תנו לולרשטיין להפר את החוק

יעל ברדה

פנחס ולרשטיין ומועצת ישע רחוקים מלהיות אנשים  הדוגלים באי אלימות בערך אותו המרחק שמפלגת העבודה רחו`קה מלהיות אלטרנטיבה שמאלית לשלטון הקיצוני של אריק שרון. בערך כמו המרחק של ירושלים ממאדים.

עצם הישיבה על אדמות פלסטיניות מתוך מטרה יחידה למנוע כל סוג של הסכם צודק שיבטיח את חייהם ובטחונם של  הישראלים  והפלסטינים היא אלימות  לשמה שבחלקה היתה חלק ממדיניות של ממשלות ישראל ובחלקה נובעת מתודעת הקאובוי  היהודי השורף את  עצי הזית של  שכניו בכוח ומונע באיומי נשק מילדים פלסטינים בדרום  הר חברון ללכת לבית הספר.

אין מישהו שאני פחות מסכימה עם דעותיו אבל העליהום  שאליו  נגררו אישי ציבור מהשמאל  כולל הדרישה מהפרקליטות לבחון אם ניתן להעמידו לדין משום שהוא הודיע בריש גלי על תמיכתו  בהתנגדוות  בלתי אלימה  אשר כוללת  ישיבה בכלא היא הסכנה האמיתית.

חופש הביטוי הפוליטי , חופש ההתארגנות  והזכות  להפגין הם לא רק "אבני היסוד" של הדמוקרטיה, הם לב ליבה – קודש הקודשים שלה. וממשלות ישראל מחללות קודש – באוקטובר 2000 משטרת ישראל ירתה למוות ב –12 מפגינים, ב 26 בדצמבר 2003 חייילי צה"ל ירו בגיל נעמתי שהפגין כנגד גדר ההפרדה. וזה אם רק מדברים על מפגינים  שהם אזרחי ישראל. בשטחים חיילי צה"ל יורים כדורי גומי גז מדמיע, רימוני הלם ואם אין בהפגנות  ישראלים או אזרחי מדיניות אחרות, ,גם אש חיה

הממשלה הזאת המשיכה  לפגוע בחופש הביטוי באמצעות שר  המעסיקים, ביבי נתניהו שהקדיש את מיטב זמנו ומרצו כדי לפגוע בזכות השביתה של העובדים בישראל.

ועתה, הדרישה מפרקליטות המדינה  להעמיד לדין  איש ציבור  הקורא להתנגדות לא  אלימה כנגד ההתנתקות.

אין ספק שהמילה היא כלי חזק, לעיתים חופש הביטוי   יכול להיות מנוצל לרעה על ידי אנשי ציבור אשר מרויחים מן המהומה שנוצרת סביב דבריהם ולעיתים הם מעונינים להסית את ציבור  מאמיניהם לאלימות. כשמדובר למשל בהסתה לגזענות, נדמה לי  שהמרחק בין הביטוי הליגיטימי  והסתה הוא קצר יותר. אם זאת בכנסת ישראל  אנחנו שומעים שהערבים הם תולעים, החרדים הם טפילים והשמאלנים הם בוגדים, וזה מבלי שאיש יבקש מהפרקליטות להסיר חסינות בשל הסתה  לגזענות שהיא כמעט יומיומית.

עם זאת, חופש הביטוי ובמיוחד כאשר מדובר בחופש הביטוי הפוליטי של קבוצה המתנגדת למדיניות ממשלתית, חייב להיות רחב יותר. הרי איננו מעונינים להעניק לרשות המבצעת כוח רב יותר  על מנת למנוע את חופש הביטו מאזרחיה ומאנשי הציבור המייצגים אותם. למדינת ישראל יש  כוח , לעיתים רב מידי על מנת לצמצם זכויות אלו. החל ממערכת צנזורה משומנת הפועלת להפליא בכלי התקשורת, דרך הכוח הניתן לשירות הבטחון הכללי לקבוע שפעילים פוליטים הם סכנה לבטחון המדינה וכלה באפשרות לנקוט במעצר מנהלי כנגד  מארגני הפגנות , כמו  אלה הפועלים פעילות בלתי אלימה של ממש כנגד גדר ההפרדה בכפר בודרוס.

