כנס, תקון גבולות
ביום ראשון ה-26/12/2004 בין השעות 13:30-20:30 יתקיים כנס "תיקון גבולות: על גבולות מוניציפאליים וגבולות התקציב" באוניברסיטת תל אביב. זהו כנס משותף של הקשת הדמוקרטית המזרחית ובית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטה. כנס זה הוא במסגרת הפעילות של הקשת בנושא קרקעות המדינה.
בא.ה לפה הרבה?
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
תגובות
מה לעשות, שירטוטי המפות המוניציפליות הם עובדה חיה ונושמת על האיפה ואיפה שעושה השלטון הישראלי המושחת לדורותיו, איך ייתכן שהיום שנת 2005 מתנהל משא ומתן על שרטוט המפות בין מועצה אזורית תמר שמונה כ-5000 נפש וגובה ארנונות של כל המפעלים שמצויים בנגב המזרחי, מפעלים שרוב עובדיהם לנים באותם 'מחנות עבודה' שנקראות הערים דימונה-ערד וירוחם שאוכלוסייתם מונה פי עשרים מזו של האדונים במועצת תמר,הם יצטרכו להסתפק בגביית ארנונה מאיזורי התעשייה המוזנחים והמרוששים שלהם. ומי שאומר את זה הם בעצם אותם בעלי אחוזות ו'גנטלמנים' עם בלורית ויושר פנימי שהרי חיצונית הם שמאלנים – ויפי נפש כל השנים מאז ומתמיד. תמיד, גם היום הם עומדים על המקח ועל צדקת דרכם, ראש מועצה תמר יהיה מוכן לשקול ויתורים קטנים..ואולי זו התחלה של הודאה באשמת אי צדק חלוקתי.
בנוגע לאדמות חקלאיות שהפכו לנכסי נדלן בידי הקיבוצים והמושבים כאילו הם הבעלים האולטימטיביים על הקרקע, וזה מעלה בי שאלה: האם לא אהיה צודק אם כתושב דימונה תעמוד לי הזכות לקבלת מגרש חינם לבניית בית לי למשפחתי? הכוונה בגדר שטח השיפוט של דימונה ,מצדי , אם זה היה המצב הייתי שוקל אפילו חוות בודדים בשטח השיפוט של עיריית דימונה …האם זה לא יהיה לגיטימי שאדרוש כמו אותו קיבוצניק? האם זה לא מצב קלאסי של חוסר שוויון? המעניין עוד שאותה חברה קיבוצית שהתיימרה להיות שוויונית כל השנים יוצאת מאותה נינוחות של הרגשת שוויון היישר אל מלחמה בתביעה שמציגה הקשת לתומה, מדהים כמה היפוקריטי..
ב – 10 לינואר 2003 שלחה יפעת הילל בשם "אחותי" מכתב לד"ר גל לוי מה"קשת" על כך, שנשים מזרחיות הודרו לחלוטין מתכנית כנס אקדמי שארגן בשם "הקשת". רצ"ב למטה העתק המכתב.
חשבנו לתומנו, שהעניין לא יחזור על עצמו. מסתבר, שלמיטב בחורינו זיכרון קצר טווח.
אתמול נערך באוניברסיטת ת"א כנס של "הקשת" ושל ביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר בנושא "תיקון גבולות: על גבולות מוניציפאליים וגבולות התקציב." הכנס נדון בהודעה הראשית לעיל. רשימת הדוברים מטעם הקשת כוללת את הפרופ' יהודה שנהב, הפרופ' יוסי יונה, הד"ר איציק ספורטא, הד"ר אבי כהן, מר משה קריף ואת…
תלמידת הטכניון רוית חננאל.
*(ואיני מקלה כאן ולו במעט בפעלה היסודי והברוך של רוית ב"קשת" בנושא, נהפוך הוא)*.
אה, ומוזכרת בתכנית גם הגב' נורית חג'ג' תחת "פתיחה ודברי ברכה".
אחת מהביקורות שהועלו בתקופת "כנס אשכנזים" על הכנס הספרותי אותו ערך הפרופ' חנן חבר באונ' העברית בדיוק באותו היום עסקה בכך, שכל הדוברים הפרופסוריאליים בכנס של חנן חבר היו אשכנזים (למעט פרופ' שמעון בלס) וכמעט כל הדוברים המזרחים היו נשים צעירות משוללות תקנים אקדמיים כלשהם. בעולם הכנסים האקדמיים, זה נראה ככה קצת עקום, כשיש קבוצה של גברים בגיל המעבר והלאה המעדיפים לדבר בפאנלים עם לוליטות.
אך מסתבר, שקל יותר להפעיל ביקורת כלפי חוץ, מאשר לערוך בדק ביית.
_____________________
10 בינואר 2003
לכבוד: ד"ר גל לוי/ חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית.
מאת: "אחותי"- נשים מזרחיות למען נשים בישראל.
הנדון: הסתייגות מיום העיון בנושא " הבחירות לכנסת ה-16 כמבחן לדמוקרטיה בישראל.
