והתלמידים לצה"ל

יוסי דהאן

כנראה כתחליף לביטול מקצוע האזרחות כחלק מבחינות הבגרות החליטו במשרד החינוך לצאת בתכנית חלוצית משותפת יחד עם הצבא – "הדור הבא". השלב ההתחלתי של התכנית מכונה "קצין צמוד לכל בית ספר" – לכל בית ספר תיכון יוצמד קצין בדרגת סגן אלוף, שילווה את התלמידים והוריהם עד לגיוס לצה"ל. גם מפקדי חטיבות ואוגדות יקחו חלק בפרוייקט, כל זאת על מנת להגביר את המוטיבציה בקרב התלמידים. אלוף משנה זאב שרוני מסביר את פרטי הפרוייקט:

"כל סגן-אלוף בגזרה קיבל אחריות על בית ספר. אנחנו מכינים את מערכי השיעור, המבוססים על נושאים של ערכים בכלל, ערכים בלחימה בפרט, רוח צה"ל, סיפורים, סימולציות, סיפורים אישיים של אותם מפקדים, לתוך בית הספר. מעבר למפגשים עם התלמידים, כל מפקד גם יערוך מפגש עם הורי תלמידי י"ב, כי ההורים הם גורם משפיע על הילדים".

וכך במסגרת חלוקת האחריות על מדיניות החינוך במדינת ישראל הדמוקרטית, הופקדו על "המהפיכה החינוכית" המתרחשת לנגד עינינו אנשי עסקים, שלמה דוברת מ E.C.I וחבריו ב"כוח המשימה הלאומי", ואלישע ינאי מ"מוטורולה" על הוועדה להגדלת שכר הלימוד של הסטודנטים, בעוד שעל המוטיבציה והתכנים יופקדו קציני צה"ל.

המערכת החינוכית הישראלית העתידית תנוהל על פי עקרונות עסקיים והגיון תאגידי ועולם האמונות והערכים של התלמידות והתלמידים ישאב את השראתו מ"צ`יזבטים" ועלילות גבורה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אביבית

    דומה שסימן השאלה שאמור היה להופיע תחת נושא התגובה לא רלוונטי. קברניטי (שימו לב לטרמינולוגיה) המדינה הזו כבר החליטו מה לבחור. ובכל זאת שאלה: כמה נמוך עוד אפשר לרדת???

  2. נמרוד קפון

    יפה מאוד. מערכת החינוך תחדל מלימודי האזרחות, ותחת זאת תסתפק בשירותיו של צה"ל.
    רק מה?
    ערבים וחרדים לא משרתים בצה"ל, והמסגרת החדשה הזו מרחיקה עוד יותר מהמדינה.
    אוכלוסיות מוכשלות לא משרתים כמעט בתפקידים ההירואים ובעלי היוקרה בצה"ל, וגם לא נשים – וגם אותם המסגרת החדשה הזו דוחקת עוד יותר אל הפריפריה.
    אולי זוהי הדמוקרטיה האמיתית, כלומר, המקורית: כל האזרחים משתתפים בה, בתנאי ששירתו בצבא. כל האזרחים, כלומר מלבד עבדים ונשים.

  3. אורלי נוי

    ואיך תשכנע המדינה את צעירי הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב להמשיך ולהיות בשר התותחים של צה"ל, אם אין שם בכלל בתי ספר כדי להציב בהם סא"ל?…

  4. יוסי לוס

    בעת קריאת דבריו של אלוף משנה שרוני על כך ש"ההורים הם גורם משפיע על הילדים" עלתה בי התחושה שעבורו כנציג הצבא, ההורים עשויים להיות גורם מפריע שצריך לנטרל את השפעתו "השלילית" על הילדים. בשנים האחרונות הפכו ההורים לגורם שמתערב בשירות הצבאי של ילדיהם, שכן רבים מהם הפסיקו לסמוך על שלטונות הצבא שישמרו על הילדים אותם גידלו באהבה במשך 18 שנה וישיבו להם אותם שלמים פיזית ונפשית.
    בטרם קום המדינה ולאחריה עמלו שליחי היישוב החדש להביא לארץ ישראל ילדים וצעירים יהודים כדי שאלה ישמשו כחיילים ופועלים בבניין המדינה. הם עשו זאת גם במחיר ניתוקם של הצעירים ממשפחותיהם ולעתים קרובות אף העדיפו זאת, כדי לנטרל את ההשפעה של המשפחות שלא תמיד תמכו בצעד זה. כדי לשמור על שלמות המשפחה, ההורים באו פעמים רבות (כפי שקרה במקרה של אימא שלי) בעקבות הילדים הבודדים.
    אותה שיטה מיושמת גם כדי לספק את התשוקה של אנשי העסקים לנכס לעצמם את הממון של אחרים. פרסומות רבות מכוונות לפיתוי של ילדים, שבדרך כלל ניצבים חסרי כלים לעמוד מול הפיתויים הללו, מתוך הנחה שהילדים יודעים טוב יותר מכל אחד אחר את הדרך לכיסם של ההורים.
    הצבא וההון לא יבחלו בשום אמצעי כדי לממש את מטרותיהם.

