הרפורמה בשוק ההון פורסמה בקול גדול במסיבת עיתונאים. קופות הגמל וקרנות הנאמנות יועברו לגורמים עלומים כדי לייצר תחרות שתטיב כמובן עם הצרכנים. איני רוצה לדון בנושא עצמו אלא בדימויים הדי בעיתיים של שר האוצר. תמיד הוא מוציא מהבוידם איזה דימוי חבוט שלא תמיד מתאים לעניין. בנוסף, הדימויים שלו כל כך פשטניים עד שנראה שהוא מאלץ עצמו להציג אותם. הוא עושה זאת כדי להצדיק את השם שיצא לו כאשף תקשורת. כמו כן דימויים מהסוג הזה מתייחסים לקהל השומעים כעל איזה אהבלים מצויים שיכולים להבין רק, שמן ורזה, מכונית תקועה או מוכרי ארטיקים.~
בדימוי ישנן הנחות רבות הנוגעות לטוב הנובע מתחרות, מכל תחרות. שימו לב שטיעון התחרות לא נשמע רק בנושא הבנקים אלא גם בנושאי בריאות (קופת חולים חמישית), חינוך (ועדת דוברת) ורווחה (תוכנית וויסקונסין). הנחת התחרות כגורם שתמיד מייצר טוב לכל, בעיקר לצרכנים נתון בויכוח. סיפור אלטרנטיבי לסיפורו של נתניהו אפשר למצוא במאמר המצורף שבו כותב אריאל רובינשטיין את הגרסה שלו לתחרות ובעיותיה. שם תמצאו שתחרות לא תמיד מועילה ולעיתים אף גורמת לעליית מחירים, אבטלה, ואי שוויון הולך וגדל.
לפני שנים שאלתי בעל קונדיטוריה מדוע עוגיות החמאה שלו הארוזות בשקית נייר ונמכרות בתפזורת יקרות יותר מעוגיות החמאה הדניות, הארוזות בפח, עוברות דרך הים ודרך יבואן שאף הוא צריך להוריד קופון. השיב לי הקונדיטור, כי "בעוגיות שלי את משלמת 100% מכס על תנור האפייה, 60% מס הכנסה על העובדים ועוד כהנה וכהנה מיסים על יבוא חומרי הגלם, שלא לדבר על הארנונה המטורפת בתל-אביב". מאז אני יודעת כי בכלכלה לא הכל כל כך פשוט.
אני גם יודעת, כי בניגוד למנטרה המקובלת תחרות יכולה גם להזיק. כדי למכור בזול יותר – מישהו צריך לשלם את המחיר. בדרך כלל אלה הם העובדים, אבל לפעמים יכול להיות שאת המחיר משלם בעל הבית והוא מתמוטט.
כבר הבאתי בעבר את הדוגמה כי הנפת דגל התחרות בארץ, כמוהה כהנפת דגל התחרות באיזו שכונה בניו-יורק, ברונקס, למשל. צאו וחשבו כמה חברות מתחרות יכולה ברונקס להחיל? כמה קופות חולים, קרנות פנסיה, בנקים, חברות סלולר, חברות חשמל, מובילי גז, ערוצי תקשורת – יוצא שכולם מתמרפקים על כמות מוגבלת של משאבים כספיים.
וכאשר התחרות לוחצת מדי מי שניזוק בסופו של דבר הוא הצרכן. אם שכרו של העובד מצטמק הוא נותן שירותים גרועים יותר ואם רווחיותו של בעל העסק בסכנה, הצרכן הסופי עלול לשים את כספי קנייתו על קרן הצבי.
ארגונים חוסכים בכוח אדם, זאת יכול להרגיש על בשרו כל מי שמתקשר לבנק, למשרד ממשלתי או סתם לחברה פרטית, ומנותב עד לאובדן הכרה (חסכו במענה אנושי) ובדרך כלל צריך להניח את הטלפון ביאוש כאשר הוא מגיע ל"דרך ללא מוצא".
פעם לפני עידן ההתייעלות, הצמצומים וההבראות שכולם מיתרגמים לפיטורי עובדים, הייתה תודעה צרכנית של שירות. כן, הייתה תקופה קצרה כזו . בWIN WIN SITUATION- העובד משתכר, בעל הבית מרוויח והצרכן נהנה, גם אם ייתכן ותהיה פחות תחרותיות.
