ככר המטרד

נכון אין צפיות ממערכת המשפט, אבל אף אחד לא מצפה לקבל כולל העשירים, גם הם יודעים כי את מה שלא יקחו בכח לא יקבלו .הם לא זקוקים לכח ההמונים ולכן הם לוקחים באמצעות כספם.ובאמצאות עורכי דינם.לענים אין כספים ולהם נשאר רק כוחם המספרי .אם אנחנו לא נדאג לאחד את כל המקופחים כדי לנצל את כוחם המספרי כדי לקבל את המגיע המסקנה היא צריך להשלים עם המצב וללכת לערבות הקרח ,ולמות בשקט כדי לא להפריע למנוחת החזקים.
אם כל הזמן אנו עוסקים רק איך מקפחים אותנו ומי מקפח את מי אנו גורמים לעצמנו את הנזק הגדול.ובמקום זאת עלינו לדאוג לריכז הכח ולדעת מה אנחנו רוצים מעצמינו ומהחברה שבה אנו חיים.
בכתבה שלך אין קריאה להתארגנות למאבק למען החלשים בחברה.באמצאות כוחם האלקטוראלי בלי לקבל החלטות ולהנהיג את החלשים מאות מאמרים לא יעשו את העבודה

כשאתה נמצא בהישרדות במובן הכי מילולי של המושג, כשאתה צריך לדאוג איפה לישון בלילה, במה להאכיל את הילדים או את עצמך, במה להלביש אותם או את עצמך, כשאתה נמצא גם בהישרדות נפשית ומנטלית יומיומית, אתה כמעט נטול כוחות להתארגן.
אתה צריך קודם כל כוח כדי לקום בבוקר. קודם כל כוח לאסוף את עצמך כל יום מחדש. אין לך מושג (או שיש ואינך מתחבר אליו) כמה אנרגיה צריך לאגור אדם עני כדי להתעורר לעוד בוקר חסר תקווה בנוסף לכל החוסרים האחרים, וכמעט חסר תכלית וטעם.
אני יודעת על מה אני מדברת. הייתי שם פעם…

1988-1992
בוא אספר לך כמה קשה ומבהיל להיות עני.
לגדל 2 ילדים עם חשמל מנותק-מדליקים נר ויושבים להכין שיעורים או לקרוא לילדים ספר.
לגדל 2 ילדים בלי מים ולחצות עיר שלמה לבית משפחה לעשות מקלחת.
לגדל 2 ילדים ולתפור את הנעל הקרועה.
לגדל 2 ילדים שרואים אותך בורח מהמרפסת עת מגיעים שוטרים עם צו מאסר על חוב.
לגדל 2 ילדים ולישון בחורף ביחד שיהיה חם.
לגדל 2 ילדים בבית בלי טלויזיה ולשחק חי צומח דומם.
לגדל 2 ילדים בבית והם לא מביאים לבית חברים.
לגדל 2 ילדים שיוצאים לטייל אתם בהרים כפיצוי על כך שלא יצאו לטיול בית הספר.
לגדל 2 ילדים ולראות את האמא תופרת בשקט בגדים קרועים.
כשאתה עני הלילות מתארכים כנצח נצחים עד שהשמש מפציעה בבוקר.

משפחתי ואני חוינו את החויה הקשה הזו להיות עני, להיות עני זה קשה,מדכא,משפיל ובפרט את הנשמה והכבוד.
למה אתה מצפה שהעניים יצאו למלחמה על מצבם? הם הרי במלחמה קיומית יום יומית.
למה אתה מצפה שהעניים יצאו למחאה? הם חיים את הרגע לשרוד את הלילה האכזר.
למה אתה מצפה מ אלפים עניים שיקחו את גורל המאבק לידיהם? את גורלם האישי הם מנצחים יום יום.

יש בי את הצלקות של תחושת העוני לומר לך, כשאתה עני אתה ספון בעוני שלך, כשאתה עני העולם שלך צר וקטן מאוד, כשאתה עני אתה לא קורא עיתון ולא רואה טלויזיה, כשאתה עני כל עולמך מצטמצם להישרדות, כשאתה עני אתה מתבייש להכריז אני עני, כשאתה עני זה אתה והעולם שם בחוץ אין לך חלק ממנו.

אנחנו, יש לנו את החובה לדבר בשמם, להעלות את קול זעקתם, להלחם על העוולות שנוחתות עליהם, אנחנו מחוייבים כלפי החברה הישראלית לעמוד איתם ביחד, ואל נשכח ושזה יעמוד לנגד עיננו בשעת החובה "בקלפי" באים אנשי הממון והשלמונים ומשלמים את מחיר ההצבעה בקלפי, ומיהוא העני שיגזול פת לחם מפיו של ילדו למען אידיאולוגיה.

עוני לא מולד- עוני זה מעשה אדם, "סולידריות חברתית" זה צו השעה לחברה הישראלית.