נהגי חברת מטרודן בבאר שבע החליטו שהם מעדיפים ייצוג קולקטיבי ומושא ומתן קיבוצי, ההנהלה כמובן אינה מסכימה. מטרודן היא חברה פרטית שמתנהגת כמו רבות מהחברות הפרטיות בישראל, שכרם של הנהגים ירד משמעותית מאז שהחברה זו החליפה את החברה העירונית באר שבע שניהלה את התחבורה הציבורית. לא רק זאת תנאי העבודה, על פי דווחי הנהגים, קשים ושרירות ליבה של ההנהלה מתבטא לא אחת בהורדה בשכר. תופעה של קנסות לעובדים על עבירות כאלה או אחרות נהוגה במקצועות השמירה. מתברר שלהעסקה בתנאים גרועים יש מחקים רבים והיא מועברת לשלל מקצועות. זהו עוד אחד מפירות ההפרטה, אבל כמו שידוע לכל זה נעשה לטובת הצרכן.~
כאמור השביתה של העובדים, ששבתו גם למשך שעה באוקטובר, נועדה לאפשר להם ייצוג קולקטיבי, מה אומר המנכ"ל על כך: "הם חתומים על חוזים אישיים, אני מוכן לדבר עם כל נהג בנפרד, אבל לא עם ועד. המשכורות הנמוכות ניתנות לאנשים שלא עושים שעות נוספות ולא עומדים ביעדים. החברה לא קונסת את הנהגים אלא מורידה מהפרמיות שלהם, וגם זאת רק לאחר שניתנת להם זכות הערעור". מי אתה שתחליט עם מי אתה מוכן לדבר? לעובדים זכות לייצוג על ידי וועד ואם הם מחליטים שזה מה שהם רוצים חובה עליך, חוקית ומוסרית, לדון איתם בנושאים שהם מעלים. נמאס ממנכ"לים שאינם יודעים אפילו את הא` ב` של יחסי עבודה ואשר מנצלים את כוחם כדי למנוע מן העובדים זכות דמוקרטית בסיסית. הגיע העת שיבינו אותם מנכ"לים מרופדים שזכויות של עובדים אינן ניתנות בחסדי ההנהלה. לדעתי, מי שאינו עומד בתנאים בסיסיים אלו צריך להוקיע אותו הן ציבורית, הן כלכלית והן משפטית.
אתמול בשעה 08:00 התקיימה ישיבת הנהגת ההסתדרות בראשות היו"ר עמיר פרץ בבאר שבע לאות הזדהות עם עובדי מטרודן, לישיבת ההנהגה הגיעו ראשי וועדים מבאר שבע שתמכו במאבק עובדי מטרודן.
היה מזעזע לשמוע את מנהיג העובדים מספר לאורחים על מצבם הקשה של הנהגים, שכרם העלוב, הרודנות, כללי הבטיחות שמופרים בצורה מסוכנת ולי אישית היה די עצוב לראות את אותם תמונות ממפעלי ים המלח את אותו עצב בעיניים של עובדים וחוזרים עניים הביתה בושה וחרפה בהתגלמותה.
לאחר הישיבה יצאנו להפגנת מחאה בשערי החניון של מטרודן בבאר שבע ושם העובדים הנהגים השמיעו דברים קשים ביותר על שכר עבודתם הקשה.
יו"ר ההסתדרות תמך במאבק עובדי מטרודן וקרא להם אמיצים שעומדים מול הנהלה קשה ביותר, יו"ר ההסתדרות אמר בדבריו שהוא תומך במאבק ויעמיד לרשות הנהגים את כל האמצעים לנצח במאבק זה, הגדיל לעשות כשהעלה רעיון אדיר "סולידריות חברתית" ואמר שבמידה והשביתה המתוכננת של התחבורה הציבורית תתמשך הוא קורא לכל הוועדים להביא מכוניות ולהסיע את תושבי ב"ש למחוז חפצם.
גוולשים יקרים באתר, הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" הוא לא אופיני רק למפעלי ים המלח הסרט הזה יכול להיות מצולם בכל עוטף ישראל והתופעה רק הולכת ומתרחבת, המצב הולך ומחמיר "עובדי הקבלן" הפכו לאחד מהתופעות הקשות בחברה הישראלית, אנשים עובדים וחוזרים עניים הביתה חוזרים מדוכאים וחסרי עתיד.
אחד מהנהגים צעק בהפגנה " אני נועל נעליים של חבר, אין לי כסף לקנות נעליים לעבודה" .
אני יודע שהמצב הרבה יותר קשה מזעקה של "עובד קבלן" אני יותר פוחד מהזעקה של ילדי עובדי הקבלן שגודלים בחברה אכזרית המנוהלת ע"י בעלי הון היושבים בארמונות זכוכית, אני פוחד מהאבן הראשונה שתנפץ את חלון הזכוכית בארמון ההון, לדעתי כדאי שגם אתם תפחדו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/501477.html
הסיפור של ההשתנה לבקבוק לא נשמע לי מציאותי כל כך.אבל אולי אני טועה.
