אני יהודיה שמ"חה

לאה שקדיאל

נכתב כתגובה למאמרה של אבירמה גולן ב"הארץ" 25.10.04

גם הבן שלי, המשרת ביחידה קרבית מובחרת, כעס מאד למראה השלט שתלו תומכי סרבנות הפינוי מול המחנה שלו: "המפקד, אנחנו יהודים, את זה אני לא יכול." עשרות שנים הוא ודומיו נהרגים ונפצעים על הגנת המתנחלים – למה בעצם? נאלצתי להזכיר לו כי בכל זאת, החלק הארי של השירות הצבאי, בודאי ביחידה שלו, אכן נועד להגנת המדינה ואזרחיה כולם, ולא רק להנצחת הכיבוש.~

אבל גולן בוחרת לתקוף מילה אחת בשלט הזה, את המניפולציה שעושים המתנחלים במילה "יהודים", וכאן היא מחמיצה את העיקר, לדעתי: המתנחלים יכולים לשווק את סדר היום ההרסני שלהם בהצלחה יחסית, דווקא משום שה"ישראלים" בהם מדובר, היינו, היהודים אשר בחרו באופציה הציונית-ישראלית-דמוקרטית, זנחו ברובם המכריע את הזיקה שלהם ליהדות. היהדות, להזכירנו, אינה רק דת, כי אם גם דת וגם לאום. ה"קטסטרופה" בה מדובר עלולה אמנם להתרחש בגלל פשעי הימין, בעיקר הימין הדתי – אבל מי שמאפשרים את קיומם המתמשך של הפשעים הללו הם היהודים שאינם ימניים ואינם דתיים, אשר הפסיקו להשתמש בָּאיפיון "יהודי" כאיפיון מרכזי של זהותם.

השמאל ינצח רק אם וכאשר יבין כי בלי קשר לתוכן שאנו מייחסים ל"יהדות" שלנו (תרבות ושפה בלבד? חילוניות הומניסטית? לאומיות ולא דת? אזרחות בקולקטיב בעל ערכים אוניברסליים ודמוקרטיים?), אנו כאן אך ורק בתוקף היותנו יהודים קודם כל, ומכאן הקשר ההיסטורי שלנו לפיסת ארץ זו. מכאן גם הצידוק לתביעה שלנו לחלוק את הארץ עם לא-יהודים, למשל עם ערבים פלסטינים. שאם לא כן, עלינו לוותר כליל על שאיפותינו לריבונות, ולהסכים לחיות כמיעוט נסבל בתוך רוב ריבוני מוסלמי, "ערבים יהודים" במקביל ל"ערבים נוצרים" בחברה שעדיין נוטה לזהות "ערביות" עם "מוסלמיות" כברירת מחדל. יש לציין כי אם חלילה זה מה שיקרה, יצליחו לשרוד בלי להתבולל רק היהודים הדתיים, שהרי במונחים מוסלמיים, היהדות היא "אומה" נסבלת רק כדת, בדומה לנצרות, ולא כקולקטיב לאומי מסוג אחר כלשהו.

מי שמתכחשים ליסוד היהודי של זהותם אינם אלא קולוניאליסטיים, זרים שהגיעו הנה בגלל חלון הזדמנויות של אימפריאליזם מערבי, ומאז הם מתעקשים לדחוק את רגלי הילידים, הלא הם הערבים. הניסיון לחמוק מעימות ישיר עם זהותנו היהודית באמצעות אימוץ סדר יום אוניברסליסטי פוסט-לאומי, היינו פוסט-יהודי, לא יצלח, משום שאין לו תוקף מוסרי. המבקשים לגבש לאום חדש בכברת ארץ זו – לאום שיכלול יהודים ולא יהודים כאחד – אינם יכולים מוסרית לעשות זאת תחת כותרת יהודית מובהקת כמו השם "ישראל", ואין פלא כי המאמץ העקר הזה מצידם אינו זוכה לתמיכה פלסטינית של ממש. פלסטינים התומכים ב"מדינת כל אזרחיה" במשמעות שמייחס לכותרת זו השמאל הלא-ציוני בישראל היהודית הם מעטים מאד; רוב הפלסטינים התומכים בהשקפה זו עושים זאת מטעמים איסטרטגיים בלבד, כדי להגיע למדינה פלסטינית לצידה של מדינה לא-ציונית וממילא גם לא-יהודית. מעניין כמה "ישראלים ממוצא יהודי" יישארו לחיות במדינה שכזו, אם חזון זה יתממש, בעולם המציע הרבה יותר חירות ליחידים ב"מדינות כל אזרחיהן" שכבר התבססו מזמן במערב.

