חומר הקריאה של האנשים החושבים

יוסי לוס

בשעה 9:00 אתמול בבוקר נכנסתי לאתר של עיתון "הארץ" ושם קראתי כתבה של אחד מיכאל ולדנסקי, אשר הוכתר בתואר "חוקר מזה 8 שנים את העיתונות הערבית". הוא קבע שמחמוד עבאס (אבו מאזן) נוקשה יותר מערפאת. חשבתי לעצמי: נעדרת הסבלנות מישראל. יש מי שכבר מתחיל לעשות דה לגיטימציה למנהיג החדש כדי להמשיך לשמור על פאסאדה נייטרלית אשר מבקרת לכאורה את ההנהגה הפלסטינית וכך להצדיק את המשך הדיכוי הפלסטיני מבלי לטעון טענות גזעניות מפורשות.

אותו ולדנסקי קבע שבזמן שהתפרסמו דבריו של עבאס על האינתיפאדה כטעות שיש להפסיקה, ידיעה זו נעדרה מהעיתונות הערבית. עיתונות זו פרסמה את דבריו של עבאס בזכות זכות השיבה. כך, קוראי הערבית לא נהנים מהעמדות החדשות של ההנהגה הפלסטינית, אלא ממשיכים לקרוא את אותן העמדות. עד כאן ולדנסקי.

חלק מהמגיבים תמכו ואחרים התנגדו לעמדות של ולדנסקי, אבל אחד הצדיקים שביניהם שיודע לקרוא ערבית גלש לאתרים של העיתונים המדוברים וקרא שם שחור על גבי לבן את אותם הדברים שהתפרסמו בעיתונות העברית. ולדנסקי פשוט שקרן, קבע אותו מגיב. אחריו, ניגשו קוראים נוספים שיודעים לקרוא ערבית ואישרו שולדנסקי מפיץ שקרים. ולדנסקי הגיב וקבע שבאתרים האנגליים של אותם עיתונים ידיעה זו נעדרת. כך, הוא קרא אנגלית כדי לדעת מה הציבור הערבי במדינות ערב קורא בעיתונים הערביים. מזרחן שנות אלפיים. ואני חשבתי שאנתרופולוגי הכורסא הם עניין של סוף המאה ה- 19.

4 שעות מאוחר יותר, "הכתבה" נמחקה מאתר "הארץ". אין זה ולדנסקי שמפיץ שקרים. עיתון הארץ והעורכים שלו הם אלה שמפיצים את השקרים. הם אלה שאחראים על הפרסום. מזל שיש לעיתון הזה לפחות כמה קוראים חושבים ובעיקר שיודעים לקרוא בשפה הערבית.

לפני זמן לא רב, הפיץ עיתון "הארץ" באתר האינטרנט שלו שקר נוסף ומכוער עוד יותר. שם נכתב שטלי פחימה ניהלה רומן עם זכרייה זביידי. אותו עיתון שתומך בשלום לא יכול היה לראות בפחימה אדם החוצה את קווי ההפרדה כדי להיווכח באנושיות של הצד הפלסטיני, אפילו בצורתו האלימה, אלא כאישה בעלת יצרים מיניים שאינם יודעים שובע המביאים אותה לסכן את חייה ולאיים על שלומו של עם ישראל. כמי שעוקב אחר הפרשה מאז תחילתה, אני יכול לומר שהמקום היחידי שבו קראתי את ההמצאה השקרית הזו הוא עיתון "הארץ". גם ידיעה זו נמחקה במהירה. איזה מוח שוביניסטי וגזעני עומד מאחורי השמועות הללו? פרסומים אלה מתאימים לביטאון של התנחלות איתמר ולא לעיתון.

אתמול גם התפרסמה ידיעה קטנטנה וחלקית על ההתעללויות שטלי פחימה חווה. פחימה כלואה מזה כחצי שנה מבלי שיוגש נגדה כתב אישום על בסיס האשמות חסויות. האשמות שמה שנגלה מהן עד כה נראה מגוחך למדי. היא עוברת עינויים מסוגים שונים שרק חלקם מתוארים בכתבה הקטנטנה בעיתון הארץ. חבל שהעיתון לאנשים חושבים, כלב השמירה של הדמוקרטיה, בטאון השמאל התומך בשלום – לא מעסיק עורכים אחראים יותר, מפרסם התנצלויות כאשר הוא מפיץ שקרים מכוערים ומזיקים כל כך ומפרסם בהרחבה גדולה יותר את הפרות זכויות האדם של טלי פחימה, כפי שעורכת הדין, סמדר בן נתן, מפרטת בפרוטוקול הדיון האחרון בעניינה של פחימה.

