מה יהא עתה על פרשננו?

יוסי דהאן

עתה , כשיאסר ערפאת זכה באישור כוחותינו לעזוב את האזור במסוק חירום ושוכב תשוש וחולה במיטה של הצבא הצרפתי, מה יהא על פרשננו? מעצב דעת הקהל הישראלי הבכיר ביותר בכל הקשור לסכסוך בין העמים – אהוד יערי. הפרשן הלאומי המוסמך שכל זוועות הסכסוך מגולמות על פי תפיסתו באיש אחד, אותו כינה – "גוץ שמן, בעל קרחת קטנה" – היושב ראש ערפאת. ~

לפרשננו הממלכתי שנוטה לדבר בלשון "אנחנו" יש מקורות מעולים, ישראליים ואמריקאיים, אין פלא שהוא נשמע לא פעם כדובר הרשמי של עמדות מקורותיו. הוא מצטט "מקור בכיר" בוושינגטון או "מקור אמין" בקהילת המודיעין הישראלית. יש לו קשרים הדוקים עם ראשי המודיעין והצבא הישראלים והמימסד האמריקאי. כפי שעולה מכתבתה של שרה ליבוביץ`-דר מ"הארץ" מלפני ארבע שנים, אהוד מקורב לעמוס מלכא, לשעבר ראש אגף המודיעין במטכ"ל, לאמנון ליפקין שחק ואלופים אחרים בצה"ל, והוא מיודד מאד עם אנשים כמרטין אינדיק מי שכיהן כשגריר ארצות הברית בישראל.

פרשננו יצר לאורך השנים חיבור ישיר למוחו של ערפאת. אהוד (כפי שפונים אליו בהדרת כבוד והכנעה מגישי החדשות) יודע מה ערפאת חושב, רוצה, ומתכונן לעשות, לפני שערפאת עצמו יודע זאת. בטון דרמטי וסמכותי, החף מכל ספקות, הוא מודיע לאומה מה צופן העתיד. על פי יערי כל נער פלסטיני המיידה אבנים מקבל את הוראותיו מערפאת. על פי יערי, שום דבר "בשטח" לא זז ללא הוראה ישירה של הראיס. מעמד ערפאת ,על פי יערי, הוא כמעמדו של האל – הסיבה היחידה, הבלעדית והכל יכולה המסבירה כל ארוע המתרחש בצד הפלסטיני. הפלסטינים הם רק אוסף מריונטות שבהן משתעשע יושב הראש.  כיוון שכך לנו הישראלים אין שום אחריות למתרחש. הכיבוש, פעולות הממשלה, הצבא והמתנחלים הן עובדות שוליות בלתי רלוונטית לעומת שליטתו הכל יכולה של הדמון יאסר במציאות. אנחנו הישראלים רק הקורבנות.

עתה כשערפאת תלוי בין חיים למוות בפריז, מה יהא על הפלסטינים, מה יהא על "השטח" ובעיקר מה יהא על פרשננו הלאומי לענייני ערבים.

נ.ב, מעניין ומשעשע לעקוב אחר תנועותיו האקרובטיות הפובליציסטיות האחרונות של סבר "השבשבת" פלוצקר, כיצד, כשריח נפילת הביבי מתפשט באוויר,  הופך "פרשננו הכלכלי הבכיר" מחסיד שוטה למבקר חריף וחד של שר האוצר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דב הר-אל

    "מדיום" הוא בהגדרה מתווך, בין ה"מקורות" הרוצים להעביר איזה מסר ובין "השימושים" שיש לאנשים אחרים במידע. אז אהוד חוזר יותר למקורות, וסבר מכשכש יותר לפי השימושים, אבל שניהם רק משל לתקשורת שאין בה משל עצמה ולא כלום.

  2. יצחק

    כאשר אתה קורא לאהוד יערי פרשנינו אתה טועה כל הפרשנים למינהם פוליטיאים מדיניים צבאיים הפכו מזמן לשופרות ולא לפרשנים. מאחר ורק בודדים מבינהם הם בעלי קשרים ממקורות חוץ ממסדיים הם עדין נשארו פרשנים. אבל כנראה הלחץ של הממסד הוא כל כך חזק שהוא מצליח לעקר את המחשבה החפשית של מי שהיו פעם מקצוענים.לצערי אני לא זוכר את כל השמות של הפרשנים אני לא אזכיר את שמם כדי לא לתת קומפלימנט לשופר ששמו נשכח.
    ההוכחה למצבם העגום של הפרשנים התגלה ולא נשכח במלחמת עירק , אליהם יש לצרף גם את הגנרלים שדברו שטויות בקבלנות
    בקיצור הממסד הפוליטי, צבאי, מדיני כלכלי, בשיתוף עם הבעלים של התקשורת לא יתנו לנו את אינפורמציה איכותית ואמינה. וזאת עד להתארגנות של הציבור ולהקים עתונות חפשית

