להחזיר את "השיח הנשי" לפרופורציות הנכונות

יוסי דהאן

תכנית הטלוויזיה "מבט נשי" הפכה ל"מבט בשניים", התכנית החד מגדרית הפכה לדו מגדרית. במקום אישה מנחה, מנחים מעתה את התכנית גבר ואישה. אהוד אשרי מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" מתלהב מההרחבה המגדרית של התכנית.

"בן כספית הצטרף אליה כדי לייצג את בני המין שלו. השינוי פועל לטובת התוכנית בשני מובנים. הראשון ברור מאליו – ההשקפה הגברית מחלצת אותה מהאג`נדה החד-ממדית שלה, מייצרת עימות ומרחיבה את קהל היעד. השני פחות צפוי – כספית מביא עמדה אירונית שמצננת את הלהט הפמיניסטי ומעמידה את הוויכוח בפרופורציות הנכונות".

"הלהט הפמיניסטי", "הפמיניזם הטהרני", "הזעם הקדוש והרצינות התהומית", "הדיכוטומיה הבין מגדרית", "האנטגוניזם", זו רשימת הביטויים בהם משתמש אשרי ברשימתו הקצרה על מנת לשכך את ה"להט הפמיניסטי" ולהצדיק את הפורמט החדש של התכנית המעמיד את "השיח הנשי" (המרכאות של אשרי) בפרופורציות הנכונות.

שאלה מעניינת, מהן הפרופורציות הנכונות, מידת הלהט והרצינות בהן צריכות להיות מוצגות עמדותיהן של נשים? ההנחה היא שהפרופורציות הנכונות של הצגת תפיסת עולמן ועמדותיהן של נשים צריכה להיות מוצגת רק כאשר מתלווה להן עמדתם של גברים שתצנן את זעמן הקדוש ותלגלג במבט אירוני על רצינותן התהומית. שש שנים של "מבט נשי" בשעת רייטינג נידחת בשבת בצהריים, של אג`נדה פוליטית חד ממדית הן מעט יותר מידי עבור קברניטי ערוץ 2 ואשרי.

באשר לבן כספית, "המייצג את בני המין שלו", שכידוע סובלים מזה שנים רבות מתת ייצוג, אלם והשתקה בתקשורת הישראלית, אכן קשה למצוא פרצוף טלגני יותר וסלבריטאי תקשורת במרדף אחר הקונצנזוס. אולי האופורטוניזם והזחיחות העיתונאית שלו יחזירו את הפמיניסטיות ו"השיח הנשי" למקומם הטבעי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דודי מחלב

    אני דוקא מודה לבילי מוסקונה לרמן,לאיריס מזרחי, לשלי יחימובץ' ולרבות אחרות. וכמובן לנשות הקשת היקרות,על "הזעם הקדוש", אני מקוה שהן בזעמן הצליחו לסדוק את המאצ'ואיות הישראלית ולחולל שינוי בגבריות השראלית הצברית,המחוספסת. אני מקוה שנעשיתי אדם טוב יותר ושויוני יותר בזכות פועלן.

  2. ל.א.

    אהוד אשרי הוא סופר מותחנים נחמדים בהחלט וגם היה עורך פחות גרוע ממחליפו במוסף הארץ, רוגל אלפר. ואפילו מבקר טלוויזיה לא פחות טוב, האמת. אבל מה, אסור בשום פנים ואופן לשכוח שהוא זה שמרח את אג'נדת "הפרקליטות הערפדיות" מהכתבה הזכורה לרע על כל שער המוסף, בלי שום הסתייגות. זה מסביר לא מעט.

    אגב, כגבר (סליחה, רצה הגורל), אני לא ממש בטוח שבן כספית מייצג אותי (ובילי מ"מ לא מייצגת כלום, אבל זה סיפור אחר). כלומר, בטוח שממש לא.

