגרי עבודה שלושה מקרים

רציתי לכתוב על דבריו של אחד מזוכי פרס הנובל הישראליים שקבל על שכרו הנמוך, אבל יש צרות קצת יותר גדולות מצרתו של הנובליסט. אתמול פורסם בטלוויזיה שמשרד הפנים הישראלי קבע שעובדת זרה בהיריון תזכה לשנים עשר שבועות בהם תצטרך להחליט אם לעזוב את הארץ עם תינוקה או להיפרד ממנו. בידיעה בעיתון נכתב כך: "לעובדים זרים השוהים בישראל באופן חוקי אין אישור להקים משפחה בישראל או להביא ילדים..". קראתי את המשפט כמה פעמים ולא האמנתי, משרד הפנים הליברלי שלנו מחליט מתי מותר לאנשים להקים משפחות וגם מתי אסור. מהגרות עבודה אינן זכאיות על פי דעת משרד הפנים לחיות עם ילדיהן, עד היכן יכולה להגיע האטימות, הטמטום, האכזריות, הייתי כותב עוד כמה מילות תואר אבל שפתי דלה מידי לתאר את הרגשתי.

אם כבר מהגרי עבודה, מתברר שמשטרת ההגירה התחילה להציק גם לאזרחים ישראלים שמשום מה מתאימים לפרופיל אותו הם מחפשים. רותי סיני מתארת את סיפורה של עובדת שכנראה נראית ונשמעת כמו מהגרת עבודה.

שני שוטרים שאנסו מהגרת עבודה נידונו לשנתיים מאסר. וכך נכתב: " השופטים טענו שזמן רב חלף מאז ביצוע העבירות ושבאונס לא נכלל שימוש באלימות. הם גם התרשמו מעדויות האופי השונות לטובת הנאשמים וביקשו להתחשב בנסיבות משפחתיות מקלות". ממש מילים כדרבנות שיכולות לשמש כמוטו לאנסיי ישראל.