לגבי קנסות על ביצוע עברות תנועה – מדוע זה מהווה עוול?
נהגי מטרודן יכולים להמשיך להסיע את האוטובוסים אבל להשבית את גביית התשלום מהנוסעים.
מעניין יהיה לבדוק האם המחירים של הנסיעה באוטובוס אכן ירדו? אחרי הכל, כל הזמן אומרים לנו שההפרטה היא צעד טוב למשק. אז אפשר לשאול למי זה טוב? להנהלה, שעתה יכולה לפרק את הוועד עובדים ולנהל את החברה בצורה "יעילה וטובה יותר", או שמא העובדים שיגזלו זכויות המגיעות להם על פי אמות בסיסיות של צדק. האם זה האזרחים הקטנים, שאמרוים לקבל שירות טוב יותר ומחירים מוזלים, או בעלי המניות שיוכלו להנות מגרזן היעול ולהינות מרווחים גדולים יותר. אפשר לשאול מי הכי נהנה פה? אולם משום מה נראה לי שהתשובה לכך תהיה דיי ברורה, וגם אם החברה "תתיעל" הצרכנים לא יראו זאת, רק ההנהלה ובעלי המניות יהנו מכך. על כן, נראה לי שיותר כדאי להפסיק לקרוא לזה הפרטה ולשנות את השם להפטרה, של זכויות עובדים והרעיון שאנו הצרכנים נהנה ממהלך זה.
אכן הרעיון של יוסי לוס ראוי לאימוץ. בשוייץ, למשל, הרופאים שבתו: הם המשיכו לטפל בחולים כרגיל אבל לא מילאו שום טופס שבעקבותיו קופות החולים יכלו להעביר כסף לבתי החולים. הנהלות בתי החולים הפעילו לחץ מהיר והעניין נפתר. משתמשי התחבורה הציבורית בבאר שבע אינם יכולים להרשות לעצמם נסיעה במונית וקשה לי האמין שהנכונות הסיע אנשים במכונית פרטית, שנהייתה מבצרו של האזרח הפוחד מפיגועים למיניהם, תעלה לפתע. כולי תקווה שהעובדים לא ישברו והסולידריות ביניהם תישמר למרות נסיונות הבעלים הפרטיים ל"הפרד ומשול". בהצלחה.
איריס
אט אט מתברר יותר ויותר כי הבעיה בישראל אינו השכר, אלא אכיפתו. יפה יעשה המחוקק, ויפה שעה אחת קודם, אם ירענן את חוקי העבודה, בעיקר אלה הפוגעים נואשות בעובד.
שוב צריך לומר אמת, שמא לא ישימו אליה לב מספיק: אין שום טובה לצרכן אם העובד נדפק. עובד שהתעמרו בשכרו היום, ייתן שרות פחות טוב מחר, ועובד כזה בבואו לקבל שרות במקום אחד, יקבל שירות פחות טוב מעובד שהתעמרו בו במקום אחר.
חייבים להחזיר את הגלגל לאחור ולקבוע חוקי עבוד נוקשים, בעיקר אלה הנוגעים לאכיפת שכר המינימום וזכותו החד משמעית של העובד להתאגד. אפשר לחשוב שאנחנו טרום המהפכה התעשייתית ובמובנים רבים, אנחנו בתקופה אף חשוכה מהתקופה ההיא.
יש לנו הרגשה שהטכנולוגיה המתקדמת גם קידמה אותנו אישית. אין שקר גדול מזה. אבדנו את צלמנו כבני אדם. צריכים לעשות שלום ומיד עם העובדים. יוחזר השגשוג לאלתר!
תמשיכו כך ,ואז כל הכוחות הטובים יתאחדו וישיגו את המובן מאליו .(או שהוויטרינות של העשירים באמת יתנפצו ).
אתה צודק, אולם חייב להיאמר שצריך לאפשר לעובדים להתאגד ולהבטיח שכר הגון לעובדים, לא כדי להבטיח שהצרכן יזכה בשירות טוב, אלא בגלל שאלה הם תנאים יסודיים לקיומה של חברה מוסרית, הגונה ואפשרית. בגלל שעובדים שכירים הם בני אדם ובגלל שהם ליבתה של כל חברה אנושית בניגוד למיעוט של מובטלים מצד אחד או בעלי הון מצד שני.
הלוגיקה הצרכנית היא לוגיקה חולה וצריך לערער אותה ולא לעשות בה שימוש.
1.אינני בטוח שמשפטית אפשר לנהוג אוטובוס לא שלך כאשר מטרתו רווח וכאשר יש בהסכם העבודה חובה גם לקחת כסף מהנוסע עבור הבעלים.אי גביית הכסף יכולה אולי להחשב כהפרת אמונים.
2.בהפרטת קווי תחבורה לא יצרו למיטב ידיעתי והבנתי תחרות משום שלקחו מאגד ודן קוים והעבירו,אמנם במכרז לחברה זוכה,אלא שבקו הזה לפרק זמן מסויים לחברה הזוכה יש מונופול.אולי יש תחרות בשוליים כאשר יש חפיפות כלשהן בקטעים שונים בין החברות ושם אולי יש תחרות שתביא לקיום מחירים זולים.אולי.
