קרנות אתיות

איציק ספורטא

אתמול שמעתי ראיון ברדיו עם מנכ"ל של חברת השקעות שהושפע מתוכנית בולדוג בנושא עובדי הקבלן של כימיקלים לישראל שעובדים בנמל אשדוד. ההחלטה היא למשוך את השקעותיו בחברה לישראל (זה כסף מסריח) . בראיון בגלי צה"ל המראיין, פרל, כמעט לא האמין למשמע אוזניו. כיצד חברת השקעות מחליטה להשקיע על פי יחס של חברות לעובדים הרי זה עומד בניגוד לתפיסה שחברת השקעות אמורה למקסם את הרווח למשקיעים. לא רק זאת גם מנכ"ל החברה טען שהוא פעל מהבטן. הזכרתי את הנושא בשיעור ואחד הסטודנטים אמר שאף שהמנהל פעל מהבטן הוא היה מודע מאוד לנעשה בחו"ל. טוב לדעת שאנשים מסוימים הפעילים בשוק ההון לא פיתחו את אותה צדקנות עבת עור אשר אינה מבחינה בדבר מלבד בשורה התחתונה.

המראיין לעומת זאת התייחס לנושא כאילו הוא חדש אז אולי קצת רקע, הנושא של קרנות השקעה אתיות קיים כבר עשרות שנים. יעקב קורי בספרו, Business Ethics: The Ethical Revolution of Minority Shareholders, כותב שכבר ב-1928 היו קרנות של קהילות דתיות שנמנעו מהשקעה בחברות שעוסקות באלכוהול וטבק, בשנות השישים היו קרנות אשר נמנעו מהשקעה בחברות המייצרות נשק כמחאה למלחמת ווייטנאם. ב-1972 נכנסה לתחום חברת השקעות מסורתית בשם דרייפוס שלא השקיעה בחברות שעשו עסקים עם דרום אפריקה, כמו גם בחברות שלא נהגו בשוויון, לא הקפידו על בטיחות העובדים, ועל איכות הסביבה. ב-2001 היו בארה"ב 175 קרנות שכאלה.

אני הפכתי מודע לנושא בסוף שנות השמונים ואף התראיינתי בחברת השקעות אשר נוהגת כך. באתר האינטרנט של חברת Green Investing Barchester אפשר למצוא את הרציונל המרכזי שעומד מאחורי קרנות אלו. גם בארץ נעשה ניסיון להקים קרן שכזאת ללא הצלחה עד עתה, חשוב שגם קרנות קיימות יתחילו לקחת בחשבון נושאים שנחשבים לחלק אינטגראלי מאותו מושג שכולם אוהבים להשתמש בו "אחריות חברתית". ההנחה הישראלית הטיפוסית של אנשים שהם אוטומטים של מקסום רווח אינה מקובלת על כולם, ויש משקיעים וחברות השקעה, אולי להפתעתו של מר פרל, שיש עוד איזה דבר או שניים שחשובים להם. אין לי שום כוונה להפוך סוג זה של השקעה לאידיאל אבל בכל זאת זה יותר טוב מכלום.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. הילה דיין

    ראש אכ"א אמר בדיון בועדת החוקה כי 20% מגיעים לשירות בצה"ל משכבות חברתיות המזלזלות בחיי ערבים. הנתון המדהים הזה עלה בהקשר ל"בעיות ההתנהגות" של חיילי צה"ל במחסומים. אגף כוח אדם בצה"ל הוא לב המאפליה של תיזת "השכבות" והמאגר הסוציו-אקונומי המקיף שלו מאפשר להציב ילדים מגיל 17 במקומם הידוע מראש בהיררכייה הנוקשה שלו בין העילית המובחרת לתחתית החבית. שם תמצאו כמובן את משמר הגבול – הפח זבל אליו מושלכים המזרחים, ערבים "טובים" ועכשיו גם רוסים – הם הבעיה, כמובן, לא המחסומים עצמם. מה שראש אכ"א עוד שכח לציין זה מה לגבי 80% הנותרים – האם הם אינם מזלזלים בחיי ערבים? ומה קורה כאשר העידית שבעלית של השכבה החברתית (1%?) מטילה פצצות ממטוס במשקל טון על אוכלוסיה אזרחית, ובפועל הורגת בלי הבחנה – האם עליהם נוכל לומר שהם באו משכבות חברתיות שאינן מזלזלות בחיי ערבים ולכן ההרג שלהן דווקא ראוי לתגמול ולסטטוס גבוה (עיין ערך דן חלוץ)?

    למאמר מצויין המנתח מדוע אלימות מילולית מזרחית נגד ערבים במגרשי ספורט ("מוות לערבים") מהווה דיבור שמפר את ההשתקה סביב הרג ממוסד, נורמטיבי, מבית מדרשן של האליטות החברתיות, שצה"ל קורא להם "מובחרות" (הטייה לשונית מעניינת), ראו "ממות הערבי עד 'מוות לערבים': היהודי המודרני מול הערבי החי בתוכו" של ענת רימון- אור בגליון תאוריה וביקורת, גליון מס' 20, אביב 2002 בעריכת יהודה שנהב.