עשיתי זאת לבד. לא*

איציק ספורטא

ראיונות עם אנשי עסקים ישראלים מגיעים בסופו של דבר לשתי אמירות. האחת, עשיתי הכל במו ידיי. השנייה, כדי לחלץ את החברה הישראלית ממצבה יש להפנות משאבים ציבוריים לאנשי עסקים כי הם היחידים המייצרים עושר, ובלעדיהם אנו נידונים לאבדון. אמירה זו חוזרת ונשנית, שלשום זה היה ישראל בורוביץ` בראיון רדיו, וכך הדבר כל פעם שמתראיין נציג התעשיינים עודד טירה. עוד לא שמעתי מאותם מוצלחים אמירה שבה החברה באמצעות מוסדותיה היא אחד הגורמים להצלחתם.

התפיסה של אנשי העסקים הישראלים נסמכת על מיתוסים שאינם נכונים בכל מקום ובעיקר לא בישראל שבה המדינה מעורבת בהשקעות שייצרו חלק גדול מבעלי ההון. בדו"ח של ארגון בשם "מאוחדים למען כלכלה הוגנת" הנקרא  "לא עשיתי זאת לבד", מפרקים את המיתוס באמצעות סיפוריי הצלחה של אנשי עסקים אמריקאים מובילים. למשל, וורן באפט, בן כהן וג`ים שרבלום לא מאמינים שעשו את הונם לבדם, הם מייחסים את הצלחתם לגורמים רבים: כמו בתי ספר ואוניברסיטאות, השקעה ממשלתית במחקר ותמיכה בעסקים קטנים, תרומה של עובדים, שוק הון ומערכת חוקים חזקה.

הסכנה במיתוס,עשיתי זאת לבד, היא שנגזרת ממנה מדיניות המעבירה משאבים שהיו צריכים להיות מושקעים על יד הציבור ולמענו לבעלי הון שאמורים לעשות את מלאכתה של המדינה. כך המדינה הופכת לחסרת משאבים מה שמגביר את העוני ומפחית את ההזדמנויות ליצירת הון וחדשנות. 

הציפייה שאנשי עסקים ישראלים יבינו את הטיעון הזה היא מופרכת ביסודה, הם עדיין עסוקים בטפיחה על שכמם הקולקטיבי המייחסת כל הצלחה לכוחות הפלאיים של עצמם. ייקח להם קצת זמן להתבגר ולהבין, עד אז נצטרך לסבול את היהירות השמחה בחלקה שלהם.

*למסמך המלא 64 עמודים לחץ/י כאן.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    לא פעם גם בהתיחס לשיח המזרחי, ואני זוכרת דברים שאמר קובי אוז בראיון לפני איזה זמן בו הוא תקף את "הבכיינות המזרחית" והביא עצמו כדוגמה למזרחי שהצליח "לעשות את זה" בזכות יוזמה אישית וכוח רצון. כמובן שאי אפשר לקחת מאוז את כשרונו הרב, כמו שאי אפשר להתעלם מיכולותיהם האישיות של כל המצליחנים למיניהם, אבל הצורך הזה להעצים את ההישגים האישיים על חשבון יצירת תדמית שלילית לכל המדשדשים מאחור הוא תוצר מובהק של מדיניות ה"אדם לאדם זאב" השלטת במקומותינו.

  2. דוד

    אף לא אחת מ-10 המשפחות שמובילות את האלפיון העליון במדינה – לא "עשתה את זה לבד" אלא בעידוד ובמימון מאסיבי של המדינה.

    והדרכים לכך מגוונות ועתירות יצירתיות : בפטורים ממס , בהחזרי הון "לפי חוק" עידוד השקעות הון, במכירת גרעיני שליטה בחברות ציבוריות במחירי הפסד ולאחר מכן שימוש בהון העצמי של אותן חברות ממש בכדי לממן את הרכישה, בפטורים מארנונה על קרקע מפעלים, בהעברת קרקע לאום לידיים פרטיות במסווה של כביש לאומי (6), בתמריצים למעסיקים שלא העסיקו ובמימון להכשרה פנים מפעלית שמעולם לא יושמה ועוד עוד…

    המדינה, זאת אומרת , אני, מסעודה משדרות, ג'קי מדימונה וויקי ממצפה רמון – היא המשקיע הסמוי, הטיפש והבכיר ביצירתם של אותם בעלי מאה. אנו למעשה שותפים מלאים בהתעשרות הפלאית הזו.

