ממדי האסון בדרום מזרח אסיה מתבררים כנוראים במיוחד, כבר מדברים על חמישים אלף הרוגים שלא לדבר על סכנת המגיפות, מחסור במזון, ומיליונים שנשארו בלא קורת גג. אבל זה לא מפריע לעשות את החשבון הכלכלי. שתי כותרות מוכיחות עד כמה הדיון הכלכלי הוא אבסורדי בהקשר הזה. ב"הארץ" נכתב: "העולם הכלכלי לא התרגש מרעש האדמה החזק זה 40 שנה". למה? כי הנפגעים לא היו מבוטחים. (תודה למיה). ב- YNET נכתב: "נזקי הרעש: המחיר הכלכלי נמוך יחסית למחיר בחיי אדם". מה זה אומר? שמתמחרים חיי אדם על פי עושרו, אזור מגוריו או מה?
מדינות העולם מתגייסות לעזרה, למשל ארה"ב נותנת סיוע ראשוני של 15 מיליון דולר, והבנק העולמי מדווח שהסיוע שיידרש הוא חמישה מיליארד דולר. האם זה הרבה, האם זה מעט? אולי זה נראה הרבה אבל זה בעצם מעט. ארה"ב משקיעה מאות מיליארדי דולרים במלחמה בעיראק, למדינות העשירות יש יכולת להעברה מהירה של אנשים וציוד למרחקים ארוכים, כפי שמוכיחה אותה מלחמה. כדאי לנצל את היכולות הללו כדי, לפחות, לשפר את מצבם של החיים, לא רק במזון אלא גם בתשתיות. כדי שאותם אנשים יגיעו למאה העשרים ואחת ולא יישארו בשולי החברה העולמית. האם המדינות יעשו זאת בהיקף הנדרש? אני בספק. אני מקווה שהפעם בניגוד לעבר הספק הזה יוסר.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
