• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

שימי, שובניזם ושווארמה בערב שבת

יונית נעמן

כבר כמעט שלוש שנים שאין לי טלוויזיה. כך, על פי רוב, וככל שהדבר תלוי בי, אני פטורה מכל הקשקשת המשודרת נון סטופ בערוצים השונים. באירועים חשובים במיוחד (פרק ראשון של "עמוק באדמה או גמר "כוכב נולד") אני נודדת לחברות, ומגלה בכל פעם מחדש כמה בת מזל אני שאין ברשותי טלוויזיה. אני מברכת על הבחירה הזו בראש ובראשונה בשל פוטנציאל ההתמכרות והשחתת הזמן המשחרים לפתחו של כל צופה תמים. ושנית, הכמויות האינסופיות של מדמנה המבאישה את המדיום לא מצדיקה, בעיני, את הא-סוציאליות המתבקשת למול המכשיר הממגנט: שימו טלוויזיה בסלון ונפטרתם משיחות הסלון. אני מודעת לכך שיש מי שימצאו בזאת יתרון מובהק, ושאכן, בקונסטלציות מסויימות עדיף לבהות במסך, אלא שלעיתים רבות מדי אין בפעולה זו ולו קורטוב של נחמה. ~

אמש התארחתי אצל חברים שהם מעין משפחה, ולמגינת ליבי, בתום הארוחה צפינו יותר מדי בטלויזיה. אצל יהורם גאון התארחו, בצד יעל בר זוהר ויהודה לוי, טייסי חיל אויר שנפלו בשבי הלבנוני במלחמת יום הכיפורים, שהבאתם לאולפן היתה מעין פרומו לעיסוק במי שאיתרע מזלו ולא שב מן השבי. לא הצלחתי להבין מדוע זה קרה דווקא אתמול, אך חבריו לטייסת של הנווט האומלל, רון ארד, שרו לכבודו שיר שכתב אהוד מנור והלחין חנן יובל. האינפנטיליות של מילות השיר כה צרמה לאזניי עד כי לרגעים קיוויתי שלפחות מבני משפחתו של ארד נחסכה המבוכה. בתכנית המרכזית של ערוץ 10 שודרה כתבה על חיילות "מורעלות", שעל אף הרובה, המטווחים והתפקיד הקרבי שמחייב "שבת כן שבת לא", מצליחות להישאר נשיות ומטופחות ואף לקיים קשרים עם בני המין השני. הידד! הצבא מעל לכל, זה המסר שמעבירות הבנות עצמן (אם תיאלצנה לבחור בין התפקיד הקרבי לבין בן-זוג, הרי שהתפקיד לוקח בגדול), ואילו בי התעוררו בעת ובעונה אחת בעתה לנוכח לפיתת האיתנים של האינדוקטרינציה הצה"לית, וחמלה על החיילות ואף על המורעלת שהייתי אני עצמי.

כתבה הזויה נוספת שלחה את מי שהסתבר לי כאיש המשימות העשוי ללא חת של התכנית (ואני בכסילותי סברתי שמדובר בתכנית רצינית של ערוץ 10) לעבוד בחברת ניקיון. היות שאני לא מורגלת לציניות הטלויזיונית הקלילה ומלאת השעשוע, התבלבלתי מהפתיח בהגשתו של גלעד עדין, על היעלמם של העובדים הזרים הודות לעבודתה האינטנסיבית של משטרת ההגירה. כך יצא שלרגע הייתי משוכנעת שלפנינו כתבה שתעסוק במצוקתם של מהגרי העבודה, אך טעות היתה בידי! את האיש האמיץ (יגאל?) שלחו, במעין הומאז` ישראלי לברברה ארנרייך, לעבוד בבתים של פולניות. הבנתם את הטוויסט? פעם היו פה פולניות שמנקות בתים של ישראלים, והיום ישראלי קשוח ומסוקס ינוצל עד תום בידי נשים "פולניות" מרמת אביב, והכל לעיני המצלמות! אח! איזו טלוויזיה משובחת, עיתונות פמיניסטית שוחרת צדק ושוויון, החותרת ללא ליאות לחשיפת עוולות חברתיים. ועוד בפריים טיים של ערב שבת.

