"נגה" חוזרת

יוסי דהאן, איציק ספורטא

הקווירפדה
על עבריינות ברשיון

דליה מרקוביץ`

בערב יום גאווה התקיימה בבית פרטי בפלורטין מסיבה קווירית שהייתה אירוע קצה בסדרה של מסיבות שהתקיימו במועדון ה"קוסמונאוט" בתל אביב. המסיבה הייתה חלק ממסורת של מסיבות בשם "קווירחאנה", שנערכו מדי שנה מתחת לגשר הירקון. ה"קוויריחנה" ניסתה ליצור אירוע אלטרנטיבי לאירוע הגאווה, שהפך להיות ממוסחר מדי, א – פוליטיים ושבויי בדימויי גוף עמוסי טוטסטרון.

"נגה" כתב העת הפמיניסטי חוזר מחודש ומעודכן.
אנו מציגים כאן מאמר אחד מאוסף המאמרים שבגליון החדש.

הנכם/ן מומנים/ות לעשות מנוי או לרכוש את הגיליון הבא שיצא לאור במהלך חודש ספטמבר.
מרכזת מחלקת מנויים היא חן אריאלי ולהלן הפרטים:
טלפון למנויים ורכישות: 03-5220074
דוא"ל: noga-info@bezeqint.net
מנוי ל-4 גיליונות – 100 ש"ח
מחיר לגיליון – 30 ש"ח

~
הרעיון הבסיסי של המסיבה היה לפרוץ את שיטת המועדונים, ולעשות משהו משוחרר יותר, משהו לא מסחרי, אירוע עם הרבה חללים, קונספטים, אומנות ופוליטיקה. זירה שלמה עוצבה מחדש לרגל האירוע: מתחם הופעות דראג, בר מאולתר, מיצג של מנגל עם בובה דביקה של "חתן כלה" ושמשייה שהגנה עליהם מה"חום" ועוד. בכניסה עמד "Door man" ביצ`י במראה גותי שאתגר את מפלס ה BDSM של "רוכשי הכרטיסים". "קופאית" Vanilla חילקה מדבקות עם לבבות ועל קיר הבניין האחורי הוקרנה שקופית ענקית של חיילות מחבקות "עוזי" בהקשב מתוח. מי ששכב על המזרונים שעל הגג יכול היה לראות את הקריצה הפרודית כולה: על הסצנה האלקטרונית, מסיבות הרייב, מועדוני הסקס, אירועי הקונספט הממוסחרים ואפילו על הקינקיות עצמה.
המסיבה הייתה פרי עבודת צוות יוצאת דופן שנעשתה בהתנדבות. ימים, כסף, ואין סוף אהבה ומחשבה הושקעו באירוע שביקש לחגוג את הגאווה קצת אחרת, ולבסס את התשתית של הקהילה הקווירית המתגבשת בישראל.
בעיות עם המשטרה לא נצפו. המארגנים טענו בתוקף כי האזור משיק לאזור תעשייתי, היוצר לכשעצמו הפרעה עצומה וזיהום סביבתי כבד שמשום מה מעולם לא הפריע לרשויות החוק, ולכן לא צפויות בעיות מכיוון התושבים. חשוב לציין כי במקום כבר נערכו מספר מסיבות שלא היה להן כל קשר לאירועי הגאווה או לקהילה, וזאת מבלי שהדבר עורר בעיות.

מבלי להיכנס לסוגיית הזמן, ומבלי לשאול מדוע ביום הגאווה לא ניתן לחגוג עד שעה מעט מאוחרת יותר, כמו ביום העצמאות למשל, או אחרי ניצחון של מכבי, מעוררת פלישת המשטרה למתחם שאלות רבות. משטרת ישראל הגיע לאירוע פעמיים וביקשה להחליש את המוסיקה. כבר בפעם הראשונה ירדה עוצמת הדציבלים באופן משמעותי. בסביבות השעה 03:30 נפסקה המוסיקה לחלוטין, אבל זה כבר לא עזר. למרות שהודיעו רשמית על הפסקת המסיבה ולמרות שהסאונדמן כבר התחיל לפרק את הרמקולים, שבע ניידות, עם כמה עשרות שוטרים, עצרו ברחוב הצר בחריקת בלמים. תוך דקות המסיבה נראתה כמו אתר של פיגוע. צ`קאלקות מהבהבות, סירנות, צרחות גסות וקללות – מופע אימים של משטרת ישראל. בלי אישורים וצווים, כאילו אין חוק ואין מחר, פרצו לבית הפרטי עשרות שוטרים חמושים בקסדות ואלות, דוחפים אנשים, מכים בפראות, הופכים מקרר של בירות ושוברים כל מה שניתן. באחת מעשרות העדויות שהגיעו לאחר האירוע אמר אחד המשתתפים "האלימים", אלעד בן יוסף, סטודנט בן 26 מן הטכניון: "להגיד לכם שפחדתי יהיה זילות של מה שהרגשתי. כמעט עשיתי במכנסיים. הנה אני עומד, בלי שעשיתי דבר, ביני לבין הרחוב עומדת קומה מלאת שוטרים עם אלות ואני צריך לעבור אותם איכשהו (ורצוי מאוד שלם). הגעתי למצב שסקרתי במלוא הרצינות מרפסות שכנות כדי לנסות לבדוק אופציות של בריחה. תהיתי אם לרדת למטה ולנסות לעבור את מחסום השוטרים בקומה התחתונה, אבל כשהתחלתי לרדת במדרגות שמעתי כאלו צרחות עד שנמלטתי חזרה למרפסת וחיכיתי לגל המתפרץ והבלתי נמנע של כוחות אכיפת החוק שיגיעו אלי". כשהפוגרום למטה ולמעלה משתולל, הגיעו לאירוע גם שוטרים ללא תגי שם, אך עם מצלמת וידיאו. מיותר לציין כי מצלמות הוידיאו של המשתתפים באירוע, הוחרמו על ידי המשטרה.
ברגע אחד של כאוס, כשהכל נראה דמיוני ומופרך, כשראש של בחורה חסרת הכרה התחכך בגלגל המכונית שלי ואמבולנסים תקועים (שלא הצליח לעבור את מחסום הניידות) צפרו ברקע, שמעתי בחור אחד שואל בתמימות את אחד השוטרים חסרי השם: "למה עשיתם את זה, למה? זו הייתה סתם מסיבה?". השוטר, חסר שם, אך רציני להחריד, ענה לו בתמיהה אמיתית: "אתה באמת רוצה להגיד לי שזו הייתה מסיבה נורמאלית?".

