יש או אין רעב

ע"פ מה שאני יודע , סדר הגודל של הקצבאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי הוא כ-50 מיליארד שקל.
ברורה לי הדמגוגיה של האוצר וחסידיו השונים של ביבי ושות' ,ושהחלק מהקצבאות אשר באמת נגזר מהתקציב הוא נמוך הרבה יותר , ובסך הכל מתפקד המוסד לביטוח לאומי כגוף ביטוחי אשר חלק הארי של הכספים זורם אליו מהמועסקים וקצת מהמעסיקים.
אבל עדיין , אם אני לוקח 50 מליארד ומחלק אותם ל7 מליון תושבים ,יוצא שכל תושב יקבל 7000 שקל!!!
אבל האוכלוסיה שמקבלת קצבאות קטנה הרבה יותר , על פניו , נראה כי אין שום בעיה לתגמל בהגינות את אלה שזקוקים לתגמול.
אז לאן הולך כל הכסף הזה?

רציתי לשאול את השר שטרית אם האשה המדללת שבספור הבא תקבל איזה שהוא פרס או אפילו אולי את הזכות להדליק משואה ביום העצמאות לתפארת עניי ישראל ותפארת השר שטרית שמכה באחים שלו חזק יותר מהר יותר ונמרץ יותר מכל הצוררים האחרים.

המדללת

אני המדללת הכי טובה בשכונה.
כל דבר אני מדללת
אם הייתה תחרות דילול כמו שיש תחרות יופי או תחרות ריצה, אני על בטוח הייתי לוקחת מקום ראשון.
אני, הקטע שלי זה לדלל ולחסוך קצת ממה שאין לנו. אני לא רוצה להיות כמו השכנות שלי ששוקעות ביאוש מהבוקר עד הערב, שוקעות בדיכאון עמוק ושומעות רק את עופר לוי שבוכה יחד איתם. בכי לא עוזר לאף אחד אז אני החלטתי שאני ישקיע את המאמצים ואת המוח שלי בדבר אחד שאני יודעת טוב לעשות וזה דילול וחסכנות.

כשהילדים חולים אני מדללת להם את התרופות ואז כמעט אין לי בעיה לקנות את התרופות. אם הרופאה נתנה רצפט לשני בקבוקי אנטיביוטיקה שכל אחד מהם עולה 11 שקלים, ובקבוק אקמול אחד שעולה שבע שקל וסירופ נגד שיעול ב11 שקלים אז אני קונה רק בקבוק אנטיביוטיקה אחד ומדללת אותו בכפול מים, את האקמול אני גם מדללת והבקבוק מספיק אפילו בשביל שלושה ילדים חולים, סירופ נגד שיעול אני לא קונה בכלל כי עם השיעול הם יכולים להסתדר לבד. אני מכירה אנשים שקונים בשוק בחצי מחיר תרופות שהתאריך שלהם עבר, וצריך כבר לזרוק אותם לזבל, אבל אני מפחדת לתת את זה לילדים שלי ונראה לי שהדילול שלי יותר בריא מתרופה ישנה.

אני אלופה בלדלל, אני מדללת מרקים שיספיקו לכמה ימים, קודם כל אני מכינה מרק מלא בירקות עלים ועצמות עם קצת בשר בצדדים שאני מוצאת בארגזים של האטליזים בשני שקל לקילו.
אני מבשלת סיר גדול של מרק שמספיק אפילו לשכנה המבוגרת מקומה א' שאף אחד לא דואג לה, אחרי הארוחה כשכולם כבר אכלו ושבעו והמרק מתקרר אני שמה אותו מהר במקרר ויום למחרת מכינה אורז בסיר נפרד, מוסיפה עוד מים למרק מוציאה רק מה שאני צריכה לארוחה ואת השאר משאירה במקרר. אחרי שהוספתי לו מים המרק רותח ואני שמה בפנים את האורז ויש לי עוד ארוחה חמה ומשביעה. ביום השלישי אני מוציאה את כל הסיר מהמקרר מרתיחה אותו על הגז וכשהוא רותח מוסיפה מים וסולת שעושה את המרק שוב סמיך ומשביע. כמובן שמידי יום אני חייבת להוסיף לו מלח ופלפל שחור כדי שיהיה לו טעם של חדש והילדים יחשבו שהרגע הכנתי אותו.