  5. ל.א.

    להלן תוכנית הפריסה של כוחותינו:

    בתי הספר היוקרתיים – לא נפרט אילו והיכן, האויב מאזין – יצוותו באוגדונרים ובמח"טים מסוג חי"ר.

    בתי ספר דרג ב' בערים הגדולות – מח"טים בשריון ומפקדי אגד בתותחנים ו/או מג"די חי"ר.

    לפריפריה יישלחו קצינים בתקן מ"פ מפקדה ורס"ר מטבח.

    ולמי ששאל בעניין הבדואים: תודה אבל באמת אין צורך. הנושא יטופל ע"י רכז השב"כ בשטח.

  6. איריס

    הן שלא תהיה במדינת ישראל מהפיכה צבאית. כל מי שחושש שקציני הצבא ינסו להשתלט בכוח על המימשל יכול לישון בשקט. העברת הסמכויות עוברת בשקט יחסית.

  7. פחזנית

    כיצד זה פתאום מוצאת יוזמה של חיל-החינוך את דרכה הישר לבתי-הספר? הרי כולנו יודעים מאיזו שדרה בעם מגיעים קציני החינוך הראשיים לאחרונה. אם לא יורחק הצמד-לא-חמד לימור לבנת ורונית תירוש (המאפשרות את התועבה הזו) ממשרד החינוך, אפשר לצפות בהמשך גם ליוזמות כגון טקסים ליליים של תלמידים בבתי קברות צבאיים.
    אבל יתכן (אינשאללה) גם תרחיש הפוך. יתכן שהמפגש הזה בין הקצינים לקהילה, שלידתו בחטא, ייצור דווקא הזדמנות חיובית. הסא"לים הללו, שמעולם לא היו אזרחים בוגרים (מגיל 18 נטחנת המסה האפורה שבין אוזניהם במטחנת ה"ערכים" הצבאית), יפגשו לראשונה את "החברה האמיתית". מי יתן ומאות הסא"לים, אשר ייחשפו לאלפי התלמידים והוריהם, ייטלו קורה מבין עיניהם, יתפקחו, ויביאו אל הצבא קצת חשיבה הומניסטית.

  8. סיגל

    כשבוגי (כלומר משה, לא חברה שלו, אני, אז לא אקרא לו מוישל'ה) יעלון מונה לרמטכ"ל, התפרסמה במקומון הירושלמי שנחשב אז רדיקלי, "כל העיר", כתבה על איך הצבא בעצם מתפעל את הדרג המדיני כבר 50 שנה, להנאת שני הצדדים. הכותרת היתה "ראש הממשלה הבא". בוגי נורא נעלב, ככה סיפרו אז.

    ו"כל העיר" מזמן לא רדיקלי. בקושי עכבר שהזיזו לו את הגבינה.

  9. תוכי ושמו מוקי

    תקימו צבא של פעילים חברתיים, אקדמאים סוציאל דמוקרטים ותציעו הצעה דומה לרונית תירוש. מה, היא תגיד לכם לא? תעשו רשימה של 200-300 אנשים, תבואו למשרד החינוך, תגידו אנחנו מוכנים, כל אחד, לאמץ בית ספר, לשוחח עם התלמידים בענייני חברה וכלכלה וכו', להתרשם מהמצב החברתי הכללי, לתת דעה מייעצת למורים וכו'? יום בחודש או שעתיים בשבוע, בהתנדבות, בלי שכר. הנה הזדמנות, לעשות משהו למען החברה, לתפוס את הילדים לפני שהצבא דורס להם את התודעה, לא?!