  3. מלי

    רוגל אלפר היה מבקר עירני שנון מעמיק וחד אבחנה
    אהוד אשרי בסך הכל יודע לכתוב מה הוא אהב ומה הוא לא אהב
    ולהסביר את זה עם הטיעונים הפרימיטיבים שלו
    אין מה להשוות ביניהם

    הדבר הרע היחידי שרוגל אלפר עשה במוסף זה הורדה של הכתבות הקצרות בעמודים הראשונים שהיתה מאוד מוצלחת לפי דעתי, פרט לכך אני חושבת שהוא עושה עבודה הרבה יותר טובה מאהוד אשרי המוגבל.

  4. אורה לב-רון

    בהחלט יש לשים גבולות לשיח הנשי, ולנשים בכלל. אולי לא גבול, אולי חומה.מן הראוי שידעו את מקומן. אני שולחת לכם דוגמא של אשה שידעה לא לחרוג מגבולות עולמה הצר, המשוררת רחל (על אף שלמרבה הצער היא תפסה לבסוף מקום על מדף הספרים הישראלי, ובכך דחקה משורר שיכול היה להיות שם במקומה.):
    אשה
    מלמטה למעלה…
    כך:
    במבט מסור ועגום
    של עבד, של כלב נבון.
    הרגע גדוש וזך.
    דומיה
    וכוסף סתום
    לנשק את יד האדון —

  5. איריס מזרחי

    שש שנים הייתה להן במה
    שש שנים של להט פמיניסטי שהיה זקוק לצינון
    אז מביאים בן בשם בן
    בשם הצינון
    בשם העידון
    בשם האיזון
    אז למה לעזאזל ממשיכים לקרוא לתכנית מבט נשי
    הרי עכשיו המבט יהפוך לאירוני, עכשיו יושב שם בן ומושכה אחת בידיים שלו
    היא תיקח ימינה
    הוא יקח שמאלה
    היא תתלהט
    הוא יצנן
    היא תכעס בכעס פמיניסטי קדוש
    הוא יסביר לה למה כעס וקדושה לא טובים לחיים
    היא תתרצה
    הוא יחייך
    יהיה מה שאוהבים במחוזותינו מתח מיני באוויר
    ומתח בין המינים מוכר מגזינים ומעלה רייטינג
    ובדיוק על זה הם דיברו בתכנית הראשונה
    חבל לי באופן אישי על שינוי הפורמט של התכנית
    קודם זה היה כמו בית פרטי, עכשיו גם בגלל המצב הכלכלי נאלצנו להכניס שותף

  6. סמי כנפו

    סחטיין על הדברים והפירגון שביטאת כאן למעלה, אני מצטרף לכל מילה..

  7. נירית

    יותר מכל חורה לי הטון הפטרנליסטי שהוא תוצר ישיר של היומרה להציג את הדברים מנקודת ראות אובייקטיבית. כאילו אין מדובר בנקודת מבטו של פטריארכל מובהק הכותב מלב ליבו של קונצזוס אליטיסטי לכאורה אל בורגנות נינוחה ושבעה שעימה נמנים רוב רובם של קוראי עיתון הארץ.
    אין כמו היומרה לאובייקטיביות, שמביע מר אהוד אשרי הזחוח בהללו את ההחלטה לצרף את בן כספית לתוכנית הטלוויזיה היחידה שהציגה את המציאות מזוית ראייה פמניסטית, להשתיק קולות "אחרים" – נשים, ערבים, מזרחים, עובדים זרים, עניים ועוד מוכי תוכניות כלכליות וצרכים לאומניים.

  8. ל.א.

    עשיתי טיפונת עוול לאשרי בתגובוניתי הקודמת: הרי הוא ולא אחר מי שנתן לאותה כתבת שעובדת אצל נמרודי – נו, היא, איך קוראים לה, המגישה של 'מבט נשי'? בילי, זהו. אז אודי, זה הוא שנתן לה לא מעט עמודים לספר על חוויותיה כחלק משלישייה או משהו. הם א מקפחים אף אחת, במקומון לאנשים חושבים. גם רוגל אלפר לא, אם מישהו נפגע בשמו.

