במספר בלוגים באינטרנט מתנהל דיון ער בספר חשוב ומרתק, ספרו של Michael Marmot "The Status Syndrome: How Social Standing Affect our Health and Longevity", הספר עוסק בהשפעות אי השוויון במעמד חברתי על מצב בריאותם של אנשים במעמדות שונים. באתר של ביל גארדנר העוסק בשאלות של מדיניות בריאות, יש סיכום של התיזה של מרמות ודיון מעניין. סיכום זה הוא מתוך האתר של גארדנר.
מרמות טוען שכשאתה מקבץ אנשים לקבוצות על פי מעמדם החברתי, אתה מוצא מדרג בין הקבוצות השונות. ככל שאדם שייך למעמד חברתי גבוה יותר כך בריאותו טובה יותר ותוחלת חייו ארוכה יותר. המחקר המרכזי שלו נעשה בקרב אנשי השירות הציבורי הבריטי. הוא חילק את אוכלוסיית השירות הציבורי הבריטי לארבע קבוצות: מנהלים שקובעים מדיניות, פקידים שמבצעים מדיניות זו, אנשי פקידות ומזכירות מן השורה, וכוח עזר מסייע. הוא מצא שבקרב אוכלוסיית העובדים שבין גילאי 40-64 שיעור התמותה בקרב כוח העזר הייתה גבוהה פי 4 מזו שבקרב הקבוצה הראשונה – מעצבי המדיניות. הפער בשיעור תמותה זה גבוה בהרבה מאשר הפער המוסבר בדרך כלל בהשתייכות למעמדות חברתיים שונים. ההסבר של מרמות לפער זה אינו נשען על הבדלים בהכנסה, לא על פערים בהתנהגות שיש בה סיכונים בריאותיים וגם לא הבדלים גנטיים. מה שמסביר לדעת מרמות את הפער העצום הזה הוא – אוטונומיה. הוא כותב: "עבור אנשים מעבר לסף מסוים של תנאים חומריים, יש תנאי חשוב נוסף, אוטונומיה. למידת השליטה שיש לך על חייך, ולהזדמנויות שעומדות לרשותך להשתתפות חברתית יש השפעה על מצבך הבריאותי ועל תוחלת חייך. לאי השוויון באספקטים אלו יש חשיבות במדרג הבריאות החברתי."
החשיבות של הממצאים של מרמות היא בכך שהיא מצביעה על השפעת המרכיבים הפסיכולוגיים והתרבותיים על בריאות, כמו כן הוא מראה שלא רק למעמד החברתי יש חשיבות אלא גם למקומך בארגון חברתי קונקרטי ולמידת השליטה שמופעלת עליך באותו ארגון. הממצאים שלו מראים שלהיעדר אוטונומיה, ולא מחסור במזון או בלבוש, יש השפעה מכריעה על אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי. כמו כן,לא מידה מסויימת של אוטונומיה היא העניין הקריטי בהשפעה על מצב הבריאות, אלא מידת האוטונומיה היחסית שיש לאדם בארגון כלכלי-חברתי יחסית לאנשים אחרים באותו ארגון. בקיצור, מרמות מצביע על כך שאי שוויון אינו רק בלתי הוגן אלא גם מזיק. היעדר שליטה במקום העבודה שלנו אינו רק בלתי צודק אלא גם הורג אותנו.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
בוקר טוב אליהו.
נפש בריאה בגוף בריא(פשיסטי?)
המאבק הפמיניסטי הינו בדיוק ממין הענין.היציאה משלטון הבעל והמשפחה לאוטונומיה,דההינו ,להגשמה עצמית.
העברת עובד מקבוצה ד' במחקר לקבוצה "גבוהה"יותר ללא הצדקה עניינית אפשרית?סבירה?תהפוך אותו לאוטונומי?
כולם יהיו בשכבת מקבלי ההתלטות?
דפוסי ההתארגבות החברתית ברוב החברות אינם מכוונים להפןך את כולם לאוטונומים.
אולי זו צריכה להיות השאיפה:שאדם יהיה מאושר בחלקו.
אבל על זה אפשר כמובן למתוח ביקורת רבה.
יש למישהוא פתרון?
