ברוך שובך

אולי יש משהו שבמסדרונות החמימים של הארץ, אותו עיתון חובק שועי ארץ, שאנחנו לא יודעים כאן, במציאות הקרה והמנוכרת? הרי קוראי הארץ, לא הסטודנטים הדלפונים, המקבלים הנחה במנוי, הם אותם חובבי ביבי, שמול עיניהם מפעליהם המשגשגים ולבם ערל בכל השאר. כן התנתקות, לא התנתקות, העיקר שההשקעות מניבות דיבידנדים מהירים, העניים נופלים לדלות עמוקה יותר, מעמד הביניים הופך לקו ביניים בין העשירים לעניים ובא לציון גואל. זה הטרנד עכשיו באירופה ובארה"ב ולמה לא אצלנו? ההתנתקות רק מקלקלת את החגיגה וצריך להתנתק ממנה. אין ירוק כמו הדולר של השכן.

היה ממש מצחיק לראות בשבועיים האחרונים את ליקוקי התחת שדפקו רוב העיתונאים הכלכליים לנתניהו. הם לא הבינו לאן נעלם בנימין נתניהו הרפורמטור הגדול ואיך השתלט עליו ביבי הימני הקיצוני.ליקוק תחת זה היה קיים ברוב העיתונים,
אבל במיוחד בהארץ. ישנם כמה דברים שהם אוהבים לשכוח לגבי ביבי ואופיו. ביבי הוא איש של תדמית. מרבית החלטותיו נשענות על עריכת סקרים (הוא מחזיק סוקר צמוד) וכנראה בדיוק הגיע אליו סקר שאמר לו שזה הזמן המתאים לתקוף את שרון ולייצר מנהיגות חלופית. במקרה זה, אז מה אם ההחלטה על ההתנתקות שעמדה לעבור בכנסת היא אותה החלטה שהוא וסילבן ולימור כפו על ראש הממשלה. ביבי רצה לייצג את תדמית מגן ארץ ישראל השלמה. נאמר עליו בימים שקדמו להצבעה בכנסת שלביבי אין אשכים ולכן הוא מתקפל. תודו שהיה מצחיק לראות אותו עומד מחוץ למליאה ובסוף נכנס להצביע בעד, לקול צחוקה של האופוזיציה. היה מצחיק לראות אותו מזיע במסדרון הכנסת חופר לעצמו בור יותר עמוק והיה יותר מצחיק לראות את חבריו לפוטש נוטשים את ספינתו הטובעת אחד אחרי השני. הוא חשב שיצליח למכור לנו את התדמית הזאת, וששכחנו שהוא החזיר את חברון ועוד חלקים ללא שום משאל עם. ששרון הוא מייסד ההתנחלויות. ביבי אוהב תדמיות. לכן הוא מוקף בהרבה יועצי תקשורת (לפני כמה חודשים היו לו 3 כאלה) ואנשי פרסום. פתאום כשהתדמית של הרפורמטור נעלמה מהבמה התבלבלו הכתבלבים הכלכליים. איך הוא יכול לנטוש בזמן שהרפורמה שלו עומדת בפתח, והתקציב בפתח…. להשאיר אותם לבד, אולי עם שר אוצר יותר סוציאליסט.
הרי הם עזרו לו ליצור את התדמית של הרפורמטור, ואם הוא היה ממשיך בה באותו קצב, הם היו מכתירים אותו ממילא לראש הממשלה הבא.
גם הרפורמות שלו הם עניין של תדמית. הרפורמה הראשונה הייתה בנושא הקיצבאות. פה הוא והם ראו עין בעין. התחילו להתפרסם כתבות על צמיחתה המהירה של תרבות הקיצבאות. כמובן הרבה יותר קל להאשים את מקבלי הקיצבאות בנצלנות במקום לייצר להם מקומות עבודה. לשם כך השתמש האוצר בפעם הראשונה במסע פרסום (הסתה) נגד האמהות החד הוריות בעיתונות במטרה להסית את מקבלי שכר המינימום נגדן. בחינה עכשוית של רפורמה זו מראה שבסך הכל כ-1000 אמהות זכו למקום עבודה לתקופה מסויימת ורק כ-160 המשיכו בעבודות אלו לאורך יותר משנה.
את כל הצ'ופרים שהבטיח לאמהות החד הוריות הבטיח רק לאחר לחץ של ארגוני נשים וארגונים חברתיים. בנוסף הוא מינה ועדת חקירה לנושא אבל הגביל את הסכום שהיא תוכל להקציב לכ משפחה נפגעת. השופט שעמד בראשה טען שיש להחזיר קצבאות לעוד אנשים אבל הוקצבו לו רק 20 מיליון ש"ח. אז מה אם החלטה זו תרמה למיתון במשק, בגלל שהחד הוריות ושאר מקבלי הבטחת הכנסה אינם משתמשים במתכנני מס אלא משקיעים את כולו בצריכה ובכך תומכים במשק. לא נשמעה שום נביחה מהכתבלבים….
הרפורמה השנייה הייתה הרפורמה במס. גם כאן עזרו לו כתבלבינו. הם לא הסבירו לנו לעומק מהי מכירה רעיונית. מכירה רעיונית היא השיטה שבה החליטה הממשלה ביחד עם רשויות המס והבנקים לגבות את המס על הבורסה של אותה שנה. במקום לגבות 15% מהרוחים, נגבה רק כ-1% מס מחזור. הטענה של גורמים אילו הייתה כי הם לא היו מוכנים בזמן. זאת אומרת לאמהות החד הוריות יש לבצע את הקיצוץ מיד, ואפילו לדרוש מהם את ההחזר רטרואקטיבית לחצי השנה ולחברינו משקיעי הבורסה יש לוותר כדי שיוכלו להתכונן כראוי לקיצוץ…. בנוסף לא שיתפו אונו בהשלכות של החזר המס על תקציב הממשלה והשרותים שלה. אפשר לחשוב שעשירי המשק צריכים את הממשלה ועזרתה בהורדת תשלומי המיסים שלהם. לשם כך יש להם בכירים לשעבר במערכת הציבורית (מערכת המס) שעוזרים להם להעלים מסים.מה שיותר מצחיק הוא שחלק ממתכנני המס האלו היו חברים בועדת רבינוביץ לרפורמה במס (אודי ברזלי, אבי אלתר ועוד…)
הרפורמה השלישית היא הרפורמה בנמלים. נא לקרוא את מאמריו של גדעון עשת בנושא זה ולראות איך הממשלה בעצם שיחדה את העובדים להסכים לרפורמה ועדיין סבלה מהם.
הרפורמה הרביעית היה הנסיון לאחד את הרשויות. אנשי הליכוד שאוהבים את כסאותיהם והמינוים שהם יכולים לעשות ברשויות מנעו אותה. לכן נתניהו קיצץ במענקי האיזון והציג את הרשויות כמושחתות. מה שדחף אותם לידי הבנקים. כעת הבנקים עושים קרטל כנגד הרשויות ומסרבים להלוות להם. כמעט אף כתבלב לא פרסם את הדוחות של בנק ישראל וכנס קיסריה שמתעסקים בנושא זה ומאשימים את האוצר בהתדרדרות הרשויות. כתבלבינו אהבו לספר לנו את הטלנובלות של אי קבלת השכר ברשויות מאשר לספר לנו מי אשם במצבם.
אם תפתחו את "the marker" של היום תראו את טענות הנגיד ואנשים נוספים על רפורמת "עושי השוק" שנתניהו הכריז עליה לא מזמן. יורם גביזון מסביר שם על סתירות וניגודי עניינים בעמדת האוצר בנושא רפורמה זו.