  10. גל לוי

    שלא תבינו אותי לא נכון. אני נגד היוזמה הזו שמטשטשת ביודעין את ההבחנה בין חברה אזרחית לחברה מיליטריסטית. אך נדמה, מהתגובות כאן, כאילו הכל התחיל היום, או עם היוזמה הזו. אבל בית הספר הישראלי ספוג מיליטריזם מאלף ועד תו, או מגן ועד י"ב. הדבר המרגיז הוא כאמור ההחצנה של זה, ובמיוחד כאשר לימודי האזרחות (כסמל) זוכים ל"הורדה בדרגה", אם כבר אנו משתמשים בלשון צבאית.
    מצד שני, דוקא הצורך הזה לצאת ביוזמה כזו מזכיר שרוחות חדשות מנשבות בחברה. שאנשים לא מוכנים לקבל את הדומיננטיות הזו של הצבא כמובנת מאליה. ראו למשל את התגובות באתר YNET, כאילו כולם שם קוראים ותיקים של "העוקץ". וגם זו מין נחמה.

  11. נמרוד קפון

    אתה מציע דרך מאוד קלה – לעשות משהו קטן שישקיט את המצפון וזהו.
    הרבה יותר נשגב להתבונן בתוגה מבעד לחלון, לדבר על מזג האויר ולא לעשות שום דבר.
    לצפות בעיניים כלות איך הולכת לנו המדינה, ועוד עשר שנים לשבת בגלות אינטלקטואלית ומזהרת בפריס או במנהטן, וביום השנה למהפיכה להתראיין לאמצעי התקשורת המקומיים ולהגיד "אמרנו לכם"…..

  12. דרור

    אמנם התגובות ב"ואי-נט" אינן מדגם מייצג, אבל אני מוכרח לציין שהופתעתי מעוצמת התגובות נגד היוזמה הזאת של חיל החינוך. בהנחה שלא מדובר באותו בן-אדם ששלח תגובות שוב ושוב, כנראה שיש קווים אדומים לציבור בארץ (לפחות קוראי "ואי-נט"), והצמדת קצין צבאי בכיר לבית-ספר נראית כחציית קו אדום.
    אם אני לא טועה, הרצל (ב"מדינת היהודים") היה זה שכתב "נשמור את הרבנים בבתי הכנסת כשם שנשמור את הקצינים בקסטרטינים". בעיניו אי-מעורבות של הצבא בחינוך ובפוליטיקה הייתה מובנת מאליה, ולכן גזר גזרה שווה בינה לבין אי-מעורבות של אנשי דת, שלא נתפסה כמובנת מאליה. במדינת ישראל היום שום דבר אינו מובן מאליו.

  13. מרסלו וקסלר

    אין מה להתפלא מהתהליך. זה התחיל בדחיפה מכוונת על ידי המשרד, זה כבר כמה שנים טובות, של סגני אלופי ואלופי משנה לתפקידי ניוהל בתי ספר, עם יציאתם לפנסיה. כי הרי "ברור" שקצין מסוגל להתמודד עם מערכת ניהולית גם אם הוא לא מבין דבר בילדים. אבל הרי לא צריך להיות מומחה בפדגוגיה כדי להיות מנהל בית ספר. צריך להיות אדמיניסטרטור טוב ולחלום שאפשר להשפיע ערכית. היכרתי רבים מהם. חלקם, הם אנשים טובים שקבלו בומבה בפרצוף והבינו שהם צריכים דחוף עזרה כי הפלאפלים על הכתפיים הם רק חיסרון. רובם, הם טכנוקרטיים שדוחפים מה שהאליטות רוצות לראות בבית הספר: סדר, משמעת ואיזון תקציבי. כל היתר בלאו הכי חרטא. ואגב, לא רונית תירוש וליבנת שהתחילו את התהליך, אלא מר"ץ.
    שנית, הבעיה המרכזית שיש בגישה המיליטריסתית בארץ היא יכולתה לבנות שכל ישר חברתי המקבל כברור מאליו שצה"ל הוא המחנך בה' הידיעה במדינה. זה לא צבא. זה בית ספר לחיים, לנחישות, לדוגמא האישית, להקרבה ולמוטיבציה, לתרומה ואווירה הישראלית. צה"ל הוא הכל. מקולה של אמא ועד גבעת חלפון אינה עונה. מהשיחה השבועית הקבועה בין גברים (כולל -מודה- אני החתיאר) ועד הדאגה של הרעיה והאמא. צה"ל קובע סטדנדרטיים חברתיים ואישיים. אז מה הפלא שרוצים קצינים כדי לחנך אל ילדינו, במיוחד בפריפריה החברתית, חסרי המוטיבציה המיועדים להיות בשר התותחים של המחר? לא הקצינים הן הבעיה, אלא המסר העקום שצה"ל הוא בית ספר ושם מחנכים את ילדינו ולא חלילה הורגים אותם.

