הניסוי החינוכי הזה, מכונה על ידי David Elwood, דיקן בית הספר למימשל באוניברסיטת הארורד, כאחד הניסויים החשובים ביותר במדעי החברה. מדובר במעקב אחר קבוצת ילדים שהחל בשנות השישים ונמשך עד היום. הניסוי החל ב 1962 בעיירה בבית ספר בשם "פרי" בעיר בשם איפסלנטי במדינת מישיגן בארצות הברית. קבוצה של 48 ילדים בני 3-4, כולם שחורים החלו תכנית חינוכית בגן הילדים. הילדים הגיעו ממשפחות עניות שגרו בשכונות מצוקה ששיעור הפשיעה בהן גבוה במיוחד. במהלך העשור הקודם לתחילת התכנית הישגי תלמידי בבית הספר הזה דורגו בעשירון התחתון בהישגי התלמדים בעיר. ~
במוקד התכנית החינוכית ששמה High/Scope Model עמדה החשיפה בגיל מוקדם להעשרה קוגניטיבית. תכנית הלימודים של התלמידים ששהו בתכנית שנתיים, שלש שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, כללה פתרון בעיות שבהם לתלמידים היה תפקיד אקטיבי, הם היו אמורים לתכנן, לבצע ולבקר את כל מה שהם למדו. הם זכו למורים מיומנים שקבלו שכר גבוה ולכל חמישה תלמידים הוצמד מורה. המורים ביקרו פעם בשבוע בבית ההורים והדריכו אותם כיצד ללמד את תלמידיהם, בין היתר להקריא לילדיהם כמה שיותר. עם תחילת התכנית היו כמה פסיכולוגים שהתריעו שהתכנית דורשת יותר מידי מילדים מרקע כזה.
החוקרים של התכנית עקבו אחר התלמידים שהשתתפו בתכנית, וכן אחר קבוצה נוספת של תלמידים מאותן שכונות ובעלי אותם נתונים שלא השתתפה בתכנית, זו היתה קבוצת הביקורת שלהם.
החוקרים אספו נתונים החל מגיל 3 ועד לגיל 40. תקופת זמן יוצאת דופן באורכה במדעי החברה.
הם רצו לבחון מה ההשפעה של התכנית על חייהם של אותם תלמידים.
בין התוצאות שגילו החוקרים: ששיעור התלמידים שהשתתפו בתכנית בכיתות לחינוך מיוחד היה נמוך. הגישה שלהם כלפי בית הספר היתה חיובית, וציוניהם בבית הספר התיכון היו גבוהים יותר מקבוצת הביקורת. שני שליש מהם סיימו תיכון לעומת 45% מתלמידי קבוצת הביקורת. בכל מדד שמדדו החוקרים – חינוך, הכנסה, שיעורי פשיעה, יציבות משפחתית, הישגי תלמידי התכניתהיו טובים יותר מאלה שבקבוצת הביקורת. שיעור התלמידים שהשתתפו בתכנית וסיימו קולג` היה כפול מאלה שלא השתתפו בתכנית והם גם משתכרים כיום יותר מאלה בקבוצת הביקורת. רק 28% אחוז מהם נשפטו ונשלחו לכלא לעומת 52% בקבוצת הביקורת. חיי המשפחה שלהם יציבים יותר והם בריאים יותר מאלה בקבוצת הביקורת.
חישוב כלכלי מצא שהתשואה של התכנית לחברה היתה 250 אלף דולר, 17 דולר על כל דולר שהושקע בתכנית.
ההנחה היא שהצלחת התכנית נבעה מהתערבות בגיל המתאים, התערבות שהעניקה לילדים הללו כלים אינטלקטואלים להצליח בלימודים, השכלה הביאה, בין היתר לכך ששיעורי הפשיעה היו נמוכים יותר.
כיום פותחו תכניות דומות להתערבות בגיל הרך בשיקגו ובקליפורניה. במדינת אוקלאומה, גורג`יה ופלורידה יש מדיניות המרחיבה מאד את החינוך לגיל הרך. בחוקת פלורידה הועבר תיקון לחוקה המחייב את המדינה להעניק לכל ילד בגיל הרך חינוך איכותי.
כשקראתי על הניסוי הזה, נזכרתי בהמלצה אחת מרכזית בדו"ח ועדת דוברת, ההמלצה מכונה "היפוך הפירמידה" – הענקת חינוך חינם לגיל הרך לכל ילדי ישראל. ההמלצה הזו נשכחה תוך כדי כתיבתה. שרת החינוך ושר האוצר "מנהיגי המהפיכה החינוכית" הודיעו שהמלצה זו לא תיושם, ובינתיים על מנת לקדם את שוויון ההזדמנויות יופסקו הלימודים בבתי הספר ביום ו` והוקמה ועדה שתשקול הנהגת שכר לימוד דיפרנציאלי באוניברסיטאות.