על רפורמת ההפרטות גם היו חותמים כתבלבינו. האם מישהו מספר לנו על "שיטת השקשוקה" שבה קנתה החברה לישראל את החזקות המדינה בצים(לטענת עו"ד שלהם רם כספי)? האם מישהו מספר לנו שהחשב הכללי סירב לחשוף את הערכות השווי שקיבלה המדינה לפני מכירת החברה בוועדת הכספים?
רפורמה אחרת ששכחתי היא הרפורמה בקרנות הפנסיה. כבר שכחנו את השביתה הארוכה שהייתה בסוף 2003 בנושא רפורמה זו. האם מישהו סיפר לנו מהו הגרעון האמיתי של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות? כי ההסתדרות טענה שהגרעון שהאוצר טוען הוא מנופח והוא בעצם 70 מיליארד ש"ח והאוצר טען שזה כפול, ומה הסיבות לגרעון זה (כמו למשל החלטת הממשלה להוסיף את העולים הקשישים שעלו לארץ למקבלי פנסיה בלי שיפרישו כלום?)או את העובדה שבמשך שנים היה האוצר מפקח על קרנות הפנסיה ההסתדרותיות . מה שיותר מעצבן הוא השימוש שעשה האוצר בניפוח הגרעון שלהם כדי להפריט אותם לידי חברות הביטוח הוא שהשנה בפעם הראשונה חשף משרד האוצר את התחיבויותיו לפנסיה התקציבית, שימו לב כ- 280 מיליארד שקל!!! וזה עוד לא כולל את תשלומי הפנסיה התקציבית של מערכת הבטחון …
למה הכתבלבים הכלכליים שלנו לא מורחים נתון זה בכותרת אדומה על רקע שחור בעמוד הראשון בכותרת אלא מצניעים אותו בכתבות קטנות בעמודי הכלכלה האחוריים?

