רעידת אדמה, אזהרה

איציק ספורטא

אי אפשר שלא לחוש צער רב על ההרוגים כתוצאה מרעידת האדמה בדרום מזרח אסיה. שנים חייתי בקליפורניה שגם בה ישנן רעידות אדמה קשות והחשש תמיד היה לא רק מרעידת האדמה אלא מגל המים העצום שיכול לבוא בעקבותיה. המדינות הגובלות באוקיינוס השקט בעיקר ארה"ב ויפן פיתחו מערכות אשר אמורות להתריע כאשר יש סכנה של צונאמי. לרוע המזל במדינות העניות הגובלות באוקיינוס ההודי לא קיימת מערכת כזאת. כך ששעות אחרי רעידת האדמה שטף גל נורא ואיום את חופי הודו, סרי-לנקה, תאילנד, אינדונזיה, המאלדיביים, מלזיה, ואפילו עד סומליה הגיע.

חלפו שעות בין רעידת האדמה לפגיעה של חומת המים בחופים של המדינות הללו. עם אזהרה מספיקה יכולים היו האנשים לפנות את החופים ואז הייתה הפגיעה קטנה הרבה יותר. אבל ממדינות שבחלקן יש אנשים שאין להם תנאי חיים מינימאליים קשה לצפות הקמת מערכת שאמורה להגן על התושבים מאירוע בלתי צפוי שקורה לעיתים רחוקות. בכל זאת קשה להתחמק מן המחשבה שמערכת כזאת הייתה מצילה אלפים רבים של בני אדם. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סיגל

    כן, הלב נצבט למחשבה שכל כך הרבה אנשים יכלו להינצל והם לא. אם היינו חיים בעולם תקין, אזי למדינות המזרח שנעשקו שנים ע"י מדינות המערב , יכל היה להיות היום מערך מתוחכם לפחות כמו או יותר מזה של מדינות מערביות
    שמתריע על אסון בסדר גודל כזה ,שהאמת – אני לא מצליחה לתפוס את עוצמתו בכלל.

  2. דפנה רובינשטיין

    זה יכול להיות מעניין להבין את האסונות הללו לאור הפוליטיקה של הסביבה לפי הספר אדום- ירוק שיצא בהוצאת רסלינג. לדברי מחבר הספר- דה שליט – ובעקבות מספר חוקרים שעסקו בנושא, האסונות הללו אינן בהכרח ארוע חד פעמי אסוני שניתן היה לטפל בו ביותר יעילות אלא תוצאה של תהליכים פוליטיים. לדוגמה אפשר אולי להסביר את האסון הזה בתהליכים כלכליים-פוליטיים ותרבותיים שמעודדים ומאפשרים תיירות ומגורים באזורים מסוכנים ולא מספקים מערכות הגנה/התרעה לתושבים ולתיירים במדינות בדרום מזרח אסיה.
    הפתרון לאסונות לפי מחבר הספר טמון בתהליך שייבנה בשלוש רמות: איסוף ידע סביבתי, מודעות לפוליטיקה של הסביבה ומאבקים פוליטיים לקידום סביבת מחיה ועבודה. ספר מעניין מאוד.