צודק. עכשיו מה שנשאר זה שאתה וחבריך תילחמו על יישום תכניות מסוג זה בישראל, אולי אז תמצא מספיק אנשים שיצטרפו אליך, מעבר לציבור קוראי האתר הזה. ואם אתה לא יודע על מה אני מדבר, אתה מוזמן לבקש מג'קי אדרי לספר לך על חוות אורלי ועל ההצלחה הרבה בגיוס עובדים בקרב הדור הצעיר בדימונה. תילחמו על חינוך שווה והזמנות שווה במקום על על קצבאות, או שלא תקבלו לא את זה ולא את זה. עניין של תדמית ציבורית.
המחקר הזה מזכיר לי קצת מחקרים על חשיבות התזונה המאוזנת לבריאות, ועל היתרונות שבהחלפת מצעי המיטה פעם בשבוע על התחלואה ומצב הרוח. לא צריך לערוך ניסוי מדעי כדי לדעת שמזון משובח, אוויר צח ותשומת-לב מביאים לכך שילדים יהיו בריאים יותר, מאושרים יותר, ויגדלו להיות מבוגרים טובים יותר.
פעם ראיתי ריאיון עם מומחית לאיכות הסביבה. השאלה הייתה מה עלינו לעשות כדי לשפר את בריאותינו בתחום איכות הסביבה. היא השיבה שבעצם לא הרבה. צריך לדאוג למים צלולים ונקיים, אוויר לא-מזוהם, כמה "ריאות ירוקות", קצת עצים שיעשו צל, וכך ניעשה כולנו בריאים יותר וגם פחות מדוכאים. חוכמה פשוטה שמשום-מה איש אינו מקבל ואינו מיישם.
צ'ארלס דיקינס עשה ניסוי דומה עם פיפ ב- Great Expectations הרבה קודם, לצערינו הדברים ברורים, ברור שלא החכמים הם מי שמנהגים את החברה ההיפיך ועדיין, הגילוי שנלמד מהניסוי שהובא לעיל מדהים בפשטותו ובכדאיותו הכלכלית לחברה, כדאי אולי להעביר חומר על ניסוי זה לעמיר פרץ ובני גאון שיכניסו את זה למניפסט שלהם..
אם אני לא טועה בישראל יש חינוך חינם לגיל הרך, כלומר יש חינוך *חובה* לגיל הרך, כלומר יש *חוק* חינוך חובה לגיל הרך.
העובדה שהוא מוקפא כל שנה בחוק ההסדרים היא עניין אמפירי זניח.
הטענה המרכזית של האוצר השבוע, מעבר להמלצה ששני בני הזוג יעבדו, שגם היא קשורה לנושא החינוך, הייתה שהכשרה מקצועית וחינוך הם הדברים היחידים שיוציאו את העניים מהעוני. היה קשה למנהיג הכלכלי האמיץ שכל המגזר הכלכלי שלנו התחנן אליו שיחזור לשים על דל שפתיו (או דף מסריו) מיהם שלושת הציבורים שעליו דיבר בהקשר של תרבות הקצבאות. נגע בהם קצת. הראשון הוא החרדים. הבעייה איתם היא בעייה של עיוות שהתפתח תחת כל הממשלות, וגם ביבי אשם בזה. הוא ישב בשלטון גם בזכותם. למרות זאת, אני די אופטימי לגביהם. אני יודע שהרבה נשים חרדיות עובדות מהכרות אישית עם המגזר, וחלקם בנשיאת לימודי התורה של הבעל גדול מאוד. לפי דעתי החברה הזאת עומדת בפני שינוי גדול בשנים הקרובות בנושא היציאה לעבודה. אני בטוח בהשתלבות המהירה שלהם בשוק העבודה, בעיקר מפני שחינוך הוא לא מה שבעייתי במגזר. לא תהיה להם בעייה להשתלב בהרבה תעשיות גבוהות. במחקר שנערך לפני כמה שנים לגבי הצלחתם של היהודים בהרבה תחומים למרות אחוזם הקטן באוכלוסית העולם, נאמר שמצב זה נובע מהיות היהדות תרבות של קרוא וכתוב מגיל קטן. בתי הספר הם בני 200 שנה, אולי קצת יותר. השפעות העולם החיצוני הם גדולים יותר כיום. מאוד מעצבן אותי ששר האוצר לא מעז להעלות את שם הציבור הזה על שפתיו כשהוא מדבר על תרבות של קצבאות. הרי הוא השתמש בציבור הזה ומתכנן להשתמש בהם שוב כדי להיבחר.
