אתמול השתתפתי בדיון בנושא "קוטביות בכלכלה ובחברה והשפעתה על מערכת החינוך". הדיון התקיים בפני מורים מהחינוך הממלכתי דתי. לא פעם אנו שומעים את הטענה שהחינוך, או לייתר דיוק ההשכלה היא המפתח להצלחה כלכלית של הפרט ושל הכלל. הבעיה שבחברה לא שוויונית בעליל גם מערכת חינוך מפוארת אינה יכולה להגביר את השוויון, כדי שיהיה שוויון בחינוך צריכה להיות מידה מסוימת של שוויון במשאבים של הפרטים. כאשר יותר משלושים אחוז מהילדים מצויים מתחת לקו העוני כל הדיבור על שוויון הוא דיבור ריק. במדינה כמו ישראל שהפכה למודל למדינה שהשכר בה נמוך, כל הציפיות ממערכת החינוך, אפילו במיטבה, הן ציפיות שווא. במדינה של בתי תמחוי לא יכול לצמוח כלום.~
בדיון השתתף גם ד"ר משה מנדלבאום, נגיד בנק ישראל בעבר, ששרטט את מצב הפערים הכלכליים בישראל בהשוואה לעולם הדמוקרטי, שום דבר חדש, אנחנו במקום הראשון. בנוסף השתתפה בדיון הגברת כרמלה קופלד, חברת נשיאות עמותת המורים.
על פניו ברור היה שהמשתתפים באופן כזה או אחר יטענו כנגד אי השוויון בחינוך. הגברת קופלד פתחה וטענה שבישראל בעיות רבות שנובעות מכך שיש בארץ אוכלוסיות שונות, כדי להדגיש את הנקודה העלתה מן האוב את חוקרי ומעצבי החינוך, פרנקשטיין וסמילנסקי. בעיקר פרנקשטיין שטען, כידוע, שילדים שבאו מחברות פרימיטיביות נפגעים קוגניטיבית ואינם יכולים לפתח חשיבה מופשטת, אלא אם יעברו שיקום של אותה חשיבה חבולה. דברים אלה נידונו כבר לא אחת כנובעים מתפיסה ארופוצנטרית שיש בה אלמנטים של גזענות. אני לא רוצה לדון בנושא, כל מי שמצוי בתחום מכיר את הדברים עד זרא, אלא בעובדה שדברי ההבל הללו עדיין משמשים נר לרגליהם של מורים בישראל. ככלל כשאני שומע את השם פרנקשטיין יש לי תגובה פיזיולוגית של בחילה וזעם.
בתגובה לדבריה, במקום לדון בהשפעת הכלכלה על החינוך, דיברתי על הבעיה של מערכת החינוך אשר מראש מגדירה אוכלוסיות שלמות כאוכלוסיות שקיימת בהן פתולוגיה שדרך הטיפול בה הוא תרפויטי שיקומי. כאילו מן מחלה שיש לטפל בה. הזכרתי לנוכחות והנוכחים שכללו מזרחים רבים מה הייתה דעתו של אותו פרנקשטיין עליהם ובני משפחותיהם, כמובן שדברים אלה עוררו את השומעים. זכורים גם דבריו של שר החינוך בן ציון דינור בפני הקונגרס העברי העולמי בתשט"ו: "לא זו בלבד, מבחינה תרבותית רוחנית נמצא חלק רב ביותר של העולים החדשים (מזרחים, תוספת שלי) באותו מצב שבו נמצאה יהדות גרמניה לפני 250 שנה, יהדות מזרח אירופה לפני 100-120 שנה, ושומה עלינו ביחד עם הטלת האחריות הלאומית, החברתית הגדולה של הדור, להסיע אותו במהירות מכסימלית קדימה" (גנזך המדינה משרד החינוך גל/ 117401 / 1283). מנחה הדיון אורי אורבך פנה ישר לשאלה האם זה היה בכוונת מכוון או משהו אחר, טענתי שזה לא מעניין כיון שחשוב לבחון כיצד פועלת המערכת ומה השפעות הפעולות שלה וכיצד אפשר להפוך אותה למערכת שבסיסה הומאני ומקבל ולא פסיכולוגיסטי מפריד.