אני כותבת כל זאת כשמאלנית עם קבלות: אין תחליף לשמאל יהודי ציוני, הכורת ברית – עם פלסטין שתתכונן לצד ישראל, עם מיעוט לאומי פלסטיני בתוך ישראל יהודית ודמוקרטית, ועם יתר העולם הערבי. "יהדות" ו"דמוקרטיה" הם ניגוד רק על פי היגיון מודרניסטי נוקשה, המבקש לכפות על בני אדם זהות מהותנית-"טבעית" כלשהי, ורק אחת בלבד, פשטנית ככל האפשר. מדינה יהודית דמוקרטית מחייבת משטר פוליטי התואם אולי תפיסות פוסט-מודרניסטיות מסוימות, ודווקא היהדות הרבנית היא זאת שהתמחתה בפתרונות יצירתיים שכאלה לאורך הדורות, תוך דחיית זרמים יהודיים אשר אימצו קוים פשטניים יותר מדי (מתייוונים, נוצרים, קראים, היהדות הרפורמית בגרסתה המוקדמת, ואלה דוגמאות בלבד). הציונות היא המצאה יהודית נוספת בשרשרת הפתרונות המורכבים הללו, ועליה להמשיך לתחזק את כישרון החיים הלאומיים המורכבים, במקום להכריז על פשיטת רגל רעיונית.

המשבר הנוכחי הוא תוצאה ישירה של קריסת השמאל הציוני היהודי הזה, מאז היום השביעי של מלחמת ששת הימים ועד בכלל. במפה הפוליטית הנוכחית, אין לצערי בנמצא אף מפלגה יהודית דתית שיכולה להרים דגל זה – כזכור, פנתה המפד"ל, ועימה תנועת הנוער בני עקיבא וכמעט כל מוסדות החינוך הדתי הציוני, פניה חדה ימינה, והניסיון לגבש את מימד כחלופה דתית נמרצת התמסמס לתוך הכסות של "מרכז" במקום שמאל מובהק. זה הדגל שצריכה מפלגת העבודה להניף, קודם כל כדי להשתקם ולהתאושש, ורק אחר כך – כדי להוביל את המדינה כולה, ולהושיע את המפעל הציוני ההיסטורי. המותג שהמצאתי לשם כך, "יהדות שמ"חה" (שמאל מדיני וחברתי), פנוי לגמרי כרגע.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איריס

    תמהתי על הרעיון שלפיו מפלגת העבודה היא זו שאמורה להרים את הכפפה של השמאל בישראל. קצת מוזר להלין מחד על המתנחלים שהמשיכו את הרעיון הקולוניאליסטי של אבות מפלגת העבודה ובחסותה פעלו ופועלים ולצפות ממפלגת העבודה שתחליף את עורה לפתע ותתייחס למצב הכלכלי והחברתי בישראל ותתחשבן היא עם עברה שלה. מה רק בגלל שיש נישה ריקה? הנישה הזו ריקה כבר שנים.
    ושאלה לשקדיאל: אם אני מבינה נכון את לא רואה סתירה בין מדינה יהודית לדמוקרטית. האם במדינה הזו חשוב שיהיה רוב יהודי?
    בברכה
    איריס

  2. דיאנה דניאל שרים

    מעתון הארץ של סוף השבוע למדתי על שתי התארגנויות האחת – אדם בראשות עמיר פרץ, והשניה – תנופה בראשות מלכיאור. מעניין יהיה לראות אם יהיה בהן מענה לחלל.

