הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
תעשיית הפילנתרופיה
היום בשעה 21:30 במסגרת התכנית "מבט שני" בערוץ 1 תוקרן כתבתו של חברנו שלמה וזאנה על תעשיית הפילנתרופיה. על עמותות הצדקה ובתי התמחוי הרבים שקמו בשנים האחרונות ומה המשמעות של תופעה זו למדינת הרווחה, לפילנתרופים ולנזקקים. אין עיתוי טוב יותר מלהציג כתבה זו, יום אחד לפני פרסום דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
מדינת ישראל צריכה להחליט על הקפאת היבוא של מוצרים שיש למצוא להם תחליף ישראלי, לדוגמא: להחליט שפסטה של תלמה ואוסם תספיק אין צורך בפסטה מיובאת מאיטליה או ספרד! כך אפשר יהיה להגדיל את כוחם של תעשיינים ישראלים, כוח העבודה וכו. גם אם הגבלת הייבוא תהיה בגדר צו שעה..צריך לעודד את התעשייה הישראלית בעוד דרכים, המצב כרגע ניראה שאנחנו מפרנסים עובדים אירופאים , והממשלה עושה בספסרות פרופר בגביית מס ייבוא.
סמי כנפו-הצעתך מאד מאד ארכאית.פעם פעלו כך.כמעט.אף מדינה לא יכולה לנהוג כך.גם לא ארה"ב.
אבל העם, היחידים יכולים להחליט שלא לקנות תוצרת לא ישראלית.אני אישית נוהג כך בעיקרון.למה בעיקרון?משום שלא הכל מיוצר בארץ;לא תמיד התוצרת המקומית טובה כשלעצה ולכן אסור לקנות אותה;כי לפעמים ההפרש במחיר ממש גבוה ונראה לא סביר;כי מוצרים רבים הם מיבוא שנעשה ע"י חברה ישראלית ולא תמיד ניתן להבחין שמדובר במוצר יבוא.
אני עוקב לפעמים אחר צורת הקניה של קונים בסופר.היד נשלחת וגם אם יש מוצר זהה מתוצרת חוץ או ישראלית ,אל תוצרת החוץ.אני משקיע זמן בבדיקת שם היצרן לגבי כל מוצר שאני נתקל בו לראשונה.
חברת עלית למשל מצרפת לקופסת נס -קפה ספל כ"מתנה".מסתבר שהספל הינו מתוצרת סין.פניתי אליהם ובשיחה עם נציגה של החברה היא טענה שהפרש המחיר בין ספל תוצרת הארץ לתוצרת חוץ הינו גדול ובלתי אפשרי.טענתי כלפיה שאילו היתה סולידריות-הם קונים תוצרת ישראלית וכך אחרים קונים תוצרת שלהם היה נוצר מהלך מתגלגל המעצים את עצמו.
כמובן שקשה לצפות שמפעל פרטי יהיה "הפראייר"אבל בהחלט אפשר לנסות מהלך שכזה במקום פילנטרופיה.
פעם שאלתי נציגת מכירות שהציעה לטעום ריבה אם הריבה מתוצרת הארץ והיא "הרגיעה"אותי שהריבה כשרה.
עניין נוסף למחשבה:מהבאמת ערכה של "המתנה"המצורפת לנס-הקפה;ומה טיב "המתנה".
אין לי ספק שהתנהגות צרכנית כזו היתה מגדילה בעקיפין את מספר המועסקים בתעשייה המקומית וגם יוצרת תחושת אחריות וסולידריות הדדית.
זוהי התנהגות פטריוטית לאומית (ולא לאומנית)המצביעה על איכפתיות,מודעות, אחריות וסולידריות.חוששני רק שבחוגים של בעלי אתר "העוקץ"זו תתפרש כלאומנית פרובינציאלית וכו'. בערב עיון שנערך לפני כשנה וחצי השתתף גם דהאן והוא התאונן שאין ,ולא היתה ,בארץ,לפני 48 ,ולאחר מכן,סולידריות.כמובן שזו טעות.היתה. בוודאי שלא כולם היו שותפים לה.אבל ללא סולידריות לא היתה קמה המדינה.
אבל בהעדר סולידריות היא בהחלט עלולה לקרוס.
וניתן לראות בידיעה של אבנר כוכבי למעלה על נסיון לארגן תנועת קונים כדי ללחוץ על מעסיק.
אני מסכים עם מה שהוספת על תגובתי, אין ארכאי בפטריוטיות, היום כמו לפני 10-20-30 תסע באירופה המאוחדת ותבחין במעבר ממדינה למדינה לא בגבול עצמו אלא בתוצרת הרכב המקומית לפיה תדע שעברת נניח מגרמניה לצרפת , באירופה גם תמצא שהמוצרים המקומיים בדר"כ זולים יותר מאלה המיובאים, בכל אופן העיקרון ברור צריך לעודד תעשייה מקומית כדי לגלות אחריות חברתית וסולידריות כפי שאמרת..
למי שלא ראה את הסרט האם ניתן להרחיב מעט במה עוסק הסרט ומה מצא הבמאי?
תודה
דפנה
שלום דפנה
הסרט עסק בפילנתרופים, בעמותות ובתי תמחוי למיניהם, בהזנחת המדינה את מערכת הרווחה והעניים הצריכים עתה להתדפק על דלתות אותן עמותות. הסרט עסק בביקורת בתי התמחוי וביקורת פילנתרופים דוגמת דן פרופר התורמים פסטה אולם ממשיכים לשלם לעובדיהם שכר נמוך. לאחר הסרט התקיים דיון באולפן בין יוסי יונה ומאיר שני, שכיוסי הפנה אצבע מאשימה כלפי בעלי הון כשני המתלוננים על "המצב" מצד אחד אולם מצד שני הם תומכים נלהבים במדיניות נתניהו.