אתמול פורסמה בעיתונות ידיעה על מצבו הבריאותי של ראש הממשלה לשעבר שמיר. על פי הידיעה הוא זקוק לטיפול סיעודי. נעשתה פניה לכנסת לאשר הוצאה של 30000 שקל לחודש כדי לממן טיפול זה. בקריאה ראשונה הרגשתי שאדם הזקוק לטיפול סיעודי זכאי לעזרה גם אם קוראים לא שמיר. במחשבה שנייה נזכרתי שמדינת ישראל מתאכזרת באופן עקבי לאנשים שנזקקים לטיפול סיעודי. לא מזמן נחשפנו למצב שבו אנשים לא קיבלו את ההרשאה לטיפול סיעודי כיון שלא היה תקציב. כמו קוצצו קצבאות הזקנה ואנשים נאלצים לשרוד מסכומים דלים של מתחת לאלפיים שקל לחודש כל זה לא הזיז לכל אילו שתומכים בדרישתו של שמיר.~
לשמיר פנסיה של 35000 שקל, במסמך של מחלקת המחקר בכנסת מצאתי שעלות של בתי חולים סיעודיים נעה בין 8000 ל-14000 שקלים, אם כך עלות האשפוז תהיה פחות מחצי מהפנסיה שהוא מקבל. כמו כן בחוק הסיעוד נקבע שכדי לקבוע זכאות של אדם בודקים גם את מצבה הכלכלי של המשפחה כולל הילדים. כידוע בנו של יצחק שמיר, יאיר שמיר, אינו מן הנזקקים. באפריל השנה הוא מונה ליו"ר חברת אל-על וכך נכתב עליו: "שמיר, אל"מ (מיל.) בחיל האוויר, מכהן כיום כמנכ"ל ויו"ר ויקון טלקומוניקציה הנסחרת בבורסה הצרפתית ומשמש כדירקטור במספר חברות ציבוריות הנסחרות בנאסד"ק. בעבר שימש שמיר, מהנדס אלקטרוניקה בהשכלתו, כמנכ"ל חברת עלית וכמנכ"ל חברת סאיטקס".
אפילו לי החיטוט הזה בהכנסותיו של שמיר נראה בעייתי, אבל כאשר אני נזכר במה שצריכים לעבור אנשים שאינם משופעים בכסף כמוהו הבעייה נעלמת כלא הייתה. שמיר שימש כראש ממשלה שנים רבות (1983-1984, 1986-1992) בשנותיו בתפקיד לא זכור לי שהוא פעל כדי לעזור לקשישים ואחרים.
בשלב זה רוב חברי הוועדה הדנים בנושא אינם תומכים בדרישה של שמיר, אבל גם נתניהו המקצץ, וגם פרס הנצחי פועלים לשנות את דעת הוועדה. לא ראיתי אותם עושים את אותו דבר כאשר ניתקו את החשמל לאלגריה בן חמו, וכאשר הם שחקו את הקצבאות והגבירו את העוני בישראל לממדים לא אנושיים.
תשאלו מה עם ברק? אני חושב שברורה דעתי בנושא.
למרות מצבו של בנו – יאיר שמיר ובעיות הבריאות בארץ, יש להוסיף לקצבת שמיר.
האיש נתן את חייו למען המדינה ויש לכבד את מנהיגה.
תקציב זה לא בה על חשבון תקציב הבריאות.
נפסיק את הכיבוש ונעביר תקציב לחינוך ולבריאות.
תקציב זה חשוב מתקציב האבטחה של אח"מים
אני דווקא חיבבתי את האיש והתלבטתי בשאלה המוסרית בדבר התנהגות החברה לראשי הממשלה הקשישים. אבל אז נזכרתי, כמו שאיציק כותב, כי אותם ראשי ממשלה, לא כל כך דאגו ,לסידור סיעודי במוסדות לפשוטי העם. אני סבורה כבר מזמן כי ל"ראשים" יש לשלם משכורות גבוהות בהתאם לתפקידיהם ולשלול מהם את כל ההטבות האחרות והנספחים כדי שיבינו איך חי שאר העם. כאשר יצטרכו להתמודד בבעיות שלנו אולי הם יהיו ערים יותר לצרכים. ואולי אחר כך כך ייתפנו גם לעדכן את שכר המינימום.
