סיפור מטריד, תרתי משמע.

גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

הבת שלי הפנתה את תשומת לבי לידיעה הבאה. חברה שלה אמרה לה לראות את זה, באתר <StrippedTag/FONT>וואלה<StrippedTag/FONT>. העניין הזה מטריד אותי מזה זמן. קודם הייתה איזו תחרות בה הפרס היה נסיעה עם איזו דוגמנית לחופשה, אחר כך היה עוד משהו דומה, עכשיו יש משחק חדש בסלולרי, בו אישה, אדם בשר ודם, מתפקדת על תקן של בובה וירטואלית. (וסליחה שאיני זוכר את הפרטים של כל אחד מהמבצעים החלומיים האלה!!).<StrippedTag/FONT>

האמת שקצת נמאס, להיות מין משבית שמחות. מה יש, עוד משחק אלקטרוני. מה הסיפור הגדול? אז במקום לשחק בדמות בדיונית – לארה קרופט או מישהי – נשתעשע באדם מוכר. מדוע האנונימיות והניכור הזה. ובכלל, היא הרי מקבלת כסף על זה. היא בחרה לעשות זאת.<StrippedTag/FONT>

האם זה מקרי, או סתם נדמה לי, שיש איזה גבר, רוברטו או משהו, שבטח ירוויח מהסיפור הזה שקל או כמה אלפים? האם זה נדמה לי, שנשים נעשות זולות יותר בעולם הפוסט-פמיניסטי שמשווקים לנו אלופי הפרסום? והם הרי לא עושים דבר רע. רק משדכים בין יצרן לצרכן. הם נותנים לנו את מה שאנו רוצים. ואם לא מוצא חן בעינינו, אז פשוט לא נצרוך.<StrippedTag/FONT>

אז באמת נמאס, ולא ממש איכפת לי להישמע טרחני ושמרן בהקשר זה. אבל, כשהבת שלי קוראת את הידיעה הזו, היא לא יודעת עדיין את כל ההתחכמות הזאת של הפרסומאים. היא עדיין לא בשלב של הבחירה, אבל היא כבר חשופה לרעיון ששדיים של אישה, הם עוד מין משחק כזה. כזה כאילו. לא באמת, נכון? ובפעם אחרת היא לומדת שאם את דוגמנית מוצלחת, את יכולה להיות גם הפרס של מישהו. ובאותו הזמן, יצקצקו אבירי הפרסום בשיחות סלון, ויאמרו שחשוב להלחם בהטרדות. לא רק של מעריצים (זו מטרת המשחק), אלא גם הטרדות מיניות. זה מאד חשוב להלחם בדברים האלה, שנופלים עלינו משמים. בין לבין, הם גם יתרמו שקל או שניים למעון לנשים מוכות. כי הקופה רושמת, ואפשר להתגייס למאבקים הצודקים. רק החצר האחורית שלהם תמיד תישאר נקייה בעיניהם. <StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יעל

    השפלה זה שם המשחק בהרבה פרסומות ולא רק כשמדובר בנשים. רצה עכשיו פרסומת של חברה להשכרת רכב, אלדן, שבה אישה הדורה (שברור כי היא משתייכת למעמד של הצוארון הלבן) פותחת את הבגאז' של המכונית ויוצאים משם שני גברים לובשים סרבלים כחולים זהים, (יעני ממעמד הצוארון הכחול) והשניים מתייצבים בזרועות שלובות בתנוחה "גברית" סטריאוטיפית על מקום החניה של האשה שנוסעת לדרכה והם שומרים לה על המקום עד שהיא שבה, וזה בא להראות עד כמה השרות בחברה הוא טוב. בפרסומת הזאת הגברים מתפקדים כמו תמרורים ולא סתם תמרורים. הכוח הגברי שהם מפגינים בתנוחה שלובת הזרועות, נועד לעזור לאשה בת המעמד הגבוה לחמוס מקום חניה ציבורי, עד שהגברת תשוב. בפרסומת הזאת אין שום הומור. שני הגברים הגברים הם כלים, הכוח שלהם רתום לצרכי החמס של האשה שאף היא סטריאוטיפ של מעמד. מה המסר הסמוי של הפרסומת הזאת? זה לא השרות הטוב של אלדן, המסר הוא שאפשר עם כסף להפוך גברים לחפצים, למריונטות בשירות האשה. נכון שבדרך כלל הפרסומות עושות זה לנשים, אבל זה לא פחות מזיק כשהמדובר בגברים. המסר הוא לא פמיניסטי למרות שבעלת הכוח בפרסומת הזאת היא אשה. הוא אנטי פמיניסטי כי פמיניזם פירושו קודם כל שיוויון בין בני אדם.