    לכשתוצב המשוואה הזו באותה מתכונת של בג"ץ הקרקעות, ילבש הביטוי "צדק חלוקתי" מימד נוסף ומוחשי הרבה יותר לעשרות אלפי העניים וילדיהם שאינם נחשלים גנטית. פשוט מנוחשלים סיסטמטית.

  3. אבנר ל.

    אורלי מוכיחה בדבריה כיצד אנחנו שומעים וקולטים את מה שנוח לנו ומתאים להרגשתנו הפנימית מדברים שכלל לא נאמרו.היאמספרת על קובי אוז שהתגאה בהישגיו ושייכם ליכולותיו אבל אורלי שמעה בדבריו מעבר, להעצמת עצמו, שהוא עושה זאת "על חשבון יצירת תדמית שלילית לכל המדשדשים מאחור".
    אינני בקיא בדבריו של אוז וגם אינני בין שומעיו ומעריציו אך נראה לי לא סביר שהוא יוריד בערך מי "שלא עשה את זה".
    זו ההרגשה המיידית כנראה של אורלי כאשר היא קוראת דברי שבח עצמיים.אולי,וגם אני מרגיש כך בתוכי לפעמים,היא שופטת את עצמה ואיננה מרוצה אבל קשה לבוא בטענות לעצמם אז "שומעים"בדברי המתפאר הד להרגשה האישית.
    ברצוני להרים את הסוגיה למקום גבוה יותר.בוודאי שיצירות הנעשות ע"י רבים הן לא יצירות של אדם אחד.מאידך כדאי להפנים שרק בזכות מעטים הכלל נהנה. רק מעטים מצליחים להניע מעשים גדולים שבהם לוקחים חלק רבים.
    איך נוכל לשמוע את שיריו של אוז ללא כל המערכת שסביבו?הוא הסיבה,הגרעין,המחולל.המעורר,היוצר יש מאין.
    מקננת בי ההרגשה, כשאני קורא את דברי משתתפי הדיונים, שלפחות חלק תופשים את מושג השוויון בצורה מאד טכנית,מאד "שטוחה",דהיינולא לוקחים בחשבון שאין שוויון טוטאלי אלא בסיסי שעליו כל אחד מוסיף את ייחודיותו ומשקלו הסגולי.
    המאבק צריך להיות על כך שיהיה שוויון ביכולת הנגישות של כל אחד ל"נצל"את מה שמגיע לו מתוקף זכותו השווה ולא לדרוש לחלק את מה שיש בצורה שוויונית.
    על הבנין רשום שם הקבלן;על הסרט שם הבמאי ושם שניים או שלושה שחקנים ראשייםושמותרחובות על שם פעילים תורמים ויוצרים.גם עסק כלכלי הוא יצירה של אדם אחד:היוזם, המפעיל, האחראי,שבלעדיו דבר לא היה נעשה.
    נכון שאנשים מאבדים פרופורציות.מי יכול לאמר שיש בו את הטעם הטוב,הרגישות,קנה המידה,שראשו אינו סחרחר מהישגיו,שהוא יודע לתת לאחרים את הפירגון המגיע להם?
    אבל יש גם איבוד קנה מידה בכיוון ההפוך של קינאה ההופכת לשינאה ללא הצדקה עניינית.

  4. ברטולט ברכט

    אני שומע שטימור טרח לכבוש את העולם.
    אינני מבין אותו:
    עם קצת שיכר שוכחים את העולם.
    אינני אומר שום דבר נגד אלכסנדר.
    אלא
    שראיתי אנשים, שאצלם
    היה הדבר מופלא
    ראוי להערצתכם היתירה
    שהם
    בכלל חיו.
    האנשים הגדולים מייצרים יותר מדי זיעה.
    אני רואה בכל רק הוכחה לכך
    שאלה לא ידעו איך להישאר לבדם
    ולעשן
    ולשתות
    וככה.
    הם היו יותר מדי שפלי-רוח
    משיוכלו
    בלשבת אצל אישה.