אסור להתפתות כאן לחמלה על אדם מסכן, זה ממש לא המקרה. מדהים לגלות כיצד איבדה האצולה הישראלית את רגש הבושה, וכיצד שולחים אנשים אמידים שוב ושוב את ידם הארוכה אל מעמקי כיסנו. חומרת העניין מצוייה לא רק בעצם הנסיון הנואל, אלא גם בממדי הביזה: הם מגישים לנו חשבון אסטרונומי של יותר מ-40,000 שקל לחודש (איציק, חצי מיליון לשנה זה לא 30,000), המספיק לאשפוז ארבעה בני-תמותה במוסד סיעודי טוב.
חמורה לא פחות היא שיטת הפעולה. הופעל כאן לובי של קשרים אישיים (ח"כ ריבלין וח"כ פרס) ש"השתדלו" עבור חברם בוועדה. השָמִירים כנראה לא מוכנים לרדת עד עוזי כהן, למרות ש…הכל יודעים שאצל עוזי הדברים מסתדרים.
כספי הציבור קלים מאד לבזבוז,
בזיון איך עד הרגע האחרון ימשך ניצול הכסף הקל הזה, שנקרא כספי ציבור.
את סבורה שיש לשלם ל"ראשים" משכורות גבוהות אבל לא ברור לי איך עם משכורות אלה הם יבינו את חיי האנשים הפשוטים.
איך לדעתך הם יצטרכו להתמודד עם הבעיות שלנו, כשמשכורותיהם מרקיעות שחקים גם ב ל י ההטבות (שלדעתך וגם לדעתי, צריך לשלול מהם ). נאיביות היא לחשוב שהם יהיו ערים לצרכינו או להבין אותם.
כבר ראינו איך כל ה"מורמים מעם" דואגים לעצמם ולעצמם בלבד ומבחינתם אנחנו קיימים רק בשביל שנוכל לקיים אותם. רעיון טוב יותר אבל כמובן לא ישים, הוא לחייב כל שר ובטח ראש ממשלה לעבוד חודש בבית אבות סיעודי לפני שהוא יושב וחורץ גורלות של קשישים נזקקים.
לכבוד איציק ספורטא.
קטעים מדבריו של חבר הכנסת מאיר שטרית משנת 1985
הישיבה השלושים-ותשע של הכנסת האחת-עשרה
יום שלישי, ח' בטבת התשמ"ה (1 בינואר 1985)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
היו"ר ד' בן-מאיר:
חברי הכנסת, אנו עוברים להמשך ההצעות לסדר-היום. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית להעלות את הצעתו על אי-הספקת מכשירי שמיעה וראייה לקשישים מחוסר תקציב. בבקשה.
מאיר שטרית (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי דיון בנושאים העומדים ברומו של עולם, לפחות לדעתם של אנשים רבים, כגון: חוק למניעת אפליה וגזענות, והפעלת או אי-הפעלת עונש מוות למחבלים – את מי מעניינים בארץ הזאת או בכנסת הזאת הקשישים? מה זה חשוב אם עוד כמה מאות קשישים, שתרמו את חייהם לארץ הזאת, השקיעו את כל מה שיכלו – מיטב שנותיהם, מיטב דמם ולפעמים גם שיכלו בנים ובנות – מתהלכים בארץ חלקם בעיוורון כמעט מוחלט, חלקם בחירשות מוחלטת, מנותקים מסביבתם. את מי באמת זה מטריד? את מי באמת זה מביא לעשות איזו פעולה למענם?
אני מוכרח לקבוע בצער, שכנראה קהות החושים שיש בארץ ובכנסת, ואני מוכרח לומר גם בממשלה, לצעקתם של החלשים, לאלה שאין להם לשון, היא מדהימה. אני קובע בצער, שגם יושב-ראש הכנסת והסגנים לא הסכימו להכיר בדחיפות ההצעה, כאשר הגשתי אותה לפני שלושה שבועות – אז נודע לי המקרה. הגשתי את הנושא כהצעה רגילה לסדר-היום, משום שאני חושב שהנושא חשוב.