כדי לא להרוס את תדמיתו של ביבי כרפורמטור הגדול . גם פה רוב מעשיו של ביבי הם כשלון, אבל הם הרי כותבים ל-10% עד 20% שקוראים את מדורי הכלכלה, ואין זה רצונם ורצון בעליהם להפוך את הציבור הרחב למבין בתחום הכלכלי

עדיף שנתעסק בבעיטות בכדורי עור לרשתות מבחינתם . שם הם דורשים מעיתונאיהם להיות בעלי ידע ורבי חשיפות בלעדיות.
לסיום אני ממליץ לשמוע את שקריו של ביבי בכנס קיסריה האחרון(idi.org.il)-מופיע בכנסים. לחפש את נאום שר האוצר, שנערך כתמיד בארוחת הצהרים של ראשי המשק. וגם את ההרצאות הנוספות בנושא משבר הרשויות ויחסי העבודה במשק.

את המידע שכתבתי בנושא קרנות הפנסיה זכרתי מהרצאה שנערכה ע"י מרכז אדוה בהשתתפות דב פלג. האיש הזה טען עוד בפנינו כי ההסתדרות ניסתה להציע פתרון למצב הגרעונות האקטואריים של קרנות הפנסיה הרבה לפני שביבי החל ברפורמה שלו. דבר נוסף שהוא דיבר עליו הוא על המשחק בנתונים שעשה האוצר בגרעון האקטוארי. איני מניח שלעולים יש חלק מרכזי בגרעון אלא חלק קטן יחסית אבל אם אתה רוצה ללמוד את הנושא אני ממליץ לך להיכנס לאתר של אדוה ולחפש את נייר העמדה שלו. יש עוד דרך והיא להקיש את השם דב פלג בגוגל ישראל והלינק הראשון מוביל לנייר העמדה שלו מטעם אדוה "מהפכה במערכת הפנסיה". נושא הפנסיה הוא בעיה בכל העולם המערבי וכולן יצטרכו להעלות את גיל הפרישה, אבל מה שעיצבן אותי בנושא זה הוא העיוות בנתונים של האוצר לעומת השקט התקשורתי שבו הם פרסמו את הגרעונות שהם היו אחראים עליהם- הפנסיה התקציבית. ניסיתי גם לחפש את המחקר שערכה המחלקה למתמטיקה בטכניון בנוגע לחישובים האקטואריים של גרעון הקרנות של ההסתדרות. במקום זה הנה כתבה ממעריב על החישוב הלא נכון של האוצר לגבי גרעון הקרנות ההסתדרותיות.

"מנהלת קרנות הפנסיה מיישרת קו עם האוצר: הגירעון הינו 110 מיליארד שקל .בתגובה לפרסומים באשר לפער של 100 מיליארד שקל מול ההערכות האוצר, מסבירים במנהלת הקרנות כי מקור הפער הוא בחילוקי דיעות בשיעור ההיוון
רם דגן 21/6/2004