לציבור השני, הערבים יש בעיות אחרות. צריך לקרוא את דוח ועדת אור או את הכתבה הקודמת באתר (מען) כדי להבין שהם נמצאים במצב של חוסר השקעה מתמשך. גם לגבי הציבור הזה אני אופטימי. עדיין מצבם של ערביי ישראל טוב מהרבה תושבים של מדינות ערביות אחרות. בישראל אין נפט כמו ברב האזור שלנו ולכן ההון האנושי הוא המשאב העיקרי פה. בחינוך במגזר הערבי יש בעיות לאורך שנים (לפי הדוחות של אדוה) באחוזי בגרויות נמוכים אבל גם בעיות של תקרת זכוכית בחברה הישראלית. אם הממשלה שלנו הייתה מקיימת חצי מההבטחות והסיסמאות הריקות שלה בנושא תושבי ישראל הערבים, מצבם היה משתפר. אם היה שלום גם היה מצבם משתפר. חשבו על התיירות שהייתה זורמת לנצרת, משנת 2000 ועד היום. תנועה כזאת של תיירים הייתה משפרת את מצבם של כל מי שנמצא בדרך לנצרת.
ריחוקם מהמרכז ומיקומם בפריפריה היא גם חלק מהגורמים למצבם, כאשר במדינה מתרכזת בעיקר בגוש דן. מצבם של הדרוזים והבדוים בחברה שלנו הוא יותר עצוב כי בניגוד לשני הציבורים הקודמים, שני מגזרים אלו לוקחים את חלקם בנטל של בטחון המדינה, שעד לא מזמן היה הערך המרכזי בחברה שלנו. כמו צד"ל הם מקבלים יחס של הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת. את המגזר השלישי עלינו לנחש. נתניהו לא היה מוכן להגיד אותו ללונדון וקירשנבאום, אולי מזרחיים. אבל זה באמת פגיעה בבסיס הכח העיקרי של הליכוד ולכן לא שמענו אותו. אולי התכוון לתושבי עיירות הפיתוח, גם הם לקוחות קבועים של ביבי וחבריו. מקומות שהם מוקדי אבטלה ידועים, ומצבם המתמשך הוא קלון לכל ממשלות ישראל. אולי הם צריכים שהמדינה תנתק אותם מהפריפריה ותעביר אותם למרכז, ותפצה אותם כמו את המתנחלים. הפתרון העיקרי עבורם היה ברב השנים לתת מיליארדים למפעלים נצלניים, שניצלו את רב העובדים, ונעלמים אחרי כמה שנים למקום שאפשר יותר לנצל את העובדים… קראו לדוגמא את התכנית החדשה לעידוד השקעות הון, או את תוכנית התמ"ת לשדרות. הממשלה תשתתף ב-2000 שקל משכר העובדים. אולי הכוונה היא לנשים כי הוא מדבר על יציאה לעבודה של שני בני הזוג כפתרון העיקרי ליציאה מהעוני. תכף אטפל בזה.
יש לי בעייה מאוד גדולה עם מנהיג שמטיל אשמה על האזרחים ולא לוקח אחריות אישית ומיניסטריאלית. הוא נמצא בתפקידים אלו כי הוא שליח ציבור. שלוקח על עצמו אחריות להוביל. לפגוע בשולחיך הוא הדבר הקל ביותר. הדרך העקלקלה של הדברים שאינה מדברת ישירות על התרבויות האלו ה"טפיליות", אלא במרומז היא כי הוא רוצה שהם יעזרו לו שוב להיבחר לתפקיד ראש הממשלה, ואינו רוצה כביכול לירוק לבאר שממנה הוא שותה.
מנהיגותו הכלכלית היא הסיבה העיקרית לעוני ולבעיות החינוך.חוק יום לימודים ארוך חוקק תחת ממשלתו, ומאז נדחה כל שנה ע"י חוק ההסדרים. בשנתיים האחרונות נעשו נסיונות לדחות את ישומו עד 2010. לבנת מציעה לבטל אותו לגמרי.
חוק כזה הוא החוק הראשי להוצאת הנשים לעבודה. אבל פוסלים אותו כי כביכול אין תקציב מספק. זה מראה את קוצר החשיבה הכלכלית של האוצר. הרי אם ידעו האמהות שילדם נמצא עד השעה 16:00 בבית הספר או בגן, יוכלו לצאת לעבודה ביתר קלות ובראש שקט ולחפש את קידומן האישי. מהמיסים שלהן אפשר יהיה לממן את יום הלימודים הארוך.