זה הזכיר לי את הסלוגן שהפיצה שרי האריסון לפני שירדה ועלתה לארץ : "השלום מתחיל בתוכנו" (טבעי לה לומר את זה) הרי ברור שבתנאי שלום תוחלת החיים ארוכה מזו שבתנאי מלחמה..
כאשר אנחנו מדברים על מעמדות, להבדיל מ"שכבות", "עשירונים" ו"שדרות", אנחנו מדברים על התפקיד שאתה מחזיק בו במבנה החברתי, ולא על רמת ההכנסה שלך או על סוג המוצרים שאתה משמתמש בהם. לכן המאבק אינו על הכנסה שווה, אלא על שליטה שווה במנגנון. וכן, בהחלט אפשר להפוך את כולם לאוטונומים, קוראים לזה קואופרטיב, וזו אחת האידאות של המאבק לשוויון.
כמו שכתבתי:בוקר טוב אליהו!!!!
בקולחוז ברוסיה לא היו מעמדות?
בקומונןת שקמו בארצות המערב לא היו,ויש, מעמדות?
באג"ד ודן אין מעמדות?
גם בקיבוצים היו שווים ושווים יותר.היום יש כבר, כנראה,גם מעמדות,לפחות בחלק מהם.
ואיך מממשים "שליטה שווה במנגנון?"ראית אירגון לא היררכי?מכונית שנוהג בה יותר מאדם אחד?אם תעשו מהפכה כולכם תהיו בעלי שליטה שווה?
אין ספק שמה שאתה ואחרים כאן מביעים הוא,בהמעטה ,הרבה אי שביעות רצון מהמצב בו אתם ,כן או לא,אובייקטיבית ,לא ליד ההגה,אך יד על הלב האם תוכלו להיות מלאכי שרת כאשר מי מיכם יאחז בהגה?מי אז יזעק חמס(חמאס?).
את הגלגל המציאו וגם את אמריקה גילו.
עכשיו צריך לשכלל ולעדן ולא ל"החריב מן היסוד".
לדעתי ש. יובל אמר דברי טעם, והביקורת הקופצנית שלך אינה במקומה. הרי הנושא הנדון כאן אינו כינון סדר כלכלי-חברתי-פוליטי חדש נטול מעמדות, אלא על הגדלת תוחלת החיים של העובד באמצעות שיפור תחושת השותפות שלו ודימויו העצמי.
תגובתך לאיזכור המושג קואופרטיב (הקבלתו לקולחוז סובייטי) מעידה על בורות, ומזכירה את תגובותיו של שטרסלר לאיזכור המושג סוציאליזם (מה, אתם רוצים להיות כמו צפון-קוריאה ותימן?). גם הערת הסיום שלך: "צריך לשכלל ולעדן ולא להחריב מן היסוד", היא בדיוק התעתוע שמפיצים "ראשי המשק". האם אתה במקרה עובד אצלם?
אף אחד לא ביקש להחריב כלום, ביקשנו רק לבנות. את לבנת הבנין, הקואופרטיב, אנחנו מכירים כבר, כולל כל מגרעותיה. מגרעת אחת הזכרת כבר בעצמך: אגד ודן, לכאורה קואופרטיבים ולמעשה תאיגידים שהבעלות עליהם מתחלקת על פני שכבה חברתית רחבה מהרגיל. ואם כבר בתאגידים עסקינן, הרי חברות הנסחרות בבורסא הן בבעלות של אלפי אנשים! כיצד הם מנהלים יחדיו את הארגון? כיצד הם אוחזים בהגה בבת אחת? הם בוחרים דירקטוריון. ההבדלים בקואופרטיב הם שניים: לאף אחד אין מניה גדולה משל חברו, והבחירות ל"דירקטוריון" או לכל ועדה אחרת יכולות להערך בכל עת. או שאתה בעצם בכלל בעד ריכוז ההון העולמי בידי שניים שלושה אנשים, כדי שחס וחלילה לא יוחז ההגה על ידי יותר משתי ידיים בו זמנית?
ההגינות הבסיסית מחייבת את העוסק בביקורת על כל העולם ואישתו לדעת לקבל ביקורת ולהתיחס אליה עניינית.