ויקטור שם-טוב (מפ"ם):
צריך להקים בכנסת "לובי" למען הקשישים.
מאיר שטרית (הליכוד):
חבר הכנסת שם-טוב, נראה שסדרי העדיפויות הלאומיים שלנו לקויים מאוד. אם אנחנו זורקים מתוכנו את הקשישים, אם ברגע שאדם מגיע לשנים שבהן אין מי שידאג לו, אם אין לו בנים או משפחה מבוססת שיכולה לעזור לו ולרכוש בשבילו מכשיר שמיעה או ראייה – החברה הישראלית זורקת את הקשישים מתוכה.
חז"ל אמרו שעני חשוב כמת. אני מוסיף היום, שבמצב שבו נתונים הקשישים במדינת ישראל, צריך להוסיף על זה: קשיש חשוב כמת.
לא האמנתי כששמעתי מהי דרך הייסורים שקשיש צריך לעבור במדינה הזאת – שמתיימרת להיות מדינה שדואגת לחברה, מדינה שדואגת לענייה, לחלשים שבה – עד אשר נתקלתי באופן אישי, לדאבוני, בגלל הורי שנפטרו, זיכרונם לברכה, בצורך בטיפול בהם ובאפשרויות הטיפול בקשיש חולה או שרוי במצוקה. אני מודיע מעל בימת הכנסת, שאלמלא הייתי חבר הכנסת, מסופקני אם אבי, זיכרונו לברכה, יכול היה למצוא מיטה בבית-חולים לחולים כרוניים עד מותו.
כאשר התעניינתי ובדקתי, מצאתי שקשישים רבים פשוט מתים בדירותיהם בלי שאיש משגיח עליהם, אם אין להם מזל והרשות המקומית, באמצעות מחלקת הרווחה, אינה ערה למצבם ואינה שולחת מישהו שישגיח.
אני מסכימה עם רוב הדברים שנכתבו כאן (הגמלה הנכבדה שהוא מקבל, העובדה שבנו איש עשיר וכו') אבל אני מודה שיש לי איזו צביטה של אי נוחות. אולי זה בגלל ששמיר היה ראש הממשלה האחרון של מדינת ישראל שחי לו בצניעות מופלגת, שלא התעניין במותרות, שלא התרועע עם עשירים, שלא "עשה לביתו".
חבל שהטסט קייס הזה הוא לא על גבו של פוליטיקאי אחר.
מיכאל, אסביר לך כמה אנו מכבדים גדולי אומה בדימוס: לשם כך אפנה לשמעון פרס. חה"כ פרס מקבל משכורת על היותו ח"כ, על היותו יו"ר האופוזיציה, על היותו שר לשעבר וכן על היותו ראש ממשלה לשעבר. אני לא נכנס למספרים כי באמת אין לי מושג כמה זה יוצא, אבל זה הרבה כסף. חזרה לשמיר: אני מניח שלא מקפדים את מקומו של שמיר וגם הוא נהנה מפנסיה לא מבוטלת שהיא הדרך בה אנו מראים כבוד לגדולי האומה לשעבר: מממנים להם משכורת לשארית חייהם. יתרה מזאת, אין מדובר באיזשהו סכום אסטרונומי אשר דורש התערבות מיוחדת ששמיר צריך להוציא מחסכונותיו, אלא סכום סביר אשר הוא מסוגל לעמוד בו על בסיס קבוע, היות והוא מקבל פנסיה מדי חודש בחודשו. שאלה נוספת ואולי קצת קנטרנית: נניח ובאמת מקציבים לו את הסכום הנדרש למימון הסיעוד – למה דרוש לאדם סיעודי עוד 35.000 ש"ח? בוא לא נרשה לעצמנו לפזר את כספנו אנו כ"כ מהר. אני כשלעצמי מעדיף כי את 14.000 הש"ח האלה נחלק בין 14 זקנים ערירים, כאלה שילדיהם אינם חברי דירקטוריון.