  3. אבנר ל.

    מספר הערות לדבריה המענינים של שקדיאל.
    טענתה כאילו המשך הקטסטרופה מתאפשר בזכות תמיכת מי שזנח את יהדותו אינה נכונה.הרי רוב התומכים באים דווקא מהקבוצות הדתיות והמסורתיות.
    לפני כחודשיים כתב ארי שביט מאמר בהארץ:"רק לא 'רק לא ש"ס'".הוא קרא לתומכי ההיתנתקות לפנות מקום לרב עובדיה ולתושבי הפריפריות "ליד ההגה", דהיינו לצרף אותם למי שיגזרו קופונים מההתנתקות.שלא רק הלבנים מתל-אביב(משיינקין)יחגגו.והרי ברור מי דבק בזהותו היהודית ולכן מתנגד להתנתקות ולכן "תומך"בקטסטרופה,ומי נמצא בעבר השני.
    לצערי,אם נכונה קביעת ארי שביט הרי שתושבי הפריפריה נוהגים לפי הכלל "תמות נפשי עם פלישתים"(הפלישתים הם כמובן הלבנים משיינקין).גישתם אינה עניינית לשאלת ההתנתקות, בפרט,ולעניין ההסדר עם הפלשתינאים בכלל .זו דוגמה למצב בו החלטות גורליות מושפעות משיקולים רלבנטיים,אם בכלל,לסוגיות אחרות לחלוטין.
    אני מצטרף לקביעתה שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת היהודים.נקודה.הציונים הקלאסיים(הקולוניאליסטים,האירופוצנטריים, המדירים,מקפחים וכו')לא הפכו ללא יהודים.הם בראו אדם חרש וגם יהודי חדש.להם היה ברור ומובן לחלוטין מה הם "עושים"פה .להם היה נהיר מאד הקשר הישיר והחד משמעי בין היותם יהודים ובין זכותם לקבוע כאן את ביתם וריבונותם.לכן,אולי,היה להם "קל" להתמודד עם המצוקות והקשיים.הם ידעו מה המטרה משוכנעים בצידקתם ולכן מוכנים לתרום ולסבול.
    לא כל מי שבא היה מעורה בחשיבה הזו ולכן אולי נפגע,התאכזב ופיתח יחס שלילי ורצון למצוא פיתרון למצוקות ע"י"זריקת" מה שמצטייר כמקור המצוקות.זה גם מתאים לחלק מהם משום שיש בזה גם אלמנט של נקמה.
    מבחינתי אני מוכן לשאת היקף סביר של פגיעה בדמוקרטיה כדי לקיים מדינה של יהודים למען יהודיםבלבד.
    כשאני נזכר בסבים ובסבתות שלי שהגיעו לארץ בעשור הראשון והשני של המאה הקודמת גם כי נמאס להם להיות מטרה לפגיעות מצד שכניהם הלא יהודים וגם כי הנמו שרק בארץ ישראל יימצא מזור למצוקת הגולה(הם לא היו אוטופיסטיים ומשיחיסטיים בכך שלא חשבו שכאן תעלמנה כל המצוקות.להפך.אלא שעם מצוקות אלו היונכונים להתמודד.והצליחו).
    אין בשום מקום דמוקרטיה מושלמת,ולא תהיה.אסור לנו להתקפל בפני מאשימינו, מחוץ ובעיקר מבפנים;אבל אסור לנו בשום פנים ואופן לוותר לעצמנו בחתירה מתמדת לשכלל ולשפר את הדמוקרטיה שלנו.
    לכן אני מסכים עם שקדיאל שהציונות היא פן משוכלל נוסף של הציונות(הציונות הגשימה את משימתה הראשונה-השגת ריבונות אבל לעולם לא תסיים את משימתה הבסיסית קיום הריבונות לעד. זו משימת נצח שאיננו מתמודדים עמה כראוי).
    חוששני שבקביעה שהשמאל קרס מצוי המקור לטעותה של שקדיאל.שום דבר לא קורס אם יש לו מספיק תמיכה.במקרה הפוליטי אנשים תומכים/לא תומכים על פי שיקולים רבים(ואולי לא).
    בישראל ניתן ליחס חלק מנדידת תמיכה בענייןזה או אחר לא רק לשינויים בדעותיהם של האזרחים הוותיקים אלא גם,ואולי במידה רבה,לכניסת אוכלוסיות מרקעים תרבותיים שונים שמקבלים מיד עם דריכת כף רגלם על אדמת המדינה זכות אזרחית חשובה ביותר:להשתתף בבחירות הקובעות את חיי המדינה ואזרחיה.
    שום חשיבה שמאלנית לא תהיה אטרקטיבית לרובם הגדול של אנשים שמחשבתם מעוגנת בחשיבה תיאולוגית יהודית.
    אבל,יש בחשיבה התיאולוגית היהודית הרבה "שמאלנות"מקורית שאליה כן יוכלו לחבור הדתים או דתיים רבים יותר.יתכן והמפתח מצוי ביבור של ערכים ישנים-חדשים אלו בעטיפה הנכונה תאפשר יצירת שמאל שרבים יכולים לחבור אליו ולתמוך בו(ראי למשל תגובתה המזדעזת של איריס לרעיון שהעבודה קשורה בצורה כלשהיא לדברייך)