הבוקר שאחרי
מה קרה בבוקר שאחרי? שמעתם על האירוע במהדורת חדשות הערב של ערוץ 2? ה"אגודה" ארגנה משמרות מחאה של הומואים, לסביות וקווירים גאים מול תחנת "מרחב יפתח"? נפתחה וועדת חקירה חוץ משטרתית לבדיקת אירועי הלילה הזה? הוגשו כתבי אישום נגד שוטרים גזענים ופולשים שהשתמשו באלימות בלתי סבירה? ממש לא. הדברים האלו אולי קורים במקום שבו הפוליטיקה אינה מנוהלת על ידי גנרלים, שאין בו מנטליות גברית – צבאית ושאין בו כיבוש. במקום הזה, שלנו, מאוד חרדים מאנרכיסטים שמאתגרים את הסדר החברתי, מהומואים שמאתגרים את הגבריות, מלסביות שמערערות על מודלים נשיים, ובאופן כללי מאחרות פוליטית. חמת הזעם והפחד של המשטרה מן הקואליציה של ה"אחרים" שנוצרה במסיבה, נובעת מן התמהיל הזה שאתגר לא רק על המיניות ההטרוסקסואלית, אלא את כל תפיסת הביטחון. לא בכדי הקהל שאג לעבר השוטרים `מדינת משטרה`. במדינת משטרה השיטור הוא הכלי האולטימטיבי של השליטה. במדינת משטרה חרדים מכל ערעור על מהות השלטון. במדינת משטרה חרדים מכל הרהור באג`נדה אלטרנטיבית טוטאלית, וכשמהרהרים בקול רם מדי, המשטרה פורצת באלימות כדי להשתיק את הקול. את המאבק של השוטרים ברעש, ניתן לכן לקרא גם כמאבק רחב יותר. לא בכול פעם שנשמעים צלילים של אלקטרו אחרי חצות, מגיעה למקום היחידה לפיזור הפגנות. במובן הזה, הפריצה הברוטאלית של המשטרה אל המרחב הסימבולי שכוננה המסיבה הייתה כמעט כרוניקה כתובה מראש. כוחות השיטור והפיקוח אינם סובלים מרחבים סמליים – פוליטיים שגולשים אל מחוץ לתחומי השליטה. לכן בתוך דקות הם הפכו את הסביבה הבטוחה והמוגנת של המסיבה לאלימות וולגרית ופשטנית, אלימות שאין לה שום דבר עם שמירת הסדר הציבורי, אלא עם שימור השררה לשם עצמה.

ביום שישי הלכתי בהתרגשות קלה לפיצוציה. חשבתי שאולי המקומונים של תל אביב ייתנו קצת כבוד ל – Stonewall הישראלי. "4 שוטרים הוכו על ידי הומואים" היה כתוב בכותרת, ו"אישה בגיל עמידה התקיפה שוטר", היה בערך התוכן של גוף הכתבה.
גאווה מצוינת לכולנו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. פחזנית