עד היום , מפגינים כנגד גדר ההפרדה  חוו אלימות קשה מצד המשטרה ויחס נוקשה מהפרקליטות שערערה  מספר פעמים על שחרורם של מפגינים ממעצר, זאת בעוד מתנחלים שהיו חמושים שוחררו ללא תנאים. האפליה על בסיס דעה פוליטית היא מכוערת וקשה , אבל  היא לא מצדיקה את הניסיון לפגוע בחופש הביטוי של המתנחלים.

זוכרים את פסק דין קול העם, שקבע  שחופש הביטוי היא אם כל הזכויות במשטר דמוקרטי

 ומי שרוצה לדבר על דמוקרטיה מתגוננת , שלא ינסה לצמצם את חופש הביטוי כדי להגן  על הדמוקרטיה. אל דאגה, השב"כ, הצנזורה והדה לגיטימציה שעושה הממשלה לכל מתנגדיה עובדים שעות נוספות.

זוהי שעה קשה לולרשטיין וחבריו, שחשבו שהבריונות  שלהם תאפשר להם לסחור  באדמה כבושה ולמנוע  מרוב  הישראלים להחזיר את השטחים לפלסטינים. זוהי השעה שמתאימים בה  לה הדברים שנכתבו באותו פסק דין של ענקים :

"חשיבותו של העקרון )חופש הביטוי( נעוץ גם בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו, לענינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות ; לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו ; להביע את דעתו על כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו ; בקיצור להגיד את אשר בלבו. כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו. "

ולרשטיין  הוא לא מהטמה גנדי או מרטין לותר קינג. הוא גם איננו מייצג אנשים חסרי כל וחסרי קול.

אך זוהי שעה קשה עבור ציבור  שלא חשב שהוא צריך להתנהל לפי כללי המשחק שכוללים חוק וסדר מכיוון שזה המסר  של כל ממשלות ישראל  כלפיו.

מדינת ישראל   חזקה מספיק לפנות את  השטחים מבלי להשתיק את הציבור המתנגד או לפגוע במפגינים הפועלים פעולה בלתי אלימה.

ומי שמאמין בחופש  הביטוי וחופש ההפגנה לא יכול להפעיל את כוחות המדינה כנגדה, גם אם זה משיג לו יופי של כותרות.

עו"ד יעל ברדה היא ממייסדות ארגון מהפך 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. פחזנית

    יעל, סרבני השטחים ותומכיהם חשים את צדקת דברייך על בשרם. צריך להניח לכל אדם, אפילו לפשיסט, להביע את דעתו ולהתנגד באופן בלתי אלים לדברים שקשה לו לשאת. נדמה לי שהיתה זו רוזה לוקסמבורג שאמרה פעם ש"חרות היא תמיד חירותו של זה שחושב אחרת". משפט חכם.
    לתומכי טלי פחימה הזריזים: היום, יום ה', בשעה 10:00 בבית המשפט באשדוד (רח' מורדי הגטאות, רובע ב') יתקיים דיון בהארכת מעצרה של טלי. כל זוג נוסף של עיניים רושפות באולם הדיונים תורם למאבק….ואני אהיה שם.

  2. אבנר כוכבי.

    במאבק המתנחלים כנגדה תוכנית "ההתנתקות" יש לא מעט צביעות .
    הרי הממשלה יכולה ורשאית להוציא את צה"ל מ"השטחים" בלי לפנות אפילו מתנחל אחד ואיש לא יבוא אלייה בטענות.
    פינוי המתנחלים נובע בראש ובראשונה מאחריות לאומית לגורלם של אזרחים שישארו בשטח שהמדינה עומדת לעזוב.
    לכן, במחשבה שנייה לא רק צביעות יש כאן, אלה בעיקר כפיות טובה.