מה שמטריד אותי במיוחד הוא שנושאי הדגל הטיפולי במערכת החינוך, אשר שינו מעט את הרטוריקה, עדיין משתמשים באותם כלים ששימשו אותם בעבר. מין טייס אוטומטי אשר בלי להתחשב בכלום מייצר ריבוד מובנה במערכת החינוך. ביציאה מן הדיון נגשו אלי כמה נשים וגברים וברכו אותי על דברי (חזק וברוך, יישר כח), תמיד אני מחכה לראות את הברק בעיניים של המברכים שתמיד הם, משום מה, מזרחים. בצד בשקט ניגשה אלי אישה אחת שטענה שאיני מבין את הבעיה. היא התייחסה לחלק מהדיון שבו עלה נושא החינוך של הילדים האתיופיים, שם טענתי שתפיסה שבה תרבות שאינה אירופאית היא נחותה גורמת לבעיות שלא קיימות באמת. ובנוסף, לא צריך יותר מחצי שנה כדי להשלים ידיעות בנושאים שונים גם לילדים שהגיעו מחברות שנראות כטכנולוגיות פחות מאחרות. אותה אישה טענה שחצי שנה זה לא מספיק, ויותר מכך, שיש להם חסכים ואין להם מוכנות, כל אותה שפה מתייגת שפועלת לאורך זמן על המתויגים. אם אלו הדעות הרווחות במערכת החינוך הסיכוי לשוויון נמוך מאי פעם, בלי קשר לכלום.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
משום מה נראה לי שאותו מאמר יכול להיות גם בדור הבא ויהיה נכון כי חצי מהעם עדיין מעורפל כולל משכיליו האם מכל אלה נוצר שינוי
מרכז אדוה
הקשת הדמוקרטית המזרחית
חטיבת זכויות האדם
רופאים לזכויות אדם
שדולת הנשים
חקר המדיניות החברתית
קשב
האגודה לזכויות האזרח
קדמה
קו לעובד
סיכוי
ידיד
חינוך משפטי קליני
מובטל.קום
חברה צודקת
סינקופה
מדה
מעקב חינוך
יסוד
מוקד סיוע לעובדים זרים
במקום – זכויות תכנון
המוקד להגנת הפרט
הל'ה – למען החינוך
המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית
במה חדשה
ההסתדרות החדשה
אג'נדה
מחויבות לשלום וצדק חברתי
אופק חדש
מארב
שכר מינימום
הועד הציבורי נגד עינויים
המכללה החברתית-כלכלית
איציק יקירי, ברורה תחושת המיאוס מלדון שוב ושוב עד לעייפה במשנות הגזעניות של פרנקשטיין ודומיו. זה באמת נעשה לזרא. אך מה הברירה. הרי עיניך הרואות ,החברה הישראלית מושתתת על תפיסות אירופוצנטריות גזעניות. עובדה, זה המלל הנפסד ששמעת אתמול בפגישתך בבית הספר. האמן לי זה עוד כלום. אני שמעתי כמורה בחדר המורים בהפסקות דברים הרבה יותר קשים, וזאת מפי מורים שאמורים לחנך את הנוער. הייתי מתפוצץ מזעם ,עד שפעם הטחתי באיזה מורה-יועץ בעל דוקטורט לפסיכולוגיה,שרמתו האינטלקטואלית היא של בלטה ורמתו המוסרית היא כשל פושע.בשל כך השתתפתי בייסוד בית ספר קדמה.אני מזכיר את כל זאת,גם לאור הדיונים שמתקימים פה בעוקץ,מעת לעת. לי ממש נשבר ,אם תרצה,נעשה לי לזרא, לשמוע או לקרוא את אלה שמחזיקים מעצמם אוניברסליסטים,ומעלים שוב את הבולשיט של ההכרה המעמדית כשותפות אמת. ומבטלים כעפרא דארעא כל פוליטיקת זהות. בדרך כלל מאחורי ההצהרות היפות האלה עומדת גם תפיסה מודרניסטית אירופוצנטרית. וכל זה אמור גם להוכיח שוב את נחיצותה החיונית של העבודה שעשינו/עושים בקשת.
