העם בעד תקשורת עוינת

יוסי דהאן

אריק אלטרמן, מבקר המדיה של המגזין "Nation", שבין היתר, כתב ספר המפריך את המיתוס האמריקאי שהתקשורת בארצות הברית היא ליברלית –  "שמאלנית" בעברית, מדגים בטורו את היחס המעודף שמעניקה התקשורת האמריקאית, ובראשה רשת הטלוויזיה הרפובליקאנית  Fox,  לנשיא גו`רג` בוש.

אחת התוצאות של היחס הזה היא ש72% מתומכי בוש סבורים עדיין, למרות הדו"חות הרשמים שקבעו אחרת, שלעירק היה נשק להשמדה המונית, 75% סבורים שעירק העניקה תמיכה לארגון אל-קעידה ו 63% סבורים כי נמצאו הוכחות לקשר בין אל-קעידה לבין עירק. רק  31% סבורים שרוב המדינות מתנגדות לפלישת ארצות הברית לעירק.

קשה לומר, אומר אלטרמן, שדמוקרטיה יכולה לתפקד בתנאי בורות כאלה שבהם האזרחים מעדיפים לבסס את שיפוטיהם על אמונות מופרכות ולא על עובדות. אלטרמן מייחס את המצב הזה לתפקודה השערורייתי והמוטה של התקשורת האמריקאית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מעריץ

    בורותם של העיתונאים שלנו גדולה לפחות כמו בארה"ב(כנראה גם הרבה יותר).
    קחו לדוגמא את ה"היערכות לקראת תוכנית ההתנתקות". כל כלי התקשורת נערכו באופן נרחב, וחיפשו סיפורים
    הקשורים לנושא, עבור משהו שלא יתבצע, לפחות לא בתקופת שרון.
    תשאלו כל עיתונאי: "מה ההבדל בין הנתקות להתנתקות?" כמה מהם ידעו את ההבדל? זה המצב העגום שלנו.

  2. רגב נתנזון

    את כתב האשמה נגד התקשורת (האמריקנית או אחותה הישראלית) ניתן לנסח בקלות ולהביא דוגמאות למכביר (על עיוות עובדות, הסתרתן או מניפולציות אחרות. ראו למשל את ספריו של דניאל דור). הבעיה היא שמעבר לאשמתה הברורה של התקשורת – ובישראל ניתן לדבר על אשמה ארוכת שנים שמעולם אף אחד לא נתן עליה את הדין – כיצד קורה הדבר שכאשר התקשורת כבר מציגה נכוחה עובדות ביקורתיות ביחס לקו של קובעי המדיניות (האמריקנית או הישראלית) ולתוצאותיה בפועל, הציבור נותר משוכנע בצדקת דרכה של אותה מדיניות ולא מעלה על הדעת להתבונן על עצמו ולו לרגע מאיזושהי נקודת מבט חיצונית או, חלילה, דרך עיניו של אויבו המדומיין. הרי גם כאשר יש הבעת זעזוע וצקצוקי לשון נוכח פשעים שמבצע השלטון בשמו של אותו ציבור, שום סדק לא מצליח לפורר את תחושת מוצקות הזהות האתנו-לאומית אשר בשמה הכל מותר ומוצדק ואשר אף מצליחה לשאוב לתוכה גם את הביקורות כלפיה.
    ככל הנראה שאותה מלחמה למען ה"חירות" (ונגד ה"טרור") הצליחה להביא לצמצומה של החירות עד כדי כך שחירות המחשבה, זו המתבטאת ביכולת להטיל ספק בכל, חוסלה באופן ממוקד.

  3. מתעניין

    הדיווחים המפורטים עד אימה על השפעת/פרקינסון/סרטן/חום/נזלת של ערפאת. אין לתקשורת שום אינפורמציה, ממש שום דבר, ועם ההעדר המוחלט של מידע היא מילאה כותרות ראשיות כל השבוע.