יוסי לוס הוא דוקטורנט בחוג לאנתרופולגיה באוניברסיטת חיפה וחבר "הקשת הדמוקרטית המזרחית".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    כמי שמתרגמת כל בוקר את כותרות העיתונים "אל-קודס" ו"אל-איאם" לעברית, גם אותי התמיה מאמרו של ולדנסקי, שכן אפילו עיתון "אל-איאם" היותר מיליטנטי הביא את דבריו של אבו מאזן לגבי נזקי ההתנגדות האלימה. ואז חיפשתי קצת חומר על האיש, ומצאתי אותו בעמודי הדעות באתר של יש"ע. שם, אגב, הוא לא מכחיש את דבריו של אבו מאזן אלא טוען שההתנגדות לאלימות מצדו היא לא מתוך עמדה מוסרית, אלא מתוך עמדה אסטרטגית, הגיון של "זה לא משתלם לנו" ותו לא. על זה אפשר רק לומר כמה טוב שהמנהיגים הישראלים הגיעו להבנה שיש לסיים את הכיבוש לא חלילה בגלל מחיר הדמים שאנחנו משלמים, אלא מתוך מניעים הומניטארים ומוסריים טהורים. אין ספק, תמונתו של שרון מופיעה במילון לצד הערך "מוסר".
    את העמדה הישראלית הפרנואידית הזו שמעתי גם מפי מס' מזרחנים דוגמת משה שרון ביחס לאינטרסים של מצרים למלא תפקיד מרכזי בתהליך השלום בין ישראל והפלסטינים. הטענה היא שמצרים בעצם מבקשת בזאת להחליש את כוחה של מדינת ישראל, ובסופו של דבר להביא לחיסולה. שמעתי דברים דומים גם מפי אנשי ביטחון בכירים. כלומר מבחינת האנשים האלה, כל נסיון ערבי להושיט יד לשלום חשוד מלכתחילה לא רק כצעד אינטרסנטי (וגם זה כמובן לגיטימי לחלוטין), אלא כצעד מניפולטיבי שמסתיר כוונות נסתרות להביא לחיסולה של ישראל. מצויידים בהשקפת עולם מעוותת וחולנית שכזאת, האנשים האלה אמונים, בחלקם, על גורלנו, ולכן אם יש סיבות לפסימיות הן נובעות ברובן מהצד הישראלי ולא הערבי.

  2. החמור של סעדה

    איזה מאמר מצויין, יוסי. ולשניכם – העיתונות הישראלית נשלטת ברובה בידי אותם אלה, שהרויחו בוכטה מהסכמי אוסלו. יש אינטרס כלכלי ישראלי אשכנזי ב"שלום". במיוחד בקרב קוראי "הארץ". אני נאלץ להסכים עם הביטחוניסטים שדעותיהם מובאות מעלי, מבחינת הניתוח: לא רצו אותנו פה, לא רוצים אותנו פה, ולא יירצו אותנו פה השכנים. אבל זה לא צריך להוליך למדיניות כמו זו של צה"ל בשטחים, למשל. מקסימום יהיה לנו שלום עם הפלסטינים כמו שיש לנו שלום עם המצרים. הסכם אי לוחמה.

  3. פחזנית

    ראשית, תודה ליוסי לוס על רשימה מעניינת שקרעה עוד פיסה מהמסכה החייכנית המרוחה על פרצופו של "הארץ". מסתבר שהעיתון הזה, אשר כבש לו מקום ככתב-עת "מקצועי", לוקה בהתחלקויות של טירוני תקשורת. אני דווקא פיספסתי את הכתבה השיקרית של ולדנסקי, אבל את הידיעה הקטנטנה על המשך ההתעללות בטלי פחימה דווקא קראתי.
    יש משהו משותף לסיפורי ולדנסקי ולפרשת פחימה. המשותף הוא נטיית הישראלי הממוצע (לא אנחנו, כמובן), והתקשורת הפופוליסטית בעקבותיו, לחשוד בכל דבר שנראה על פניו חיובי. יודע עיתונאי פיקח שאת הטוב אין לשבח, והוא כותב לנו שוב על זאב בעור כבש. כך מציג ולדנסקי לאנשים החושבים את מזימות אבו-מאזן, וכך מוצגת פחימה הנחמדה והאמיצה כפצצה מתקתקת.
    אני עוקבת אחרי ההתעללות העקבית בטלי פחימה מאז שהופיעה לראשונה על במת התקשורת, ולא מאמינה. נכחתי גם בבית המשפט המחוזי בת"א ששלח אותה למעצר מינהלי. המוח מסרב להאמין לתמונות כמו הקטע המכוער עם הגורילה מהשב"כ, שנכנסת ללשכת השופט ללחוש דברים על אוזנו, הרחק מהנאשמת, מבאי כוחה, ומהציבור. למרות שאין להם (לחרטומי הביטחון) דבר נגדה, הם יעשו הכל כדי שנדע כולנו שהיא משת"פית ומז***ת עם ערבים.