  4. זיו

    יש לי מחלוקת כמעט עם כל מה שכתבת, אבל אני מבקש להעיר רק בעניין אחד.

    אתה כותב, ששיקוליהם של המצביעים בפריפריה אינם ענייניים. תמהני מה לדעתך נחשב לשיקול ענייני.

    אם אתה מכוון לכך שהפתרון למצוקתם החברתית והכלכלית הוא בשמאל של העבודה/מר"צ (ונראה שזו כוונתך) , הרשה לי להזכיר לך, שלפני זמן לא רב זכה מועמד המחנה הזה בבחירות (ברק) ברוב עצום, שכלל גם רוב של מצביעי הפריפריה. מה שקיבלנו כולנו זו ממשלה עם כלכלה אולטרה ימנית, ימינה מביבי, עם תוספת של גזענות נטו (רק לא ש"ס, כזכור). ועכשיו הליצן הזה הגיח שוב מהאופל ורוצה הזדמנות שניה.

    אז בתור מי שנמצא רחוק שמאלה משרון וגם מהעבודה/מר"צ, אני יכול רק לנוד בצער על דיבורים בגנות שיקוליהם של מצביעי הפריפריה. האמת היא, שאיש לא משאיר להם (וגם לאחרים) שום ברירה, אלא לבחור בין הדבר לכולירה.

    על זה היתה אומרת סבתי המנוחה ( מזרחית ששלטה ביידיש)- דיזעל בידרעק.

  5. איריס

    אין בי כל זעזוע מהרעיון שמפגלת העבודה אמורה להוליד את השמאל החדש, אלא בעיקר תמיהה. גם זיו הזכיר לך את הכלכלה הימנית שמפלגת העבודה הובילה, ואני מצטרפת לדבריו. שיקולי ההצבעה של בוחרי מפלגת העבודה הם ענייניים בדיוק כמו של מצביעי הימין, כלומר שבטיים ברובם. שמאל זה לא רק "בעד להחזיר את השטחים". מפלגת העבודה כבר כמה עשורים אינה מפלגת שמאל ואם שקדיאל מצפה ממנה שתהיה כזו, הייתי שמחה לדעת על מה הצפיה מבוססת. אני מבינה שהיא רוצה להיות שמחה.

  6. אבנר ל.