חילוקי הדיעות לגבי גובה הגרעון של קרנות הפנסיה הותיקות, הצליחו לבלבל אתמול גם את ראשי מנהלת הקרנות. שעות ספורות לאחר שכונסה המנהלה מסיבת עיתונאים, במהלכה הוצג הגרעון של קרנות הפנסיה – כ- 40 מיליארד שקל בשלוש הקרנות העקריות, מבטחים, מקפת וקג"מ – חזרה בה המנהלה, והציגה נתונים שקרובים יותר להערכות האוצר. זה האחרון מעריך כי גודל הגרעון עומד כיום על כ- 140 מיליארד שקל. כעת מעריכים במנהלת הקרנות – שאחראית על מכירת קרנות הפנסיה החדשות, כי גובה הגרעון הינו כ- 110 מיליארד שקל. הפערים בהערכות נובעים ממחלוקת לגבי שיעורי ההיוון, כאשר ההערכה זו נשענת על תשואה עתידית של 4%. לעומת זאת, גרעון בגובה של 60 מיליארד שקל, נובע מהיוון לפי תשואה של 5.57%.
כאמור, במסיבת העיתונאים שנערכה הבוקר, מסרה מנהלת הקרנות כי הגירעון של קרנות הפנסיה הוותיקות נאמד בכ-40 מיליארד שקל. המסיבה קוימה לרגל תחילת תהליך מכירת הקרנות החדשות מחר. הערכות הגירעון של המנהלת נמוכות באופן משמעותי מהערכות הקודמות של משרד האוצר, אשר העריך את הגירעון בכ-140 מיליארד שקל.
מן הנתונים שמסרה היום המנהלת עולה, כי הגירעון של שלוש קרנות הפנסיה הוותיקות הגדולות מסתכם בכ-37 מיליארד שקל. הגירעון של מבטחים נאמד ב-16 מיליארד שקל. הגירעון של מקפת נאמד ב-5 מיליארד שקל, ואילו הגירעון של קג"מ נאמד ב-16 מיליארד שקל גם הוא. באשר לפער האדיר שקיים בין הערכות המנהלת והערכות האוצר הסבירו היום בקרנות הפנסיה, כי הערכות האוצר כוללות גם הסכמים חריגים, שעדיין לא נחשפו על ידי המנהלת. ראשי המנהלת סרבו לפרט יותר בעניין. בתגובה שנשלחה מאוחר יותר נכתב כי פערים אלו נובעים מייחוס שערי היוון שונים, כאמור. מחר תעבור הרפורמה להבראת המערכת הפנסיונית בישראל לשלב הבא, עת תצענה קרנות הפנסיה הוותיקות את הקרנות החדשות למכירה. כזכור, בשנת 1995 הוקמו הקרנות החדשות, אשר מנוהלות בסטנדרטים שונים מן הישנות, זאת בעיקר בכדי למנוע מהן מלהגיע לגירעונות האדירים שנרשמו בקרנות הישנות.
מי שתרכז ותנהל את תהליך המכירה היא מנהלת הקרנות שבהסדר, שמתכוונת למכור את קרנות הפנסיה החדשות של מבטחים, מקפת ומיטבית. על פי הערכות המנהלת, צפוי תהליך המכירה להסתיים במהלך מחציתו הראשונה של חודש ספטמבר הקרוב. יו"ר וועדת ההיגוי שהוקמה לצורך המכירה, יאיר סרוסי, סיפר היום, כי במהלך היום צפוי שר האוצר, בינימין נתניהו, להשתתף בכנס שעורכות הקרנות בחו"ל, בו יעשה נסיון לעניין ברכישה את מחזיקי האג"ח המשמעותיים ביותר של מדינת ישראל.
על פי הערכות מנהלת הקרנות, מדובר בהזדמנות רכישה מצויינת, שכן לדעתם, מי שירכוש את הקרנות החדשות יזכה לקבל לידיו כלי פיננסי משובח, עם פוטנציאל התפתחות אדיר. כמו כן ציינו היום ראשי המנהלת את סכומי הכסף הגבוהים להם יזכו הרוכשים בגין דמי הניהול שניתן לגבות מן החוסכים. אז במה בדיוק מדובר? על פי הערכות שמסרה היום מהנלת הקרנות, שלוש קרנות הפנסיה החדשות מרכזות בידהן נכסים בהיקף של כ-15 מיליארד שקל. 10 מיליארד שקל בקרן מבטחים, 3 במקפת ו-2 מיליארד במיטבית. מקפת החדשה תזכה את הרוכשים בסכום של כ-150 מיליון שקל בגין דמי ניהול שנתיים, ואילו מקפת עשויה ליצור סכום של כ-50 מיליון שקל. מיטבית תזכה את הרוכשים החדשים ב-29 מיליון שקל. הרוכשים הפוטנציאליים, שיזכו בזכות לנהל את הכסף שאנחנו חוסכים לעת זיקנה הם בעיקר חברות ביטוח, חברות ניהול וחברות השקעה. עם זאת הודיעה היום מנהלת הקרנות, כי תינתן עדיפות לשחקנים חדשים בתחום.כחלק מן הנסיון הזה שומרת מנהלת הקרנות בידה את זכות לסרב להצעות של שחקנים וותיקים, זאת כל עוד הפער בין ההצעות לא יהיה גבוה מ-15%. יאיר סרוסי אמר היום, כי למרות הרצון להכניס גורמים חדשים לענף, אסור לשכוח שהמטרה העליונה של המנהלת היא מכירת הקרנות בסכום הגבוה ביותר שניתן, זאת על מנת ליצור לקרנות החדשות רווחים גדולים ככל שניתן. ומה יצא לנו מכל הסיפור הזה. מעבר לרווחים שצפויות הקרנות הוותיקות לרשום, מה שישפר את התנאים של העמיתים שלהן, מדברים במנהלת על יצירת שוק תחרותי ושירותי יותר, במסגרתו נוכל לבחור את קרן הפנסיה הטובה לנו, ולעבור כמעט מתי שנרצה לקרן אחרת, שתבטיח לנו להזדקן בצורה מכובדת יותר.