יהודית – יש מקום להעמיד אותך על דיוקם של דברים. איציק, במאמרו, לא פשפש בהחלטותיהם של ראשי ממשלה קודמים כדי להחליט האם הם ראויים או שאינם ראוייים לפנסיה. גם אני מרגיש כי לעשות כן יהיה לחרוג מגבולות הטעם הטוב. אנו צריכים להחליט על הקצבה פנסיונית במנותק משיקולים פוליטיים. האם אני אוהב את מדיניותו של ביבי אינה קשורה להכרעתי האם מגיעה לו פנסיה או לא.
הערה אחרונה. מוזר שאף אחד לא ציין כי מי שהגיש את הבקשה למימון הסיעוד היו בני משפחתו של שמיר. ואנ יבאמת מצטער אבל אותם אני באמת חושב לחצופים.
לצערי אני יכול להתיחס לענין מנסיון אישי.כאשר פונים למשרד הבריאות כדי שישתתף באחזקה של בן משפחה סיעודי עוברים סידרה ארוכה של חיטוטים בגוף ובכיס. קודם לקבוע את הזכאות על הבסיס הבריאותי, אח"כ הכלכלי.הסיעודי ובני משפחתו צריכים לגלות את כל יכולתם הכלכלית.משכורת,פנסיה,קצבאות שונות, שכ"ד,דיבידנדים,ריבית וכדומה.אם יש לסיעודי חסכונות הם יכסו את ההפרש בין עלות האישפוז ובין סכומי ההכנסה שיש לסיעודי.עד?עד שייגמרו. אז ירדו לכיסי הילדים.אם לסיעדי אין בן/ת זוג הוא חייב להשכיר את ביתו ולהעביר את כל התמורה לצורך אישפוזו.רק מי שאין לו מקורות כלשהם "נהנה"מכך שהמדינה מממנת את אישפוזו.
משפחות נהרסות ומתרוששות כאשר הסיעודי מאריך ימים.העלות של אישפוז במחלקה סיעודית טובה עולה לכל היותר עד עשרים אלף ש"ח.להיותו של שמיר איש צנוע יכולים להיות שני פנים. הוא היה צנוע אז שימשיך להיות כזה כדי לא להפך ללא צנוע.השני:אם היה כל חייו צנוע אז שלפחות בערוב ימיו יזכה ל"רחבות" יחסית.העניין הוא שבעוד עשרת אלפים ש"ח אי אפשר לקנות עוד "רחבות" לסיעודי.זוהי בעיקר רחבות למשפחה.
מעניין אם האיש עצמו יודע כמה חברי ם טובים יש לו שבאותה הזדמנות דואגים גם לעצמם.
אינני יודע כיצד מתנהלים הדברים בארצות אחרות אבל כאן העניינים נראים יותר ויותר מטורפים ומוטרפים.
בגילנו צריך שיהיה בית אבות, בגילנו צריך שיהיה ספא, חדר כושר,בריכה… מעניין איך מגיבים לפרסומת הזאת בכיכובה של רבקה מיכאלי כל המשפחות שהוריהם מזדקקים לקודים הסיעודיים, ולא מקבלים אותם. אבל נעזוב את זה. הרעיון האחרון של שר הבריאות (לשעבר?) דני נווה מופיע בהודעות הדובר של משרד הבריאות. הפעם ההצעה היא שמשרד הבריאות יוריד את המחיר שהמשרד משלם ליום למוסדות הסיעודיים ואת החיסכון שייוצר להקדיש להכנסת קשישים נוספים למוסדות. את הרעיון הקודם שלו פירסמה גלית יצחק ב- nfc ואני מביא אותו לכם כלשונו
משרד הבריאות מבקש מבתי החולים הגריאטריים לממן אשפוז קשישים סיעודיים. משרד הבריאות העביר ביום ג' לבתי החולים הגריאטריים פנייה, לפיו הוא מציע להם לקלוט קשישים חולים לאשפוז סיעודי – ללא תשלום; מנכ"ל רשת משען מבקש מהשר נוה ומהיועמ"ש לבטל לאלתר בקשה זו 02/09/2004 | גלית יצחק |
משרד הבריאות ביקש מהמוסדות הגריאטריים לשקול אשפוזם של קשישים חולים, הממתינים ל'קוד' (התחייבות כספית של המדינה לטיפול). מנכ"ל רשת משען, רו"ח שמעון כהן פנה אתמול בתגובה (יום ד', 1.9.04) לשר הבריאות, דני נוה וליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה לבטל לאלתר בקשה זו.