לא לכולם יש כסף כמו למשפחת נתניהו (שבה האישה עובדת) לקחת מטפלות שיטפלו בילדים בזמן שההורים בעבודה. כאן ביבי יכול ללמוד ממקור ראשון כי הטיפול בילדים ועזיבת בן הזוג השני לעבודה אינה עניין של מה בכך, במיוחד לאור התלונות שנחשפו בתקשורת של מטפלות במשפחת נתניהו.
השנה עלה על הדוכן חוק ההזנה. לבסוף הועדפה הצעת החוק של מזכירת נתניהו לשעבר, הגב' רוחמה אברהם. לעומתה עמדה הצעתן של יולי תמיר ועוד מישהי משינוי. פה שוב נחשפת בפנינו חשיבתם קצרת הטווח של מנהיגינו והקלקלנים. הצעתה של רוחמה אברהם היא מינורית. 150 מיליון שקל, שמתוכם רק כ-50 מיליון ע"י המדינה. השאר ע"י הרשויות (החנוקות) המקומיות, ושיא החוצפה … עוד 50 מיליון שקל ע"י קרן סאקטא רש"י ונדבנים יהודים (מסע פרסום- עיזרו לנו להאכיל את ילדי ישראל העניים בבתי הספר, מדינה עם תוצר של 19000 דולר לנפש…). התכנית תאכיל רק 150000 תלמידים, שעליהם תווצר סטיגמה של "העניים עם המקרר הריק בבית", ושחבריהם יוכלו להקניט אותם בסיפורם על אוכל מדהים שאכלו אתמול במסעדה פלצנית. בביצוע כבר נתקל הפרוייקט בבעיות ובינתיים מתוך 100 בי"ס שאמורים היו להשתתף רק כ-27 משתתפים בפועל. בגלל חוסר תקציב. מי שמכין את האוכל הוא קייטרינגים, שעמדו למכרז ואיננו יודעים אם הם משלמים שכר מינימום ותנאים נוספים (עבדתי בחברה כזאת שהכינה חמגשיות לצבא, ושילמה לנו שכר מינימום לשעה במשמרת של 11 שעות בלילה, ללא שעות נוספות וכו'..)
אם למנהיג הכלכלי שלנו היה קצת שכל הוא היה מקבל את הצעת החוק השנייה, שעלותה כמיליארד שקלים, שחלקם מהתקציב וחלקם מתשלומי הורים (הם עשו סקר ושאלו הורים אם הם מוכנים לשלם כמה שקלים ליום לטובת ארוחה וקיבלו תוצאות טובות). במצב כזה היו כל ילדי ישראל אוכלים ביחד והייתה נוצרת רמה מסויימת של שויון. בצרפת הפכו את נושא הקפיטריה והאכילה המשותפת לדרך לחנך את הילדים לתזונה נכונה. ההפך הגמור מארה"ב ששם בעיות קיצוצי התקציב בחינוך דחפו את בתי הספר לתת בלעדיות לתאגידי מזון ומשקאות בתוך בתי הספר- מקדולנדס, פיצה האט ודומיהן וקוקה קולה ודומיהן. כך שאם מקדונדלס מוכרת המבורגרים בתוך בית הספר, לקפיטריה אסור לתת לילדים המבורגרים. או שחברות אלו מייצרות תוכן "חינוכי" לבתי הספר, לדוגמא- הבנת מתמטיקה דרך עוגיות "אוריאו"….
על הפער הזה שבין תזונה נכונה לפאסט פוד ולמשקאות מרובי הסוכר והשומנים ארצות הברית תשלם יותר בטווח הארוך בגלל מצב בעיית ההשמנה של ילדים ועלויותיה העתידיות.
אם המנהיגות הייתה חושבת לטווח ארוך יותר אז היא הייתה עוזרת לנשים ולמובטלים להקים עסקים קטנים בכל עיר כדי לייצר מזון לבתי הספר. הקירבה הפיסית והאישית בין היצרן לצרכן במקרה הזה הייתה עוזרת לייצר מזון יותר טוב, כי אתה יודע שילדך יאכל אותו. גם מקנה כבוד לעובדים וגם מספקת מזון טוב לילדים והכל מבלי לגרום לנו בושות בקרב יהודי העולם .
דו"ח העוני טען שכמעט 650000 ילדים נמצאים מתחת לקו. לכן יש צורך בפרוייקט כזה. ולא לשלוח אותם לבתי תמחוי, שהם הפרטה עקיפה של מערכת הרווחה.
ויקי כנפו הייתה מבשלת בגן ילדים בבסיס חיל האויר הקרוב לביתה, תמורת כ-1200 שקל, כי זאת ההגבלה שהמחוקק שם עליהן. היא התפרנסה בכבוד ולא חיה חיים של מותרות כמו מנהיגינו. עיצבן אותה הקיצוץ החד וחסר ההתחשבות בה ובשכמותיה. כאשר יצא אתמול סוף סוף ממחבואו לאחר ששלח את דובריו עם דף המסרים הידוע, אמר שכ-15000 מהן יצאו לעבודה. כמה קל לשקר. תחפשו בנתונים כמה מהנשים האלו שרדו יותר משנה בתכנית שלהם. פחות מאחוז.
גם במשבר הזה אפשר לראות את קוצר הראות הכלכלית של האוצר, ואת האשמת השכבות החלשות במצבם…
דוגמא נוספת לסיום. יום לאחר פרסום נתוני העוני פורסמו נתוני הלמ"ס לגבי תעסוקה. הנתונים "הכביכול" טובים הקפיצו את אנשי האוצר בשמחה. אמרנו לכם. מצב התעסוקה משתפר. בזכותנו. למרות שחיטוט קל בנתונים מפרק את השקרים
קבלו את הנתונים של הלמ"ס מהיום. אני נתקלתי בהם רק בגלובס. לא שמעתי מישהו מהאוצר חוגג לגביהם…
"הלמ"ס מציירת תמונה קשה: שיעור האבטלה האמיתי ברבעון השלישי – 15.8%; 424,700 מובטלים
בחישוב כלולים גם 150,900 איש שנעדרו באופן קבוע מעבודתם * עוד 727,300 איש בישראל עבדו חלקית, פחות מ-36 שעות בשבוע זאב קליין 13:00 25/11/04
שיעור האבטלה האמיתי ברבעון השלישי של 2004 היה 15.8%, שהם 424,700 איש בניכוי עונתיות. מדובר ב-273,800 בלתי מועסקים, 10.2% מכוח העבודה האזרחי (כפי שפורסם אתמול), ועוד 150,900 איש שנעדרו באופן קבוע מעבודתם מסיבות שונות, 5.6% מכוח העבודה האזרחי. כך עולה מאומדני הלמ"ס, שעובדו במשרדים הכלכליים. לפי הנתונים, עוד 727,300 איש בישראל עבדו חלקית, הרבה פחות מ-36 שעות בשבוע – 27.1% מכוח העבודה האזרחי. בין המועסקים במשרות חלקיות 258,500 גברים ו-468,800 נשים. 84% מתוכם, 611 אלף עובדים, השתכרו עד 1,936 שקל ברוטו בחודש, כמחצית משכר המינימום וכרבע בלבד מהשכר הממוצע במשק. לפי הנתונים, מספר המועסקים שעבדו חלקית גדל תוך שנה ב-12.7%, תוספת של 79,400 איש. מדובר ב-95% מ-84 אלף המשרות החדשות שנוצרו במשק בשנה האחרונה. מאז הרבעון הראשון של 2002, גדל מספר המועסקים חלקית ב-21.7%, תוספת של 130 אלף איש. לפי הנתונים, סך הכל היו ברבעון השלישי השנה 1.152 מיליון איש שאינם עובדים או המתקיימים משכר נמוך או מקיצבת קיום. מדובר ב-43% מהשייכים לכוח העבודה האזרחי, ו-24% מכלל האוכלוסיה מעל ל-15 שנה. "
ופתאום יש לנו שקט תקשורתי.
הגרעון התקציבי הוא כביכול התירוץ לאי ההשקעה בחינוך. בגללו סבל החינוך מקיצוצים מתמשכים בשנים האחרונות. מי שמבין בכלכלה יודע שהדולר כיום בבעיה כי ארצות הברית בגרעון תקציבי גדול כדי להשתמש בכסף הזה לצריכה. עבורנו, הגדלת הגרעון למטרות חינוך היא יותר צודקת, כי את פירות ההשקעה העכשוית נראה בשנים הבאות. תוכלו לשמוע את זה טוב יותר משני חתני פרס נובל באולפן שישי מחר…
הצמיחה, שהיא הקוד השני שהממשלה והאוצר משתמשים בו היא מילה ריקה. צמיחה אמיתית תבוא כשיבינו מנהיגנו תבין שההון האנושי הוא המשאב העיקרי של ישראל. שצמיחה אמיתית היא כאשר נותנים אם נשתמש באנלוגיה לצמח אדמה טובה אור ומים, ואת הפירות קוטפים לאחר זמן.
אלוין טופלר, העתידן האהוב עלי, טוען שיש שלושה כוחות עיקריים בעולם. כסף, כוח וידע. בעוד ששני הגורמים הראשונים הם חד צדדיים, כי איני יכול להחזיק בשקל שבכיסך או באקדח שבצד גבך, הגורם השלישי, הידע הוא גורם דו כיווני, שבו שנינו יכולים להחזיק ויותר מכך, ליצור ידע חדש לא היה קיים לפני המפגש בינינו. והוא הגורם העיקרי להתפתחות האינסופית מאז תחילת המאה ה-20. רק כשנכיר בפוטנציאל האינסופי שטמון בכל אחד מאיתנו, ונשקיע בו, יהיה מצבנו טוב.
מנהיג הוא אדם שאמור לקחת אחריות בתמורה לסמכות ולשכר שהוא מקבל. עליו לחשוב לטווח הארוך. עליו להאשים קודם כל את עצמו. סיסמאות שקרים ותדמיות לא פותרים בעיות. לקחת קרדיטים רק על הצלחות ובריחה מכשלונות מעידים על בעיית אופי, שאינה מתאימה לשליח ציבור. איך אומרים "ההצלחה אבות רבים לה, הכשלון הוא בודד" …
ולסיום, בדה מרקר, טען אתמול סמנכ"ל מנפאואר בכתבה מעניינת מכמה אספקטים, כי לעולם אין צורך בהרבה עובדים במקצועות פיננסיים, או בעריכת דין וכו'. המחסור העיקרי בעובדים הולך להיות בעבודות הכפיים של השרברבות והרתכות, מכונאות ,חשמלאים ושאר המקצועות "הפחות נחשבים", מה שיגרום לעליית שכר גבוהה לדעתי לעובדים בתחום הזה… אז במקום עריכת דין אולי שווה ללמוד רתכות…
אני מקווה שהעורך לא יפסול את דברי אם זה פורום המעונין בדיון כנה ואמיתי גם אם כואב.
להערכתי המאמר הובא בהקשר הישראלי של קיום אוכלוסיות שאינן מצליחות להחלץ ממצוקה כלכלית הגורמת לאי יכולת להגיע להשגים השכלתיים וחוזר חלילה.
השיח בפורום זה ובציבור בכלל,בתיקשורת ובכנסת,מלא בטענות ובציפיות לא ראליות בכך שיש ציפיה לפתרונות קסם.בדוגמה של אהוד ברק דג זה פתרון קסם,אבל רק לכאורה משרם שאין אפשרות שיארך ימים.זו ריצה למרחקים קצרים.חכה היא סמל יפה אבל היא מעלמה את העיקר שבה:שכדי ללמוד להשתמש בחכה צריך להיות בעלי רצון ויכולת ללמוד להשתמש בה באפקטיביות,ואופי של רצים למרחקים ארוכים.
נדמה לי שמעבר לכישרון שתי התכונות הבסיסיות החשובות ביותר כדי לעשות קפיצת דרך של דורות כפי שסופר על המחקר ארוך השנים במישיגן הן התמדה ואפקטיביות.
גם במישיגן לא היתה הצלחה של מאה אחוז( 100%).עשויה אז להשאל השאלה מה עם אלה שלא הצליחו.האם החברה יכולה להתנער מהם עתה לאחר שהשקיעו בהם כה הרבה.
צודק דרור שלא צריך להיות "חכם"גדול כדי לדעת שיש מיתאם ישיר בין השקעה ותמורה. גם בתחום זה. העניין הוא שחשוב שתביעה מסוג זה, הכרוכה בהשקעת משבים רבים, תסתמך על מימצאים מדעיים או בדוקים היטב.
יוסי,במאמרו, רק מזכיר את ועדת דוברת אבל לא מציע,או קורא,לציבור לדרוש שהמסקנה המרכזית תהיה בניית תכנית ארוכת טווח לשינוי יסודי ומהותי בגישה לטיפול בילדים מגיל צעיר ביותר.מאחר וזו גישה שרצה למרחקים ארוכים חייבים להחילה על כל מי שזקוק לכך, בכל המדינה,מיד.
יש כאן שני קשיים.1.הפוליטיקאים חיים מהיום למחר.מה להם ולהשגים שיושגו לאחר פרישתם.2.מימון.