בואו נפנטז לרגע מה היה קורה אילו איש המכירות הזה היה נשאר לעבוד ב-
http://www.netaction.co.il/item.phtml?item=2068318
יכול להיות שעולם הדימויים של נתניהו דל משהו. קשה לבוא אליו בטענות. הוא מתוחכם מדי מכדי להתבטא באופן מתוחכם בפני קהל בוחריו הלא מתוחכם. לא פעם עליו להעביר גזרות הכואבות במיוחד לקהלו. אם לא ישתמש בעולם דימויים שווה לכל נפש, לא יוכל לגזור גזרות קשות ושאלה תתקבלנה באופן חלק.
נתניהו יודע שבוחריו אינם מבינים במקרו כלכלה. הם רואים הכל דרך החור שבגרוש. השאלה היא, מי מהם צודק יותר. אין ספק שהם. הרי במכולת לא מבינים במקרו, מבינים רק את החוב המצטבר. החוב לא יקטן. נתניהו אינו הישועה המיוחלת.
בנתוני המקרו נתניהו אולי צודק, במיקרו הוא טועה וקובר חלקים נרחבים בעם. למצב זה אין די מילים דלות כדי לתאר מצב חמור וכואב.
התחרות במשק או ילקוט הכזבים של ביבי,
ניתן להביא לתחרות בריאה במשק וזאת רק בדרך של חוקים ותקנות שימנעו שמוש בכח של החזקים נגד החלשים.
אבל הכונה של ביבי אינה לתחרות לטובת המשק, ולכן המלחמה שלו היא נגד המונופולים המעסיקים עובדים חזקים , ולא נגד חבריו ותומכיו המעסיקים,אשר מעסיקים עובדים בשכר מינימום [שכר שאינו יכול לפרנס את עובדיו בכבוד] ואשר ילדיו ימשיכו להיות הדור הבא של מקבלי שכר מינימום.ולא יוכלו לפרוץ את מעגל העוני.
תחרות במשק ניתן לבצע באמצאות חוקים אשר לא ימנעו תחרות אבל ימנעו את יכולתו של החזק לדרוס את החלש.
למשל : החזק אשר שולט בחלק משמעותי מהשוק לא יוכל להוריד מחירים בגלל תחרות עם מפעל חדש. ומפעל חדש לא יוכל להעלות מחירים לאחר התבססות. חלוקת מתנות היא בלתי חוקית ובלתי מוסרית כי החלש שאינו מקבל [הוא החלש] מסבסד את מקבל המתנה.הבנקים וחברות הביטוח יקבעו את העמלות והמחירים אבל יאסר עליהם להוריד מחירים כדי לחסל מתחרה. החוקים והתקנות יחיבו פקוח עם שינים אשר לא ימצאו חן בעיני ביבי ושולחיו ותומחיו.
כל הרעיונות המועלים כאן הם לא ריאלים כי ביבי וחבריו לא יתנו למצב תחרות להתקים והתחרות היא רק נגד הקבוצות החזקות במשק אשר טורדים את מנוחתו של ביבי .והם בעיקר עובדים בחברות התשתית אשר מהוים קו הגנה נגד תוכניותיו של ביבי להעביר את התשתית של מדינת ישראל לחבריו.
מצב המאבק בין קבוצות העובדים החזקים במשק זוכה לצערי בתמיכת חלק מהציבור החלש אשר אינם מבינים כי צבור העובדים החזק יש לו חלק גדול בשמירת זכויותיו של הציבור שאינו יכול בעצמו לעמוד על זכויותיו.[והכחה לכך ניתנה בהתגיסות הציבור החזק יותר בהכרזה על השביתה במשק לעזרת עובדי הרשויות המקומיות] וזאת למרות חולשתו הזמנית של הציבור המאורגן.
רק שיתוף פעולה בין הציבורים השונים יתן לכולם את הכח לקדם תביעת ההסתדרות להעלאת שכר המינימום לדרגה קצת יותר גבוהה [עדין לא מספיקה ]
יצחק הפנסיונר
למאמר של רובינשטיין.
מאלף
אין ספק שהעובד הפשוט היום מפסיד פעמיים – פעם בנותנו שרות פחות טוב, כשהוא עצמו מתוגמל פחות מדי, עובד שעות ארוכות מדי וחרד למשרתו ופעם כשהוא מקבל שרות ומאותם טעמים.