ביום שלישי האחרון העביר משרד הבריאות פנייה לכל מנהלי בתי החולים הגריאטריים ובתי האבות ובה הצעה לקלוט קשישים חולים לאשפוז סיעודי, ללא תשלום. בפנייתו, מבקש משרד הבריאות להודיע לו האם המוסד מוכן לקלוט קשישים על חשבון המוסד או שמא אינו מסכים.
במכתבו אל השר דני נווה, כותב מנכ"ל משען, כי מדובר בפנייה חמורה ביותר.
להלן תוכן מכתבו:
"לראשונה בתולדות ישראל, פונה המדינה כפושטת יד למוסדות גריאטריים ציבוריים ופרטיים ודורשת מהם למלא את חובתה שלה ולממן במקומה את אשפוזם של קשישים סיעודיים ותשושי נפש, שאך בשל סדרי עדיפויות תקציביים מעוותים מסרבת המדינה לאשר להם 'קוד'.
התיתכן פניה של משרד התחבורה לקבלנים לסלילת כבישים על חשבונם? התיתכן פניה של השר לביטחון פנים ליבואני הרכב לרכוש על חשבונם ניידות משטרה? עד להיכן נגיע?!"
יכול להיות רעיון טוב.אם האזרחים כבר נמצאים במצב של פשיטת רגל ויד למה שהמדינה לא תשתמש בזה גם?
למה שהקבלנים לא יסללו כבישים על חשבונם? למה שיבואני הרכב לא ירכשו ניידות למשטרה?
באידיאולוגיה הנוכחית שגורסת את צימצום המגזר הציבורי וחיזוק המגזר העסקי אולי זה רעיון טוב?
עכשיו ברצינות. נושא זה מעיד כאלף עדים על המצב החברתי שלנו. הקשישים הם אלו שאכלו את כל החרא שהמדינה הזאת הייתה בו לאורך כל השנים. כל אחד תרם את חלקו לקידומה של החברה הישראלית. אבל כשהם צריכים אותה היא זורקת אותם לאלף עזאזל, ומפילה את הטיפול בהם על משפחותיהם, שבעצמם מנסות בקושי לשרוד את המציאות הכלכלית הישראלית.
לדעתי עם כל הכבוד לתפקידו הרם של שמיר, העזרה של המדינה צריכה להיות דיפרנציאלית. למי שיש אפשרות כמוהו לממן את האשפוז הסיעודי לבד, אין צורך בעזרת המדינה. מיד אחרי שהתפרסם סיפורו של שמיר ראיתם את המוסדות הסיעודיים רצים לייחצן את עצמם ולהציע שיעבור אליהם בחינם. המדינה צריכה לסייע לאלו שבקושי סוגרים את החודש בעצמם ופתאום מוטל עליהם טיפול באב קשיש שצריך טיפול מסביב לשעון.
מעשים אלו של המדינה סותרים את כל הערכים שלנו בנוגע לקשישים…
לסיכום, אני ממליץ לקרוא את הדו"ח שפירסם טוביה חורב אתר של מרכז טאוב (csps-נמצא בלינקים של העוקץ תחת השם "חקר המדיניות החברתית") על מה שקרה בחוק בריאות ממלכתי מאז שהוא חוקק לפני כעשור. נתונים מדהימים על כ-368 שינויים שונים שבוצעו בו, כדי להחליש את האוניברסליות שבו למטרת חיזוקם של אינטרסים מסחריים. דו"ח מקיף שמראה את השתלטות האוצר על קבלת ההחלטות בתחום הבריאות.
