ברק, עובדים עניים, שכר מינימום, שמירה

איציק ספורטא

איזה אושר, אהוד ברק חזר לפוליטיקה. לא רק זאת גם בוש נבחר לנשיא.

אני מקווה שמשהו מהאושר הזה מגיע גם לעובדים העניים המצויים בישראל. עוד שתי כתבות של רותי סיני בנושא פורסמו. האחת, מתעדת את מצבן של עובדות שנכנסו לשוק העבודה לאחר הקיצוץ המסיבי בהבטחת הכנסה. בואו נאמר שמצבן לא מזהיר. בכתבה השנייה מסופר על עובדי רשות העתיקות אשר מפוטרים כיון שאין את הסכום הענק של 20 מיליון שקל. זה בערך שני שליש ממה שאמור לקבל אלי יונס, באותה הקצאת מניות זכורה לשמצה.~

הדיון הציבורי בנוגע להעלאת שכר המינימום תופס תאוצה. עודד טירה כתב מאמר בנושא השבוע בידיעות אחרונות, כרגיל הוא נגד, כמו גם נחמיה שטרסלר. מעניין ששניהם נזכרים שלא אוכפים בארץ גם את שכר המינימום הנוכחי, אם הייתם ישרים התביעה לאכיפת חוקי העבודה (בכלל) הייתה צריכה לבוא מכם אבירי השוק החופשי גם בלי קשר לויכוח הקשור להעלאתו של שכר המינימום. למשל, טירה כותב את המשפט הבא: " אחת הבעיות המרכזיות היא רמה נמוכה של ציות לחוק שכר מינימום בקרב החברות הלא מאורגנות. עובדה זו מעידה כי רמת שכר המינימום כיום אף גבוהה מידי, ונמצאת מעבר לרמת השכר של עובדים בלתי מיומנים שהמשק מסוגל לשלם בשל התחרות בעולם. כל העלאה של שכר המינימום רק תחריף את הבעיה ותגביר את אי הציות" (עודד טירה, מגזין ממון 2/11/2004).  מכך נובע שמה שקובע התנהגותם של תעשיינים ואחרים אינו החוק של המדינה אלא איזה וורסיה מעוותת של חוקי השוק. אי תשלום שכר המינימום מוכיח, לפי טעמו, את העובדה שהשכר גבוה מידי, ולא שחבריו הם סתם עבריינים, ממש טיעון מוזר. בואו נחשוב, עברתי באור אדום, עוצר אותי שוטר ואני אומר שזה שיש במקום הזה רמזור מוכיח שהוא לא היה צריך להיות שם, כי אילו הוא לא היה שם לא הייתי עובר באור אדום ואז לא הייתי עובר עבירה.

הבעיה שלי עם התעשיינים היא שכל הפעולות שהם מציעים באות להטיב עימם בראש ובראשונה, אחר כך, אולי, הם ייאותו בטובם לשמור על החוק ולהטיב עם העובדים. תגידו, לא כל התעשיינים, נכון לא כולם, אבל כאשר זה העומד בראשם טוען טיעונים המצדיקים עבירות על החוק אני מתקשה לא להכליל.

כדי שלא תחשבו שאני לא עוקב אחרי דברי טעם של מעסיקים הנה דברים של מנכ"ל פלקון-ביטחון היוצא כנגד העושק של חברות השמירה את עובדיהן: " חשוב להבהיר כי קיימת גם דרך אחרת, דרך שבה חברות השמירה לא תנהגנה כקלגסי עבדים, דרך שבה השומרים לא יהיו עוד "כלבי שמירה"- אך גם לא ייפגע האינטרס הכלכלי של העסק הצרכני" (רמי פוירמן, בואו נשים קץ לעבדות, מגזין ממון 2/11/2004). הטענה המרכזית במאמר היא נגד המשתמשים בשרותי השמירה אשר אינם דואגים שהעובדים של חברת השמירה יקבלו את המגיע להם, גם באמצעות מעקב וגם באמצעות סעיפים בחוזה. כמו כן מייעץ המנכ"ל לעובדי השמירה לתבוע את זכויותיהם בבתיי הדין לעבודה. מה שחסר לי במאמר תביעה בלתי מתפשרת לשמירה על החוק, ויותר, מחברות השמירה עצמן.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יונתן לרנר