    לזיו ולאיריס
    ענייני זה שאני תומך בעניין שעקרונית ו/או/וגם מעשית מנוגד לאינטרס שלי,הצר,המיידי ומועיל לאינטרס שלי בהקשרים רחבים יותר.
    התיחסתי רק לעניין ההתנתקות מפני שלכך התכוונה, לדעתי שקדיאל.
    כשהמערך הצביע בעד השלום עם מצריים זה היה מנוגד לאינטרס המיידי שלהם כמפלגת אופוזיציה ,אבל היה בטווח הרחב של האינטרסים שלהם.
    כך גם תמיכתם בהיתנתקות.
    כאן תוכל כמובן לטעון שעניין השלום(וגם אוסלו בעצם)וההתנתקות הינו בטווח האינטרס הישיר שלהם, כפרטים לבנים, שיוכלו לחגוג,אישית,ושאז חשיבותה של המפלגה פוחתת.
    באשר לברק.שר החינוך שלו הפך לאהובם של רבים מראשי הרשויות שבראשם עמדו מזרחים מהליכוד.הוא הלך הביתה מפני שסירב להיות שותף לשחיתויות של ש"ס המזרחית.
    אני מעריך ששיקוליכם בקשר לשאלה מה צריכים להיות כישוריו של ראש הממשלה שונים משלי. בשיקולי המועדפים לא נמצאת המילה אהבה .באופן סטריאוטיפי זה מקביל ל"חום" המזרחי לעומת "הקור" האשכנזי.בשיקולים שלי "הבטן"אמורה להיות מוכנעת,רצוי תמיד,לתאים האפורים.מאז עידן הטלביזיה אני משתדל תמיד להקשיב ולהתייחס לדברים,לרעיונות המובעים ולא למ אומר איך הוא נראהוכו'.
    כישורים חברתים במובן של פקידת כל אירוע פרטי של כל עסקן כזה או אחר ועוד מיומנויות חברתיות לא נתפשים אצלי כבעלי חשיבות גבוהה.
    אינני סנגור של ברק אבל בחינה של מעשיו,כישוריו,השכלתו ונסיונו אינם מוטלים בספק.אינני יודע מה רקורד הנסיון והעשייה שלכם שמאפשר לכם לשפוט בנחרצות את משפטו.
    אני יכול למשל לחשוב על סיפרו של איתן כהן :"המרוקאים-הנגטיב של האשכנזים",שם הוא מתיחס לשוני ביחס לסמכות ומקור התוקף שלה בין מרוקאים לאשכנזים.
    מה הפלא שיש שבטיות בהצבעה?הרי אנחנו שבטים שבטים מההתחלה,זה המסובב ,העילה או הסיבה למצב.
    זיו-כנראה לא התיחסת לדברי בסוף מכתבי על אודות "השמאלנות"הקיימת ביהדות.כל אחד יכול להשתמש בכך.לא חשבתי שהמערך/מר"צ יקימו את השמאל החדש.גם אתה יכול.גם איריס.
    האם למשל אני אצטרף לשמאל שאתה תקים או שהיחס שלי לא יהיה ענייני וייגזר לא מהערך שאולי אתן להם כשלעצמם אלא מכך שאתה מזרחי ואני אשכנזי?אם אני בוחן את הדברים כפי שהם מופיעים במאמרי ההפעלה שב"העוקץ"ובתגובות קשה לאמר שיש איזה תורה סדורה ורוח מפעמת היכולים להוביל להתארגנות ועשייה מעבר לדיבורים וקצת נהי וקצת האשמות כלפי כל העולם.
    תחושה מסויימת "לוחשת"לי שזה לא נכון להביא מקורות מהעולם.לא תמיד זה מתאים ורלבנטי וזה גם נוגד את היחס להשפעות של הגלובליזציה.
    וזיו,בשביל מה להשתמש בלשון כזו(בסוף דבריך)?צריך לתתכבוד כדי לקבל כבוד.וכן,לא כתבת נכון את היידיש,ומבחינתי שפה זו כמו כל האחרות,מלבד העברת יכולות להיקבר בתהום הנשייה,לפחות כאן בישראל.

  7. זיו

    מי שיצטרף לשמאל "שלי" (שהוקם כבר, אגב) יוכל להבחין על נקלה, שהשפות המדוברות בו הן בעיקר ערבית ועברית, אבל גם שפות רבות אחרות מתקבלות בברכה, ואין שום סיבה לשלוח אותן את תהום הנשיה.