הכי מצחיק- לפני כמה חודשים התלוננה מטפלת שהובאה כדי לטפל באביו של נתניהו או בחמיו, ואותה מטפלת התלוננה ששרה רודה בה ונותנת לה לבצע דברים שאינם כלולים בהגדרת הטיפול…
קראתי את דבריו של שטרית, יד ימינו של נתניהו, ונעצבתי על המוטציה שעבר הפוליטיקאי הזה.
שטרית היה זה שהעלה בעיקשות (שבע פעמים אם אני זוכרת נכון) את חוק יום לימודים ארוך. (ש"ס, מפלגה שיש לי חיבה מסויימת אליה ואל חלק מאנשיה, הצביעה, אגב, בעקביות, נגד).
שטרית גם היה פעם מהפוליטיקאים היותר מודעים ומעורבים במה שמתרחש בענייני הקרקעות, והיה בין הראשונים שהבינו את משמעותיותיו של אי הצדק החלוקתי.
הוא היה יונה פוליטית הרבה לפני שהדבר נעשה אופנתי במפלגתו.
נכון שכבר לפני עשר, חמש עשרה שנים, סיפר שהוא מלביש את הכלב שלו חליפות של ורסאצ'ה, אבל בקונטקסט הכללי היה אפשר להתייחס לזה, אז, כאל אקסצנטריות נסלחת.
וכאמור, תראו מה קרה לו.
מה עניין שמיטה להר סיני?מה הקשר בין מימון אישפוזו הסיעודי של שמיר, שאת כה חרדה לפשפש ביכולותיו הכספיות,לעניין הקרקעות?
והרי בעצם רתיעתך,שהיא סלקטיבית,(ולכן לא עקרונית ולכן לא מוסרית ולא הגונה וגם לא חכמה, בהקשרים רחבים יותר),מלפשפש בכיסיו של שמיר, את המחשבה שזה בסדר.
.
דווקא בגלל מה שאת כותבת תחושת אי הנוחות גדולה פי כמה.
כי אם הוא חי בצניעות כזו, אז מהכנסה+פנסיה של ח"כ ושר וראש ממשלה צריכים להיות לו חסכונות נאים מאוד, ואז למה הוא זקוק כעת לכספי ציבור נוספים?
או שזו המשפחה שמנסה לגרד עכשיו על גבו עוד כמה ג'ובות מן המדינה? מהכתבה אי אפשר לדעת מה מצבו המדויק ואם הוא מודע למסחרה שמתנהלת כעת סביב העניין. אם לא, אז עצוב לקרוא איך ההתרחקות העקבית שלו מטובות הנאה נרמסת בזקנתו על-ידי משפחתו.
ואגב, מאוד אהבתי את הרעיון שלך, בתגובה לאחת הרשימות הקודמות, בדבר טבלת המוות הישראלית. אני מקווה שאם תתפני לערוך טבלה כזו תפרסמי אותה כאן.
כמה מהר ברח הדיון מהערכים הנומינליים לכיבודי ראש ממשלה בדימוס ודומיו. שלי יחימוביץ' יקירתינו אפילו מצרה על כך שעסקינן ביצחק שמיר הצנוע ולא בפוליטרוק מדוגם יותר שנוח להיכנס ברב רבו.
אמי יקירתי מקבלת קיצבת זיקנה בת 1,180 ש"ח. עם זה היא אמורה להחזיק לישכה, מזכירות, רכב שרד ומתנות לקוקטיילים. ממה שנשאר היא גם מעבירה באדיקות תרומות בסתר לעמותות חסד שונות.
חברים להתעורר. הורגלנו בעשור האחרון להפסיק לרתוח עם פרסות חמשת מקבלי השכר הגבוה בחברות ציבוריות. הורגלנו לחיות בשלום עם שכר של 650,000 ש"ח בחודש. כל כך הורגלנו עד ש-30,000 ש"ח של יצחק שמיר נראים בעינינו כסכום צנוע.
30,000 ש"ח לחודש זה הרבה כסף. אפילו הרבה הרבה.
וזהו.
אז ככה נתחיל מההתחלה
כל פוליטיקאי ואפילו הצנוע שבהם, בחר לעשות קריירה כשליח ציבור. ממש כמו כל בל דרגה בכירה בצה"ל או בשירות הציבורי.