עידן המעסיקים הוא עידן רע לכולנו. יותר מדי עובדים נלחמים על פחות מדי משרות והמעסיקים חוגגים. שכר המינימום נשאר תקוע שם למטה בטענה שהתחרות תהיה נגדנו אם שכר המינימום יעלה. מעניין איך אותו תרוץ בדיוק לא תופס כשעל מוצר הייטק משולם שכר גבוה פי כמה וכמה משכר המינימום לאותו עובד שייצר את המוצר והמוצר עדיין תחרותי. מישהו חשב פעם שהתחרות יכולה להיות רק אם המוצר ייחודי ונותן תמורה הולמת למחירו ולא רק עלות ייצורו? המעסיקים בטח לא חושבים כך וכל עוד נייצר כאן מוצרים הראויים להגיע מהעולם השלישי, נסבול כולנו משכר לא הולם ונשלם על מוצרים ושירותים כאילו אנחנו מהמתוקנות שבמדינות העולם הראשון.
הדגמה של נתניהו היא באמת נכונה.
בוא נניח שכל חנויות הצילום במדינת ישראל נסגרות ונשארץ רק חנות אחת ,או ליתר דיוק רשת אחת עם חנויות מפוזרות ברחבי הארץ.
מי שחושב שהמחירים לא יעלו באותה דקה במאות אחוזים,אינו מבין מימינו ומשמאלו.
פשוט אבל נכון.
תחרות היא דבר טוב בכמה תנאים:
1.יש פיקוח שהתחרות אכן מתקיימת, בניגוד למצב הקיים כיום למשל בבנקים ובחברות הביטוח.
2.הורדת המחירים אינה באה על חשבון פגיעה בעובדים ובזכויותיהם או בבבריאות הלקוחות או באיכות הסביבה
או בכל דבר אחר שחשוב לטובת הכלל, וגם זה צריך להיות בפיקוח של המדינה.
לעומת זאת כאשר אין תחרות, יש לזה מספר יתרונות למשל…אה…אה….רק שנייה…רגע…זה על קצה הלשון…
…נו….אה..אה…………..
התיחכום של ביבי נובע מזה שהוא ה פ נ י ם לחלוטין את העובדה שקהל היעד שלו – שגם מרוסק בגלל מדיניותו- פתוח וקשוב חד-ערוצית רק לסיסמאות שלו.
ביבי לא רק שהפנים את זה , הוא גם קם כל בוקר עם ההפנמה הזו ומיישם אותה .ולא אכפת לו להיראות פשטני,עלוב, וכו' . כי אצל ביבי מחר יהיה יום חדש .והעיקר הסקרים.
בואו ניזכר מה היה כ ב ר בעימות הטלוויזיוני הראשון של ביבי מול פרס ב- 1996 , היועצים של פרס לעגו לביבי-הרדוד שהצמיד 'מדבקות ממו' לשולחן לפני הראיון , ולקח להם כמה ימים להבין שהם הפסידו .
ולגבי הבנקים והארטיקים (שיכחו מהמלצות וועדת בכר לא תהיה רפורמה ,שרון ועומרי נגד) הם ההכנה למלחמה בשכר המינימום ובאמיר פרץ,ביבי רוצה להיראות כמו לוחם בבנקים ,כי זה טוב מול קהל היעד שלו ,אותם מקבלי שכר עבדים שדווקא הם צריכים ה פ ע ם לתמוך בהעלאת שכר המינימום , ונגד ביבי.
אבל ,ביבי כמו ביבי ייעשה כל מה שהוא יודע ויכול לפני שהוא יפסיד .
ועדת בכר הציגה מצג שווא, "הרפורמה" בבנקאות ובביטוח אם תצא לדרך, לא שווה את העצים שכרתו בשביל הנייר שנכתבה עליו. בכדי לשנות את שוק הבנקאות והביטוח בישראל, צריך לפרק את הקבוצות הגדולות. הדרך הנכונה לפרוק, היא להשאיר בידי המיליונרים את החלק שלהם ואת המניות שבידי הציבור להפוך לחברות נפרדות. חברות אלו צריכות להיות תחת רגולציה מחמירה של מוסדות המדינה (כי פוליטיקאים הציבור יכול להחליף). על מנת שאפשר יהיה לבצע את הצעד הזה, צריך לחוקק חוק שכר מקסימום. שכר שיהיה פי עשר משכר המינימום ולהחיל אותו על כל החברות שלציבור יש חלק בהן. כשיהיה חוק כזה נראה את שרי, נוחי, אליעזר וחבריהם ממהרים החוצה.
אכן, מאמר נפלא, פשוט וצלול. מעניין אם יש מישהו שמוכן להרים את הכפפה ולהגיב.