על טרור, כוח והתנגדות

"למרות שגם ההיסטוריה הישראלית מצביעה על כך שהכוח מייצר את הפגיעות של עצמו"
המשפט הזה שיש לו משמעות גדולה ויוצא מתוך הבנה צבאית כהגדרה של כוח, יכול לאפשר לי לשאול?
שעל סמך המשפט הזה אפשר להגדיר כוח ככוח כלכלי שמייצר את הפגיעות של עצמו?
אשמח לקבל תשובה שתרחיב לי את הדעת במאבק החברתי לאחר שהחלטה אחת כבר קיבלתי במאבק והיא "שהבטן הרכה של הקפיטליזים זה כוח ההתארגנות" ואם אקבל תשובה לשאלתי אוכל לצרף את "הכוח מייצר את הפגיעות של עצמו" ולקבל מנוף חזק שהוא הכוח שלהם שישרת את המנוע לשנות תהליכים חברתיים.
תודה.

למיטב ידיעתי הגל, מרקס ולאקאן (ובעקבותיהם ז'יז'ק) הם ההוגים ה"קלאסיים", אשר מציגים תפיסה דיאלקטית, אשר עוקבת אחר האנטגוניזם הפנימי, הקיים בכל מערכת אנושית ואשר בסופו של דבר מכונן בה שינוי חברתי. על-פי הגל, הרוח – המשמעות המגולמת בהוויה ההיסטורית האנושית – אינה מצויה מראש בשלמותה, אלא מתקיימת בתנועה מתמדת אל-עבר התממשותה. תהליך התהוות הרוח הוא תהליך אינסופי, בו כל תופעה וכל תקופה המתממשת מכילה את השלילה של עצמה. כך שבכל מבנה חברתי קיים אנטגוניזם פנימי, אינהרנטי לתהליך ההתממשות, ואשר מוביל בסופו של דבר להתהוות מבנה חברתי אחר. Aufhebung הוא המושג הגרמני, באמצעותו מציג הגל תהליך דיאלקטי זה, ומשמעותו: ביטול-הרמה-נצירה בעת ובעונה אחת. בניגוד לפרשנות המקובלת, אשר מתארת תהליך זה כמעבר מקוטב אחד לשני ואז לאחדות גבוהה של שני הקטבים, תהליך התהוות זה הוא תוצאה של תהליך פנימי, אשר בו מתוך השלב הראשון נובע השלב השני, אשר נראה לכאורה כשלילתו, אולם מופיע לבסוף כנצירה של שני השלבים הקודמים. את תהליך היסטורי מתמשך זה כינה הגל "שלילת השלילה".
מרקס, אשר מאמץ את המסלול הדיאלקטי ההגליאני, זונח את הניסיון להתחקות אחר מסלולו של "הרוח", ומנתח באמצעותו את המציאות הכלכלית-פוליטת. הרעיון כי האנטגוניזם הפנימי, אשר קיים בכל מערכת של עוצמה מוביל בסופו של דבר לפירוק המערכת, מגולם לדעתי במושג המרקסיסטי "ערך עודף". על-פי מרקס, הערך העודף הוא השארית שבעל ההון מקבל עבור מכירה של סחורה, תוך הפחתת התשלום שהוא משלם לפועל אשר ייצר את המוצר. הערך העודף, על פי ההגיון הדיאלקטי מניע את תהליך היצור הקפיטליסטי תוך יצור רווחים לבעלי ההון באמצעות ניצול כוח העבודה הפרולטרי. אופי יצרני זה של המערכת הקפיטליסטית מייצר בתוכו אנטגוניזם פנימי, אשר על פי חזונו של מרקס, יוביל למהפכה פרולטרית, אשר תמוטט מבפנים את המערכת. כך שלסיכומו של עניין, הביטוי כי "הכוח מייצר את הפגיעות שלו עצמו" משמעו כי כל תהליך של "נפילה" מקפל בתוכו את תהליך הגאולה, וניסוחו המרקסיסטי במישור הכלכלי קדם לניסוחו המרתק גם במישור ה"צבאי".