חייבים לעשות השוואה מהם תנאי הפרישה של נבחרי ציבור בארצות פרימיטיביות באירופה כמו אנגליה, הולנד, צרפת, גרמניה, דנמרק, שבדיה ואחרות.
מחקר השוואתי יגלה שראשי מדינות לשעבר אינם זוכים להטבות מפליגות כפי שנהוג אצלנו. אחרי ככלות הכל אנחנו מעצמה כלכלית וזה ממש קטן עלינו.
להוציא את נשיא המדינה, כל המשרתים של הציבור חייבים לזכות לתנאי סיעוד ממש כאחרון האזרחים. כי מה שטוב לנו, סתם אזרחים, בטוח וחייב להיות טוב להם, לכל אותם שחיו מכספי משלם המיסיםלכל אורך ימי חייהם.
ואם חסר למשפחת שמיר כמה לירות להחזיק את אבא שלהם במוסד סיעודי, אז ש…
אני לא מוכן לשלם את החשבון!!!
ובדרך שמסעודה משדרות לא יכלה לדמיין בכלל. פורסם היום באתר של יואב יצחק :
מנכ"ל "אחוזת ראשונים" מציע סוויטה לרה"מ לשעבר יצחק שמיר
התחייב לטפל בשמיר ללא כל עלות כספית וזאת בעקבות העובדה שהכנסת טרם אישרה תקציב מימון לאשפוז סיעודי שמיר
מאת: יפעת גדות | עודכן: 13:48 01/11/2004
מנכ"ל בית הדיור המוגן בראשון לציון "אחוזת ראשונים", צבי הנדלר, פנה למשפחתו של יצחק שמיר, והביע נכונות מיידית לארח ולטפל בראש הממשלה לשעבר במחלקה הסיעודית ב"אחוזת ראשונים", ללא כל עלות כספית, וזאת נוכח הפרסומים שהכנסת טרם אישרה תקציב מימון לאישפוז סיעודי עבורו.
הפנייה באה בעקבות הפרסומים, שהרשויות הממשלתיות לא אישרו עד כה למשפחת שמיר תקציב מימון לאשפוז סיעודי של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, בן ה-89. הוא אינו זכאי למימון אישפוז סיעודי משום שהוא מקבל פנסיה מהמדינה. בכך, שונות זכויותיו כראש ממשלה לשעבר מזכויות של נשיא לשעבר, שזכאי לתקציב מימון שכזה.
"אחוזת ראשונים" הינה מהמחלקות הסיעודיות הגדולות, המלוות בצוות רפואי בכיר ומקצועי. כאמור, ההזמנה הנ"ל הינה ללא כל עלות כספית עד וכאשר ישונה החוק בנושא כדי לאפשר לשמיר תקציב מימון לאישפוז סיעודי, שעלותו יכולה להגיע לכדי 30 אלף שקל לחודש.
הנדלר ציין, כי מצבו של שמיר נגע לליבו עד כאב, ולפי דעתו מדינה שלא דואגת לראשיה נוהגת בצורה מבזה. "שמיר הוא פוליטיקאי מהדור הישן שהדבר החשוב לו ביותר היתה המדינה, לעומת ראשי הממשלות של היום שחשוב להם יותר העניין היחצ"ני והוא אחרון מדור הנפילים של בן-גוריון, צ'רצ'יל, דה גול ועוד – דור של מנהיגים שהקדישו את חייהם למדינה ולכן חשוב עכשיו לתת להם כבוד בחזרה".
עוד באותו יום בו התפרסמה הידיעה על מצבו, שלח הנדלר את העוזרת האישית שלו לביתו של יצחק שמיר, שהבטיחה לו סוויטה מפוארת ב"אחוזת ראשונים" עם פרטיות מוחלטת, שף שיכין לו ארוחות על-פי תפריט בריאותי אישי וכמובן אחות צמודה.
הנדלר הבטיח לממן את השהייה של שמיר ב"אחוזת ראשונים" לא משנה מה תהיה עלותה, וכעת מצפים באחוזה לבואו של שמיר