    בשאר הענינים אינני רואה טעם לענות. אנחנו חלוקים בכל עניין שהוא. אבל בכל זאת, דעתי היא שההתנתקות היא לא התנתקות, אוסלו זה לא שלום וכל העניינים האלה זה בלוף על גבי שטיק על גבי טריק. בעיני גם אין הבדל רציני בין המפלגות שבסקאלה בין העבודה לאיחוד הלאומי, ומר"צ שונה מהן רק בכמה ניואנסים, כל העסק הזה הוא לא ראש ולא בטן אלא סתם פוליטיקה פשוטה.

  8. אבנר ל.

    צאתך לשלום מתנדב יקר!!!!!!!!
    אני מבין שאתה איש רב עלילות שכבר ראה דבר או שניים בחייו והצליח להזיז כמה סלעים והקים אירגונים רבי חברים שהשגיהם רשומים בדפי ההיסטוריה.וכמובן,בלי שטיק ובלי טריק.

  9. איריס

    אז לפתע "תחושה מסויימת "לוחשת" לך" שלא כדאי להביא מקורות מהעולם. הרי לשיטתך התאים האפורים בקליפת המוח צריכים לשלוט ולקדום לבטן ולרגש. אז מה קרה פתאום שאתה מתבסס על תחושות?
    לי באופן אישי אין שום בעיה עם התבססות על תחושות ואני מייחלת לעולם שבו חיילים למשל יגעלו לעצור אישה הרה במחסום ויסרבו לעשות זאת מהבטן. אבל אתה מנסה להיתלות ברציונליזם, כאילו המאה העשרים לא מאחורינו וכשזה מגיע לסכסוך שלנו תחושת הבטן שלך מנצחת.
    המסורת שאתה הולך בה בעניין תמיכה ב"התנתקות" כזו או אחרת היא ישנה ועד עכשיו לא נשאה הרבה פירות. גם תנועות המונים עוד לא נראו בישראל בכלל, שבה ביום גשם מבוטלת "הפגנת שמאל" . ראית מה הולך באוקראינה? לקנא…
    זיו ימשיך ודאי לעשות את שלו (בין תנועות המונים לבין כלום יש עוד המון אפשרויות).
    ניפגש אחרי שמתנחל בודד אחד ויחיד יפונה מביתו.
    בברכה
    איריס

  10. זיו

    אבנר ידידי,
    אין לי בעיה להתמודד עם הציניות והארס שלך. אני יודע להיות ציני וארסי הרבה יותר ממך. אבל תרשה לי לאמר לך, שאני כבר ילד גדול. ופעם חשבתי שאפשר לפתור הכל בעזרת הראש והמחשבה. כשגדלתי הבנתי שאדם הוא גם ראש, גם בטן, גם תחושות וגם אינסטינקטים.

    ובגילי המופלג הבנתי גם, שלא צריך לזלזל בראש, אבל חשוב גם להקשיב לתחושות הבטן. הן נותנות במקרים רבים כוון נכון לפעולה.

  11. אבנר ל.

    וואו.אם להצביע בעד או נגד התנתקות עומד באותה דרגת חשיבות כמו תהייה על דבר ערכה ותרומתה של שאילת כל מיני רעיונות בתחום החברתי מנסיונן ומחשבתן של חברות אחרות,שונות,אז יש חוסר הבנה בינינו;או אפילו חייל שינהג כבן אנוש במחסום.כאילו שהתנהגות אנושית מקורה ברגש בלבד.אולי דווקא ההתנהגות המתאכזרת מקורה ברגש שהשכל לא קיים אצל בעליו במינונים טובים.אולי למשל,אפשר להגיע למסקנה שראוי ונכון דווקא משיקולי תאים אפורים לנהוג באנושיות(וברגש כמובן)בערבי שבמחסום.חום כמוצר של פעילות קרה.ולעומתה הגיהנום כמוצר של רגש חסר שליטה,אבל אוטנטי(החייל במחסום).
    השאיפה להגיע ליכולת שליטה ברגשות העלולים להביאנו לעשייה שגויה נראית לי סבירה מאד. כולנו פןעלים גם מתוך וב"תכתיב"של הרגש.ברור שמנהיג יוכל להיות אפקטיבי הרבה יותר ככל שלא יאפשר לרגש להכתיב את שיקוליו החלטותיו ומעשיו(הציבוריים בעיקר אבל גם הפרטיים ראי למשל היחס לברק המוכתב גם מהיחס להתנהגותו כלפי אשתו).
    כנראה אינני מספיק בהיר במידה רבה בנסיון לא לאמר דברים שהעורך יצנזר. זה כמובן לא מוסיף לערך הדיון אבל אנ משתדל לכבד את הבעלים. בעל המאה הוא בעל הדעה.
    באשר להתנתקות.אנך יודעת את דעתי.כך גם לגבי חסינו/קשרינו עם שכנינו הפלש' ושכנינו ארצות ערב.גישתי מאד אנושית משיקולים מעשיים(שכל) שהרגש הינו בעל משקל רב בתוכם.
    וכן,זה לא מפריע לי גם להרגיש.