    בגליון אתמול של גלובס ניתן למצוא את דבריו של דידי ארזי בכנס שדרות.
    מאחר ואיני מצליח לחבר את הלינק, הרי הם כפי שנשלחו על ידי אמנון פורטוגלי
    העני נהפך לאשם
    יש לעקר את תרבות הכוח, היהירות והאי-הידברות. עיקרי דבריו של דידי ארזי בכנס שדרות אתמול
    דידי ארזי גלובס 3/11/2004

    יותר מכל זקוקה ישראל לשינוי רדיקלי בסדר היום הציבורי. מגמת אי-השוויון מחריפה מעצימה את תחושת האין-מוצא. זו החרפה של מגמה שקיימת בשני העשורים האחרונים, בהם התפתח בישראל תהליך של ריכוז הון בידיים מועטות, תוך הקטנת חלקו של הרוב הגדול של האוכלוסייה בעושר הציבורי.
    אל מעגל העוני מצטרפים חלק מאנשי המעמד הבינוני העירוני וההתיישבות העובדת. אי השוויון והתחרות הגוברת על חלוקת המשאבים מביאים להחרפת המאבק בין קבוצות שונות בחברה, ויוצרים מתח בין דתיים לחילונים, מרכז ופריפריה, מזרחיים ואשכנזים, יהודים וערבים, וגורמים להתפוררות החברה.
    הכלכלה בעיני לא עמדה מעולם בפני עצמה. האתוס המקובל, לפיו אם רק ניצור כלכלה חזקה יהיו לנו משאבים לטפל בחינוך ובעיקר בחברה, אינו קביל לתפיסתי. הכלכלה והביטחון נועדו לתת למדינה כלים לפעול לרווחת אזרחיה, אין הם גורמים העומדים ברשות עצמם ומכתיבים למדינה כיצד יחיו אזרחיה, ומותה השקט של החזית המזרחית נגד ישראל מאפשר היום הפניית משאבים ניכרים מתקציב הביטחון לטיפול אמיתי בחוליים החברתיים והממשלתיים.
    אלא שחולשת המנהיגות יצרה סדר יום לאומי מבולבל ומאמלל. התוכנית הכלכלית הנוכחית בעיני היא רעה, לא רק משום שהיא נעדרת חמלה, אלא משום שאין בה תשובה לבעיות חברתיות חשובות ובראשן עקירת נגע האבטלה וערעור מוחלט של הביטחון הסוציאלי.
    כשעמד המרשל הרוסי זוקוב בשערי ברלין, עמדה לפניו הברירה להסתכן באובדנם של 700 אלף חיילים, להקדים את האמריקנים והבריטים ולכבוש את העיר ראשון, או לחסוך חיי אדם ולכבוש את העיר באיחור של שבועיים. זוקוב לא היסס, ו-700 אלף חיילים רוסיים נהרגו בקרב על ברלין. מדינת ישראל מנהלת את מלחמותיה הצבאיות תוך התחשבות מרבית בחיי חייליה. אולם רק בתחום הכלכלי מעיזים לנהל מלחמות קדושות ללא התחשבות במחיר שהפרטים משלמים.
    אם יש צורך להדביר את האינפלציה – אז נגיד בנק ישראל דוד קליין, ויעקב פרנקל לפניו, יעלו את הריבית כך שלא יישאר פה עסק קטן אחד לרפואה, ויביאו לאובדן אלפי מקומות עבודה.
    ועכשיו שר האוצר, בנימין נתניהו, רוצה צמיחה ורפורמות והישגים כלכליים, ולעזאזל המחיר האנושי. והוא כבד, כבד מאוד: כמעט 800 אלף משפחות מתחת לקו העוני; 2.25 מיליון אנשים עניים. כל הרעש והצלצולים של התוכנית הכלכלית האחרונה לא הורידו מובטל אחד מהרשימה, מקסימום החליפו אחד בשני. 243 אלף פונים ללשכות העבודה בקיץ האחרון הוא מספר עצום, יותר מ-10% מכוח העבודה במשק.
    היעדים החברתיים שהוצהר עליהם בראשית השנה לא הושגו, להפך, יש הרעה בכל הפרמטרים. מצב הפרנסה והתעסוקה של העובדים בעשירונים הנמוכים בכי רע. הורע גם מצבן של שכבות הביניים, בעשירונים השלישי עד השישי. ועד היום, למרות הקריאה הנרגשת של שר האוצר לצאת לעבודה, עדיף, בעשירונים התחתונים, להיות מובטל, אפילו כרוני, מאשר לצאת לעבודה. נתניהו הפך את העני לאשם, את המובטל-מאונס לבטלן, את הנזקק-לתמיכה לטפיל. אז מה אני כן מציע? ניצול הירידה הדרסטית במעטפת האיומים הצבאיים על ישראל לקיצוץ חד ביותר בתקציב הביטחון, הרבה מעבר לתיקונים הקוסמטיים שעשו בו עד היום. הפניית המשאבים הללו לרפורמה אמיתית בחינוך, ואפליה מתקנת בשיעור של 100% בהוצאה לתלמיד לכל האוכלוסיות החלשות. קירוב הגליל והנגב למרכז הארץ באמצעות מערכות תשתית, כך שמהגליל ומהנגב ניתן יהיה להגיע תוך שעה וחצי מקסימום למגדלי עזריאלי בת"א.
    יש להעלות את שכר המינימום ל-5,000 שקלים בחודש ולאכוף אותו בנחישות. יש לוודא, באמצעות מיסוי, שעלות עובד זר לא תפחת מסכום זה. כל תעשייה, שירות או עסק אחר שייפגעו מהעלאת שכר המינימום יקבלו הלוואה או מענק מהממשלה לביצוע שדרוג טכנולוגי שישפר את הרווחיות למרות העלייה בהוצאות השכר. כך יהיו פחות עבדים, אולי, אבל הצמיחה המצרפית תגדל עקב העלייה בצריכה, שלא לדבר על הערכים החברתיים הנלווים לכך.
    יש לעקר את תרבות הכוח, היהירות והאי-הידברות הקיימת היום, ולהביא לידי ביטוי גם ערכים חברתיים, לא רק כלכליים. *