אפילו ציוד לבית ספר אני מצליחה לדלל. אני קונה מחברות סוג ב' של 40 דף חותכת אותם באמצע, לוקחת את העטיפה ממחברות ישנות מדביקה למחברת החדשה והנה יש לי שתי מחברות במחיר של אחת מה גם שתמיד המורות מבקשות יותר מחברות ממה שצריך, עפרונות אני שוברת באמצע ומחלקת לשניים, אני לא מרשה לילדים לחדד לבד את העפרונות כי ככה הם גומרים אותם מהר לכן אני ממונה על החידוד וככה אני מצליחה לחסוך, את אותו הדבר אני עושה גם עם צבעים, דבק אני מכינה להם בבית מקמח ומים שאני מכניסה לבקבוקי פלסטיק קטנים של תרופות שנגמרו ותמיד לילדים שלי יש ציוד ואף מורה לא מצליחה להעליב אותם כמו שהעליבו אותי כשהייתי תלמידה.
עם ספרים יש יותר בעיה כי ספרים אי אפשר לחלק לשניים, אז אני כבר מהחופש הגדול מנדנדת לעובדת סוציאלית שיהיה לה מספיק זמן לארגן לי את כל הספרים לפני תחילת הלימודים, זה לא תמיד מצליח לי כי הן כל הזמן יוצאות לחופש שנתי בדיוק לפני הלימודים או שולחות בקשות שהשד יודע איפה הן נתקעות, אבל אני לא פריירית אני עוברת בית בית בשכונה ומנסה למצוא אצל ילדים אחרים את הספרים תמורת ספרים שיש לי משנים קודמות. הבעיה היא שכל שנה המורות משנות את הספרים ולפעמים אין לי צ'אנס להשיג ספרים חדשים במיוחד באנגלית וחשבון שהם הכי יקרים בשוק. חוברות שצריך לכתוב בהם אני מוחקת את מה שכתב הילד שגמר את החוברת ומעבירה לילד הבא שצריך אותה, נכון שאי אפשר למחוק בלי שיראה קצת כתב אבל זה עוזר לילד שלי שלא בטוח תמיד בתשובה והכי מצחיק שאם הראשון עשה טעות אז כל הבאים אחריו ממשיכים לטעות את אותה הטעות.

חומרי ניקוי אני מערבבת עם מים והם מספיקים לי להרבה זמן, רק הסבון אין אפשרות לדלל אותו והוא נגמר לי כל הזמן ואני חייבת למצוא דרך שתמיד יהיה לי סבון בבית אז לפעמים אני הולכת עם שקית ניילון לשירותים בקופת חולים ולוקחת קצת מתרכיז הסבון שיש להם נכון שזה לא יפה אבל אני לא לוקחת הרבה וגם את מה שאני לוקחת אני מדללת עם מים וצמה חזק ביום כפור. אבקת כביסה אני שמה חצי ממה שכתוב על האריזה ותאמיני לי הכביסה יוצאת נקיה כמו של השכנות שמרשות לעצמן להשתולל וקונות גם מרכך כביסה, ושמות יותר אבקה ממה שכתוב ובכל זאת שלי יוצא אותו דבר נקי, אולי פחות ריח אבל נקי.
מה שאני יכולה לכבס ביד עם סבון כביסה אני מכבסת וככה אני מדללת את מספר המכונות שאני צריכה להפעיל ובשביל זה אין לי הרבה בעיות של תיקונים עם המכונת כביסה, אבל מלא בעיות עם הגב הכואב שלי.

אני מדללת גם את הפעמים שאני מרשה לבעלי לבוא אלי כי אין לי ראש עכשיו להיכנס להריון בשביל כמה דקות של תענוג או רחמנות על הבעל שלי. כדורים נגד הריון זה לוקסוס בשבילנו, אז ככה בעלי מסתובב לי בין הרגליים מתוסכל ומריר, ורק כשאני כבר לא יכולה לסבול לראות את הפרצוף החמוץ והכועס שלו אני מרשה לו כדי שיניח לי להתרכז בלשמור על מה שיש ולדלל.

גם את האהבה שלי לילדים אני מדללת כי אי אפשר לאהוב אותם כל היום ולראות כמה הם סובלים ומסכנים מהמצב.
כשאת אוהבת כל היום אז את רואה הכל אצל מי שאת אוהבת ואם אני יהיה במקום של אהבה כל היום אז אני אמות מצער על הסבל של הילדים שלי. הבן אדם צריך לשמור על עצמו ולדלל הכל כדי שלא יהיה כואב מידי, ראיתי כבר חברות שלי שלא דיללו כלום ולבסוף הם או נפלו לסמים, או התאשפזו בבתי משוגעים או מתו מסרטן. אני חייבת לשמור על עצמי כי אם יקרה לי משהו אף אחד לא ידאג וישמור על הילדים שלי.

איריס מזרחי- קולות מהשכונה

לאיציק ספורטא.