מאד לא מקובל (היכן, כמובן?)להשתמש בכינויים המנסים לגמד את השני במיוחד כאשר לא מכירים אותו.
ועניינית.המחקר אליו התיחס המאמר מצא מיתאם בין מקומו של העובד באירגון המתבטא במידת האוטונומיה הפנימית שהוא מרגיש ( והתמורה שהוא מקבל עבור עבודתו אינה כנראה החשובה)ובין תוחלת חייו.במילים אחרות:מידת האושר.
מאחר ואין אפשרות שכולם יהיו מנהלים וכך ישיגו אוטונומיה ניסיתי לומר שיש לפתח כלים שיעניקו לאדם הרגשת ערך פנימית שתבטל את ההשפעה הרעה של מקומו באירגון על הרגשתו הפנימית.
אני יודע שהקיבוץ והקיבוצניקים שנואים עליכם עד מאד ובכל זאת מסתבר שהם הצליחו במידה מסוימת להגשים מטרה זו כאשר חינכו שהשוויון הוא בערך הבסיסי של האדם כאדם,ללא קשר למקומו באירגון.הניסיון לתת כבוד לאדם כאדם ולא לתלות את מידת הכבוד לתכונות אחרות שלו.
מסתבר שאת היכולת הזו,לכבד את האדם כאדם האדם לא מסוגל לסגל לעצמו.
מאידך,אין זה אומר שכתוצאה מכך צריך להרים ידיים.
אבל,פחזנית,תגובתך מוכיחה ,אולי,עד כמה קשה,או אף בלתי אפשרי להשיג מטרה זו.
מדבריך נראה כאילו אתה מציע בעצם "לעבוד" על העובדים, לשכנע אותם באמצעים פסיכולוגים שהם אחראים לגורלם. זו אכן שיטה המתקיימת כבר היום ברשתות כגון מקדונלד'ס. ממריצים את העובדים בצורה פסיכולוגית ומשכיחים מהם את היותם מקופחים אוביקטיבית. בסופו של יום העובדים לא כל-כך טיפשים, והם ידרשו את שמגיע להם. ניהול משותף אינו משכנע את העובדים שהם אחראים לגורלם, אלא הופך אותם לכאלה באמת. במאמרו ב"הארץ" מהיום מתאר יוסי שריד כיצד ניתן לעשות זאת גם בבית הספר. ממולץ לעיין.
אני יודעת שזה לא כ"כ שייך אבל אני חייבת לספר: נתקלתי רק היום בכתבה של גיא מרוז בעיתון "זמן השרון" מתאריך 3.12.04 (יום ששי). מסתבר שבתכנת "Word" של מייקרוסופט בגירסתה העברית, כמעט כל פעם שנקליד שם מזרחי – ומרוז נותן דוגמאות: בוחבוט, אמזלג, בוזגלו – מסמנת התכנה קו אדום מתחת – כזה ששמור לשגיאות. אם נקליד פרנקל, בורשטיין, רוזנטל וכד' – אין קו אדום.
לא יכולתי לנסות את הענין בבית כי בודק האיות אצלי לא עובד. כלומר אין לי בכלל קווים אדומים (תרגיעו, בתכנה התכוונתי) אבל תוכלו לנסות בבית. פשוט מזעזע. מרוז מביא את השמות הנ"ל וגם איבגי, צנעני, גבריאלי. ובצד האשכנזי – פרידמן גונן ולפין. האם במיקרוסופט חושבים שהמזרחים הם טעות? אולי עבורם המזרחים הם סוג של תולעים…
ניסיתי כ 30 שמות שונים עשרה מזרחיים,עשרה אשכנזים ועשרה חסרי שיוך עדתי ברור .כל השמות פרט לכאלה שהם מילים "תקניות" בעברית (בנאי, שוחט) סומנו כשגיאות. אפילו עגנון. גמליאל ויוסף עברו אבל גמליאלי ויוספי סומנו באדום. יתכן שמדובר במאיית טיפש ולאו דווקא בגזענות?
לא נאה להתפרץ ככה ולהשבית את הקונצנזוס.
וחוץ מזה העובדות וגו'…..