  2. אורלי נוי

    כאמא לשתי בנות, אני חשה שוב ושוב את התסכול הכרוך בנסיון להקנות להן ערכים שוויוניים בזמן שכל מה שמשודר להן מהסביבה הוא שהאשה לא שווה אפילו את סכום איבריה, וקצרה היריעה מלהביא את רשימת כל המוצרים שאני מחרימה בגלל פרסומות פוגעניות וסרות טעם. איך זה ייתכן שהרשות השניה שוקלת להוריד את הפרסומת בה צעירות מנופחות חזה מפתות נזירים בעקבות מכתב מהכנסיה הקתולית, אך לא מביאה כלל בחשבון את רגשות הצופה הסביר/ה שמקבל/ת בחילה מאותה הפרסומת עצמה? האם באמת אין מה לעשות חוץ מהחרם הפרטי על החברות הסוררות?

  3. אביבית אגם דאלי

    בל נתפלא שבעולם בו חפצים 'מואנשים' גם אנשים הופכים לחפצים. לא משנה מי מוצג: גבר, אשה, ילד, ילדה – כולם הופכים למטבע עובר לסוחר (שהביטוי הקיצוני ביותר שלו היא הפורנוגרפיה). כל עוד יימצאו מי שמוכנים לשלם בעד הזוועה הזו היא תמשך.

  4. גל לוי

    אני מסכים עם עיקרי הדברים שלמעלה. מלבד הערתה של אביבית שכל עוד יימצאו הקונים הדבר יימשך. זה נכון, אך עיקר הזעם שלי הוא ביחס לתהליך בו החיפצון נעשה למובן מאליו. ובזה לא אשמים הקונים, אלא היצרנים של הדימויים האלה. וכאן הצביעות חוגגת במירעה. אנשים שלא היו מוכנים לעולם שמה שהם מציעים ייעשה להם או לקרובים להם, בשם "חופש הביטוי" ובעיקר בשם החופש להיות תאב בצע, משפילים את כבודו של האדם.

  5. אביבית

    בשביל זה אנשים צריכים להבין את הגרורות של זה – מה שנקרא, רחמנא ליצלן, חינוך.
    אני לא מאשימה את הצרכנים – אבל זה מה שבסופו של דבר קורה. ברגע שאנשים יפסיקו לצרוך – זה ייפסק ובשביל שהם יפסיקו לצרוך זבל בעטיפה יפה צריך שתהיה להם מודעות.

  6. מתיתיהו שמואלוף

    אתמול מבקר הטלוויזה שי גולדן אמר בצדק, שיש היום משרדי פירסום שעושים קופה גדולה וצינית
    מכך שפוסלים להם את הפרסומות. כי כל הבאז סביב הצנזורה גורם לצרכנים\יות עוד יותר לראות
    ולהציץ בציץ האסור.
    אני מבכה על אובדן הדרך של החברה, שנעה בין קווים חילוניים פרועים חסרי ערך וכל רצון לדון
    בביקורתיות במנגוני ייצור הידע המיני בחברה (דווקא בגלל הפחד להפוך את הבית ספר, למקום
    פילוסופי אמיתי) לבין קווים דתיים שמרניים המכחישים כל דיון אמיתי במיניות.

  7. שוש אסולין

    ואחרי שמחנכים אותנו ש"להצליח", משמעותו להיות דוגמנית יפה…וש"להיות דוגמנית יפה ומצליחה"…צריך להתחמק מהצבא (או לפחות ממחוייבות חברתית)…ובסוף כשנגיע לפוליטיקה (אם נגיע)…יגידו לנו "מה אנחנו מבינות בבטחון וכלכלה?…אז בקיצור תהיי יפה ותשתקי (גם כשהם מטרידים אותנו מינית).

    תגידו אין ביננו איזה "האקר" שמסוגל לפוצץ לכל אותם פרסומאים "מחנכי הדור הכזה כאילו" את מוחם הקודח?