    בקיצור, הנקודה היא כזו: מוכרים לכם זבל ואתם מדסקסים אותו. בילי, אודי ובן, כולם אנשים נחמדים, הם חלק מתעשייה. אף אחד מקוראי האתר הזה לא ממש זקוק לתובנות שלהם, בהנחה שישנן. ומכאן הדיון אמור להתפתח לעניין הייצוגים: מה זה אומר לצופה זה שכך וכך נראה על המסך לצד זו וזו. נכון?

    לא נכון.

    מה כן? תחשבו על זה לבד.
    ימתקו לכל מבזבזי זמנם על טלוויזיה רגבי עפרם. לילה טוב.

  9. יונית נעמן

    "עמדה אירונית שמצננת את הלהט הפמיניסטי ומעמידה את הוויכוח בפרופורציות הנכונות. פתאום מגלים שהדיכוטומיה הבין-מגדרית לא כל כך חדה, שהאנטגוניזם די מלאכותי, ושבחיים האמיתיים מוסקונה-לרמן מסתדרת מצוין עם גברים"

    אני רוצה, ברשותכם, להתעכב מעט על הסיפא של הטיעון, שאליו מובילים בשעטה "הזעם הקדוש", ה"להט הפמיניסטי" ו"הדיכוטומיה הבין-מגדרית". בילי מסתדרת עם גברים. מצויין. כמה מנחם. שהרי גברים רבים מבועתים מפמיניזם בדיוק משום שהוא, לכאורה, מייתר אותם. גברים מבועתים מלסביות ומפמיניזם רדיקלי משום שהוא פעמים רבות כרוך בלסביות, שהיא קריאת תיגר רמה כלפי הפטריארכיה, ושיאה של ההוויה המייתרת, לכאורה. אני כותבת "לכאורה" משום שהגברים לא מיותרים בשום אופן. בשיח הפמיניסטי יש להם מקום, לא כל שכן בחיים לאורו של השיח הזה או בלעדיו. (ראו עולם).
    אך למצער, גברים כמו דודי מחלב, סמי כנפו או עורכי האתר הזה, המיטיבים להבין את השיח הפמיניסטי ולהכיר בהשלכותיו על חייהם, הם מיעוט. אהוד אשרי, מסתמא, מייצג נאמנה את הלך המחשבה הרווח במיוחד בקרב גברים סטרייטים. תכנית המיועדת לנשים, בהנחייה נשית, עם אג'נדה פמיניסטית, עשוייה להעליב גברים כי היא מדירה אותם. לראשונה הם חשים בעוז את מה שנשים חשות במקומות רבים ולנוכח ייצוגים רבים. איזו אימה. אם תכנית טלויזיה יכולה להתנהל בלעדיהם, ולעשות זאת מצויין, ייתכן שאף העולם כולו יכול להתנהל בלעדיהם? אז כנראה שלא.
    מגובים באידיאולוגיה סטרייטית דכאנית מוליכים אותנו קברניטי ערוץ 2 למחוזות הסיוג, הטשטוש, הממלכתיות ההטרוסקסואלית, שיהיה פחות לוחמני, פחות קורא תיגר.
    כולנו יודעים/ות שיש גברים פמיניסטים ונשים שוביניסטיות, ויתכן ששילוב מנחה גבר בתכנית מן הסוג הזה הוא דווקא לא רעיון כל כך גרוע, בהתחשב באפשרות לגיוון קהל היעד המסורתי של התכנית ולאפשרות לחשוף גברים לאג'נדה פמיניסטית. נשמע מבטיח, לא כן?