  2. עומרי

    למרות החשיבות של שאלת 20 מיליון השקלים להמשך העסקת עובדי רשות העתיקות, קודמת לה השאלה הבסיסית
    של העסקה זמנית במשך 11 שנים ללא קבלת קביעות. אם זה גם ללא תנאים סוציאלים, אזי האם אין מקום לתביעה ייצוגית של המדינה ?

  3. אדרי יצחק (ג'קי)

    עצומה בארה"ב להעלאת שכר המינימום
    עצומה בארה"ב הקוראת להעלאת שכר המינימום בארה"ב,560 כלכלנים בחירים חתומים על העצומה מתכום 4 זוכי פרס נובל לכלכלה.

    http://www.epinet.org/stmt/economistsminwage200410web.pdf

    תרגום חופשי לעברית:
    מאות כלכלנים תומכים בהעלאת שכר המינימום
    —————————————

    לשכר המינימום חלק חשוב בכלכלה של מדינתנו מזה 65 שנה.
    שכר המינימום מבוסס על עיקרון הערכת העבודה על ידי קביעת שכר מינימלי לשעת עבודה, אשר אסור למעסיקים לחרוג ממנו.

    בכך, שכר המינימום מסייע לאזן את חוסר האיזון בכוח ההתמקחות הנמצא בידיהם של העובדים תמורת שכר נמוך בשוק העבודה.

    כמו כן, שכר המינימום הוא כלי חשוב במאבק בעוני.
    ערך ההעלאה בשכר המינימום הפדרלי בשנת 1997 נשחק לחלוטין. הערך הריאלי של שכר המינימום הפדרלי כיום נמוך יותר מערכו ב-‏46 מתוך 48 השנים האחרונות.בנוסף, היחס בין שכר המינימום לבין השכר הממוצע לשעה של עובדי "צווארון כחול" הוא אחת לשלוש, היחס הנמוך ביותר מזה 55 שנים.
    הצניחה הזו מקשה על העובדים תמורת שכר נמוך ועל משפחותיהם.

    אנו מאמינים כי העלאה צנועה של שכר המינימום תשפר את איכות חייהם של העובדים תמורת שכר נמוך ולא יהיו לה השלכות שליליות, כפי שטענו מבקרי ההצעה.
    באופן ספציפי, אנו מסכימים עם הדעה שהביעה מועצת היועצים הכלכליים ב"דו"ח הכלכלי של הנשיא לשנת 1999" כי: "הראיות מצביעות על כך כי להעלאה צנועה בשכר המינימום הייתה השפעה קטנה מאוד, או אפסית, על רמת האבטלה".
    המחלוקת בנוגע להשפעה המדויקת של העלאת שכר המינימום על שיעורי האבטלה נותרה בעינה, אך מחקרים הראו כי מרבית הנהנים מהעלאה זו הם בוגרים, ברובם נשים, ולחלקם הגדול יש משפחות עובדות בעלות הכנסה נמוכה.