  4. איריס

    מאמר ותגובות מצויינים. תודה על המידע.

  5. יאשה מאזור

    ואם הזדיינה עם ערבי, ופעלה בדרכים שאינן אלימות למען ביטולו של כיבוש שאינו חוקי, אז מה?
    ואם לא הזדיינה עם גוי מימיה אבל סייעה לטרור נפשע, מה אז?
    חלק מהחברים כאן, נראה שהם מקבלים בקלות מדי את המשוואה שגורסת שיחסי מין עם ערבים, ממילא גוררים טרור (או אולי מהווים טרור דמוגראפי). בואו לא נקבל על עצמנו את הלוגיקה המעוותת הזו.

  6. תוכי ושמו מוקי

    זה מאמר דעה של כותב חיצוני (מעין הרחבה של מכתבים למערכת, בדר"כ בטור ימין של עמוד 2 בחלק ב', למי שקורא את העיתון) – נוהגים לכתוב שם פוליטקאים מימין ומשמאל, בעל עמדה ואקדמאים, פעילים חברתיים כאלו ואחרים וכו'. זה בוודאי לא מייצג את הרמה העיתונאית של העיתון, אלא של הכותב.
    באופן כללי, דווקא הנושא המענין הוא חוסר הגישה הכללי של הציבור הישראלי לתקשורת הערבית – ובאמת, מענין, איפה אפשר לקרוא היום את מאמרי המערכת של העיתונות הערבית, הפלסטינית? (לפעמים ב-ynet). (לזאת שמתרגמת – אולי תגידי איפה אפשר לקרוא את תרגומיך?) מול האטימות הזו מפתיע לגלות את הסקרנות הפלסטינית כלפי העיתונות הישראלית, עד כדי תוכנית טלוויזיה שלמה המוקדשת לסקירת כותרת העיתונים בטלוויזיה של בית לחם.

  7. סיגל

    כדאי גם לשים לב לעובדה שבחודשים האחרונים כמות התיקונים השבועית (במסגרת ובכותרת בתחתית עמ' 3) השבועית ב"הארץ", עולה על הכמות החודשית של העיתון לפני שנה, ולמעשה על זו של אחרון המקומונים, של שוקן או אחרים. מקצועיות אף פעם לא היתה הצד החזק שלהם. עכשיו הלכה גם הקורקטיות.

  8. דרור

    באמת לא מעניין אותי עם מי היא חולקת את מיטתה, ולמען האמת גם הביוגרפיה שלה אינה מענייני. אני לא פוסל את האפשרות שיש ממש בהאשמות נגדה. מטריד אותי דבר אחד – למה בסוד? אם מדובר בפושעת מסוכנת, תתכבד פרקליטות המדינה ותספר לנו במה מדובר. עורך דינה של פחימה, או היא עצמה יוכלו להגיב, וכולנו נהיה חכמים יותר. הבעיה היא באמת לא טלי פחימה ולא דעותיה. הבעיה היא הליך משפטי בלתי נסבל שבו מאשימים אדם בהאשמות "סודיות".

  9. נעמה

    בעקבות תגובתה של סיגל: מלאכים לא טועים, בני-אדם כידוע כן. ברור שעדיף לבדוק היטב לפני פרסום, אבל אם כבר היתה טעות – יותר מקצועי לתקן מאשר לא. לכן לא הייתי מסיקה מכמות התיקונים בהכרח על התדרדרות ברמה המקצועית, יכול להיות שפשוט קודם הם לא טרחו לתקן… 🙂 טורי התיקונים בניו-יורק טיימס ובגרדיאן, לדוגמא, עמוסים אף הם. מה שכן, הארץ פעמים רבות קורא "הבהרה" למה שהוא בעצם תיקון. מה יש כאן להבהיר, שטעיתם?