    גם!!!!!!
    וממש לא רק.

    לסיום.למה לקנא באוקראינים?האם את רוצה להגיע לכאלה תהומות שהיוו את המניע ליציאת ההמונים לרחובות?האם את סבורה באמת שהתוצאה של לחץ זה תשפר שם עניין כלשהוא באמת בחיי הפרט והכלל שם?את מכירה פתרונות הוקוס פוקוס?

    בינתיים הגיעה גם תשובה מזיו.לא עניינית לצערי אבל ראוי שאתיחס.
    זיו, אינני מקיים עימך תחרות.ניסיתי להיות ענייני,לא בוטה וזכיתי לתשובה מזלזלת מתנשאת(זוכר?)ומבטלת.התרשמתי שבעלי האתר מעוניינים בהעלאת סוגיות חשובות וראויות לעיון ולמידה ומעוניינים בהתיחסות מבוגרת רצינית ומכובדת.
    תשובה עניינית לדבריך תמצא בוודאי בדברי שכוונו לאירס.
    ד"א בתשובתך הקודמת הגעת למסקנה שאין טעם רב לענות עניינית לדברי הקודמים.תרשה לי לחלוק עליך.אילו ניסית היית מגלה שבעניניםמסויימם,ואולי רבים איננו חלוקים כלכך.
    מכל מקום שמחתי שתגובתך האחרונה לדברי היתה ידידותית יותר ופחות מתנגחת.
    כל טוב לשניכם.