  14. דני זמיר

    א. הרעיון ככלל נראה לי מוטעה: יכולתם של מפקדים לפקד או של קצינים לנהל אינה מעידה בהכרח על יכולת חינוכית.
    ב. פעילות הכנה מנטלית כולל עיסוק בדילמות צריך להיעשות ע"י גורמים אזרחיים מקצועיים שיעבדו עם המורים.
    ג. אם יוקם מערך של שרות לאומי לפטורי גיוס ניתן יהיה להרחיב את הפרוייקט גם לבתי הספר שבהם לא מתגייסים.
    ד. ליוסי לוס, למיטב ידיעתי שליחי עליה שכנעו צעירים לבוא לארץ כי חשבו שזה נכון שמדינת היהודים תקלוט יהודים
    ושזה טוב שיהודים יבנו את עתידם במדינת היהודים.
    ה. כאחד שמרצה כל שנה בעשור האחרון בפני הרבה מאד יוד ביתניקים אני חשוב שלא צריך להכנס ללחץ. הנוער לא
    ממש נכנס לויברציה מדרגות, ואת בעיות או שאלות המוטיבציה והבסיס הערכי לא יכול איש צבא לפתור. על כן מי
    שתכנן את התכנית טעה (ראה הערותייי בסעיפים א, ב) ואם ינסו להוציאה לפועל תכשל כשלון חרוץ.

  15. איריס

    במדינת ישראל של היום הרעיון הזה יכול בקלות לקרום עור וגידים מכיון שהוא ההמשך הישיר של פרוייקט נערי רפול, גדנ"ע, קציני צבא שמגיעים לבתי הספר כבר היום כדי "להעלות מוטיבציה", ושיעורי אב"כ (הבת שלי עברה בכיתה ה ע"י חיילת פיקוד העורף עם אותו מערך שיעור כמו שאני עברתי בקורסים למיניהם, כולל הכלב). כמו שגל לוי כתב למעלה, זה תהליך שאנחנו לגמרי בתוכו.

  16. נתן

    לכל מי שראה, השבוע היו עסוקים בערוץ הציבורי שלנו בהתרמות מחו"ל ומהארץ למען בית תמחוי ו"אוכל לילדים".
    זה תפקידם. הצבא לעומתם שואב את תקציבי המדינה ותראו את דרכם של הקצינים וקשרם לחברה. אולי צריך להתרים בשביל החיילים הרעבים? ובשביל הקשישים לוחמי הפלמ"ח והאצ"ל. יותר ויותר אנחנו מתחילים להידמות לישוב הישן של ירושלים. אם מתחיל רעב רציני אולי כדאי שנארוז ונרד מצרימה לשבור לחם. שניתן לבראל לעשות את ההתרמה לחיילנו, או שניתן למתמודדות במכרז לחשוב על משהו…

    צה"ל יגיש לוועדת תקציב הביטחון את "דו"ח החיילים הרעבים" ופיתרון לבעיה. ראש אט"ל, אלוף אדם: "אין רעב בצה"ל – רק בעיות נקודתיות" * "כל משק המזון יופרט עד 2008" צבי לביא 15/12/04