    מתוך גלות המשוררים, הכובד המוחץ של הערים, 1925-1928, עמ' 73

  5. ברטולט ברכט

    מי בנה את תבס על שבעת שעריה?
    בספרים כתובים שמות של מלכים.
    האם המלכים הם שסחבו לשם את גושי-הסלע?
    ובבל שנהרסה פעמים רבות –
    מי הקים אותה פעמים רבות מהריסותיה? באילו בתים
    בלימא זהובת-הקרניים גרים הבנאים?
    בערב בו סיימו את החומה הסינית, לאן הלכו
    בוני החומה? רומא הגדולה
    מלאה שערי ניצחון. מי הקים את אלה? על מי
    היו תרועות הניצחון? הבביזנץ המהוללת בשירים
    היו רק ארמונות לתושביה? אפילו באטלנטיס האגדית
    בלילה בו הים בלע אותם, שאגו
    הנטבעים לעבדיהם.

    אלכסנדר הצעיר כבש את הודו.
    הוא לבדו?
    קיסר הכה את הגאלים.
    האם לא היה לפחות טבח אתו?
    פיליפ מספרד בכה כשצי אוניותיו
    אבד. האם איש זולתו לא בכה?
    פרידריך השני ניצח במלחמת שבע השנים. מי
    ניצח מלבדו?

    בכל דף ניצחון.
    מי בישל את הכירה למנצחים?
    כל עשר שנים אדם גדול.
    מי שילם את החשבון?
    כל-כך הרבה דיווחי-מעשים.
    כל כך הרבה שאלות.

    מתוך גלות המשוררים, שירי סוונדבורג, 1935-1938, עמ' 143-144 (בתרגום ה. בנימין)

    לכן, חשוב מאד שהפועל והפועלת וילדיהם לא יידעו לקרוא או לפחות לא יידעו לשאול.

  6. גל לוי

    אולי אורלי שומעת מהרהורי ליבה, אבל לא רק היא מסתבר.
    הבקורת בדיון הנוכחי אינה על "זכויות יוצרים" ואינה על שאלת היזמות. יתכן ובודדים מובילים ואחרים נגררים, ויתכן ולא. השאלה היא מאין המשאבים ליזמות מגיעים. וכאן יש לנו את השקר, כן שקר, של המושג הזה "קניין פרטי". אין כמעט ספק, למי שמכיר את ההיסטוריה הישראלית, אבל לא רק, שהקניין הפרטי – כלומר, אותם רווחים הנכנסים לחשבונות הבנק של "היזמים" ונעשים כך לקניינם הפרטי – אינו באמת פרטי. לא במקור שלו – קשה לחזור על כל הדרכים בהם משאבים צבוריים עוברים לידיים פרטיות, אבל רשימה חלקית הופיעה למעלה, ולא בייצור שלו – וכאן החשיבות של "התורמים האחרים", השקטים. האם באמת יזמים היו מעוניינים לממן לבדם, בכספם את ההכשרה של עובדים, מאלף עד תו? האם הם היו מעוניינים לממן בעלות ראלית את ההכשרה שלהם עצמם? האם הגידול באי-שוויון בהכנסות אינו מקור נוסף להעברת הכנסות (או רווחים, או תמורה) מהעובדים לבעלים? והשאלות הן רבות.

  7. אורלי נוי

    לא מדובר בהרהורי לבי, אלא בניתוח טקסט פשוט. המשמעות של דבריו של אוז (ואגב הוא אמר את הדברים בצורה די מפורשת באותו הראיון) היא שאם אתם לא מצליחים "לעשות את זה", תבואו בטענות לעצמכם בלבד, שכן אני הדוגמא לכך שאם הכשרון ישנו, ההצלחה מובטחת. טיעון מהסוג הזה מפנה את האצבע המאשימה כלפי אותו "מדשדש", ומתעלם מהקונטקסט שבתוכו הוא פועל וממרחב התמרון המתאפשר לו. זה נכון במיוחד לגבי כל אותם פוליטיקאים מזרחים שבמשך שנים על גבי שנים שימשו כעלה תאנה עבור מפלגות כאלה ואחרות, כמו משה שחל, דוד לוי, ועוד. האם העובדה שמזרחים בודדים הצליחו להגיע לצמרת המערכת הפוליטית מלמדת אותנו שהמערכת פתוחה בפניהם כמו שהיא פתוחה בפני בני האליטות האשכנזיות? גם אם הם עצמם לא מפנים אצבע מאשימה כלפי "אחיהם המדשדשים", הרי שבהתעלמותם מהקונטקסט הכללי והעמדת כל הצלחתם על מידותיהם המעולות, הם משתפים פעולה עם האשליה של "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". לכן אני מצפה דוקא מאלה שהצליחו בתחומם לעזור ולסלול את הדרך עבור האחרים, ואת זה אי אפשר לעשות מתוך עמדה של "אני ואפסי עוד".