  10. פחזנית

    הצדק אתכם. נכשלתי בניסוח המשפט האחרון בתגובתי והטעיתי אתכם.
    התכוונתי לומר שגורמי הביטחון, שאין להם דבר של ממש נגד טלי פחימה, מפיצים עליה מידע שיקרי מהסוג שמגרה את בלוטת הפטריוטיזם של מר ישראלי.

  11. אורלי נוי

    אנחנו מפרסמים כל יום את כותרות העיתונים הפלסטינים בעברית (ולהפך) באתר רדיו "כל השלום",
    http://www.allforpeace.org
    למעשה, כל רעיון התחנה הוא לנסות ולהתמודד עם אותה בורות שאתה מדבר עליה, משני הצדדים, ולכן גם רוב הראיונות שאנחנו מקיימים בתוכנית בעברית הם עם אישים פלסטינים, לא רק פוליטיקאים אלא אנשים מתחומים שונים שיכולים לפתוח לנו צוהר אל החברה הפלסטינית על כל גווניה ועל כל העשיה המתקיימת בה. כמובן שהתוכנית בשפה הערבית עושה את אותו הדבר- מכירה לציבור דובר הערבית פנים שונות של החברה הישראלית, במיוחד עבור אותם רבים שמעולם לא ראו ישראלי שלא לובש מדים ומכוון אליהם נשק.

  12. סמדר לביא

    מנסיוני האישי הן ככותבת והן כמרואיינת בעיתונות בארה"ב ובבריטניה – בכל עיתון קיימת מחלקה עניפה ועצמאית לבדיקת העובדות אותן מביאים הכותבים, בטרם תתפרסמנה עובדות אלה בעיתון. אין זו צנזורה. נהפוך הוא. זה מאפשר לעיתון למסור לקוראיו ולקוראותיו ידיעות רבות, אשר היו מצונזרות ע"י הכתבים והמערכת, שהיו מהססים לאמתן. בישראל לא קיימות מחלקות כאלה. פעם אמרו לי, שזה מחמת הגבלים תקציביים. לדעתי, זה מחמת הצנזורה הפנימית שכופים העיתונים על עצמם. לא צנזורה, בעצם, אלא סלקציה של ידיעות, העושה את החדשות לשופר של איזשהו מיין סטרים של וורסיה מאולפת של שיח הגמוני כאילו ליבראלי ושמאלה… ז"א, גם אם יש בידי הכתבים חומר מרעיש, הם יהססו לפרסמו מלכתחילה, עקב תביעות לשון הרע, או פגיעה באינטרסים של "ביטחון" וגו', כי הידיעות שבידיהן לא תוכלנה להיות מאומתות ע"י מקור עצמאי במערכת העיתון. התוצאה במקומותינו היא יצירת "אקלים תקשורתי" אידאולוגי, בהתאם לאינטרסים של בעלי העיתונים, תוך כדי התחזות למשתתפים בשיח המערבי הנאור של תקשורת ללא משוא פנים.
    ודוגמא: אם היתה במערכת "סופשבוע מעריב" מחלקה עצמאית לבדיקת עובדות, קרוב לוודאי שהכתבה האחרונה של בילי מוסקונה-לרמן, "מנותק עד להודעה חדשה", היתה נפסלת, כי הליך מסירת ה"עובדות" ע"י הכתבת לא תאם את המציאות האמפירית של הנושא בו עסקה, או את העובדות הקשורות לנושא הכתבה ולמרואיינים בה. הכתבה היתה חלק מקמפיין של דיס-אינפורמציה אותו עורכים בשנה האחרונה ארגוני אבות משתמטי תשלום מזונות, העמלים קשות (ובהצלחה, יש לומר) ליצירת "אקלים התקשורתי" כדי להשפיע על הציבור לתמוך בהצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך, שהוגשה לכנסת האחרונה ע"י ח"כ חמי דורון ממפלגת "שינוי".

  13. תוכי ושמו מוקי

    אכן יפה מאד, את יכולה לתת קצת פרטים על האתר? כמה מבקרים ביום/חודש וכו'? תגובות? זה נשמע מאד מבטיח, אבל מאד מעניינת התגובה של המשתמשים.
    האם יש לכם כוונה להעלות חלק מן החומר הקולי על הכתב – למשל את הכתבות בערבית או חלק מן הראיונות?