תוך התעלמות זמנית מההגדרות של קידמה ופיגור, אפשר לומר שבעוד שבן דינור סבר ש"צריך להסיע את המזרחים במהירות קדימה", המחנכים שפגשת, איציק, נמצאים חמישים שנה אחרי אותו בן דינור ועדיין סבורים שיש למזרחים בעיה אינהרנטית. בן דינור סבר שהמזרחים יכולים לנוע קדימה, משמע "הבעיה" שלהם עומדת לחלוף מן העולם כפי שזו של יהודי מרכז ומזרח אירופה עברה. בניגוד לכך, "המחנכים" חפים מכל הבנה ביקורתית של הממסד החינוכי, מייצרים בהכרח מסקנה שאם לאחר 50 שנות מאמץ ממסדי "להניע את המזרחים קדימה", הם עדיין מפגרים אחרי האשכנזים, כנראה שהבעיה קבועה יותר ממה שחשבו בן דינו וחבר מרעיו.
אנשים טובים חסרי הבנה ביקורתית נוטים לומר שכיום כבר אין גזענות וכבר אין פערים. לא זו בלבד שבתחומים רבים הפערים נותרו בעינם, נדמה שהתשתית האידיאולוגית הגזענית רק הולכת ומתחזקת ולא נחלשת.
הבעיה החמורה היא שעל רקע הסדר הקפיטליסטי שנתפס כסדר הטבעי של החברה האנושית, הפערים הכלכליים, שמולידים פערים ובעיות בכל תחום שאפשר לחשוב עליו, עושים נטורליזציה לעיוותים חברתיים. הפערים נתפסים כנורמליים, כהכרחיים, כבלתי נמנעים, כטבעיים.
אכן כתבת בטוב טעם.
האם מלבד סימני שאלה, עולים בך גם סימני קריאה?
לאיציק שלום,
חצי שנה איננה מספיקה לסגירת פערים אינטלקטואליים ויעידו על כך כל תלמידי החינוך הממ"ד שלא סיימו שם את לימודיהם הפורמאליים ועוברים למסגרת חילונית ממלכתית במהלך הלימודים, הפערים הם עצומים. למסגרת אין שום מענה לתלמידים אלו. מה שלא ברור לאור השוויון המוצהר בחמ"ד בשילוב השווה בין לימודי תורה ללימודים עיוניים וריאליים- הוא האם תלמיד כיתה ה למשל מקבל את אותן שעות לימוד בחמ"ד לעומת חינוך ממלכתי לשבוע גלובלית. אם מס' השעות הוא שווה או אף פחות מכך, זה מוביל בהכרח ליצירת פערים.
כמי שעברה ממסגרת זו למסגרת ממלכתית אני יכולה להעיד שפרט לתלמיד אחד, כל בוגרי ביה"ס חמ"ד בני גילי במקום מגוריי המשיכו במסגרת תורנית/חילונית מקצועית/מקיפים. נאלצתי לסגור פער בן 3 שנים לבדי ללא כל תמיכה, עם חסרים משמעותיים בתחום הריאלי שמשפיעים גם כיום כשאני במסגרת אקדמית (מסלול עיוני).
כמו כן, אין לטאטא את הגזענות הפנימית השוררת בחמ"ד, כל המקרים שמגיעים לתקשורת הם אפלייה בקבלת ילדים יוצאי אתיופיה למערכת זו/השמתם בכיתות נפרדות/שליחתם לחינוך מיוחד. זאת כיוון שמראש אוכלוסייה זו מוסללת לחינוך ממ"ד, כשבכיתות מקבילות להן בממלכתי יש להן "נציגות". שלא לדבר על אפליית בנות אתיופיות במתן תפקידים בשירות הלאומי (כשהשירות הוא התנדבותי) ואי-קבלתן לאולפנות יוקרתיות בשל מוצאן.
האם נקודות אלו הוזכרו בדיון?
"שבמדינה של בתי תמחוי לא יכול לצמוח כלום"? לפי העיקרון הזה מעט מאד מקומות יכולות להצמיח משהו. בכלל, הטון יודע הכל של הכותב די מעצבן, במיוחד לאור הגישה הספקנית שהוא מבקש מכל השאר ליישם עבור דעותיהם שלהם, במידה ואלו לא מתיישבות עם דעתו.