  8. מנשה

    לטעמי משפט המפתח הוא שעובדת הצלחתם של אותם חריגים, היא שמדובר באנשים שהצליחו למרות חוסר התנאים הבסיסיים! אותם אנשים צריכים להבין שלא כולם מסוגלים כמוהם להצליח ועליהם לסייע לאחרים שלא קבלו את התנאים הבסיסיים (אולד מאני, מקום מגורים והטבות נוספות).

    בעבודת מחקר שנערכה לפני כמה שנים (לצערי, אינני זוכר את שם מחברה ואת שם העבודה) נערכו ראיונות עם כמה עשרות בנים ובנות ליוצאי המזרח- שמעמדם הסוציו-אקונומי בינוני. שתי הנחות יסוד עמדו בבסיס הראיונות- א. אבותינו הגיעו מארצות מפגרות, ב. שאנו הצלחנו, זה בגלל שעבדנו והשקענו, בניגוד לאחרים שלא עשו זאת!
    הבעיה היא ששתי הנחות אלו מופרכות כמו שמראה העבודה באופן יפה (כך למשל ההשכלה של רוב יהודי בגדאד עלתה לאין שיעור על השכלת רבים מיהודי מזרח אירופה וכדומה).

  9. אבנר.ל

    למנשה:לא הבנתי בדיוק זה שלא היו לו תנאים זכאי למה?שזה שהיו לו לא יזנח אותו בצידי הדרך?שיזכיר גם אותו?
    לאורלי:הנסיון לשייך לאוז ואחרים כאילו בכוונתם להצמיד דימוי שלילי למי "שלא עשו את זה"נראה לי שמקורו ברגישות יתר וראייה ממקום של פגיעות שאאינו קיים במציאות.
    הצלחה מקורה במפגש בין יכולות ובין תנאים בהם מתאפשר ליכולות להגשים את עצמן. בבסיס של כל היכולות עומדת יכולת בסיסית אחת:ל"קרוא" ולהבין את הדפוסים של ההתארגנות החברתית,ל"חוש" את הניואנסים של המסרים העמוקים ה"תת-קרקעיים" ,לפענח את הצופן החברתי,להשתלב בקונצנזוס,לפעול ולהפעיל לפי הקודים הסמויים,בקיצורלהיות מניפולטור אפקטיבי.
    אינני בטוח,בעצם אני בטוח.שום שינוי מהפכני לא יביא תןעלת אישית לרוב המכריע של התומכים במהפכה.למירב יהיו חילופים "למעלה"של השולטים וזהו.כל שלטון חדש זקוק לידע ולכשרונות של הנושאים המרכזיים של החברה.בכל המדינות שם הוחלף שלד הנושאים של החברה בחדשים, שלא בדרך אבולוציונית, גרם נזקים בלתי הפיכים, הידרדרות וחורבן שבהם נשאו כמעט כל מי שהתגייס לטובת המהפכה.
    לא נרור לי מה זה "לסלול את הדרך…."אולי את יכולה להאיר את עיניי.
    לגל-ברכט:ציטוטים מעניינם.עוד סלון קומוניסט שידע להעטות על הרטוריקה המהפכנית דימויים ספרותיים-שיריים
    שלא הביאו גאולה לאיש.להפך.הנסיון לכאורה להגשים את רעיון השיתוף נכשל באיבו משום שכדי שיצליח צריך מלאכים ולא בני אדם.ואולי גם זה ייכשל.
    לדוד ולכולם:למי יש נוסחה,אבן חכמים,מודל יישומי לפיו אפשר לנהל את חיי הפרט והכלל בדרך הנכונה ואפקטיבית ביותר כך שכולם יהיו מרוצים ולכל עניין תהיה תשובה מתאימה.
    אחרי כל כך הרבה דיבורים צריך גם לעשות דבר מה.

  10. אבי

    אנשי עסקים שעשו הכל במו ידיהם, לא צריכים טובות מהמדינה ויש להניח להם לנפשם ולא להעביר אילהם משאבים. אנשי עסקים – כמו אלה שכתב עליהם אביגד – שהם בעצם נתמכי סעד עם דמי אבטלה גדולים במיוחד, צריכים לחזור ולהסביר למה, בעצם, אני צריך לתמוך בהם.