ושוב צריך את התערבות הרגולטור.
הנה קישור לכתבה במעריב שעוסקת בנושא.
http://www.nrg.co.il/online/16/ART/807/163.html
מצד אחד , נטען בכתבה שיש נכון להיום , ( כשנתיים לאחר שההפרטה יצאה לדרך ) ירידה משמעותית בתעריפים שמשלמים הצרכנים בקווים שהופרטו ,וגם יש שיפור בזמינות ובאיכות השירות.
מצד שני….. יש התייחסות לחברות שנמצאות בקשיים כלכליים , ומועלית הטענה שזה בשל התמחור…….
בין החברות שנמצאות בקשיים מוזכרת חברת מטרודן……
ככה שמאוד יכול להיות שהירידה בתעריפים היא זמנית ,וצריך להיות נאיבי כדי להניח שאם תתבצע העאלאה של תעריפי הנסיעה היא תבוא לידי ביטוי בכיסם של העובדים והנהגים.
אגב – מי היו"ר של חברת מטרודן? רן קרול , לשעבר הממונה על התקציבים באוצר…..
אם השתמע מדברי שמדובר רק בפן צרכני, טעיתי לגמרי. אתה צודק. הפן הוא פן מוסרי לחלוטין. העובד צריך לקבל תנאי מינימום ושכר הוגן משום שהוא בן אדם ולא מכונה. שכר הוגן הוא אחד מבסיסיה של חבר מוסרית וצודקת.
א. זו עבירה פלילית להעלות נוסעים ולא לגבות כסף עבור שרות הסעה, ישנם גם מפקחים המוודאים את רכישת הכרטיס ע"י הנוסע/ת.
ב. היה מכרז בהפרטה והבעלים אמור לבנות את התוכנית העיסקית שלו ולראות את כל היבטי הרווח הפסד שלו.
ג. אין שום קשר לרוחיות ההנהלה למחירי הנסיעה ולהפרה הגסה של זכויות עובד ושכרו.
ד. שכר הנהגים לא צריך להיות מושפע ממחיר הכטיס נסיעה או לשכר ההנהלה או לתהפוכות המשק הכלכלי.
שכר העובד וזכויותיו לא ניתנים לגמישות כלכלית/פיננסית.
אי אפשר כל פעם להטיל על כתפי העובד/שכיר/פועל את הבעיות הפיננסיות של הנהלות, לפי מה שאני יודע הנהלת מטרודן מרוויחים יפה מאוד ומקבלים דיוידנדים גדולים, מה שמחפשת הנהלת מטרודן זה שוב סובסידיה ממשלתית למחירי הכרטיס נסיעה.
חרם צרכנים בתאריך 19/11/04 לאות הזדהות עם הקופאיות העומדות.
לאחרונה התפרסמו ידיעות על מקומות עבודה הפוגעים בבריאות העובדים בהם בשל מדיניות הכופה עמידה במהלך העבודה. מדובר בקופאיות ובנתוני שירותים אחרים הבאים במגע איתנו וסובלים כדי שאנחנו :נהנה משירות אדיב".
כתבה רותי סיני בהארץ: "… – אין בכך די. כל עוד הציבור אינו מוחה על כבודם האבוד של העובדים המשרתים אותו – למשל, על ידי מעבר לחנות אחרת – ימשיכו גם המעסיקים להתייחס לעובדיהם כאילו הם שקופים."
http://www.haaretz.co.il/hasit….es/ShArtPE.jhtml?itemNo=500131
יוניברס קלאב, המשביר לצרכן,סופרפארם ועוד רבים אחרים יש מדיניות הכופה עמידה.
ביום שישי 19.11 לא נקנה במקומות אלו.
שירות בעמידה – תודה אבל לא תודה.
איפה שעומדים להחרים, איפה שעומדים לא נכנסים, איפה שעומדים לא קונים.
"דוברת סופרפארם מתגאה בכך, שמדיניות העמידה של הרשת לקוחה מהשוק האמריקאי. אחרי 300 עמודים שבהם שיפלר מתאר את חייהם של העובדים בתחתית החבית של החלום האמריקאי, הוא חותם את ספרו בשלוש מלות ציווי: "הגיע הזמן להתבייש".
היוזמה של קו לעובד ואני מצטרף אליה ואתם?
"סולידריות חברתית" עם הקופאיות העומדות, זה צו השעה החברתי
—————–
בכל דרך צריך להפנות מבט לאחור, שם הבסיס להתפתחות וקידמה חברתית
גם לקופאיות ברשת של צומת ספרים אסור לעמוד. כל העומד ליד הקופה יכול לראות שאין כל כיסא בסביבה וקופאית אחת הפנימה כל כך יפה את המסר והסבירה שזה על מנת שיהיה לה קשר עין טוב עם הלקוחות. למה רק חרם ליום אחד? אפשר פשוט לא לקנות יותר בסופר-פארם, ביוניברס קלאב ובצומת ספרים. אני כבר לא קונה שם יותר בכלל.
בברכה
איריס