    הדוגמית המופיעה כאן לא שכנעה אותי לעשות מנוי ל"נגה". לא הבנתי בדיוק מהו הדבר שהמסיבה הזאת ניסתה ליצור לו אלטרנטיבה, ולא התפעלתי ממה שכן הבנתי. גם הסגנון והשפה המיובאים לא מוצאים חן בעיני.
    מה שהבנתי היטב הוא התיאור של התנהגות המשטרה. בהנחה שהתקיימה שם מסיבה, שהדבר העיקרי המבדיל אותה ממסיבות אחרות הוא אוכלוסייתה, נגלל לפנינו פרק נוסף של אלימות ממלכתית (צבא, מג"ב, משטרה, שב"כ).
    לדעתי מדובר כאן *בעיקר* באשמתה של המשטרה כארגון (ולא השוטרים כפרטים, אף שגם הם אינם נקיים). השוטרים הם קבוצת שכירים, גברים בעיקר, הנתונה בלחץ עבודה עצום בלי סיכוי לתוספת כ"א. הקצין שהורה על הפשיטה האלימה על המסיבה, עשה זאת מאותה סיבה שקציני צה"ל משחררים אלימות נגד מפגינים אנרכיסטים ליד גדר האפרטהייד. הם פשוט מאפשרים לחבר'ה "פורקן" על חשבון אוכלוסיה קטנה שאינה נהנית מאהדה ציבורית.

  2. מלי

    הקשר בין פמיניזם לבין הכתבה הוא קלוש ביותר
    והייתי אומרת אפילו שהנסיון לקשור בין הדברים נראה כמו תירוץ
    חשוב לכתוב על התרחשויות כאלה
    אך אם כתבה זו מייצגת את התוכן של נגה, נראה לי שיותר משזה עיתון פמיניסטי זה עיתון לסבי (או הומו-לסבי) בארון.
    חבל על הנסיון להסוות, כי אני לא חושבת שיש במה להתבייש.

  3. ג'וס

    האירוע המדובר קרה לפני שנה בדיוק וכוסה בהרחבה בארציונים, במקומונים, בבלוגים וכן הלאה. אם אטריות קרות זה מה שיש לנוגה להציע, חבל. פעם היה מה לקרוא שם. ועכשיו תתרצו: בעיות תקציב. אבל אם מה לחדש, חבל גם על (מעט) הכסף שנשפך

  4. איריס מזרחי

    חבר'ה מה קרה, מה ההתנפלות הזאת על כתב העת נוגה, [מוצלח או לא הכל תלוי בעיניו של המתבונן], שנותן במה וקול לנשים ומה זה משנה אם הן לסביות או סטרייטיות או פריג'ידיות. מה יותר טוב "לאשה" או "עולם האשה" עם מתכונים לארוחה חמה ואורגזמה בחיק המשפחה, מה קרה לכם? זה אמור להיות אתר פתוח ונאור לא?
    בקשר למסיבה שנגמרה באלימות משטרתית המנורות הכחולות של המשטרה מהבהבות ואנחנו משום מה מסרבים להדליק את הנורות האדומות שלנו ולהבין שהאלימות סובבת סביבנו ואוטוטו דופקת על דלתות ביתנו, אלימות זה כמו וירוס, זה מדבק. גם אני שמעתי עדויות מחברה שהייתה במסיבה ויצאה במזל בלי חבלות והזדעזעתי מהתלהבות השוטרים להכות באנרכיסטים, גייזים, לסביות או בקיצור בכל מה שאחר ומעז לרקוד ולשמוח בלי להתנצל.

  5. דבורה

    האירוע המסוקר ממש לא קרה לפני שנה. המסיבה התקיימה ביוני 2004, והאלימות המשטרתית שהופגנה בה, אלימות לשם אלימות, לשם דיכוי ומשטור של מיעוטים, היא האלימות שמקיפה אותנו מכל עבר, ושלנוכח הגילויים שלה אנחנו לא רואים לא שומעים לא מריחים (הכל גם בלשון נקבה) מרוב ייאוש.
    למיטב שיפוטי, אלה לא אטריות קרות, גם מבחינת הזמן (מדובר בכתב עת ולא בעיתון חדשותי) וגם מבחינת הסוגייה המהותית שעולה כאן.

  6. אסנת

    ציטוט מתיאור האירוע: לא נצפו בעיות עם המשטרה… האזור נושק לאזור תעשייתי שגם הוא יוצר מטרדים… בשעה 3.30 כובתה המוזיקה לחלוטין…
    ובכן, חברה, למרות רגשות הקיפוח הנוראיים שאוחזים בכם, אתם פשוט עבריינים… ביום רגיל הייתם אמורים לכבות את המוזיקה כבר בסביבות 11. בואו ניתן לכם עוד שעה של חסד- 12. אבל להמשיך להפעיל אותה בעוצמה מטרידה, גם נגד עניים שביתם נושק לאזור תעשייתי, ב-3.30 בלילה, זו חזירות וחוסר התחשבות גם אם מדובר במסיבה של סטרייטים רואי חשבון שמרניים.
    בדבר אחד אני מסכימה אתכם- זו לא עבירה שמצדיקה את התנהגות המשטרה המתוארת. אבל תאמינו לי, כשהשכן הערס שלי מפעיל מוזיקת טראנס נון סטופ גם לי בא לפעמים שיבוא מישהו ויכניס לו מכות.