"היום יצא המרצע מהשק"
יאיר סרוסי אמר היום, כי למרות הרצון להכניס גורמים חדשים לענף, אסור לשכוח שהמטרה העליונה של המנהלת היא מכירת הקרנות בסכום הגבוה ביותר שניתן, זאת על מנת ליצור לקרנות החדשות רווחים גדולים ככל שניתן.
ומה יצא לנו מכל הסיפור הזה. מעבר לרווחים שצפויות הקרנות הוותיקות לרשום, מה שישפר את התנאים של העמיתים שלהן, מדברים במנהלת על יצירת שוק תחרותי ושירותי יותר, במסגרתו נוכל לבחור את קרן הפנסיה הטובה לנו, ולעבור כמעט מתי שנרצה לקרן אחרת, שתבטיח לנו להזדקן בצורה מכובדת יותר.
ח"כ עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות: "היום יצא המרצע מהשק. מטרתו היחידה של ביבי היא להיפטר מקרנות הפנסיה בצורת מכירת חיסול כאשר הדאגה היחידה שלו היא להשיג הישגים בקרב גורמים פיננסים ברחבי העולם לצבירת נקודות שישרתו אותו בעתיד על חשבון חסכונות העובדים והגימלאים בישראל. האינטרסים הפוליטיים של ביבי בנושא הקרנות נחשפו היום במלא מערומיהם הדאגה היא לכל המרבה במחיר ולא לעמיתים".

ממש מלים כדורבנות

סובלים תמימים שכמותינו. איך בכלל יכולנו לחשוב למקרא הגיגיך עד כה , שבחרת דווקא באתר זה מתוך 200 אלף האתרים הקיימים בישראל – חוץ מה"ארץ" את שטרסלר בע"מ – בכדי להעמיד במבחן את כח הסבל שלך ושלנו ?.

דרוש שר אוצר במשרה מלאה
יום שישי, 12 בנובמבר 2004, 8:40 מאת: נחמיה שטרסלר הארץ
פורסם באתר וואלה http://news.walla.co.il/?w=/2934/624937

נחמיה שטרסלר מאוכזב מנתניהו ששיכרון ריח כורסת רה"מ השכיח ממנו את תפקידו ואת עקרונותיו הכלכליים המוצקיםאת הודעת ההתקפלות הפיץ השבוע בנימין נתניהו לכתבים הפוליטיים, לא לכלכליים. ההודעה דנה ארוכות בנושאים מדיניים, בהתנתקות, ורק בסוף נכתב משהו על הכלכלה, כדי לצאת ידי חובה. הנה כך השלים נתניהו את המהפך: משר אוצר במשרה מלאה למועמד לראש ממשלה שרואה במשרת שר האוצר רק עבודה זמנית, קרש קפיצה למשרה היחידה שמתאימה לו.

נתניהו היה שר אוצר במשרה מלאה רק שנה אחת, ממרץ 2003 עד אפריל 2004. בתחילת הדרך הוא העריך שממשלת שרון תשרוד ארבע שנים, ולכן ייאלץ לשמש שר אוצר בפרק זמן זה, ורק אז ייצא למאבק על ראשות הממשלה. באותה שנה הוא היה מר "אין לי". סיפר על "הרזה" (הסקטור הפרטי) שנושא על גבו את "השמן" (הסקטור הציבורי) ודרש דיאטה חריפה ל"שמן"; לקצץ בתקציב, להוריד שכר ולהפחית קצבאות להבטחת הכנסה. הוא לא נבהל מוויקי קנפו, לא מההסתדרות (הלאים את קרנות הפנסיה), והציל את המשק שעמד על סף תהום.