הנוסח העברי לביטוי הגרמני הוא למיטב ידיעתי "שימה לעל", כך מכונה השלב של הסינתיזה ההגליאנית, הנוצרת כשימור יסוד מהתיזה ומהאנטיתיזה. כך למדתי ממתרגם ועורך של הגל,ירמיהו יובל.

שוב חוזרת לה הקשקשת האלטזוריאנית, הרואה את העולם אך ורק בעיני ה"טקסט", ומתעלמת לחלוטין מאינטרסים, על פי הקרקס האלטזוריאני הדרך להבין את המציאות היא לראות את החדשות בפוקס ולקרוא את הניו-יורק טיימס ולנתח את ה"טקסט" באופן ביקורתי.
בן לאדן רצה להשתתף בשיח כלשהו? בגלל זה הוא עשה את מה שהוא עשה (אם זה באמת הוא)?, אין לו אינטרסים להשפיע על העולם הממשי?, על בני האדם? על החברה האנושית?
הרי הוא וחבריו בממשל האמריקאי הצליחו לשנות את העולם, להעלות את מחיר הנפט ,לגייס מיליוני אנשים לצידו של בן-לאדן ועוד ועוד….
הם לא עשו זאת כדי לשנות את ה"שיח". ה"שיח" שהכותבת מדברת עליו הוא בסך הכל האמצעי של התקשורת התאגידית ושל תעשיית יחסי הציבור להצדיק את המלחמה עבור תושבי המערב, ה"שיח" הזה משתנה מתקופה לתקופה על פי הצרכים המשתנים של בעלי ההון והשלטון בעולם, אין מקום לנתח אותו, יש לדחות אותו כליל ולהתייחס למציאות נכוחה.

טעותו של הגל ושל כל הנאו-הגליאנים עד הפוסט מודרניסטים העכשוויים, נעוצה בעובדה שהמושג "דיאלקטיקה" אינו מושג יסודי. הוא נגזר המושג הניוטוני "אינרציה"/התמד ששורשיו עוד בפילוסופיה היוונית הקלאסית, כפי שנרמז על ידי אריסטו, שדחה אותו.

ההבדל בין אינרציה של הדומם, הבלתי אורגאני לבין אינרציה של של היצורים האורגאניים הוא במודעות: אני משער שהדומם אינו מודע לאיומים על האינרציה ולכן היא פועלת אצלו אוטומטית כפי שנ יסח זאת ניוטון. לעומת זאת האורגאני מודע לאיומים ולכן הוא מקבל החלטות. ההבדל בין האדם לשאר היצורים האורגאניים הוא אמנם כמותי אך, בלשונו של פרידריך הגל, זאת כמות שהופכת לאיכות, דהיינו מחוללת קפיצה קוואנטית. הקפיצה הזאת מאפשרת לאדם להיות מודע למודעותו ולכן תובנותיו והחלטותיו מורכבות הרבה יותר מאלה של שאר היצורים האורגניים הידועים.

תרבות האדם כולה היא מאמץ קולקטיבי לנטרל איומים על מנת לשרוד. מאמץ זה לעולם אינו אופטימאלי כי בתוך הקולקטיב (משפחה לדוגמא שלא לדבר על מפלגה) יש איומים פנימיים. הראשון שהביע רעיון זה אם גם במעורפל (וזה היה גם כינויו) היה הרקליטוס. ההבחנה בין תת-תרבויות נקבעת על פי ההבדלים בין סגנונות שונים של ניטרול איומים/שרידה.

מכיוון שבעולם הקלאסי (להבדיל מהקוואנטי) מצויות רק מערכות והן נוטות להתפרק הרי שהאיום העיקרי הוא פנימי ואין שום דרך לנטרל אותו. ניתן רק לעדנו וטווח העידון מוגבל מאוד.

הביקורת שלך על תגובתי היא "אד הומינם" וככזאת היא בבחינת כשל לוגי. אודה לך אם תפרט, תנתח ותבסס את ביקורתך על דברי המשיקים לפיסיקה, לביולוגיה, ולמדעי ההתנהגות, מעבר לציון הנתון הביוגרפי שאת הטיעונים שלי שמעת בפעמים אחדות.