עשיתי זאת לבד. לא*

לא פעם גם בהתיחס לשיח המזרחי, ואני זוכרת דברים שאמר קובי אוז בראיון לפני איזה זמן בו הוא תקף את "הבכיינות המזרחית" והביא עצמו כדוגמה למזרחי שהצליח "לעשות את זה" בזכות יוזמה אישית וכוח רצון. כמובן שאי אפשר לקחת מאוז את כשרונו הרב, כמו שאי אפשר להתעלם מיכולותיהם האישיות של כל המצליחנים למיניהם, אבל הצורך הזה להעצים את ההישגים האישיים על חשבון יצירת תדמית שלילית לכל המדשדשים מאחור הוא תוצר מובהק של מדיניות ה"אדם לאדם זאב" השלטת במקומותינו.

אורלי מוכיחה בדבריה כיצד אנחנו שומעים וקולטים את מה שנוח לנו ומתאים להרגשתנו הפנימית מדברים שכלל לא נאמרו.היאמספרת על קובי אוז שהתגאה בהישגיו ושייכם ליכולותיו אבל אורלי שמעה בדבריו מעבר, להעצמת עצמו, שהוא עושה זאת "על חשבון יצירת תדמית שלילית לכל המדשדשים מאחור".
אינני בקיא בדבריו של אוז וגם אינני בין שומעיו ומעריציו אך נראה לי לא סביר שהוא יוריד בערך מי "שלא עשה את זה".
זו ההרגשה המיידית כנראה של אורלי כאשר היא קוראת דברי שבח עצמיים.אולי,וגם אני מרגיש כך בתוכי לפעמים,היא שופטת את עצמה ואיננה מרוצה אבל קשה לבוא בטענות לעצמם אז "שומעים"בדברי המתפאר הד להרגשה האישית.
ברצוני להרים את הסוגיה למקום גבוה יותר.בוודאי שיצירות הנעשות ע"י רבים הן לא יצירות של אדם אחד.מאידך כדאי להפנים שרק בזכות מעטים הכלל נהנה. רק מעטים מצליחים להניע מעשים גדולים שבהם לוקחים חלק רבים.
איך נוכל לשמוע את שיריו של אוז ללא כל המערכת שסביבו?הוא הסיבה,הגרעין,המחולל.המעורר,היוצר יש מאין.
מקננת בי ההרגשה, כשאני קורא את דברי משתתפי הדיונים, שלפחות חלק תופשים את מושג השוויון בצורה מאד טכנית,מאד "שטוחה",דהיינולא לוקחים בחשבון שאין שוויון טוטאלי אלא בסיסי שעליו כל אחד מוסיף את ייחודיותו ומשקלו הסגולי.
המאבק צריך להיות על כך שיהיה שוויון ביכולת הנגישות של כל אחד ל"נצל"את מה שמגיע לו מתוקף זכותו השווה ולא לדרוש לחלק את מה שיש בצורה שוויונית.
על הבנין רשום שם הקבלן;על הסרט שם הבמאי ושם שניים או שלושה שחקנים ראשייםושמותרחובות על שם פעילים תורמים ויוצרים.גם עסק כלכלי הוא יצירה של אדם אחד:היוזם, המפעיל, האחראי,שבלעדיו דבר לא היה נעשה.
נכון שאנשים מאבדים פרופורציות.מי יכול לאמר שיש בו את הטעם הטוב,הרגישות,קנה המידה,שראשו אינו סחרחר מהישגיו,שהוא יודע לתת לאחרים את הפירגון המגיע להם?
אבל יש גם איבוד קנה מידה בכיוון ההפוך של קינאה ההופכת לשינאה ללא הצדקה עניינית.

מי בנה את תבס על שבעת שעריה?
בספרים כתובים שמות של מלכים.
האם המלכים הם שסחבו לשם את גושי-הסלע?
ובבל שנהרסה פעמים רבות –
מי הקים אותה פעמים רבות מהריסותיה? באילו בתים
בלימא זהובת-הקרניים גרים הבנאים?
בערב בו סיימו את החומה הסינית, לאן הלכו
בוני החומה? רומא הגדולה
מלאה שערי ניצחון. מי הקים את אלה? על מי
היו תרועות הניצחון? הבביזנץ המהוללת בשירים
היו רק ארמונות לתושביה? אפילו באטלנטיס האגדית
בלילה בו הים בלע אותם, שאגו
הנטבעים לעבדיהם.

אלכסנדר הצעיר כבש את הודו.
הוא לבדו?
קיסר הכה את הגאלים.
האם לא היה לפחות טבח אתו?
פיליפ מספרד בכה כשצי אוניותיו
אבד. האם איש זולתו לא בכה?
פרידריך השני ניצח במלחמת שבע השנים. מי
ניצח מלבדו?