  3. עזרא דלומי

    אהוד יערי היה הפרשן היחיד שלא השתתף בהילולת אוסלו, כמי שהבין את משמעות ההכרה באש"ף טוניס כפרטנר. יחסו דאז של מחנה השלום אליו היה קטלני, בולשביקי וחסר סובלנות, כמו אל כל מי שהתייחס בפסימיות להסכם ובצדק. אישית גם אני חטפתי הרבה על עמדתי – בעד חלוקה, נגד אש"ף. אחרי מה שעברתי, למדתי שהפתיחות של מי שמתיימרים להקרא "שמאל" היא פתיחות רק כאשר היא תואמת את עמדתם. אני תמה כיצד אנשים יקרים כמו יוסי דהאן, הלוחמים למען צדק חברתי בארץ עוצמים עיניים נוכח העוולות שעושה ההנהגה הפלסטינית לעמה. האם אורח חייה של סוהא ערפאת, כמו אורח חייה המושחת של האליטה הפלסטינית, האם הטוטליטריות של ערפאת, פחות צורמים מן השחיתות בישראל שאותה מרבה יוסי לבקר?

  4. גונתר דוונפורט גניחט

    עזרא היקר, העניין הוא לא אם יוסי מגנה את סוהא ואת חבר מרעיה, וודאי שכן. העניין הוא באוריינטליזם המובנה של אהוד יערי. מובן מאליו שהאוריינטליזם המובנה שלו חל גם על מזרחים כמוך, מר דלומי.
    פרשן שתולה את הכל, סיבה ומסובב, באישיותו של מנהיג או של יחיד, מתייחס מינה וביה לעמו של אותו יחידי או מנהיג כאל חבר דחלילים או מריונטות, כפי שיוסי הגדיר זאת.
    אל תלך שולל אחרי הבטחון והעזוז שבהם יערי נושא את דבריו. יש לו בין השורות וגם שלא בין השורות בוז עמוק לעולם המזרח באשר הוא.
    אגב בעניין היחיד ,ההמון וההסטוריה נכתבו אלפי ספרים. אני ממליץ לך לקרוא את דבריו של גיאורג פלכנוב (אבי המרכסיזם ברוסיה) בעניין זה.

  5. דודי נתן

    אני חושב שדלומי דווקא הבין את יוסי, ואני גם חושב כמו דלומי שיוסי טועה, אין פה אי-הבנה
    יש פה נסיון שלך, גניחט, לתלות כל דבר באיזה "אוריינטליזם", ושל רוב הרדיקלים לתלות באהוד יערי עמדות ימין או (חלילה) מרכז לא שמאלי.
    יש פה אי-נסיון שלך להקשיב לדברים כמו שהם נאמרים, והיגררות אחרי המהלך העיקרי של פרשנים "שמאליים" לכאורה המערבבים בין אשמתה של ישראל בשל הכיבוש המשחית והמגעיל – עם טיהורו של כל פלסטיני גם כשברור שהוא אכן מרויח כבר שנים מהמשך הסכסוך.
    מה שקורה הוא יותר פשוט – אהוד יערי מנתח את המצב מזה זמן רב כך: עראפת לטעמו, כמו מנהיגים שונים בישראל ומדינות אחרות בעולם (אבל כלל לא כולם) מרוח את מקומו הפוליטי החזק מהתמשכות הסכסוך (דרך אגב, בן דרור ימיני כותב את זה יפה במעריב – אם כי גם זו לא עובדה לשום דבר).
    אין זה אומר ש"הפלסטינים" מרויחים מזה, או ש"הפלסטינים" רק רוצים לזרוק אותנו לים וכו'.
    זה רק אומר שעראפת, ואיתו עוד מנהיגים אחרים במקומות שונים בעולם, מרויח מהתמשכות הסכסוך.
    יש והיו גם בישראל פוליטיקאים כאלו שנבנו יותר מהמשך הסכסוך ולכן גם דאגו לכך, זה לא ענין "ערבי" "אוריינטליסטי" וכו'.
    דרך אגב, אבו-איאד אמר את זה לעראפת בעבר,
    אחרים אמרו את זה לעראפת גם, כמו שרבים מאיתנו אומרים את זה לפוליטיקאים שלנו, כמו שרבים מאיטתנו אומרים לביבי הפועל במכוון למיתון והגדלת פערים (דרך אגב ביבי גם פעל להחרפת הסכסוך, ובכוונה – לדעתי).
    שים לב שיערי לא אומר אף פעם ש"כל" הפלסטינים כך וכך..
    זה אנחנו שמצפים מהפרשן לעניני ערבים שיגיד כמה השליטה שלנו בהם גורמת לאנשים לשנוא אותנו וכו' אני יכול לומר שאני יודע שאהוד יערי אומר את כל זה – חד משמעית – אבל דווקא זה לא תפקידו.

  6. עזרא דלומי

    אבל גם אני תולה כמעט הכל בערפאת: באישיותו כעומד בראש אש"ף ובמורשת אי-הפשרה שהוא מנחיל לפלסטינים. מאז בוא סאדאת לי-ם, עת החל חיסולם של פלסטינים שתמכו ביוזמתו ועד סגירת כלי תקשורת שלא התיישרו עם הקו הערפאתי (למשל עיתון אל-נהר), אני חושב שזה בהשראת ערפאת. בכך אינני בז לפלסטינים, להיפך. אני משתדל לעודד כל קול החותר לאוויר יותר פתוח וחופשי.