משפטים שאמר מאיר שטרית במליאת הכנסת:
שר התחבורה מאיר שטרית:
"אין כמעט אדם במדינה שאין לו מקור הכנסה. מי שאין לו מקור הכנסה, מקבל הבטחת הכנסה"
"אני מציע לכל מי שמפקפק במה שאני אומר, שייקח את הדוח של הביטוח הלאומי, את הנתונים של ההכנסות של הביטוח הלאומי או של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויבדוק מה המצב בעשירונים השונים, לפי חתך עשירונים מהראשון ועד העשירי".

קבלנו את הצעתו של מאיר שטרית והלכנו לבדוק נתונים מהביטוח הלאומי.

והנה התוצאות:
הנתונים האלה נלקחו מלוח 2.7.1 של הביטוח הלאומי
בינואר 1997 הייתה קצבת זקנה ליחיד 751 שקלים לחודש. בינואר 2001 הגיע קצבת הזקנה ליחיד ל- 1,114 שקלים. תוספת קצבה של 363 שקלים בתוך ארבע שנים.

בינואר 1997 הייתה קצבת זקנה ליחיד בתוספת הבטחת הכנסה 1,256 שקלים לחודש. בינואר 2001 הגיע קצבת הזקנה ליחיד בתוספת הבטחת הכנסת ל- 1,863 שקלים לחודש תוספת קצבה של 607 שקלים לחודש בתוך ארבע שנים.

הנתון הזה נילקח מארכיוני העיתונים.
שכר חברי הכנסת היה בינואר 1997 21,000 שקלים לחודש. בינואר 2001 הגיע שכרם של חברי הכנסת לכ- 30,000 שקלים לחודש. תוספת שכר של כ- 9,000 שקלים לחודש בתוך ארבע שנים.

שני אנשים היו במדינה אחת, אחד איש בכיר במערכת השלטון מהעשירון העליון.
השני היה אזרח קטן מהעשירון התחתון.

להאיש הבכיר ממערכת השלטון יש משכורת גדולה ועוד פנסיה שמנה, קופות גמל ותוספות שכר הרבה מאד ויחיה ויבלה בכי טוב.
ולאזרח הקטן אין כל מלבד גמלה אחת קטנה ועלובה, ויחיה ממנה בעוני מבזה ובמחסור רב.
ויבואו אנשי ממון לאיש הבכיר, ויחמול האיש הבכיר לקחת משלו לעשות לאורחים הבאים לו, וייקח מגמלתו העלובה של האזרח הקטן החסר כל, ויעשה חפלה נדיבה לאנשי הממון אשר שבאו אליו. ( תקציב 2005 – 2002 )

מה יהיה, איריס מזרחי? אנשים עוד יחשבו שאת צינית רחמנא ליצלן.
אז אני אוסיף מעט למציאות "המופרכת" שלך:
הבחנה רפואית: במהלך אספת אחיות מכובדת עלה הנושא של ילדים רעבים ואחות מלומדת אחת אומרת:
"תתפלאו כמה ילדים רעבים אילו נערות שבעצם סובלות מאנורקסיה"- ומספר לא קטן של אחיות מנידות את ראשן בהסכמה.
למיון הגיעה עובדת זרה מגאנה שהתלוננה על כאבי בטן לאחר בירור הסתבר לשמחתנו שהיא בהריון, לא כל כך ברור למה היא ובעלה נראו יותר עצובים ומודאגים מאשר שמחים לבשורה כזו. ויש שיגידו "את רואה נותנים אגוזים למי שאין שיניים".
נכנסת בחורה למיון עם תינוק קטן ומכתיבה לרופא מה לרשום, " לא צריך אקמול יש לי בבית נורופן, לפעמים אפשר להמיס כדור משלי ולתת חצי, אנטיביוטיקה נשארה לי מפעם קודמת, נו, זה היה רק לפני חודש אפשר עוד להשתמש…."

בשעת לילה מאוחרת נכנס למיון בחור מבוגר מוכר ( פסיכיאטרי) קוראים לזה, מסתובב ברחובות, מדבר עם אלוהים, אחריו נכנס בחור צעיר (אלכוהוליסט) קוראים לזה, גם הוא מסתובב ברחובות. פונה המבוגר לצעיר ומבקש אם יש לו 10 שקלים לתת לו, הצעיר מוציא מין הכיס , של הג'ינס הקרוע והמלוכלך שלא ראה מכונת כביסה זה זמן רב מושיט לשני ואומר "ומה יעזור אין לך עודף להחזיר לי". הוא יודע ממי לבקש.

מה אני אומר יש עוד הרבה מאיפה שזה בא.
ניטשה אמר: " מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'"

איזה דמיון פרוע יש לנו אה ?!