  3. מתי שמואלוף

    המתנחלים אינם קבוצה אחת. היא קבוצה מורכבת מתת קבוצות וכמובן קולם של הגזענים נשמע הכי רחוק בישראל.
    אני חושב שבדיאלוג עם המתנחלים תוכל ישראל להגיע למקום טוב יותר יחסית להכחשה של המדינות החופפות.

    יתרה מכך אני חושב שהמתנחלים מקרבים את רעיון החיים יחדיו עם הפלסטינים, בכל סוגי הפתרונות שמציע השמאל הרדיקלי. עם זאת המחיר של פתרונות מסוג כזה יכול להיות כידוע הרסני, בהתאם לכוחות הגזעניים של המתנחלים בפרט והאוכלוסיה בישראל בכלל.

    כל זאת אני כותב, כי פרופ' אדוארד סעיד המנוח כתב שבניית ההתנחלויות מקרבת את המדינה הדו-לאומית (אני לא בטוח שזה הציטוט הנכון ואין לי לידי כרגע את 'שאלת פלסטין').
    עד אז… נאמר שלום, שלום ואין שלום…

  4. אורלי נוי

    מוטב לו, לשמאל, שלא להיגרר לעליהום על המתנחלים ועל מנהיגיהם, שכן דווקא האיום התדיר לגבי התפוררות הדמוקרטיה הישראלית מחליש אותה יותר מכל דברי מנהיגי המתנחלים גם יחד. צריך לתת יותר קרדיט לחברה הישראלית ולמשטר הדמוקרטי שלה, שיוכלו להכיל גם דברים מהסוג הזה, ולא להתיחס אליה כאל בובת חרסינה שבירה שכל חריגה עלולה למוטט אותה.

  5. ענת

    יעל תודה על רשימתך המכובדת. זה כל כך ברור ובכל זאת אנו לא זוכרים לאמר בקול רם.

  6. איריס

    מאמר חשוב מאוד וקול נדיר למרבה הצער. כמו ליעל גם לי אין פינה חמה בלב למתנ חלים, ושלא כמו מתי קשה לי לראות איך הם מקרבים את השלום כיוון שהיום עבור רוב הפלשתינאים הם ביחד עם החיילים מייצגים את הישראלים. השמאל הציוני מאוד אוהב להציב את המתנחלים במרכז המטרה של מושאי השנאה שלו. כמו בהרבה מקרים שבהם בני אדם שונאים את הדומה להם ומרגישים מאויימים על ידו. המתנחלים נולדו מתוך השמאל הציוני והם במעשיהם הקצינו את אלו של הוגי הציונות. את זה קשה לקבל כמובן ומכאן אולי הרצון והצורך להשתיק. לדאגה לדמוקרטיה אין הרבה עם זה.

  7. דני זמיר

    אני מפנה את הכותבת המלומדת אל ת.פ. 265/88 (הריגה ברשלנות של יו"ר מ.א. בנימין פנחס ולרשטיין).
    אם ההורג לא היה יהודי בשם ולרשטיין האם הוא היה מורשע בהריגה ברשלנות או ברצח?
    ההגנה על מי שלכאורה בחסדי עיוות הדמוקרטיה ובתי המשפט "מטעמה" מתהלך חופשי, בזכות מוצאו האתני- (בסדר בסדר, לכאורה בלבד), – היא לעניות דעתי צביעות של ממש ושורש חולשתו של השמאל הליברלי שמגן בזמן הלא נכון על האיש הלא נכון בשם עקרון תיאורטי חסר נפקות של ממש.