"אחותי" הינה תנועה פמיניסטית הפועלת במישורים רבים לשינוי מצבן הכלכלי והתרבותי של נשים מהמעמד הנמוך . האג'נדה הפוליטית שלנו כוללת בין השאר את התובנה כי בני/ות הברית שלנו אינן בהכרח נשים באשר הן, אלא כל מי שמחויב פוליטית לשינוי התנאים המטריאליים ,התרבותיים והסקסיסטיים של קבוצות מדוכאות בכלל וקבוצות הנשים בישראל בפרט. תנועות פמיניסטיות רבות בישראל (שרובן ככולן מאוישות על ידי נשים אשכנזיות בנות המעמד הבינוני והגבוה) אינן לוקחות בחשבון את התנאים ההיסטוריים הייחודיים המוגדרים אתנית ומעמדית כמעצבים את יחסי הכוחות החברתיים. הן רואות בגברים את המושא העיקרי של ביקורתן ומאבקיהן. במידה והיו מביטות בצורה ביקורתית על הפריבילגיות שלהן ולא מתפתות למנעמי הפטריארכיה האשכנזית תוך כדי התקוממות- לכאורה נגדה, היו פמיניסטיות אשכנזיות אלה חושפות את אחריותן לא רק לדיכוי שלנו כנשים מזרחיות אלא גם לדיכויים של הגברים המזרחיים. לעומתן, אנו רואות בגברים המחויבים פוליטית למאבק המזרחי בני ברית . אחד מן הביטויים לכך הוא החפיפה בין הנשים החברות בקשת הדמוקרטית המזרחית לבין הנשים החברות בתנועת "אחותי". כנשים בכלל, וכנשים מזרחיות בפרט, אנו נפגשות וחושפות חדשות לבקרים את הצמתים הגורמים להדרתנו וחוסמים בפנינו את הדרך להשמיע את קולנו בזירה הציבורית הישראלית, ולקחת חלק שווה ביצירת התכנים שיש להעלות לסדר היום של זירה זו. אנו נאבקות בעוצמה בנשים האשכנזיות החוטאות שוב ושוב בסגירת הדלת בפנינו לבימות ולאתרים בהם יש לנו סיכוי להשפיע על הסדר החברתי. אנו גם משלמות מחירים כבדים למען השמעת קולנו – ראה למשל את העויינות הגורפת בה התקבלה ביקורתנו על הדרתנו כפרטים וכקבוצה מערב העיון שנערך באוניברסיטת בר אילן למען צאת סיפרה של אורית קמיר על פמיניזם ומשפט. אנו נאבקות גם בגברים, שאינם מוכנים לאמץ קטגוריות מיגדריות ועל ידי כך מתחזקים ומחזקים את העיוורון המיגדרי הטבוע כה עמוק בחשיבה ובפרקטיקה האנושית. כנשים הרואות בך כבן ברית, התאכזבנו עמוקות לגלות, כי לא מצאת לנכון לעבוד בשיתוף פעולה עם נשים מזרחיות ביום העיון אותו אתה מארגן על הדמוקרטיה בישראל. בעוד הפאנל הראשון באירוע מתאפיין בהיותו מועדון גברי אקסלוסיבי , הפאנל השני מתאפיין בהיעדרותה המוחלטת של פרספקטיבה פמיניסטית מזרחית. לצערנו, זו אינה הפעם הראשונה שהקשת חוטאת באפליית נשים מזרחיות. עוד בראשית דרכה של "אחותי" התאכזבנו לגלות שהקשת כארגון לא מצאה לנכון לשים את נושא הנשים במקום הראוי על סדר יומה ונאלצנו להתמודד בגפנו וללא תמיכה ראויה מהקשת. כך יוצא שההחלטה שלכם על שיתוף נשים בפאנלים בתוך הקשת היא בבחינת politically correct וכשמתרחש אירוע משמעותי כמו זה, אתם, הגברים המזרחים, פשוט שוכחים את הנשים המזרחיות.
האספקטים הדמוקרטים הבודדים שעוד נותרו למה שנוטים לכנות "הדמוקרטיה בישראל" מתעלמים בקביעות באלימות ובאכזריות מצורכיהן של נשים בנות המעמד הנמוך – החל מקיצוצי התקציב , הפקעת זכויותיהן של נשים פועלות, דרך התעמרות פקידי מנגנוני השיטור והבירוקרטיה של המדינה בנשים כשאלה באות לממש את זכויותיהן לרווחה, חוסר התגמול לנשים שעיקר עבודתן היא עבודת הבית ( מה שקוראים "עקרת בית"), הפקרת הנשים בתעשיית המין, המלחמה העקרה בטרור בתוך המשפחה, ועוד כהנה וכהנה שאולי היית שומע ולומד עליהם אילו היית מזמין פמיניסטית/ות מזרחית/יות ליום העיון שיזמת.
ברצוננו להמליץ לך ולחבריך, כאינטלקטואל/ים המעונין/ים לשנות את פני החברה, וכחבר/ים ושותף/ים לסדר יום פוליטי מזרחי (גברי?!) לקחת אחריות אישית, אקדמית ואקטיביסטית ולתרגם את שפתכם לפעולה. אנו תובעות מכם מחויבות כנה לסוגיית מצבן של הנשים המזרחיות בישראל. יכולת לעשות זאת על ידי עבודה משותפת בקביעת התכנים שהיו אמורים לעלות ביום העיון אותו ארגנת. לא זו אף יכולת להתחלק בכוח הייצוג, כדי שגם האישה המזרחית תוכל לדבר על עצמה ועל קהילותיה בקולה שלה, ולא דרך הפטרונות של החוקרת האשכנזית, החומלת עליה. לא חסרות בקרבנו מזרחיות משכילות ומומחיות לפוליטיקה ישראלית שיכלו לקחת חלק משמעותי ומשפיע ביום העיון החשוב הזה.
בברכה ובתקווה לשיתוף פעולה:
"אחותי"- נשים מזרחיות למען נשים בישראל.
צוות תגובות.
יו"ר וועדת תגובות: יפעת הללhilelly@bgumail.bgu.ac.il.