    יו"ר ועדת תקציב הביטחון, ח"כ אברהם הירשזון (ליכוד), הורה אתמול (ג') לאלוף אודי אדם, ראש אגף טכנולוגיה לוגיסטית בצה"ל (אט"ל), להציג לו בתוך 3 שבועות תמונה בדוקה אם יש חיילים רעבים, ומה הפתרונות שהוא מציע, אם אכן מדובר בתופעה רחבה של רעב. אדם הפריך את הפרסומים בהקשר זה, שהובילו לכינוס הוועדה, ואמר, כי "אין בעיית רעב בקרב חיילי צה"ל". אולם הירשזון התעקש, ואמר: "יכולתי להביא לישיבה 100 הורים עם תלונות על היעדר מזון מספיק. הבעיה יותר מורכבת ממה שאנחנו חושבים".
    אדם גילה בדיון, כי צה"ל מתכנן להפריט את כל משק המזון עד 2008-2007, ולחלק את משימת האספקה היומית של הארוחות לכל היחידות בין מספר חברות הסעדה גדולות שייבחרו במכרז.
    "כל מה שנצטרך לעשות יהיה לצאת ליכרז ולהחליט על מספר הזכיינית", אמר אדם וציין, כי ההפרטה תגרור פיטורי מאות עובדים אזרחיים שמועסקים כעת בעיקר במטבחי הבסיסיים.
    אחת מאמהות החיילים שהתלוננו על הבעיה, אמרה בישיבה: "אם בני היה מתלונן שאני לא מספקת לו מספיק מזון, והוא נשאר רעב, עובדת סוציאלית היתה מוציאה אותו מרשותי. אני לא רוצה שהבן ייצא מצה"ל. אבל אני מצפה מהמערכת שתדאג לצרכים הבסיסיים שלו בכל מקום שהוא משרת.
    "לא יכול להיות שאקבל מהבן רשימת מכולת, וגם הורים נוספים. האם אנחנו אמורים לשלוח חבילות מזון של מצרכי יסוד? משהו לקוי במערכת. אנחנו לא יודעים אם זה בגלל קיצוצים או לוגיסטיקה".
    צביה ספיר – אם לחייל המשרת בגבעתי שהסכימה להזדהות – הבהירה, כי לא מדובר ברעב, אלא ב"היעדר שובע". לדבריה, כאשר חיילים מבקשים תוספת של מנה, הם אינם מקבלים. לדבריה, ב-90% מהמקרים שחיילים ביקשו תוספת, היא לא ניתנה להם. שיעור מבקשי התוספת גבוה – 70% מהחיילים.
    חבר הוועדה, ח"כ אבשלום וילן (יח"ד), סיפר, כי לפני שנה הוועדה סיירה במערכת המזון הצבאית ולמרות שחלף זמן, דבר לא השתנה. לדבריו, עיקר הבעיה באספקת המזון מתמקד בנקודת הקצה. "אני משוכנע שהשרשרת של אספקת המזון בסדר, אבל המבחן העליון הוא האם המזון מגיע עד למוצב האחרון".
    אלוף אדם הודה, כי יש בעיות אקראיות שלהן ניתן פתרון. האלוף גילה, כי באחד המקרים קיבל תלונה למשרדו על עמדת תצפית שאליה לא הגיע מזון, והוא הורה לטפל בה. לדבריו, אמנם ניתן להיתקל במוצב זה או אחר שהאוכל לא הגיע אליו, אך "זה לא אומר שאין מזון מספיק בצה"ל". לדבריו, "ההזמנה לאוכל נעשית באמצעות היחידה. אנשיה מזמינים את מה שהם רוצים, ואנחנו אפילו הרחבנו את מגוון הפריטים".
    האלוף גילה גם, כי מדי שנה מקבלים 10,000 חיילים בודדים או ממשפחות נזקקות שובר מזון שבו יכול החייל לקנות מצרכים במרכול השכונתי בחופשות.
    הירשזון ביקש לבצע את בדיקת המתרחש בתחום אספקת המזון ולשוב לוועדה עם הצעה לשיפורים.

    בתקופה של חומת מגן עבדתי באחד מהקייטרינגים האלה שמכינים אוכל לצבא. משמרת לילה מ-12 בלילה עד 11 בצהרים. בלי שום שעות נוספות. ואוכל בטעם של פלסטיק. כל השעות האלה על הרגלים בריצות…שכר מינימום לשעה.

    מעניין אם העובדים שלהם לא ישבתו וירצו הסכם קיבוצי, זה בעיה כי הצבא צועד על קיבתו.

  17. פחזנית

    קצת יושר אינטליגנטי. הצבא ישגר לזירה מאות סא"לים בשכר מלא + רכב והכל, ואתה מציע להעמיד מולו …מתנדבים מטעם גוף שלא נולד. מאות "חברתיים" יציגו מועמדות לַתפקידים החשובים האלה אם תהיה בהם פרנסה (לא רק הסא"ל ומשפחתו צריכים לאכול).
    ויש כֶּשֶל נוסף בדבריך, בעניין רונית תירוש והבוסית שלה:
    אתה שואל "מה, היא תגיד לכם לא?" — ואני שואלת: מה אתה חושב, תוכי, רונית ולימור יגידו לנו כן?

  18. yael

    remember "Dor Shalem Doresh Shalom
    they had a project they started called aharai
    it first began in the katamonim.
    there is nothing scarier than people who want peace and bring the military in to talk about it
    thanks for the article

  19. Reuven

    What else is new?

    It has been a long time ago that the switch was made and ever since Israel is an Army that has a Country.

    Veidakh zil gmor!