  8. דני זמיר

    לא במובן של אי חשיבות העקרון אלא במובן של יישומו כלפי מי שבעצמו לא מקבל את יישומו על ידי אחרים.
    ואיריס, השמאל הרדיקלי שונא את השמאל הציוני כי לפי התיאוריה שלך הוא נולד ממנו ודומה לו. מאחר ולשיטתך אלו גם היחסים בין המתנחלים ןהשמאל הציוני אז (כלומר המתנחלים והמשאל הרדיקלי שונאים את השמאל הציוני) אולי באמת יש דמיון רב בין השמאל הרדיקלי והמתנחלים. דמיון שמתבטא בכך שמדובר בשתי קבוצות שקיומן מותנה בתחושת נרדפות ובטינה כלפי הציונות שמנסה לשמור על עקרון זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית מבלי לאבד צלם אנוש דבר שלא מתסדר לשתי הזרמים האלו.
    למשל: מה יהיה אם ההתנתקות תצליח מאד? ואם נצא מהשטחים אז בכלל? מה נכתוב בהעוקץ כנגד הולקינאליזם הציוני? ואיך – בצד השני- מסתדרים הדברים עם התכנית המשיחית? (ואכן מתנגדי ההתנתקות- כמה לא מפתיע- שולבים ידים משמאל ומימין).
    נו טוב.

  9. איריס

    מה שבישראל מוגדר כשמאל רדיקלי, מוגדר בעולם שמאל, פשוט כך, והשמאל הזה חי ובועט גם בלי הצורך להיות נרדף ע"י הציונות לשיטתך. גם המתנחלים לא חייבים את הווייתם לנרדפות ע"י הציונות כמו שאתה מתאר. ממתי בדיוק הציונות רדפה אותם? הרי את כל מה שהמתנחלים רוצים הציונות מבצעת והם רואים את עצמם כבשר מבשרה של הציונות.
    אתה מגדיר את הציונות כתנועה שרוצה לתת בית לאומי ליהודים מבלי לאבד צלם אנוש. באיזה שלב של הניסוי אנחנו נמצאים לדעתך?
    העובדה שיש מתנגדים ל"התנתקות" מימין נראית לי לא רלוונטית לאופן בו אני מקבלת את החלטות שלי בנוגע לעמדותי. העמדות שלי מעולם לא היו מונעות ע"י "מה עושים וחושבים בימין".

  10. דני זמיר

    ניסיתי להסביר את חוסר ההגיון ב"ניתוח הפסיכולוגי" שעשית ("השמאל הציוני שונא את המתנחלים כי הם דומים לו וכו'…)אבל נראה לי שבעצמך את מסבירה היטב מדוע אין בסיס חשיבתי ל"ניתוח" שהצעת.
    את יכולה להתעלם ולהתכחש לעובדות עד מחר, אבל רוב הציבור הישראלי (ולענין הויכוח הפנים ציוני: היהודי) ולא רק בשמאל הציוני מחייב את ההתנתקות וחושב שההתנחלות והנצחת הכיבוש רעה.
    אנחנו עכשיו בשיא הקונפליקט בין שיראל הציונית שרוצה לחזור למקום שממנו גלשה ב 67, ולקיים מדינה הוגנת והגונה לבין ישראל המשיחית שאיבדה רסן. כמובן שזוהי תשובה פשטנית ויש עוד הרבה סעיפי משנה, אבל לשאלתך: זהו לדעתי השלב.