ולעצם הענין, אם מערכת החינוך תייצר חינוך שוויוני בשעות הלימוד ובאיכות הלימוד בין מקומות עניים למקומות עשירים (לצורך הגרפיקה של הדיון נקרא להם עיירות פיתוח וצפון ת"א, זה תמיד עובד מעולה ההשוואה הזאת, במיוחד על כתבות חברתיות ב"עובדה") אז איפה פה הבעיה? אם לכולם יהיו תשתיות שוות, כלומר, נקודת זינוק תיאורטית טובה, מי שיהיה מוכשר יוכל להצליח יותר, לא?! או שהעניים המוכשרים יפסידו את המקומות באוניברסיטה לטובות העשירים הלא מוכשרים שאבא שלהם יקנה להם מקום בקתדרה למשפטים ע"ש יואב יצחק?! כאילו, אם כך, במילא אין טעם בחינוך שיוויוני או לא שיוויוני ופשוט נשלח את כל העניים ישר ללמוד מסגרות ומכונאות רכב, ואז מה הטעם בדיון? אבל אם הכותב מאמין שחינוך שיוויוני הוא שאלה של מדיניות ציבורית הוא כנראה מאמין שאפשר להפריד בין השירותים שהמדינה מספקת בתחום החינוך לבין המצב הכלכלי של הפרטים הנכנסים למערכת.
לדודי מחלב, גם לי קוראים דודי, ולא ממש נפגשנו, חוץ מפעם אחת במזרח שמש… וזה לא ממש קשור, ובכל זאת, אני חייב להגיב כאחד שרואה עצמו: "אוניברסליסט, מעמדיסט", ואכן חושב שהפוליטיקה של הזהויות ולימודי התרבות הן בסופו של דבר -למרות תחושת שחרור רבה שהן מייצרות למשתתפים במהלך – "פרויקט משמרן" מאד, ואני גם רואה את עצמי מודרניסט, וכמובן (?) שאני אשכנזי (וקיבוצניק).
ואיך זה מתיישב? אין לי ספק שנעו ונעשות עוולות המפלות על רקע תרבותי/גזעי/מגדרי/לאומי ועוד… אלא שהנסיון של "פוליטיקת התרבות" להפוך את הכל (או הרוב) כאילו ההבדלים הנ"ל הם הגורמים הבסיסיים והעיקריים להפליה נראה לי לא מדויק, והרבה פעמים נגרר לגזענות (שפעם עוד קראו לה "הפוכה") כך כל גבר לבן/אשכנזי/יהודי וכו' חבר בקבוצת הרוב נתפס הרבה יותר מדי פעמים כחלק פעיל (!) מההפליה..
גם זו תרומתו – המאוד שלילית – של סעיד לדיון ע"י אוריינטליזם, אם-כי כמובן לספר יש והיתה תרומה חיובית להרחבת המבט, להסתכלות במראה ולבקורת עצמית..
דווקא הענין האחרון הזה, ביקורת עצמית, הוא הדבר שאני מוצא שלא קורא בפוליטיקה של הזהויות והתרבות… הביקורת הקיימת היא תמיד על ההגמוניה, ואם יש בה על קבוצה אחרתצ זה רק באיך היא כמו ההגמוניה, וגם זה היה לזרא..
זכיתי להעביר שני שיעורים במתמטיקה לפני שנה וחצי, לתלמידים בגילאי 12-17 שעלו מאתיופיה שנה מוקדם יותר. אני מרגיש חובה להעיד שהפער המנטלי כביכול הוא מדומה לחלוטין על ידי מי שמאמין בקיומו. הקושי היחיד של הילדים האלה ללמוד (רמת העברית שלהם פנטסטית!) הוא החיים הלא פשוטים במרכז הקליטה, שמתבטאים בעיקר בקשיי ההסתגלות של הוריהם ובפער הדורות הנפתח בינם לבין הוריהם.
ביליתי עם אותם הילדים ועם אחיהם הצעירים מעל לשבוע. הם היו צמאים מאין כמותם לידע: עברית, מוסיקה עברית, מתמטיקה, משחקים ישראלים. על אף הצער הבלתי נמנע על כל אשר הם מאבדים במעבר לחברה החדשה, ועל אף העוול של שליחתם ללא יוצא מן הכלל לפנימיות דתיות, המפגש איתם עודד אותי באמונתי ביכולתם של ילדים להסתגל ולהתפתח.