  20. דודי

    ההצעה של תוכי ושמו מוקי, אפילו שהיתה בטח קנטרנית, ואפילו שבטח אין לה סיכוי להתקבל במשרד החינוך, היא הצעה ששוה לנו לקבלה.
    האם יש איזשהו פורום שיכול לקדם את הענין?
    אני בטוח שיש הרבה יותר מ 200 "פעילים חברתיים"
    במחשבה שניה, אין לי ספק שהדבר יכול להעליב את בית הספר, מה אף מורה לא מבין בחברה? אז אולי דרך המומחיות שלנו ביחסי חברה וכלכלה..
    בכל מקרה.. כדאי להציע את זה הלאה

  21. דרור

    קודם כול, לאיריס: גם אני עברתי הדרכת אב"ך מקיפה בבית החולים וולפסון בחולון כשהייתי בכיתה י'. ההדרכה נשאה אופי צבאי בתקווה שיוכלו לגייס אותנו במקרה של התקפה כימית שתגרום לנפגעים רבים. זה היה לפני מלחמת המפרץ הראשונה, והפאניקה נראתה אז מוצדקת. בכיתה י"ב עברנו הדרכה לקראת גיוס ועוד כל מיני ירקות מהסוג הזה, זה עדיין לא הפך אותי או את חבריי למיליטריסטים.
    לעצם העניין – הצבא הוא עדיין חלק מהחיים בארץ ולכן הדרכה בעניינים שקשורים לצבא אינה מיותרת. היא רלוונטית ממש כמו חינוך לאורח חיים בריא, חינוך מיני, הסברים על שיטת הבחירות בארץ וכיוצא באלה. הדברים אמורים גם לגבי פרויקט "אחריי" של "דור שלום" – כל עוד מדובר בהדרכה של תלמידי י"א-י"ב, שנעשית אחה"צ לקראת השירות הצבאי, זה לגיטימי ואפילו מועיל בהיבטים מסוימים.
    הבעיה היא חציית הגבול – הרי אף אחד לא מציע שרופאים יקבעו את תוכנית הלימודים כדי שהתלמידים יהיו בעלי מוטיבציה לאורח חיים בריא, וגם לא רצוי שחינוך התלמידים יופקד בידי עורכי-דין, כדי שהם יהיו שומרי חוק. התלמידים זקוקים למורים, ואם אפשר מורים טובים שיש להם חוש ביקורת ויכולים להציג תמונה רחבה של החיים בארץ ואורח החיים הרצוי. לי היה מורה כזה – מורה לאזרחות ולסוציולוגיה שמעבר להכנה לבגרות גם הסביר לנו דבר או שניים על האופן שבו מתנהלת המדינה ומה אנחנו צריכים לעשות בקשר לזה. מורים כאלה הולכים ומתמעטים כיוון שמשרד החינוך מעביר מסר שאין צורך בהם. פה בדיוק נעוצה הבעיה.

  22. דני זמיר

    דרור ודודי מכוונים להצעה הראויה בעיניי:
    שגוף אזרחי של פעילים חברתיים ייקח על עצמו עבודה מול המורים בנושא הזה.

  23. איריס

    בתגובה שלך אתה מתייחס לרלוונטיות של הדרכות למיניהן לחיים ומכניס את ההכנה לצבא וחינוך מיני לאותו סל. זה בדיוק משקף את המיליטריזציה של החברה הישראלית. ילדים ומבוגרים צריכים חינוך מיני כי זה חלק מהטבע והחיים שהבחירה לגביו מוגבלת. באשר לצבא: אם אתה מתייחס אליו כהכרח אז באמת אין ברירה אלא להכניס אותו לבית הספר. אתה אז לגמרי צודק: ואני אומרת יפה שעה אחת קודם!! אם הנוער בז היום לדרגות וקשה להעלות מוטיבציה יש להתחיל כבר בחטיבת הגן-בי"ס. אז לילדים יש עוד יראה מסמכות ואפשר לשטוף להם את המוח יותר בקלות.

  24. שושן דניאל

    יפה ,יפה.
    אני מציע שהמוסדות להשכלה גבוהה יאמצו את הרעיון הנפלא הזה.
    כל מחלקה ,פקולטה, חוג באוניברסיטאות ובמיכללות ימנו קצין רסן ,סאל
    קצינים אלה ידריכו את הסטודנטים אולי יעבירו קורס באזרחות שיבטא את היעוד של הסטודנט
    כחייל בשרות העם, את המחויבות שלו לצבא אני מציע את ישראל הראל , חגי סגל ,דב ליאור,רובי ריבלין,אהוד יתום
    ככותבי הסיליבוס .