כמה עולה למות בעד ארצנו

גם אני לא רוויתי נחת מ"שיח הלוחמים" של אחרי מות רפול. בעוונותיי הקשבתי באותו בוקר לגלי צה"ל – בתוכניתו של רזי ברקאי שקעו כל הגנרלים לשעבר בנוסטלגיה זחוחה. אחרי מותו של אדם מקובל לספר בשבחו, אבל נדמה לי שבמקרה של רפול קצת הגזימו. רמטכ"ל או אלוף לשעבר זוכים אצלנו לכבוד ששום אישיות אחרת לא זוכה לו.
גם הסיפור האומלל של מלחמת יום הכיפורים כבר סופר, ועל אף האסון הגדול שנחת על אנשים חפים מפשע, אין טעם להוסיף ולספר את מוראות המלחמה ההיא – צריך להמשיך הלאה.
עד כאן, הכול עניין של טעם טוב וסדר עדיפויות, אבל ההיטפלות לנוה אטי"ב אינה הוגנת. שטח, בין אם נכבש, נקנה או הושג בדרכים אחרות, הוא בסופו של דבר נדל"ן. אני לא מאמין בקדושת האדמה. מבחינתי, קרקע היא דבר שאפשר לבנות עליו בית או להוציא ממנו לחם, אבל לא יותר. אין מה לבוא בטענות לאנשי נוה אטי"ב על כך שהם מתפרנסים מחלקת האדמה שנפלה לידיהם. אמנם נכון שהאדמה הזאת הייתה שייכת פעם לסורים, אולם הסורים אינם עושים מאמצים ראויים לשמם כדי להשיבה אליהם. לשם השוואה, סדאת היה מוכן להרחיק לכת הרבה יותר כדי להשיב את אדמת סיני למצרים, ולזכותם של המצרים ייאמר שהם עושים באדמה הזאת שימוש חכם.
ועד שיוכרע גורל החרמון לכאן או לכאן, מותר להפיק ממנו רווח, אני לא רואה בכך פסול.

שינסה להוציא תעודה ממשרד הבטחון על גבורתו בקרב ויראה בגאוה לשומר בשער.
נראה לך הגיוני? נראה לך מעשי?

בשנת 2000 דחה בג"צ עתירה של הקד"מ(קשת דמוקרטית מזרחית)לצו ביניים זמני המורה למינהל לא לאשר עיסקאות לפי החלטות הג'מבואים .באותו יום אחר הצהריים רואיין יהודה שנהב ברדיו וטען שכל הסיפורם של החקלאים על תרומתם ,קשייהם,מסירותם וכד",לא היו ולא נבראו וכל מטרתם לסחוט כספים וטובות הנאה אחרות מהמדינה.
נזכרתי בסיפור זה כשקראתי את דבריה רוויי ההזדהות עם סיבלם ותרומתם של הלוחמים שתרומתם נשכחה ואחרים נהנים מפירותיה.
וגם היה מרתק לעקוב אחרי ההגיון והרגש האנושי,הקיים בבסיס דבריה של לב-רון ,האומר שעל תרומה צריכה להינתן תמורה.
חבל שהראייה סלקטיבית.לפחות עודד מעודד בנסיון שלו לראות את הדברים בפרופורציות ראויות יותר.
ומי מנע מסוויסה להתישב בנווה אטי"ב?ולהנות מפירות תרומתו?ומה היו אומרים אילו הנסיון של נווה אטי"ב היה נכשל ואנשים היו מפסידים שם שנות חיים וכסף?מה,סוויסה גם יצר את כל מה שיש שם היום?אנשים נוספים לא תרמו דבר?
למה צרות העין?הרי אפשר לראות את הדברים גם במבט אחר:להתפעל מהעשייה,הבנייה,השיפןר השיכלול,יצירת ערכים חדשים,נדבך על נדבך,להתגאות שהיה בין כובשים והראשונים שעל נדבך תרומתם מתאפשרת כל היצירה הנוספת.

כאן אני חייב הבהרה אישית:אני סבור ממניעים של טובת המדינה(לחלוטין לא טובת הסורים, ספציפית, והערבים בכלל)
שעלינו להעביר לידיהם את מה שנכבש בתמורה להסדר סביר עבור כולם(אסור,לדעתי,לחשוב ולדבר על שלום.עוד לא.זה גדול ,כבד ולא מציאותי).
אפשר, ראויו רצוי לבקר, אבל, בבקשה, בטעם טוב, במידה וכן, גם בכבוד .לא הכל רוע וזדון.
קל להרוס.
קשה לבנות ולייצור.