    בתור כלכלנים המודאגים מהבעיות הניצבות בפני עובדים תמורת שכר נמוך, אנו מאמינים כי העלאה הדרגתית של שכר המינימום ל-‏7 דולרים, כפי שהוצע ב"חוק שכר המינימום ההוגן 2004", תיטיב עם שוק העבודה, עם העובדים ועם הכלכלה כולה.

    תריסר מדינות ומחוז קולומביה קבעו את שכר המינימום בתחומן לסכום גבוה יותר משכר המינימום הפדרלי.
    מדינות נוספות, ביניהן פלורידה, נבאדה וניו יורק, שוקלות לנקוט צעדים דומים.
    בדומה להעלאת שכר המינימום הפדרלי, העלאה צנועה של שכר המינימום במדינות השונות בסכום של בין דולר לשני דולרים יכולה לשפר באופן משמעותי את חייהם של עובדים בעלי הכנסה נמוכה, ואת חיי משפחותיהם, מבלי לגרום לתוצאות השליליות אותן מנבאים מבקרי ההצעה.

    אדרי יצחק ג'קי – לדעתי את המאמר הזה שחתמו עליו 560 כלכלנים בארה"ב מתוכם 4 זוכי פרס נובל לכלכלה יכול להתאים להפליא למדינת ישראל, ואם זה טוב לארה"ב אין סיבה שלא יהיה טוב כלפי הטענות של המתנגדים בישראל לתוכנית העלות את שכר המינימום
    לידיעתכם בעצומה באינטרנט שתומכת בהעלאת שכר המינימום חתמו בצורה גלויה 7 ח"כים וכ 650 אזרחים, העצומה הידנית מעל 3400 חתימות בעיר דימונה בלבד
    http://www.dimonanet.co.il

  4. יעל

    הקמבק של ברק הוא לדעתי תרגיל שיווקי. לצד הפנסיה השמנה שיש לו, האיש מתפרנס מהרצאות בחול, כאשר קופת המדינה מממנת את השמירה עליו לא רק בארץ, אלא גם בחול. ההרצאות האלה, יכולות לשמש גם צינור להעברת כספים מתורמים אמריקאים למערכת הבחירות. מותר למזמיני ההרצאות לשלם כמה שהם רוצים למרצה, אין חוק שכר מאכסימום למרצים לא בארה"ב ולא בארץ. לכל מיני בעלי הון אמריקאים כדאי להשקיע בפוליטיקאים ישראלים מפני שלטווח הארוך זה עשוי להשתלם להם בצורת חברה ממשלתית או שירות ממשלתי, שיופרט על המתומדד "שלהם". כנראה יש בעלי הון שחושבים שברק הוא סוס מירוץ אפשרי. קמבק פוליטי, מעלה את ערכו של ברק כמרצה וממילא גם את הכנסותיו.

  5. יושב על הגדר

    אני מקווה שהכנסותיו מהרצאות /ייעוץ בחו"ל ממוסות. כך לפחות,יכוסו חלקית הוצאות המדינה על האבטחה של ברק
    בחו"ל.

  6. דקלה לבני יערי

    לא מובן לי הענין הזה שראש מפלגה עוזב אותה אחרי מפלתה בבחירות ו"הולך לעשות לביתו" כדבריו הוא, ואח"כ בעזות מצח חוזר עם רעיון מופרך להנהיג את המדינה. האם סיימת לעשות לביתך? אין לך מה לעשות עם הכסף? כסף שנאסף לא בגלל כישוריך חלילה אלא רק בגלל היותך גנרל (דגנרל לפי דברי סילבי קשת). (חלק יזכרו לך את היציאה מלבנון אבל אני זוכרת לך את פרשת נחשון וקסמן) ואח"כ ראש ממשלה מהגרועים שהיו לנו.בזכות אלה אתה טס בעולם ועושה לביתך. המשך לעשות לביתך ועזוב אותנו במנוחה.

  7. אזרח ותיק

    למרות סכנת הופעתו מחדש של ברק בפוליטיקה הישראלית – צפוי לנו, כנראה, שבוע טוב בו יצאו מהפוליטיקה הזו גם ערפאת וגם ביבי. גם זו לטובה.