  11. איריס

    אין לי ספק שהכיבוש ומפעל ההתנחלות צריכים להיגמר במהרה בימינו אמן. אלא שהויכוח בינינו הוא על ההתנתקות. לפי שרון, דובריו והמעשים בשטח פינוי חבל עזה מיועד תחזק את האחיזה בשטחים הכבושים האחרים. במהלך כזה בודאי שאין לי סיבה לתמוך. ההחלטות שרוב הציבור בישראל תומך בהן עוד לא הוכיחו את עצמן כמשהו שראוי לעקוב אחריו (וגם לא של כל עם אחר, גם ככה אני לא מגבשת את העמדות שלי).
    בין מפלגת העבודה וסוג הציונות שהיא מייצגת לבין המתנחלים כן שוררים לדעתי יחסי אהבה-שנאה או משיכה-דחיה אם תרצה. גם בדיאלקטיקה של הויכוח הזה זה קיים. אני מציעה להסתכל על המראה שהמתנחלים מציבים לנו, על מנת לראות איפה יש לנו מה לשנות. אפשר גם להמשיך ולנסות להזיז את המראה כדי שמה שישתקף בה הוא רק מה שרוצים לראות. גם זו דרך וכמו שזה עבד עד עכשיו זה ימשיך לעבוד.

  12. דני זמיר

    נקודת המוצא שלך היא שאת יודעת מה נכון, וכן גם מי מכוון את המראה.
    נקדות המוצא שלי היא העתדי שאני רוצה על סמך השקפת העולם שלי המעוגנת בערכים מסוימים שכיניתי אותם בשם הכולל ציונות הומניסטית ושעיקרם רצון לקיומהשל של חברה בעלת רוב יהודי במדינת שיראל, המקיימת משטר חברתי שלטוני דמוקרטי ובעלת אופי סולידרי ושויוני המתבסס על שויון ערך האדם.
    מכאן אני גוזר תמיכה בכל מהלך שמחזק את כיוון הגשמת הערכים שלי.
    מהם הערכים הבסיסיים שבהם את מאמינה? אל תגידי לי מה לא, את זה הבנתי. מה כן?

  13. איריס

    אני מאמינה בשויון זכויות לכל אזרח במדינה, עם חוקי אזרוח שאינם מבוססים על דם. חינוך, בריאות וכל השירותים הסוציאליים שמדינה אמורה לספק לאזרחיה, בין אם הם מזרחיים, בדואים, רוסים יהודים או אתיופים בודהיסטים מצידי. מכיוון שאתה מאמין במדינה עם רוב יהודי, האי שצריך להתאמץ ולתחזק את הרוב הזה. בישראל היום חיים בין הים לירדן 10 מליון בני אדם, מהם קצת יותר מחצי יהודים. לא במקרה מוקמות "ועדות דמוגרפיות" למיניהן, כיוון שצריך לעשות כל מיני מעשים כדי לשנות את המספרים ואת המציאות ולחוקק חוקים ששוללים למשל אזרחות של ערבים. איך אפשר לדעתך לשמור על רוב יהודי ולשמור על צלם אנוש? גם אם הכיבוש יגמר לפתע אחרי 37 שנים של דיכוי וגדרות, ומוצרי החומות של הרוב היהודי יוכלו ל"החסיר" שלושה מליון פלשתינאים מהמנין, עדייין הם יצטרכו לדאוג ל"רוב היהודי". איך זה מסתדר עם דמוקרטיה ומוסר?

  14. דני זמיר

    יציאה ופינוי של כל השטחים מ67, מקיימות רוב דמוגרפי ומאפשרות למדינה לשמור על עקרון השויון ברוב תחומי החיים
    (למעט הגירה) לגבי כל אזרחיה, והפלסטינים שבשטחי הגדמ"ע ורצועת עזה יחיו במדינתם העצמאית אינשאללה.
    פתרון של ממש צריך היה לאפשר גם העברת הריבונות המדינית על שטחי ואדי ערה והמשולש למדינה הפלסטינית, אבל מאחר ואזרחי ישראל הערבים שמתגוררים באזורים האלו מעדיפים להאשר בריבונות הישראלית ("הציונית" "הגזענית" "הדכאנית" וכו' וכו'…) נראה לי שפתרון כזה יהיה אפשרי רק אם רוב מוחלט של האזרחים שם ירצה בכך.
    עקרון מדינת הלאום, נראה לי בנסיבות הקיימות במזרח התיכון, יותר מהוגן (למי שברצינות חפץ חיים).
    שבוע טוב.