ככה, בעודי רווה נחת מהתכנים הרציניים, זכיתי לצפות גם במטרה האמיתית לשמה התכנסנו: מקבץ פרסומות מייצג. פרסומת אחת ראוייה לציון מטעמה של חברת המבורגרים, שמוכרת, מסתבר, גירסת שווארמה שתערב לחיך ישראלי. ובכן, רואים בה את שימי תבורי בחליפה לבנה נכנס ברוב הדר לאיזה סניף, אישה מימינו ואישה משמאלו  – האחת בלונדינית והשנייה אסיאתית. המוכרנית מספרת לו על החידוש הקולינרי, והוא לא מאמין (כותבי התסריט הפליאו עשות בבדיחות שמספר הוא עצמו על עיניו הבולטות), ואז האישה הבלונדינית אומרת "אני אקח פעמיים שווארמה" ושימי מסתכל על המחשוף שלה ואומר "יש לך עיניים גדולות". אומרת האישה השנייה "אלו לא העיניים שלה" ושימי עונה לה "את צרת עין". חה חה. הפרסומת משחררת אותנו מעֻלָּהּ בקלוז אפ על שימי שאומר "שווארמה גורמט" או משהו כזה. לסיכום, הפרסומת מביאה לכל בית נשים שהן אך בשר, שהולכות לאכול בשר עם גורמטן. 

אין ספור מילים נכתבו באתר הזה על הצגת המזרחי בפרסומות כעילג ונלעג. אני לא מחדשת דבר. ברי לי שתפקיד שאליו לוהק שימי תבורי, לא "יולבש" על אף זמר אחר, שוביניסט ככל שיהיה. קשה, אם כן, לומר מדוע דווקא הפרסומת הזו פצעה אותי באופן מיוחד. אולי בשל המכה הכפולה של סקסיזם וגזענות, אולי בשל העובדה שקשה לי להבין איך שימי משתף פעולה בהצגת עצמו כאדיוט, ואולי משום שאני רואה אנשים שדומים לי בפרסומות רק בתנאי שהם דוחים אותי.

אגב, אני בטוחה שיהיה מי שיגיד ששימי יוצא מלך, כשיש בבעלותו שתי נשים יפהפיות, ועל כן אין סיבה שיראה עצמו אדיוט. ותהיה מי שתאמר ששימי הוא שוביניסט באורחות חייו, אז מדוע להגן עליו ולטעון שהוא קורבן של גזענות? בבחינת אם אלה פני המציאות, מה לך כי תליני?

בעיני שימי לא יוצא מלך, הוא לוהק כסרסור ריק מתוכן, הנשים שלצידו רכושו, והמילים שהושמו בפיו הן דכאניות, ומטפחות את הסטריאוטיפ של נשים כיריבות זו לזו, כצרות עין ותאוותניות. זה מגעיל אותי. האישה הבלונדינית והאישה האסיאתית מוצגות ככלי סקסי-אוריינטלי, כאחר האולטימטיבי. זה מקומם אותי. הפרסומות מנציחות בצורה מושלמת את הדיכוי הכפול (יש מי שיאמרו – המשולש – בכל זאת אוכלים כאן בע"ח) של נשים ושל מזרחים. וכל זה ביום שנקבר עראפת ועוד לא כתבתי מילה על הסיקור החדשותי של הלוויה או על הבידור שיוצר בנושא להמוני בית ישראל.

כך, בין מרגול שמוכרת אבקת כביסה לבין חומוס שמיוצר על-ידי ערבים ומזרחי, שמחתי שוב בבחירתי השפוייה לא לצפות בטלוויזיה. וכי על מה ולמה ארצה לעולל זאת לעצמי?

חיילות קרביות שמטפחות עצמן למען הגברים ולמען המולדת, טייסים ששרים לרון ארד, שווארמה מנשים ומזרחים, "פולניות" שמדכאות גברים – חברים וחברות, אין מנוס מן המסקנה שהטלוויזיה היא הפורמלין של החברה. לא זו בלבד שהיא אינה מאתגרת, היא משמרת ומעצימה את הביבים (גם בב` דגושה) שב(אי) סדרים החברתיים. אין זאת אלא שאין בטלוויזיה נחמה.

כנראה שיעניין אותך גם: