הרעיון של מנחם מגידור נשיא האוניברסיטה העברית מצא חן בעיני שר האוצר נתניהו, השר לשעבר במשרד האוצר: מאיר שטרית, מנכ"ל משרד האוצר, כמה שרי "שינוי" ואפילו סמנכ"ל של בנק אחד. אין ספק הרעיון תופס תאוצה מרשימה בחוגים הנכונים. הרעיון של מגידור לא חדש ולא מורכב במיוחד – להפסיק לחלוטין את הסבסוד הממשלתי לשכר הלימוד. אם זה היה תלוי בנשיא האוניברסיטה, הסטודנטים באוניברסיטאות היו משלמים שכר לימוד של עשרות אלפי שקלים בשנה – מחיר השוק. ~ השוק הוא מודל המופת של מגידור הרוצה "להשתחרר מהסובסידיה, הרגולציה וההתערבות הממשלתית". מה שמטריד אותו זה שמירה על המצוינות והקפדה על רמה אקדמית גבוהה. "צריכה להיות הפרדה בין מערכת הכשרת אליטה ועידוד מצויינות לבין מערכת השכלה להמונים" הוא אומר.
אני לא בטוח שנשיא האוניברסיטה מודע לאופי ההצדקה של רעיונותיו, אולם מה שהוא מעוניין בו למעשה הוא חברת קסטות, מין פאודליזם חינוכי המסתתר בינות לקפלי דגלי המצוינות והחירות שהוא מניף. העובדה ששכר לימוד יעלה כמה עשרות אלפי שקלים בשנה, תגרום לכך שרק סטודנטים ממשפחות אמידות יוכלו להרשות לעצמם ללמוד באוניברסיטאות, כיוון, שכפי שמגידור כפרופ` למתמטיקה ודאי יודע, כמו בכל חברה אנושית גם בישראל שרשרת הגנים המסודרת על הכרומוזומים והאחראית למצויינות ואיכות מחשבתית מתחלקת באופן שווה בין קבוצות האוכלוסייה השונות. ייצא שיצירת תלות בין אמצעים כלכליים להענקת הזדמנות חינוכית ללמוד באוניברסיטה כפי שמקדם מגידור תגרום לכך ש"עניים מצויינים" ישארו מחוץ לשערי האוניברסיטה בהר הצופים, בעוד ש"עשירים מוגבלים" יצעדו ישר לאולמות הפקולטה ומעבדות המחקר.
תמיד מפתיע להיווכח שגם אנשים שאמורים לעמוד על אופיו הלוגי של מהלך מחשבתי פשוט נכשלים בו. אולם כנראה שלא מדובר בכשל מחשבתי אלא בעניינים אחרים כאידיאולוגיה, אינטרסים ודיעות קדומות. בכתבה בעיתון מופיע צילום של פרופ` מגידור יושב במשרדו וכעדות למצויינות אקדמית מופיעה ברקע תמונתו של אלברט איינשטיין. איינשטיין שכידוע ידע כמה דברים על מצויינות אקדמית היה מתנגד חריף של אידאולוגים בדמותו של מגידור, הוא היה תומך נלהב של הרעיון הסוציאליסטי ומדיניות המעניקה שוויון הזדמנויות לכל. רעיון המיושם במדינות אירופה, שם החינוך האוניברסיטאי מוענק בחינם, מה שלא דרדר את רמתן של האוניברסיטאות במדינות אלו אל מתחת לרמתה של האוניברסיטה העברית.
טיעון אליטיסטי כושל מסוג דומה העלתה לפני מספר חודשים, קוראת במכתב גלוי לב למדור התגובות של מגזין "הארץ". בתגובה, לכתבה על בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה שביקרה אותו על אופיו האליטיסטי והבדלני, מחתה הקוראת דפנה מגידור כנגד הביקורת שהופנתה כלפי בית הספר שתרם רבות לפיתוח אישיותה, בניגוד לבית הספר הקודם שבו למדה ושממנו נאלצה לעבור על מנת להימלט מאימתן של התלמידות האחרות – ה"פרחות". מה שמוכיח שתמיד יש שלב נמוך יותר בסולם ההשכלה פה ניתן ליישם את עקרון המצויינות.
ובכל זאת בלי תרומה מעשית לקידום רעיונותיו של נשיא האוניברסיטה אי אפשר, כיוון שהנשיא מעוניין ביעילות כלכלית ולא להיות סמוך על שולחנה של הממשלה, הנה כמה הצעות קונקרטיות לצמצום התלות הזו. רעיונות שאני בטוח ימצאו אוזן קשבת אצל שר האוצר, פקידיו ושרי "שינוי".
כיוון שפרופסורים במעמדו של מגידור מלמדים כיום רק שש שעות שבועיות ניתן לחסוך כסף רב מהטלת חובה על פרופסורים מן המניין להכפיל את כמות שעות ההוראה לכמות הסבירה והצודקת של שתים עשרה שעות לימוד. כאשר מגידור יפרוש לפנסיה הוא ימשיך לקבל כ 8000 דולר לשנה כקרן מחקר, ניתן לבטל סעיף זה שממנו נהנים אלפי פרופסורים בגמלאות כיוון שתרומתו למצויינות אקדמית מוטלת בספק.
כידוע הפער בין שכרם של אנשים במעמדו של מגידור, פרופסור מן המניין, לבין שכרם של שאר המרצים באוניברסיטה הוא עצום באופן בלתי תלוי בתרומה למחקר האקדמי, על מנת לחסוך בהוצאות מן הראוי לצמצם את פערי השכר הללו.
בנוסף ניתן גם לאמץ את רעיונותיו של אוריאל רייכמן מהמרכז הבינתחומי, חבר לכת ההפרטה שאליה שייך מגידור. רייכמן מציע שלכל תלמיד יוענק קופון (Voucher) השווה סכום כסף מסוים. הסטודנט יחליט באיזה מוסד הוא מעוניין ללמוד ובאיזה חוג. כך ייקבע שכרו של מגידור על פי מספר הסטודנטים שירצו ללמוד בחוג למתמטיקה. או ברוח זמנים אלו ניתן להעסיק את מגידור ואנשי סגל ההוראה האחרים באוניברסיטאות באמצעות קבלני כוח אדם, מה שיבטיח הוזלת עלות העבודה, גמישות ניהולית, תחרותיות, חירות, יעילות ואוזן קשבת של שר האוצר.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
למען הסר ספק, אני מתנגד לחלוטין לרעיונות שפרופ' מגידור ופרופ' רייכמן משמיעים בכתבה. מגוחך במיוחד בעייני הרעיון שאי תלותן של האוניברסיטאות בממשלה תלויה בגובה התקצוב שלהן. ברם, התהליך המרכזי בעולם החינוך בעשור האחרון הוא צמצום התקצוב הישיר יחד עם הגדלת הפיקוח (על ידי הכנסת מבחנים מגוחכים וכיו"ב).
בכל זאת, יש לבחון באורח ביקורתי את הטענה שגובה שכר הלימוד קשור ישירות לנגישות הציבור אל האוניברסיטאות. סקר שפורסם על ידי המל"ג ב-2002 (זה לא המקור הכי אובייקטיבי לנתונים כאלה, אבל זה מה שיש) מצביע על כך ששיעור הלומדים באוניברסיטאות מתוך בוגרי י"ב שזכאים לבגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות איננו משתנה בהרבה בין ישובים ברמות סוציו-אקונומיות שונות. קרי, המחסום האמיתי היחידי בדרך להשכלה אקדמית הוא מערכת חינוך כושלת ולא שוויונית!
בהנחה שבישובים עשירים כמעט ואין מקרים של תלמידים שלא נרשמים לאוניברסיטה בגלל שאין ביכולתם לשלם את שכר הלימוד, הנתונים מלמדים כי הורדת שכר לימוד תהיה בעלת השפעה זניחה ביותר על הנגישות לאוניברסיטה של תלמידים מהשכבות הנמוכות.
שכר הלימוד בישראל איננו גבוה במיוחד, בטח לא בהשוואה לשיפור בכושר ההשתכרות שמקנה התואר האקדמי למי שרכש אותו. ההשקעה הממשלתית בחינוך בישראל (לתלמיד) נמוכה מהממוצע בחינוך היסודי והתיכוני (שלא לדבר על הקדם-יסודי), ואילו בחינוך העל יסודי היא גבוהה מהממוצע בהרבה. הקריאה להוריד את שכר הלימוד היא הטכניקה של מפלגות כמו "שינוי" להעביר כסף ישירות לציבור המצביעים שלהן, שכן מערכת החינוך כבר דאגה לסנן את כל השאר לפני האוניברסיטה.
באופן פרדוכסלי, השכבות החלשות מסבסדות בכספי המסים שלהן את שיפור כושר ההשתכרות של בני העשירים. אם יוחלט להעלות את שכר הלימוד באופן משמעותי, לממן הלוואות ארוכות טווח לתשלומו וליצור קשר בין קצב החזרת החוב לבין ההכנסה בפועל של הלווה, אינני בטוח מי יהיו הנפגעים.
גניבת דעת….
נאמר בכתבה: "מגידור מדגיש שהוא תומך בהפרטה חלקית, כלומר מתנגד להפרטת המחקר". מה פירוש הדבר? מגידור תומך בההפרטה, אבל יש גבול לכל דבר, והגבול הוא הכיס והמעמד שלו עצמו. מגידור יודע היטב שהמחקר האקדמי (בודאי בתחום שלו) הוא השקעה מפוקפקת בעיניה של הקהילה העסקית. הפרטת המחקר פשוט תשמוט את הקרקע מתחת לרגליו ולזה הוא מתנגד כמובן.
ומה חשב איינשטיין על מגידורים שוחרי מצויינות-בכל-מחיר? הנה ציטטה שלו:
"החשיבה האינטואיטיבית היא מתת אלוה, ואילו המוח הרציונאלי הוא משרתהּ הנאמן. אנחנו יצרנו חברה המכבדת את המשרת אך שכחה את המתנה".
המתימטיקאי הדגול פרופ' מגידור עשה את חישוביו הכספיים בשיחות עם שועי ארץ ועולם במטוסים המגיעים לארץ התלאובות–ישראל. כך בגוף הידיעה ב"ארץ".הם מרחפים מלמעלה,ולמטה: בתי תמחוי,רעב ועוני. עכשיו גם ייגוז החלום לשלוח את הילדים לאוניברסיטה.תנא דמסייע ,כך גאה מגידור,מצא בתמיכת אנשי שינוי שהתלהבו מהרעיון.וכמובן בשר התחבורה–מאיר ילד שלי מוצלח,הגאון מיבנה.פרופ' אוריאל רייכמן בכלל זורח מהענין, זה יוסיף לו תקציבים למרכז הבין תחומי,כך יהה לו עוד כסף לרפד חוקרי טירור למיניהם. זה לא ייאמן כמה חוקרי טרור יש שם– כל אימת שיש דיון בטלביזיה על טרור מגיח עוד מומחה מהמרכז,עד שנדמה לפעמים שמאומה מלבד הטרור לא מעסיק את המרכז המהולל הזה.
עד כאן על פיאודליזם. ועתה לשוד באור היום. מזה מספר שנים אני מלמד פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה.חלק מהסטודנטים הם אנשים מבוגרים(בעיקר נשים) ,שעבדו כל חייהם/ן ועתה באים ללמוד. אני כל כך נהנה ללמד אותם/ן, בלי פראזות, אבל אני ממש מרגיש שאני מסייע לצמיחה אישית ואינטלקטואלית שלהם,ומה כבר יכול לבקש אדם עם פאתוס חינוכי.עתה מתארגנים הסטודנטים למאבק נגד הנהלת האוניברסיטה,זאת מחייבת אותם לקניית חומרי וספרי הלימוד לקורסים עליהם הם חוזרים,קורסים שהם לא גמרו מסיבות שונות.וזה רק פרט אחד מהשוד שהאוניברסיטה מחוללת בתלמידיה.עד עתה לא נענו הסטודנטים על ידי נשיא האוניברסיטה-לזה אין זמן לפוגשם.
זה פשוט לא ייאמן.תמצאו לי עוד מדינה שמתייחסת לאזרחיה כסמרטוטים,משל היו נתינים בממלכה פיאודלית,של יירום הודם קיסרי האוניברסיטאות. היכן בעוד מדינה הולכים/הולכות בחורים צעירים/ות בגיל 18 לכל כך הרבה שנים לצבא,ואחרי סיכון חייהם יורקת להם המדינה בפרצופם.ואם בחורים/ות אלה עניים אז בכלל שישתקו ויגידו תודה שנסבלת נוכחותם. זה כבר לא פיאודליזם,זה פשוט סאדיזם והתעללות.
הכימות של כל דבר בכסף הוא די מחליא, כך גם בנושא הזכאות להשכלה גבוהה.
כנגד הדגם שמציע נשיא האוניברסיטה העיברית, אפשר אולי להציע דגם אחר:
בקולומביה, האוניברסיטה הטובה ביותר היא האוניברסיטה הלאומית. לא ניתן להתקבל אליה בעזרת כסף, אלא רק על בסיס הצלחה במבחני הכניסה. כמובן שהתפתחה תעשייה צדדית של מכונים שלוקחים הרבה כסף עבור קורסי הכנה לאותם מבחני כניסה, אך עובדה היא שכל שנה מתקבלים לאוניברסיטה סטודנטים רבים מהפריפריה, שאילולא אותה האוניברסיטה, הסיכויים שלהם להתקבל למוסד אקדמי כלשהו היו בדיוק אפס. לאחר שהסטודנט מתקבל ללימודים, הוא לא צריך לשלם כלום (אולי סכום סמלי ביותר), והוא זוכה למגורים חינם וגם קצת דמי כיס – כדי שהסטודנט לא יעבוד וישקיע את כל מרצו בלימודים (וגם בפעילות פוליטית…). נדמה לי שאפילו אסור לסטודנטים לעבוד בתקופת הלימודים.
כשם שהאוניברסיטה הלאומית מושכת אליה את מיטב הסטודנטים, כך היא מושכת אליה את מיטב המרצים – לא פחות קשה להתקבל לאוניברסיטה הלאומית כמרצה. האוניברסיטה הלאומית של קולומביה, הוציאה את מיטב החוקרים ואנשי הרוח הקולומביאנים, ולרבים מהם יש שם בין-לאומי והם מחוזרים ע"י מוסדות יוקרתיים בארה"ב ובאירופה.
ועוד קצת על האוניברסיטה: מלבד לימודים אקדמים, הסטודנטים נדרשים לשנת שירות חברתי כדי לזכות בתואר. האוניברסיטה מאופיינת ברמת מודעות ופעילות פוליטית גבוה ביותר (בעיקר פעילות שמאלנית, אע"פ שבשנית האחרונות גם הימין הקיצוני הצליח להקים בה תאים).
ולסיום, בטון צורם: הנשיא האולטרא-ימני הנוכחי, כבר החל בצעדי הפרטה של האוניברסיטה הלאומית….
צריך להבין שללא קשר לשכר הלימוד תלמידים מהפריפריה הולכים ומתמעטים באוניברסיטאות. יש לכך מספר סיבות והעיקרית לדעתי זו הבחינה הפסיכומטרית. אני מזמין את כולם להיכנס לאתר האוניברסיטה העברית יש שם מערכת המחשבת את סיכויי הקבלה לאוניברסיטה.
לדוגמא: תלמיד/ה עם בגרות 9.3 ופסיכומטרי 500 (בערך הציון הארצי הממוצע) לא יתקבל למרבית המקצועות במדעי הרוח.
תלמיד/ה עם ממוצע בגרות 9.3 ופסיכומטרי של 650 לא יתקבל לעבודה סוציאלית.
תלמיד/ה עם ממצוע בגרות 10.00 ופסיכומטרי 630 לא יתקבל לכלכלה וגם לא לחוג לתקשורת.
כך שגם אם תלמיד מתאמץ בבחינות הבגרות וחולם ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה סיכוייו להתקבל אינם גבוהים. אין בכוונתי לומר שמועמדים מהפריפריה מתקשים להצליח בבחינה הפסיכומטרית. הבחינה עצמה בעייתית היא בוחנת מהירות חשיבה ולא חשיבה. גם תלמידים שמקבלים 400 בבחינה פסיכומטרית יכולים לעמוד בדרישה של החוג לסוציולוגיה.שווה לבדוק מי היא האוכלוסיה שמגיעה לאוניברסיטה מהפריפריה מנסיוני אני יודע שהאליטה של תושבי הפריפריה מצליחה להתקבל לאוניברסיטה יחד עם קומץ של מסתננים עניים.
הגרעון התקציבי הוא כביכול התירוץ לאי ההשקעה בחינוך. בגללו סבל החינוך מקיצוצים מתמשכים בשנים האחרונות. מי שמבין בכלכלה יודע שהדולר כיום בבעיה כי ארצות הברית בגרעון תקציבי גדול כדי להשתמש בכסף הזה לצריכה. עבורנו, הגדלת הגרעון למטרות חינוך היא יותר צודקת, כי את פירות ההשקעה העכשוית נראה בשנים הבאות. תוכלו לשמוע את זה טוב יותר משני חתני פרס נובל באולפן שישי מחר…
הצמיחה, שהיא הקוד השני שהממשלה והאוצר משתמשים בו היא מילה ריקה. צמיחה אמיתית תבוא כשיבינו מנהיגנו תבין שההון האנושי הוא המשאב העיקרי של ישראל. שצמיחה אמיתית היא כאשר נותנים אם נשתמש באנלוגיה לצמח אדמה טובה אור ומים, ואת הפירות קוטפים לאחר זמן.
אלוין טופלר, העתידן האהוב עלי, טוען שיש שלושה כוחות עיקריים בעולם. כסף, כוח וידע. בעוד ששני הגורמים הראשונים הם חד צדדיים, כי איני יכול להחזיק בשקל שבכיסך או באקדח שבצד גבך, הגורם השלישי, הידע הוא גורם דו כיווני, שבו שנינו יכולים להחזיק ויותר מכך, ליצור ידע חדש לא היה קיים לפני המפגש בינינו. והוא הגורם העיקרי להתפתחות האינסופית מאז תחילת המאה ה-20. רק כשנכיר בפוטנציאל האינסופי שטמון בכל אחד מאיתנו, ונשקיע בו, יהיה מצבנו טוב.
לגמרי במקרה אתמול שמעתי על מכללה שבה מספר תלמידים הודיעו בשנה הרביעית ללימודים כי הם מפסיקים ללמוד וכי הם רוצים בחזרה את דמי הלימודים, באופן יחסי. בדיקה העלתה כי התלמידים נאלצים להפסיק ללמוד כי אין הם מצליחים להחזיק את עצמם ולממן את לימודיהם. היו כאלה שנזקקו לכסף של דמי הלימוד, שביקשו את ההחזרו, כדי לתמוך בהורים.
שמעתי גם כי בניגוד לתקופה שבה אני למדתי אין היום לימודי ערב באוניברסיטה (על כל פנים בתל-אביב), שעות הלימודים משתרעות על פני כל היום, בהתאם לנוחות המרצים, וכך נמנע מהסטודנטים לעבוד בצורה מסודרת במקביל ללימודים.
בעבר גם הייתה אפשרות להתחייב לעבוד בהוראה בעיירות פיתוח בתמורה לסבסוד הלימודים. גם הסדר זה, נמסר לי כי אינו קיים עוד.
ובכן הלימודים באוניברסיטאות מוגבלים לאליתות הכלכליות, קל וחומר במכללות, ששכר הלימוד בהן יקר יותר.
ראיתי לוח השוואה של שכר לימוד בארץ ולמדינוות המפותחות, אבל אין מה להשוות שכן הסטודנט הישראלי מגיע לחבוש את ספסל הלימודים לאחר הצבא, שלוש שנים מאוחר יותר מעמיתו באירופה ובארה"ב, חלק בעלי משפחה וגם כושר ההשתכרות העתידי שלהם אינו מובטח בשל תנאי המשק המיוחדים שלנו.
אומרים לנו שהיתרון היחסי שלנו ,כמדינה קטנה, טמון בהשכלה הגבוהה שלנו, אך גם יתרון זה הולך ומתמוסס.
כל מה שאיציק ויוסי והכותבים והמגיבים מיצגים רק את עצמם אין להם ולו 10 איש שאינם בעלי אינטרס שילכו אחריהם. רישום מפלגה עולה 7500 ש"ח אם הם מקימים מפלגה זאת תרומתי. ויש עוד 50000 שח להמשך אני זורק להם כפפה.
רודפי המצויינות והנהנים להתהדר בה, שמחים להודיע כי הם בעד צמצום הנגישות של החינוך הגבוה באמתלה שהדבר יחזק את המצויינות. טוב ויפה. תנו להם לעשות זאת ובתנאי אחד: יופסקו לאלתר העברות כספי משלם המיסים לתקציבי מחקר ומימון הנסיעות הראוותניות לחו"ל של הוד מעלתם הפרודוקטיבית כל כך , החוקרים והמדענים המצויינים. מי אמר שמדע צריך לטפח בכל תנאי? האם לא יותר דחוף לטפח נגישות אלמנטרית לזכויות חברתיות? מייד כשיופסקו תקציבי המחקר שלהם ותופסק הזרמת הכספים למימון כרטיסי נסיעותיהם ברחבי העולם, נשמע את נשיאי האוניברסיטאות, המרוויחים משכורת חודשים של מאה אלף שקל ויותר, מהקופה הציבורית, מביעים דעות שונות כמעה על חשיבות המימון הציבורי של החינוך הגבוה.
לא רק מי שלומד באוניברסיטה הפתוחה סובל. אני תלמידת מחקר (3 שנים ב.א., 2 שנים מ.א. 3 שנים תזה מ.א. ו- 3 שנים לתואר דוקטור ו 8 שנות ניסיון בהוראה אקדמית) ולא מקבלת שום מלגה מהאוניברסיטה. בעבודה אין לי שום זכויות סוציאליות. כל 4 חודשים מפטרים אותי מהמקומות בהם אני עובדת. אני ממש מתביישת לספר לכם כמה אני מרוויחה (למרות שפר שעה זה נשמע מאוד גבוה).
מדוע יום אחר יום אתם מפרסמים באתר התייחסויות לכתבות שמקורן בעיתון "הארץ" בלי לתת קרדיט לעיתון?
29/11/2004
לכבוד:
פרופ' מגידור – נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים
תגובה לאמירותיך כפי שפורסמו בכתבה בגיליון "הארץ" 28/11/04
בתדהמה ובצער רב קראתי את הכתבה שפורסמה ב"הארץ" ב 28/11/04 לפיה הנך מצדד בהפסקת סבסוד שכר הלימוד של הסטודנטים.
אינני מבין באיזה בית יוצר נברא חזון העוועים שנפרש בכתבה. פרופ' נכבד אני קורא לך לרדת מכיסא הנשיא ולהתפטר לאלתר.
אני, אריאל לנגה בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים הייתה לי הזכות והכבוד ללמוד בין כתליה תואר ראשון שני בפקולטה למשפטים.
לא הייתי נמנה על בוגרי האוניברסיטה לו הייתה קורמת עור וגידים משנתך, ודוק; הנני בן לעולים אנשי קשיי יום שהפרוטה לא הייתה בכיסם, התחנכתי במערכת הלימוד בישראל, שרתתי בשירות קרבי בצה"ל, השתחררתי ונאלצתי לעבוד משך שנה תמימה לחסוך לשקל על מנת ללמוד באוניברסיטה. בשנת 1997 התחלתי ללמוד באוניברסיטה.
במהלך הלימודים קבלתי מלגות נדיבות ורק כך יכולתי לסיים לימודי. אלמלא הסיוע האמור ולולא הסבסוד של שכר הלימוד לא הייתי יכול כלל וכלל ללמוד באוניברסיטה, או בכל מוסד אקדמאי אחר.
חזונך לעליית שכר הלימוד, יסתום הגולל מפני נערים ונערות, צעירים וצעירות החפצים לפתוח צוהר ללימודים, המשוועים להתקדמות להגשמה אישית.
השקפתך איננה פוגעים ביחידים אלא בשכבות שלמות בקרב האוכלוסייה בישראל, לא רק שכבות המצוקה, אלא המעמד הנמוך, העובדים המשתכרים שכר מינימום בישראל שעליהם נמנית קבוצה הולכת וגדלה. אותו מעמד בינוני-נמוך לא יוכלו לשלוח בניו ובנותיו למוסדות לימוד אקדמיים בשל חסרון כיס.
המתווה שהנך תומך בו ידון אוכלוסיות שלמות בישראל לבערות, לעוני כלכלי ורוחני. רק אליטה קטנה (שעליה אתה נמנה) בקו התפר שבין רחביה והרצליה פיתוח תזכה להשכלה לקידום חברתי. ובאם הנך סבור כי כך ייטב בעבורך ובעבור אנשי שלומך הרי שטעות מרה בידך; לעתיד לבוא (אם תממש תוכניתך) תיווצר בישראל חברה א- מובילית, רבדית ומקוטבת בעלת פערים הולכים וגדלים. בישראל תקום חברה שהייאוש יפשה בה, סופה של חברה זו מי ישורון.
ישראל איננה ברוכה במשאבי טבע, המשאב האנושי הוא המשאב העיקרי, ואולי זו הברכה שנתברכנו אנו, שהננו מצווים בהכרח להשקיע באדם, בסובייקט.
התוכנית שאתה מוביל תיצור חברה ללא הון אנושי ממשי, פרט לקבוצה מצומצמת מאד, מתי מעט של משכילים. כה מעט יהיו המה עד שלא יהיה בכוחם מלמנוע האסון הקרב ובא.
תומך אני בהשקפתך כי המערכת האקדמית צריכה להשתחרר מהרגולציה, מהתערבות הממשלתית, ברם אין זה צריך להיעשות על גבם של כל אותם אנשים החפצים והזכאים ללמוד לפי יכולתם אך אינם יכולת עשות כן בשל חסרון הכיס.
במאמר מוסגר אומר כי פתרונך לפיו התלמידים יקבלו הלוואות מבנקים לאו פתרון הוא שהרי ידוע כי הבנקים אינם ששים לתת הלוואות אלא לבני פירעון, ואף לאלו האחרונים יוצר נטל כלכלי עצום, שיאפיל על יכולתם להתקדם באם ייקחו עלוות עבור כל שנות לימודיהם. לא פלא כי מצאת לך שותף בדמות סמנכ"ל אחד הבנקים, שתמך ברעיון של מתן הלוואות, וספק אם קידום ההשכלה בישראל היו לנגד עיניו.
אליבא דדידי המערכת צריכה לעודד כמה שיותר אנשים ללמוד לימודים אקדמיים, בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח" המצטיינים אותם בני סגולה יצמחו רק בתשתית אנושית תומכת, ומשכילה, רק תשתית כזו תצמיח לבטח מתוכה יחידים שיובילו לפריצות דרך מדעיות ואחרות.
מצע אנושי דל באמצעים ובמשאבים, חברה שסועה, רבדית, שחלקים ניכרים ורבים בתוכה נמצאים במעגל שוטה של דלות אינטלקטואלית לא תניב מתוכה אלא פירות באושים.
הפיכת האוניברסיטות למגדל שן ולא למגדל-אור תוביל לכליה תרבותית מדעית וכלכלית של ישראל.
כידוע להווי מגמתך להפוך האוניברסיטה למגדל שן לא החלה היום; בביטול הזכות לאנשים להיכנס בשערי האוניברסיטה ולהיות "שומעים חופשים" החל המדרון החלקלק בו אנו נמצאים כיום. בתחילה היו אלו השומעים החופשים (בעיקר פנסיונרים) שהאוניברסיטה דחקה רגליהם החוצה, אחריהם יהיו אותם סטודנטים שאין בידם 30,000- 40,000 ₪ לשלם מדי שנה בשנה (וזאת פרט לשאר ההוצאות של מגורים וחומרי לימוד), ובסופו של דבר יוותרו במוסדות האקדמיה רק בעלי ממון, שיתרונם היחיד הוא שנולדו עם "כפית זהב" ותו לא, בו בזמן שאנשים כמוני במקום שהיו משכילים ומתפרנסים בכבוד, יצטרכו לעבוד בעבודות דוחק, להשתכר פרוטות ולחיות במצוקה. הלזה הנך מתפלל הלכך הנך חפץ, מי ייתן ומשאלות אלו יתנפצו על סלעי הצדק החברתי, היושר והמוסר, למען נהיה לחברה צודקת וטובה יותר.
פניתי אליך נעשתה רק משום שהדברים חמורים הם, ואין לי אלא לצאת חוצץ כנגדם ולומר את דעתי נוכחה.
אריאל לנגה, עו"ד
קדימה להתארגנות כוללת.של הסטודנטים,עוזרי המחקר,עוזרי הוראה. מאבק כולל להפסקת העושק והניצול.
מאוד עיצבן אותי הטון המזלזל שלך בכותרת ובשאר התגובה, לכן אני אתייחס למה שכתבת.
נתחיל בכותרת. אנחנו חיים בעידן של שוק חופשי של רעיונות ודעות. יש כאלה שקוראים לזה חופש הביטוי. אם תקרא את מה שכתבתי למעלה, תראה מה דעתי על הכוח שבמפגש ובדיון אפילו בין 2 אנשים. כל אחד מאיתנו בא עם מטען שונה למפגש הזה. ברגע שישנה החלפת רעיונות בין שני אנשים נפגשים נוצר פוטנציאל לפצצת אטום . כאוס. איני יודע לחזות את האפשרויות הגלומות במפגשי אטומי המחשבה. תנסה להכפיל את זה במספר האנשים בפורום זה ובמספר האנשים במדינה ובעולם. טופלר, העתידן שהזכרתי קודם מתאר גרף של התפתחות לאורך השנים. עד סוף המאה ה-19 הטכנולוגיה והתפתחות האדם התקדמו בקצב קבוע של עליה מתונה. מתחילת המאה ה-20 הגרף עולה בצורה תלולה ויוצא מהדף. הגורם העיקרי בהתפתחות היה התפתחות הידע. תחשוב שבתי הספר הם בני 200 שנים בערך. שקריאה לפני כמה מאות שנים הייתה אפשרית אולי לבני האצולה. הוא טוען שישנם שלושה גלים, תקופות. החקלאי התעשייתי ועידן המידע. לטענתו אנחנו בעיצומו של הגל השלישי (אבל המוסדות שלנו שייכים בחלקם הגדול לגלים הקודמים-לדעתי). אבל עצם העובדה שאני ואתה יכולים להתכתב כך באתר הזה וללמוד ולדון בצורה חופשית הייתה נראית לדורות הקודמים כחלום, הזיה בלתי אפשרית. לדוגמא, יכול להיות שהתייאשת מהארץ הזאת ואתה כותב את התגובה שלך מלוס אנגלס או מהודו ובכל זאת אנחנו יכולים לתקשר. מישהו מגביל אותך לאיזה אתרים להיכנס? מישהו יכול לעקוב אחרי כמה מיליארדי אנשים? לכן לנקודת המפגש הזאת יש משמעות חשובה מאוד. כי ידע מחליף כאן צדדים.
אומרים שמסע ארוך מתחיל בצעד אחד קטן.אז מה שכולנו עושים כאן הוא צעדה. לאן נגיע? מי יודע?
עוד אלמנט ששכחת אולי שקיים בדמוקרטיה הוא חופש ההתאגדות. אף אחד לא מגביל אותי או אותך לאיזה קבוצה להצטרף. אין כאן סלקטור שקובע מי נכנס ומי לא. גורם נוסף שמצטרף בשנים האחרונות הוא חופש המידע. כל אלה הם דברים שאי אפשר לעצור אותם. במקביל לכתיבה אני שומע ברקע שיחה על מרקס, מרצה נוסף שמדבר על דיור ציבורי באמריקה, לאורך השנים וכעת דיון בין גוזף שטיגליץ ובכירים מהבנק העולמי בנוגע לספרו של הראשון "globalization and its discontents".
הכתבה שאנחנו מגיבים אליה עוסקת בחלוקת הידע. למי תהיה גישה ולמי לא. לעניים לא. צריך פועלים שחורים צייתנים. מה שקוראים לו "פראיירים לא מתים, רק מתחלפים" כמו בטריה ריקה בחברת ה"השתמש וזרוק" שאנו חיים בה. הגעת לגיל מסויים ואתה בר החלפה. כמו נייר טואלט. חסר חשיבות. נלחם לקבל עבודה, בשכר שמרקס ואדם סמית
הגדירו "שכר בהמות", כי הוא מכסה רק את צרכיך הבסיסיים. בלי אפשרות להתפתח. השבוע התפרסמו נתוני התעסוקה. כ-27% אחוז מהעובדים, כ-723000 עובדים במשק שלנו מרויחים 1936 שקל. אם ראית איך מגדירים שכר מינימום למעלה אז איך אפשר להגדיר שכר כזה? שכר חרקים? איזה חיים אפשר לחיות בסכום כזה? דירה, אוכל, מים ,חשמל . 723000 איש.תקרא קצת עליהם: לפי הנתונים, 727,300 איש בישראל עבדו חלקית, הרבה פחות מ-36 שעות בשבוע – 27.1% מכוח העבודה האזרחי. בין המועסקים במשרות חלקיות 258,500 גברים ו-468,800 נשים. 84% מתוכם, 611 אלף עובדים, השתכרו עד 1,936 שקל ברוטו בחודש, כמחצית משכר המינימום וכרבע בלבד מהשכר הממוצע במשק. לפי הנתונים, מספר המועסקים שעבדו חלקית גדל תוך שנה ב-12.7%, תוספת של 79,400 איש. מדובר ב-95% מ-84 אלף המשרות החדשות שנוצרו במשק בשנה האחרונה. מאז הרבעון הראשון של 2002, גדל מספר המועסקים חלקית ב-21.7%, תוספת של 130 אלף איש. לפי הנתונים, סך הכל היו ברבעון השלישי השנה 1.152 מיליון איש שאינם עובדים או המתקיימים משכר נמוך או מקיצבת קיום. מדובר ב-43% מהשייכים לכוח העבודה האזרחי, ו-24% מכלל האוכלוסיה מעל ל-15 שנה.מה אומר לך המידע הזה? איך אתה מציע להגיב אליו? יש לך הצעות או רעיונות?נשמע
לכן רוצה הכוהן הגדול ממגדל השן ליצור נומרוס קלאוזוס ולא השכלה להמונים. ההמונים בעיניו הם כנראה ממרומי מגדל השן קטנים כמו חרקים. צריך מי שישרת את האליטות והעשירונים העליונים. ואם לא הם ילכו לארץ אחרת… לא כך ? הוא בעד הפרטה. מחקר. זה מה שמטריד אותו. אולי יעניין אותך לקרוא את הדו"ח שפרסם מבקר המדינה ב- 16-8-2004 בנוגע למחקרים שעושים אוניברסיטאות ביחד עם גופי מימון חיצוני. אני יתן לך את הפתיח ואקווה שתקרא את השאר:
"האוניברסיטאות שנבדקו דיווחו למממנים על הוצאות מסוימות וקיבלו עקב כך כספים שלא היו זכאיות להם: האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן הגישו שלושה-עשר דיווחים כפולים – כלומר דיווחו על אותה ההוצאה לשני מממנים שונים. האוניברסיטאות חרגו מתנאי החוזים שלהן עם המממנים בעניין מענקי מחקר שהם מימנו: מממנים מסוימים קבעו כי לא יממנו שכר עובדים המועסקים במשרה מלאה באוניברסיטה ומקבלים ממנה ממילא את משכורותיהם. למרות זאת דיווחו להם האוניברסיטאות על עלות שכרם של עובדים קבועים כולל עובדים מנהליים, ואת ההכנסות שהתקבלו בשל כך מהמממנים העבירו לחשבונות החוקרים. רמת הבקרה על הפעולות הממומנות מחשבונות החוקרים נמוכה, והחוקר אינו נדרש להגיש דוח מדעי או דוח כספי עליהן. אף שעל פי החלטות האוניברסיטאות שנבדקו, הועמדו הכספים בחשבונות החוקרים לרשות החוקר למימון מחקרים, נמצא כי מחשבונות אלה מומנו גם הוצאות שלכאורה לא היו אמורות להיות ממומנות מחשבון המחקר כגון החזר הוצאות רכב לחוקרים ולעובדי מינהל, קורס לניהול עסקי, שיפוץ משרד ושכר לחוקר שפרש לגמלאות.". שמעת אותו נוטל אחריות? נלחם ברמאות? לא. פתאום הוא יוצא מהחור שלו. ביבי ושטרית וכמה פקידי אוצר ומנהלי בנקים דיברו איתו, כנראה תוך כדי עישון סיגרים ושתיית יין באיזה טיסה או משהו כזה. והם תומכים בו. שישאל את אלישע ינאי מה הוא חושב על האוצר שקיצץ מחצית מתקציב המו"פ בשנתיים האחרונות. חסיד שוטה…
לכן מה שאומרים כאן האנשים הוא מקודש. זהו מרחב מקודש של האינטרס הציבורי. גם אם אתה לא חושב כך. זו זכותך.
נמשיך לשורות הבאות בתגובתך.אתה טוען שאיציק ויוסי ושאר האנשים כאן מייצגים רק את עצמם ושאין להם ולו 10 אנשים שאינם בעלי אינטרס שילכו אחריהם. מה כוונתך? את מי אתה מייצג? אם ישנו איזשהו אינטרס זהו אינטרס ציבורי. מה אנחנו רוצים? ג'ובים? כסף? או דברים לא מוחשיים כמו צדק? רמה מסויימת של שויון? ערבות הדדית?
אתה מזכיר לי את הסיפור של מידאס. או לחלופין את עגל הזהב. בוא נרקוד סביב אלילנו הנייר הירוק הנקרא "דולר", אלו אלוהיך. חפץ. נייר שמחזיק מעמד רק בגלל הערך שיש לו בעינינו. נראה אם שנייה לפני המוות שלך אני יעמוד לידך עם מזוודה מלאה בדולרים מולך, נראה איזה משמעות יהיה להם אז בעיניך. הרי אנו באים ערומים לעולם ועוזבים ערומים. ותולעים קטנות אוכלות אותך. תספר להם כמה כסף היה לך, נראה אם זה יעניין אותן. כי בכסף אין אמת. הוא מת.
הדבר היחיד החשוב בחיים הוא קשרים אנושיים. זה הדבר היחידי שאני מקווה שיהיה חסר לך ברגעי הנשימה האחרונים. לא די.וי.די או כל שאר החפצים חסרי החיים.האדם מחפש משמעות לדברי ויקטור פרנקל. זה מה שנותן טעם לחיים…
נמשיך לחלק הבא. אתה חושב שאין להם 10 שילכו אחריהם. כל רעיון מתחיל באדם אחד ולאט לאט מתגבש. הרצל אומר את זה הכי יפה בסיום ספרו אלטנוילנד. "כל הדברים היו פעם חלומות במוחם של אנשים" לכן כבדו את הספר הזה וטפלו ברעיונות שמוזכרים בו. אשתמש בדוגמא של הרצל כדי לענות לך על החלק הזה בתגובתך.
הרצל היה מחזאי (למרות שלמד משפטים) ועיתונאי שכתב פיליטונים ואח"כ סיקר את הנעשה בפריס לעיתון בוינה. עם הזמן החלה להציק לו בעיית היהודים. לא דבר חדש אחרי 1900 שנות גלות. ולמה דווקא דרכו צלחה יותר מאחרים ?
מיהו שישב בחצר הסולטן ועם הקיסר הגרמני וינסה לקדם את הרעיון של מדינה לעם היהודי. הבעיה היהודית טרדה את מנוחתו, אבל הוא בסה"כ היה עיתונאי קטן. ספרו מדינת היהודים נקרא קודם מכתב אל הרוטשילדים. הוא ניסה לשכנע אותם כי הבין שכדי לקדם את רעיונו יצטרך כסף וקשרים. אולם הוא קלט עד מהרה שמהם לא תבוא הישועה. ולכן הפך את שמו לספר "מדינת היהודים". הוא טען בתחילתו שאין זו אוטופיה אלא דבר רציני בעל אפשרות הגשמה. הספר יצר דיון נרחב בעולם היהודי בנושא פתרון בעיית היהודים ובזה יחודו. הוא לקח רעיון וגרם להעלאת הדיון הציבורי בו. בנאום שנשא במועדון המכבים בלונדון הוא משתמש במשפט שכל יהודי מכיר " לשנה הבאה בירושלים" והוסיף לו את המילים פתאום אפשרי. זהו דבר שכל יהודי אומר בפסח כחלק מההגדה בליל הסדר. פתאום אפשרי. אחרי שנות גלות כ"כ רבות. ההישג הבא שלו היה הקונגרס הציוני. הנה נפגשים יהודים מכל העולם לדיון ציבורי בנושא בעיית העם היהודי. בסוף הקונגרס הוא אומר " בבזל יסדתי את מדינת היהודים. כשאני אומר זאת עכשיו צוחקים עלי, אבל בעוד חמש שנים או חמישים , יאכלו הלועגים לי את כובעם" (במילים שלי). כ-50 שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון הוכרזה ההחלטה על הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל באו"ם. בדיוק היום לפני כ-57 שנים. הרבה מים עברו מאז העלה את רעיונותיו לראשונה על הדף ועד הגשמתו. בספרו אלטנוילנד שמלא ברעיונות מעניינים (הפוטורו לדוגמא), בנאומו של שטיינק בכפר חדש מביע הרצל את אכזבתו מהמנהיגות הדתית שלא תמכה ברעיונו הציוני. הוא קורא להם "הרבנים של התועלת האישית", וטען שהאינטרס שלהם בכך נובע מהצמדותם לשולחנם של עשירי הקהילה, שאינם רוצים לעזוב את כל הטוב שיש באירופה ולעבור לארץ שאין בה כלום חוץ מביצות והזנחה. איני זוכר אם באלטנוילנד הוא אומר זאת או באחד מסיפוריו האחרים אבל הוא אומר שרק העניים, או מי שאין לו מה להפסיד יעבור לארץ החדשה "תנו לי את המיואשים והעניים". דוד ליטבק שבסוף הספר ממונה לראש החברה החדשה הוא ילד עני שהוא פוגש בוינה, ליד בית הקפה.
לכן את השינוי שיקרה בשנים הקרובות בארצנו, לא ייזמו אלו שמרויחים ממצב העניינים כמו שהוא כעת אלא אלו המיואשים והעניים שאין להם מה להפסיד. אם כל מקבלי שכר המינימום והשכר החלקי יתאגדו שום כח לא יוכל לעצור אותם. נכון שכעת זה נראה בעיניך חלום כעת אבל בעוד חמש שנים זה יכול להפוך למציאות. המלחמה לשינוי המציאות המדכאת מסביבנו יכולה לתת משמעות וטעם לחיי כולנו.
אני ממליץ לך לקרוא את הסיפור "פונדק האנילין" שנכתב על ידי הרצל. תצטרך ללכת לספריה ולמצוא אותו במדף של הרצל. הטענה המרכזית בסיפור היא שהייאוש ממצב קיים הוא חומר בעירה אדיר לשינוי. תראה שם עוד קונספטים שהזכרתי כאן כמו החשיבות של הכסף לעומת הקשרים האנושיים, וכמו האפשרויות האינסופיות שטמונות בידע. האנילין הוא האנלוגיה המרכזית בסיפור זה. מתוך הזפת השחורה שהיא תוצר לוואי של תעשיית הנפט יצר האדם אנילין (צבע) בכל צבעי הקשת. כשקודם רק ניסו להיפטר מן הזפת. אשמח אם תגיב לאחר שתקרא את הסיפור הנ"ל.
ועכשיו לחלק האחרון בתגובתך. אתה זורק כפפה. אם לא אכפת לך ארים אותה. בואו ניפגש כולנו ונקים מפלגה. הכסף הוא החלק הפחות מרכזי בה. הרצון לשינוי יהיה המנוע העיקרי בה. אומנם הכסף שאתה מציע לא יספיק לכלום אבל זו התחלה. אם תסתכל על המפלגות הקיימות כיום תראה ששורשיהם בפילוג (פ.ל.ג). עלינו להתאחד. כל המפלגות הקיימות כיום נזכרות בנו כשיש בחירות. אין להם נוכחות כמעט בשום מקום. הדור שלנו הוא הכי פחות דמוקרטי ומהפכני מהדורות הקודמים. המפלגות של היום מבוססות על סקרים ותדמיות. אין להם חזון כמו שהיה להרצל. וכמו שהרצל למד, השינוי לא יבוא מאלה שמרויחים מהמצב הקיים. רק למי שמיואש ואין לו מה להפסיד. והם הרוב. אם תרצו אין זו אגדה…
אם תסתכל בכותרת שלי תראה איך אני קורא את המילה המוכרת משיח. איני חושב שהכוונה לסוג מסויים של סופרמן שיציל אותנו מעצמנו ויעניש את הרעים, אלא מ- שיח בין אנשים, שיח שמטרתו שיפור אינסופי של מצבנו. משה רבנו מתאר את זה בצורה הטובה ביותר כאשר מגיעים אליו שליחים ואומרים לו שאלדד ומידד מתנבאים במחנה. יהושע בן נון נהיה תוקפני ואמר למשה "אתה רוצה שאני אטפל בהם"?, ומשה עונה לו "המקנא אתה לי, הלוואי כל ישראל נביאים". הטיעון שלך נגדנו מזכיר לי את היחס לישעיהו ולירמיהו ואליהו, שמגנים את הציבור על מעשיהם ומטיפים להם מוסר. הנביא בשונה מהכהן שמתמקד יותר בכהונתו כחלק מרכזי בחברה, הוא יצור חוץ חברתי, שאינו מחפש כבוד וכיבודים אלא עניינו בהיות העם חברה מאוחדת וצודקת, ואני מקווה שזה מה שאנו עושים כאן.
לסיום, אר-יה, הכל באהבה וללא כעס מתוך תקווה לשיתוף פעולה…
אין להיתארגן עם הסטודנטים הישראלים כי הם יהיו העושקים העתידיים הם יהיו כמו העושקים של זמננו שימו לב כל ראשיהארגונים למיניהם הם על פי רוב יש לפני שמם תארים אוניברסטאיים
לאסף:הייתכן?אם הן חלשות הם משלמים מס הכנסה?למיטב הבנתי הם משלמים מ.ע.מ.,מיסים על דלק,מיסירכישה ומכירה על עיסקאות נדל"ן,ארנונה.שכחתי משהוא?
סביר להניח שמפאת מצבם המיסים שהם משלמים דרך קניותיהם הם מעטים.אני גם מעריך שחלק מהם מקבלים תשלומים שונים כמו הבטחת הכנסה,הנחות בארנונה ועוד.
כלל וכלל אינני מנסה לטעון שמצבם טוב.ראוי רק להיות מאוזנים ולא דמגוגיים.
לכן קשה לראות שיש אמת בדבריך כאילו הם מסבסדים את לימודי העשירים.