אך באפריל 2004 נטרפו הקלפים. התפרסמו הערכות, שלפיהן מני מזוז עומד להמליץ על העמדת אריאל שרון לדין בפרשת האי היווני וראש הממשלה ייאלץ לפרוש. נתניהו הריח את כורסת ראש הממשלה, והשתכר. הוא רוצה כל כך לחזור לראשות הממשלה, עד שאיבד את הראש, שכח את תפקידו הכלכלי, והחל מחשב ומתחבל דרכים איך לקרב את הקץ.

יצחק רבין אמר פעם, שאצלו ראשות הממשלה היא "אופציה ולא אובססיה". אצל נתניהו זו אובססיה. הוא אינו סולח לעצמו עד היום על שלא התחרה מול שרון ב-2001 כי אז היה יכול לנצח בקלות ולזכות בתפקיד.

וכך באפריל התחיל הציבור לקבל שר אוצר במשרה חלקית. הוא החל לייחד יותר ויותר זמן לאינטריגות פוליטיות ולתרגילים לקניית אהדת הציבור. פתאום נתניהו "אין לי" מכריז שיעלה את קצבאות הזיקנה, פתאום הוא מצדד בהפרטת בנק לאומי דרך חלוקת אופציות להמונים, לפתע הוא מאמץ בחום את דו"ח דוברת ואף "מקים" רכבת מאילת לאשדוד, שתוציא את תעלת סואץ מכלל שימוש. כלומר, גם חברתי וגם משקיע. אפילו תקציב 2005 אינו תקציב של קיצוצים ומהפיכות, אלא של גירעון גדול.

בשלושת החודשים האחרונים ייחד את רוב זמנו לפוליטיקה. משאל העם על ההתנתקות היה מבחינתו מכשיר נוח במיוחד כדי להביך את שרון ולהפיל את הממשלה. אנשי אגף התקציבים התהלכו במסדרונות מיואשים: היכן נעלם נתניהו הישן, זה שדחק בהם להביא עוד ועוד מהפיכות?

מקורביו של נתניהו שוללים מכל וכל את התיאור הזה. הם אומרים, שנתניהו עבד תמיד במשרה מלאה, וכל מטרתו היתה להשאיר בממשלה את זבולון אורלב וחלק מהמפד"ל כדי לשמור על קואליציה שתאפשר לו להעביר תקציב ולקדם את הרפורמות בבנקים ובנמלים. היה ברור לו, שאם המפד"ל תפרוש, לא תהיה לו קואליציה שתעביר את הרפורמות; כי עם מפלגת העבודה ועמיר פרץ זה יהיה בלתי אפשרי. לכן עשה הכל כדי לשכנע את שרון להסכים למשאל עם, מה שהיה משאיר את המפד"ל בפנים.

אבל עכשיו נתניהו שלף את ה"בחינה מחדש" של תוכנית ההתנתקות כי, לדבריו, נוצר מצב חדש עם הסתלקותו של יאסר ערפאת. זו דרכו לנסות לטרפד פעם נוספת את תוכנית ההתנתקות, לפגוע בשרון, ולהעמיד את עצמו בראש הימין. בבוא היום, אם יהיה נציג הליכוד בבחירות, הוא יבצע מן הסתם גם את "תרגיל הקריצה שמאלה"; חודש-חודשיים לפני הבחירות הוא יתחיל לדבר על "כיבוד הסכמים", על "משא ומתן", ועל "שלום וצמיחה" – כדי להשיג גם את קולות המרכז. כבר היינו בסרט הזה ערב בחירות 96'.

פרסומתלכן לא ברור, אם יש היום שר אוצר במשרה מלאה, כמו שאומרים מקורביו, או שר אוצר במשרה חלקית, השקוע כל כולו במאבק נגד שרון, ולא בתקציב, שמאמציו מכוונים להקדמת הבחירות ולא לביצוע הרפורמות החשובות בבנקים ובנמלים.

התשובה לכך תינתן בקרוב. אם יעזוב את ההתעסקות בהתנתקות וישאיר לשרון את הפעילות המדינית, יהיה אפשר להתחיל להאמין למקורבים. אם יתרכז בהעברת התקציב ובקידום הרפורמות – ניחא. אם יצליח להגיע להסכם עם יהדות התורה או העבודה כדי להשיג רוב לתקציב – זה יהיה צעד בכיוון הנכון. אם מסקנות ועדת בכר יבוצעו ואם הנמלים יופרדו – גם זה יהיה סימן טוב. כי המשק זקוק לשר אוצר במשרה מלאה, לא למועמד לראש ממשלה.