  14. אורלי נוי

    חלק מהראיונות מועלים על הכתב ומופיעים באתר תחת "מה חדש/מאמרים". כמו כן אפשר להאזין לראיונות שכבר שודרו בארכיון בעברית. אם אתה רוצה עוד אינפורמציה אשמח אם תכתוב לי למייל ישירות כדי שלא לייגע את שאר הקוראים בפרטים.

  15. סמדר לביא

    קוראי העיתון לאנשים "חושבים" שמו לב, אולי, לכתבת הדיוקן על שמחה צברי, התימניה המרקסיסטית, ע"י דליה קרפל. בערך חודש לפני כן, פרסם "מקור ראשון" כתבה עליה, ואולי עקב כך ש-א-סמול א-נאור (ראה הגמוניה ליבראלית ושמאלה, לעיל) חושב, שצברי היא נכס השייך לו, הרשה לעצמו "הארץ" לא לציין את מקור הכתבה בעניין, ששלחה את הכתבת קרפל לשחזר את צברי בנוסח המתאים לעיתון לאנשים "חושבים". הנה הקישור למאמר מ"מקור ראשון":
    http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=2633

  16. רות מאור

    היום בתוכנית מקצוענים עשר, הגנו המשתתפים בחרוף נפש על כך שאין כאן גזענות ואין חינוך לגזענות בבתי ספר, ולהשוואה נאמר שלא מצוי אצלנו בכתובים שצריך להשמיד את הערבים, כמה עלוב לאינטליגנציה, ידוע שהגזענות האשכנזית היא הרבה יותר מתוחכמת ויודעת להסוות עצמה בצורה ערמומית, בטוח שלא נצעק בקולי קולות כמה הערבים מאוסים אלא כשם שידעו להשריש את הדעות הסטראוטיפיות על המזרחים (עד שפשוט המסכנים חדלו לשוחח בשפת אימם ועד היום יש כעסים בקרב אנשים מדורי על כך שהוריהם לא דיברו איתם ערבית ולא שמעו מוזיקה מזרחית בבית) כך הגזענות כלפי הערבים הינה מתוחכמת ומוניפוליסטית שצריך עבודת מחקר כדי לגלות אותה. מדוע זה נכון לשלול כל ערבי באשר הוא רק בשל קומץ טרוריסטים? ועוד עניין, אומרים שהערבים של היום הם לא הערבים של אז – מי אחראי לכך? כיצד נוצרה ההקצנה המסוכנת הזאת ? פעולות ישראל שאף פעם לא נבעו ממקום של רצון להשכין שלום אלא ממקום של לנצח ולשרוד? הנציחו את השנאה והקיפוח ולא יצרו אווירה של שלום ושיתוף פעולה.

  17. רות מאור

    היום בתוכנית מקצוענים עשר, הגנו המשתתפים בחרוף נפש על כך שאין כאן גזענות ואין חינוך לגזענות בבתי ספר, ולהשוואה נאמר שלא מצוי אצלנו בכתובים שצריך להשמיד את הערבים, כמה עלוב לאינטליגנציה, ידוע שהגזענות האשכנזית היא הרבה יותר מתוחכמת ויודעת להסוות עצמה בצורה ערמומית, בטוח שלא נצעק בקולי קולות כמה הערבים מאוסים אלא כשם שידעו להשריש את הדעות הסטראוטיפיות על המזרחים (עד שפשוט המסכנים חדלו לשוחח בשפת אימם ועד היום יש כעסים בקרב אנשים מדורי על כך שהוריהם לא דיברו איתם ערבית ולא שמעו מוזיקה מזרחית בבית) כך הגזענות כלפי הערבים הינה מתוחכמת ומוניפוליסטית שצריך עבודת מחקר כדי לגלות אותה. מדוע זה נכון לשלול כל ערבי באשר הוא רק בשל קומץ טרוריסטים? ועוד עניין, אומרים שהערבים של היום הם לא הערבים של אז – מי אחראי לכך? כיצד נוצרה ההקצנה המסוכנת הזאת ? פעולות ישראל שאף פעם לא נבעו ממקום של רצון להשכין שלום אלא ממקום של לנצח ולשרוד? הנציחו את השנאה והקיפוח ולא יצרו אווירה של שלום ושיתוף פעולה.