מקור המימון הנכון הוא יציאה מכל השטחים הכבושים שם קוברת המדינה את עצמה ואת חייה וחיי תושביה,את חלבה ,אונה,דמיה ודם אזרחיה.ועד אז?כבר היו דברים מעולם.חברה חפצת חיים מוצאת את הדרך.למשל,מגבית חובה,מיסוי על הכנסות מסוימות כמו בורסה,בנקים(ראו הרווחים המדהימים שלהם מתחילת השנה ובעבר),מס או היטל על כל כרטיס לקולנוע,ועוד.עם הסברה כנה ויישום הגון אפשר לייצור תקווה ורוח חדשה.
אני ער לסקפטיות ולציניות שבה חלק מהקוראים יקבלו את דברי.זה מובן אבל לא מוצדק.
אחת הסיבות,לדעתי,שמונעות מכם,המזרחים,הסובלים העיקריים מהמצב,לדרוש זאת, נעוצה,אולי,בכך שהיא תביא תועלת לדורות הבאים ולא לכם,היום,כאן ועכשיו.לכן, אולי, אתם מדברים בעיקר על הלימודים באקדמיה שם אתם רוצים הקלות מהיקב ומהגורן שתועלתן מפוקפקת,לכם ולחברה,אבל הן מספקות תמורה מיידית שאתם יכולים להנות ממנה.
חלק מכם פוסל את מסלול הקידום האישי משתי סיבות לפחות. האחת,כאילו שבנסיון ובמאמץ
שלכם להצליח ולהתקדם במערכות ובהסדרים הקיימים אתם נותנים לגיטימיות למדינה האשכנזית,אירופוצנטרית,קולונאליסטית,מקפחת,מדירה וכ"ו וכ"ו.לכן כנראה,יש הקוראים למהפכה.הנסיון המצטבר מורה שמעט מאד משתנה במהות הדברים, ההתארגנות המוסדות וההסדרים.
מה, יהיה לכם מדע אחר,צבא אחר, ביורוקרטה אחרת,קשיים ובעיות אחרים, שהמדינה והחברה צריכות לפתור ולהתמודד עמם?ומי יהנה,באמת?קומץ אנשים שיתפסו את העמדות השלטונית וימשיכו להשטן על האנשים,ההסדרים והמערכות השלטוניות הקיימות.ל"עם"לא יימצא מזור.להפך.
פן אחד של המהפכה אמור להיות החלפת השיח האשכנזי-ציוני במזרחי.ד"ר ויקי שירן ז"ל אמרה לסמי מיכאל בסיפרו:"אלה שבטי ישראל" (עמ' 74-75 ):"העקרון היסודי הוא להתערות באזור……בשום פנים ואופן לא שוויץ…….להתערות באזור מבחינה תרבותית,מנטלית,מדעית,טכנולוגית,מכל הבחינות.הפנים אל המזרח ולא אל המערב".אני מסופק אם היא,או מישהוא אחר יודע באמת ,מבחינת תוכן הדברים במה המדובר איך עושים את זה והאם גם המזרחים עצמם,ברובם,ירצו בכך שלא לדבר על יוכלו. ומה עם האשכנזים? שירן עצמה מודעת לקושי שבדבר מבחינה נפשית אבל אינה ערה למשמעות "הכור היתוכית" שבשאיפתה.היא,ואחרים, החושבים כמוה,במיוחד מהאקדמיה,לא נסעו אף פעם לשנת שבתון בירדן, או מצרים, וספק אם העדיפו לפרסם מאמר מדעי בארצות אלו על פני כתבי עת במערב.
חשיבה כזו מונעת או מעכת את ההשתלבות האישית של חלק מהאנשים, מהפטריוטים המזרחים, משום שזה נתפש כ"בגידה" או השתכנזות(מה אשכנזי במדעים המדויקים,באנגלית,ואפילו בספרות והיסטוריה?האם לימוד יוצרים מזרחיים והסטוריה של יהודי ארצות ערב והאיסלם הינו המפתח ללימודים בכלל?או מוזיקה מזרחית-ערבית?האם בפנים מזרחה של שירן היו לומדים על יהדות פולין ואת שירי טשרניחובסקי?)להתאמץ להשגים אישיים ותוקע אותם במקום של ציפיה לגאולה במסגרת קבוצתית ע"י מהפכה א ובמצב של בכיינות והטלת האשם בכל העולם ואשתו מלבד בהם עצמם .
ויקי שירן צודקת בקובעה שלהשתנות קשה.לכולם.ראו את "כאבי"ההשתנות בעולם כולו תחת ה"לחץ" של האמריקניזציה,גם במערב.