  12. לאה שקדיאל

    התגובות על המאמר שלי מעניינות, אוכל להתייחס רק לחלק מהן.
    1. לא חשוב לי בכלל איך יקראו למסגרת הפוליטית שתקדם את הרעיון של שמאל יהודי ציוני שהוא גם שמאל מדיני וגם שמאל חברתי. לא רוצים מפלגת העבודה, שיהיה משהו אחר. הייתי בכנס היסוד של "תנופה" ולמען האמת התרגשתי למרות שאין לי מושג לאן זה הולך. טוב לראות מסך וידיאו ענק עם כיתובים בערבית. טוב לראות חברי כנסת עם רקורד מוכח בנושא שמאל מדיני וחברתי, כמו אילן גילאון ורן כהן והרג מיכאל מלכיאור. טוב לראות את עמי אילון גם כן בעסק. התנועה החדשה של עמיר פרץ גם כן בכיוון, מצידי שיתאחדו.
    2. כמובן יש סתירה בין המושג "מדינה יהודית" לבין המושג "מדינה דמוקרטית". סתירה זו אסור לה שתרתיע אותנו. אנחנו כאן כדי לעשות את הבלתי אפשרי כביכול, גם לתת פיתרון לעם היהודי בארצו, וגם לעצב משטר לפי העקרונות של מוסר אוניברסלי. זה נאיבי לחשוב שפוליטיקה יישומית יכולה להיות נקיה מסתירות, להפך. כנ"ל גם לגבי הסתירה בין דפוסי ההצבעה של השכבות המוחלשות במדינה לבין האינטרסים הפוליטיים שלהם. פוליטיקה היא אמנות ולא תזה נקיה מבחינה לוגית. מבחן המנהיגות הפוליטית הוא מבחן האיזונים. יש כבר בעולם דגמים שונים של משטרים דמוקרטיים ורובם לא מתאימים להגדרות הנקיות מהמילון. אני בעד שתי מדינות לאום, יהודית ופלסטינית, כאשר בכל אחת מהן זכויות אזרח מלאות, וגם זכויות של מיעוט לאומי (כלומר, כקבוצה, ולא רק כיחידים), לבני/בנות הלאום האחר. זה נראה לי לא רק הפיתרון הצודק ביותר לשני הצדדים אלא גם הפיתרון המעשי ביותר. יש מיעוט מבוטל בכל אחד מהלאומים הללו שדוגל בדמוקרטיה לא אתנית, כלומר ב"מדינת כל אזרחיה". לעומת זאת יש רוב ברור בכל אחד משני הצדדים לאנשים פטריוטים עם זהות לאומית מגובשת, אשר מוכנים ללכת לפשרה טריטוריאלית בתנאי שיהיו תנאים סבירים לקיום בטוח של הקולקטיב הלאומי שלהם.
    3. וכאן אני חוזרת ומאשימה את הישראלים הרבים ממוצא יהודי אשר אינם מוכנים להזדהות כקולקטיב יהודי לאומי. כפי שכתבתי במאמר המקורי, הם פוגעים גם ביהודים האחרים בישראל וגם בפלסטינים. כמובן כולם היו במקור יהודים ממש, הוריהם או דורות קודמים להם הגיעו ארצה מתוך תודעה קולקטיבית ברורה של יהודים – יהודים מכל מיני סוגים – יהודים חילוניים, יהודים סוציאליסטיים, יהודים רויזיוניסטים, יהודים דתיים מודרניים, יהודים חרדיים, יהודים מסורתיים, מה שתרצו, העיקר – יהודים. המעבר מהיהדות הממלכתית (כור היתוך וכולי) הבן גוריוניסטית, על כל חולייה ויתרונותיה, לישראליות ליברלית, הוא בעייתי ביותר. לא רוצים א הבולשביזם של בן גוריון? רוצים זכויות וחירויות אזרח? רוצים צדק לכל השכבות והעדות והלאומים? בבקשה, שתהיה יותר דמוקרטיה, אבל לא לזרוק לפח באותה הזדמנות את הזהות היהודית! אפשר תמיד להגדיר אותה מחדש, אבל כיהודית ולא כמשהו אחר.
    4. משום מה אני אופטימית, אני חושבת שצומח בארץ דור יהודי חדש, עם תודעה של אליטה משרתת, למשל החברה של המכינות החילוניות הקדם צבאיות, וכל קבוצות הלמידה החילוניות של ארון הספרים היהודי. זהו עדיין דור מאד אשכנזי, מאד יאפי, אבל ברוך השם זהו דור יהודי של ממש, דור שצריך לחזק את התודעה החברתית והפוליטית שלו, שלא יסתפק בחוג אינטלקטואלי או בהתנדבות גרידא, אלא שיירתם לפוליטיקה מפלגתית של ממש. אני מאד מסכימה עם דני גוטויין שבדמוקרטיה עושים פוליטיקה דרך מפלגות ודרך כנסת ושום דבר אחר לא יכול לבוא במקום זה, אולי רק יכול להיות מערך תומך לזה או מערך מקדים לזה. אני מקווה מאד שהדור החדש הזה יחבור לקבוצות נוספות בחברה שלנו, לקבוצות לא אשכנזיות, ולקבוצות מוחלשות כלכלית, ואני משוכנעת לחלוטין כי החבירה הזאת תיעשה אך ורק דרך העניין היהודי. לאה שקדיאל, ירוחם

  13. Hakohen, Y.R.

    A very interesting article. I wonder, what position is this new organization taking vis-a-vis Halakha. Is it binding in matters of Erets Yisra'el ?….i Or do we pick and choose according to our political views ?…i