    הצצה לעולמו של בן כספית, שאושיה פמיניסטית הוא בטח לא, ואנחת הרווחה של אהוד אשרי מלמדות אותי שלא באיזון מגדרי עסקינן, אלא ברייטינג (זה לא מפתיע) ובשמרנות סטרייטית. הזוגיות הסטרייטית בהנחיית תכניות חדשותיות ואחרות הפכה מקובלת ביותר במחוזותינו, ויש בה כדי לשמר ולהעצים את הפטריארכיה. מדוע לא יכולות להגיש את החדשות שתי נשים? אותו "מתח מיני מוכר מגזינים", שהזכירה איריס מזרחי, אחראי לקיבוע מבנים פטריארכליים בתודעתן של הצופות ובתודעתם של הצופים. כשצופים בחדשות רצוי לדמיין את גדי ויונית שותים ביחד קפה, את מיקי ויעקב שרועים על הספה וקוראים עיתונים של שבת, ואפרופו שבת, כמה נפלא שאפשר לדמיין מהיום את בילי ואת בן בחדר המיטות. אם היא מסתדרת עם גברים – אז היא בעצם לא לגמרי פמיניסטית. זה לא זעם קדוש, שעשוי להצית כמה בתי אב, זה לא אנטגוניזם שזועק חמס. בחיים האמיתיים זה כולה בילי. ובן. ואם הם מסתדרים ביחד, גם גברים ונשים יכולים להסתדר. ולאהוב. אז מי צריכה פמיניזם בכלל?
    ואם עדיין לא הבנתן, פמיניזם הוא עניין מלאכותי, ובטלויזיה מייצרים רק אמיתות צרופות!

    בקצב הזה, של מכונת הרייטינג המשומנת, נגיע בסוף ל"מבט נשי על גברים" בהנחייתם המשותפת של אקי אבני וסנדי בר.

  10. דודי מחלב

    אינני בטוח שאני מיטיב להכיר את השיח הפמיניסטי.שיח זה כשלעצמו ודאי חשוב, מה שחשוב יותר הוא פתיחות אינטלקטואלית ומוסרית לעוולות ולחוסר צדק,וענין זה חל ודאי ביחס לדיכוי הנשים בכלל ,ובחברה הישראלית באופן מועצם. אותי מטרידה מזה זמן רב גם השאלה איזה מחיר אנושי נאלצנו/נאלצים אנו הגברים הישראלים לשלם כשנדרשת/נדרשה מאיתנו התאמת עצמנו ,אישיותנו ועיצוב עולמנו בהתאם לדמות הצבר המהולל. אני חושב על זה רבות, ויותר ויותר מסליד אותי הרעיון המגולם באידאה הצברית של המאצ'ו הישראלי. אני תמיד אומר: "לא נולדתי כדי לשחק תפקיד של קאובוי בעולם". מספר השנים הקצובות לך/לי לכולנו על פני האדמה, כל אחד עם גורלו, חבל שיתבזבזו על גבריות ריקה,סתמית ומאוסה. האתגר האנושי הוא להיעשות לאדם טוב יותר, ככל האפשר.בלאו הכי כולנו בסוף מטר וחצי למטה…

  11. איריס

    הגבר הישראלי אכן נאלץ לשלם מחיר כבד כדי להיות מתאים לתבנית הצבר המהולל. העובדה שהוא גדל מגיל אפס להיות חייל בעתיד, כאשר מצד אחד הוריו מכחישים את העובדה הזו (יש עוד זמן, עד שהוא יהיה בן 18 יהיה כבר שלום…) ומצד שני הסוציאליזציה שלו מכוונת למקום הזה מגיל מאוד צעיר. בגיל 18 כאשר נערים לא מגוייסים מתחילים להיות עצמאיים הוא חוזר להיות תינוק של הוריו שעסוקים שוב בלהכין לו בקבוק ולדבר על היציאות שלו. מעטים מעזים לחשוב בכלל שיש גבריות אחרת (האמת, הרבה יותר שווה) ולא כל כל קל למצוא תוכן שימלא את הריק בתוך ההקשר המצ'ואיסטי של החברה הישראלית.