  15. איריס

    מכיון שאני גם נוצריה, השבוע הטוב שלי מתחיל רק היום ואני נופלת יחד עם עוד הרבה לא יהודים בתוך הסוגריים והאותיות הקטנות בסידורים שלך. אבל אל דאגה, אנחנו לא מספיק חזקים לקלקל לכם את האתנוקרטיה. אני רק יכולה לספר אחר כך מנסיוני על מה שעובר כל ילדי התוקפים במדינת גזע.
    שתהיה שנה טובה לכל מי שמתחילה לו עוד מעט אחת כזו.

  16. דני זמיר

    אין שום קשר בין היותך נוצריה או היותו של כל אדם אחר לבין הויכוח בינינו, וזו נראית לי סתם אמירה שנועדה ליצור מבוכה רגשית בלי שום קשר ענייני לדיון.
    בגלל שאת לא יהודיה אז היהודים לא זכאים למדינת לאום?
    בגלל שאת לא יהודיה, הקיום של מדינת ישראל והיהודים החיים בה (אולי גם הנוצרים) בטוח יותר ללא רוב דמוגרפי יהודי? דמוקרטי יותר? מצדיק פתרון מדיני אחר?
    בגלל שאת לא יהודיה ולא נוח לך לחיות במדינת לאום שאינו הלאום שלך אז מדינת הלאום ותושביה צריכים לשנות את אורח חייהם כדי שתרגישי בנוח?
    במה ההעדפות והערכים שלך עדיפים על של אחרים? בזה שהם שלך?
    על פי חוק, אזרח ישראלי נוצרי זכאי לאותן זכויות כמו אזרח ישראלי יהודי, וכמובן לחופש פולחן מלא.
    אז הבעיה היא לא במימד האישי, אלא בשאלה הרחבה יותר של מהות החברה והמדינה שבה הרוב מעדיף אחרת ממך.
    יכול להיות שזה לא מעניין אותך יכול להיות שהרוב טועה בבחירות שלו, אבל כל עוד הבחירות שלו אינן פוגעות באורח החיים האישי שלך כמיעוט, הטענות שלך נגדו בגלל עצם העבודה שהבחירות שלו שונות- הן חסרות כל רלבנטיות לדמוקרטיה ולזכויות הפרט שמהן התחיל הדיון הזה.

  17. איריס

    המקרה הפרטי שלי מעניין מכיוון שהוא מייצג. יש כמוני מאות אלפים בישראל, שלשיטתם של אלו שמצדדים ברוב יהודי אין להם מקום בה. לפחות לא כעובדים זמניים, שעוזבים ות ילדיהם בפיליפינים או באפריקה כדי לנקות בתים בישראל. מצידי מדינת ישראל יכולה להתקיים כשכל יהודי העולם יעלו אליה, אבל אם הלא יהודים חיים בה מדוכאים, אז יש לי כן בעיה עם זה, ועם זה מובנה במבנה השלטוני, אז יש גם לישראלים ענין עם מבנה גזעני. אם אני לא יכולה להתחתן עם מי שאי רוצה מבלי לעזוב את ישראל, אז יש כאן בעיה גזענית. הבעיה היא לא אם אני יכולה לקנות עץ אשוח טוב, שבכל מקרה לא גדל בארץ.
    כל זה קשור לענין של ולרשטיין כי בזמן שצדקנים מוסריים מזדעזעים מדבריו הם עוברים בשקט על הרציחות, ההשפלות והעינויים היומיומיים שעושים חיילים ישראליים. כל זמן שיש מתנחלים "רעים" על האחרים יכולים להיות חסידי אומות העולם, להתעסק ב"התנתקות" מעזה תוך כדי תחזוקה של האשליה שהמעשים הללו חריגים ושהציונות שומרת על צלם אנוש.