בכל דף ניצחון.
מי בישל את הכירה למנצחים?
כל עשר שנים אדם גדול.
מי שילם את החשבון?
כל-כך הרבה דיווחי-מעשים.
כל כך הרבה שאלות.

מתוך גלות המשוררים, שירי סוונדבורג, 1935-1938, עמ' 143-144 (בתרגום ה. בנימין)

לכן, חשוב מאד שהפועל והפועלת וילדיהם לא יידעו לקרוא או לפחות לא יידעו לשאול.

לא מדובר בהרהורי לבי, אלא בניתוח טקסט פשוט. המשמעות של דבריו של אוז (ואגב הוא אמר את הדברים בצורה די מפורשת באותו הראיון) היא שאם אתם לא מצליחים "לעשות את זה", תבואו בטענות לעצמכם בלבד, שכן אני הדוגמא לכך שאם הכשרון ישנו, ההצלחה מובטחת. טיעון מהסוג הזה מפנה את האצבע המאשימה כלפי אותו "מדשדש", ומתעלם מהקונטקסט שבתוכו הוא פועל וממרחב התמרון המתאפשר לו. זה נכון במיוחד לגבי כל אותם פוליטיקאים מזרחים שבמשך שנים על גבי שנים שימשו כעלה תאנה עבור מפלגות כאלה ואחרות, כמו משה שחל, דוד לוי, ועוד. האם העובדה שמזרחים בודדים הצליחו להגיע לצמרת המערכת הפוליטית מלמדת אותנו שהמערכת פתוחה בפניהם כמו שהיא פתוחה בפני בני האליטות האשכנזיות? גם אם הם עצמם לא מפנים אצבע מאשימה כלפי "אחיהם המדשדשים", הרי שבהתעלמותם מהקונטקסט הכללי והעמדת כל הצלחתם על מידותיהם המעולות, הם משתפים פעולה עם האשליה של "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". לכן אני מצפה דוקא מאלה שהצליחו בתחומם לעזור ולסלול את הדרך עבור האחרים, ואת זה אי אפשר לעשות מתוך עמדה של "אני ואפסי עוד".

למנשה:לא הבנתי בדיוק זה שלא היו לו תנאים זכאי למה?שזה שהיו לו לא יזנח אותו בצידי הדרך?שיזכיר גם אותו?
לאורלי:הנסיון לשייך לאוז ואחרים כאילו בכוונתם להצמיד דימוי שלילי למי "שלא עשו את זה"נראה לי שמקורו ברגישות יתר וראייה ממקום של פגיעות שאאינו קיים במציאות.
הצלחה מקורה במפגש בין יכולות ובין תנאים בהם מתאפשר ליכולות להגשים את עצמן. בבסיס של כל היכולות עומדת יכולת בסיסית אחת:ל"קרוא" ולהבין את הדפוסים של ההתארגנות החברתית,ל"חוש" את הניואנסים של המסרים העמוקים ה"תת-קרקעיים" ,לפענח את הצופן החברתי,להשתלב בקונצנזוס,לפעול ולהפעיל לפי הקודים הסמויים,בקיצורלהיות מניפולטור אפקטיבי.
אינני בטוח,בעצם אני בטוח.שום שינוי מהפכני לא יביא תןעלת אישית לרוב המכריע של התומכים במהפכה.למירב יהיו חילופים "למעלה"של השולטים וזהו.כל שלטון חדש זקוק לידע ולכשרונות של הנושאים המרכזיים של החברה.בכל המדינות שם הוחלף שלד הנושאים של החברה בחדשים, שלא בדרך אבולוציונית, גרם נזקים בלתי הפיכים, הידרדרות וחורבן שבהם נשאו כמעט כל מי שהתגייס לטובת המהפכה.
לא נרור לי מה זה "לסלול את הדרך…."אולי את יכולה להאיר את עיניי.
לגל-ברכט:ציטוטים מעניינם.עוד סלון קומוניסט שידע להעטות על הרטוריקה המהפכנית דימויים ספרותיים-שיריים
שלא הביאו גאולה לאיש.להפך.הנסיון לכאורה להגשים את רעיון השיתוף נכשל באיבו משום שכדי שיצליח צריך מלאכים ולא בני אדם.ואולי גם זה ייכשל.
לדוד ולכולם:למי יש נוסחה,אבן חכמים,מודל יישומי לפיו אפשר לנהל את חיי הפרט והכלל בדרך הנכונה ואפקטיבית ביותר כך שכולם יהיו מרוצים ולכל עניין תהיה תשובה מתאימה.
אחרי כל כך הרבה דיבורים צריך גם לעשות דבר מה.