בסיפרו של שמעון בלס:"תל-אביב מזרח"מתקיימת שיחה בין גיבור הספר ובין ידיד שלו,פלשתינאי ישראלי החי בגרמניה. הפלשתינאי משתומם על מחשבתו של גיבור הסיפור שישראל צריכה "להתמזרח".
לפני כשנה התפרסם מאמר המשווה בין קוריאה,מצד אחד, לבין אמריקה המרכזית והדרומית. המאמר נכתב בעקבות שביתה שאירגנו סטודנטים במקסיקו מפני ששכר הלימוד הועלה. מסתבר שהלימודים הגבוהים שם היו חינם והועלו לדולרים ספורים.גם כשנכנעו להם הם המשיכו לשבות כל השנה. בתחילת שנות החמישים הן היו ברמה דומה בפרמטרים רבים רלבנטיים.כעבור כחמישים שנה ההבדלים עצומים.
מסתבר ששלמרות שהלימוד באמריקות הינו בחינם יש מעט סטודנטים בכלל ורובם עשירים.מדוע?משום שמערכת החינוך מקיפה רק מעט תלמידים.בעיקר העשירים לומדים. בקוריאה כולם לןמדים,ומגיל צעיר מאד.כך נוצרה פירמידת בעלי השכלה רחבה כאשר מוכשרים רבים יכולים לממש את כשרונם ויכולותיהם גם אם הלימודים הגבוהים עולים כסף.
שום כוח לא יעצור את התהליכים הגלובליים.מי שינסה לעצור- יידרס. מי שישתדל להשתלב(להשתנות)יש לו סיכוי לשרוד.
לכן חבל שאנרגיות טובות מתבזבזות על נסיונות "בלימה"וניתוחים של מעשי עלבונות כאלו ואחרים,אמיתיים או דמיוניים.
כשהוקמה ועדת דוברת שלחתי אליה מכתב ובו ציינתי את החשיבות העליונה, והקריטית,לפרט ולכלל,בהפניית מירב המשאבים,ואף כל הנדרשים, במקסימום,לטובת הגילאים הרכים ביותר.
אבל שיהיה ברור "לכם"שבכך יואץ התהליך "הכור היתוכי".גם בארצות הערביות והמוסלמיות, יותר ויותר אנשים מבינים שאין קידמה אמיתית ללא זניחת לפחות חלק מהמזרחיות וכן, התמערבות.
ייתכן שפתרון מסוים קיים במה שמירב אלוש מכנה "היברידיות".היא כנראה חיה היטב עם שתי התרבויות המהוות את עצמיותה ,אם כי ,כמי שעובדת על הדוקטורט שלה היא משתמשת הרבה בחלק "המערבי"שהוא היחידי המבטיח לה הישגים ראליים.ומעניין איזו היברידיות תהיה בילדיה.
כדאי אולי לדעת שגם בארץ הקודש הפרובינציאלית מתקדמים בכיוונים אלו מבחינת דרכי עבודה חינוכיות ומחקר בתחום השם דגש על הבעיות המיחדות אותנו. אחת המומחיות בתחום, חוה תובל, כבר שנים מכשירה מחנכות ומדריכות לגיל הרך שהשיטה בה הן עובדות מתאימה במיוחד לחברה עחם מגוון תרבותיות כמו החברה הישראלית, הבא יחד עם רמה טכנולוגית גבוהה יחסית בשוק העבודה. מה שדורש מהילד לפתח כישורים המאפינים חברה מודרנית. בשיטה זו השמירה וטיפוח של תרבות המוצא של ההורים משמשת כנקודת חיזוק עבור הילד כדי לרכוש את הלכים של החברה המודרנית. ילדתי שהיא בת שנה וחצי מתחנכת במעון בו מופעל פרוייקט של שילוב ילדים מהעדה האתיופית בגיל הרך ע'פ עקרונות אלו. הפועל היוצא של זה לדוגמא: שיש מטפלת מהעדה דוברת אמהרית הן עבור הילדים והן עבור ההורים, לספרי הילדים מוצמד תרגום באמהרית, יש אירועים סביב התרבות האתיופית ועוד. מניסיון רב שנים לכלים אלו יש משמעות והם מצליחים לתת לילדים את הביטחון הדרוש כדי לרכוש את הכלים הנחוצים כדי להשתלב בחברה הישראלית לא רק כשואבי מים.
תודה לרן. אולי נמצאה דרך להעביר אנשים מתרבות לתרבות עם כאבים וקשיים מעטים יותר.ברור,עם זאת,שללא כאבים וללא קשיים -אין חיה כזאת;וגם ברור שלמבוגרים זה יעזור הרבה פחות;ושמדובר בריצה למרחקים ארוכים מאד.