למערב יש זמן ואין כתובת

בעוד מספר הנספים הולך ועולה, והאו"ם מתריע שאם לא יישלחו צוותי הצלה ושיקום, תרופות, מזון ומי שתייה, מספרם של אלה העלולים למות כתוצאה ממחלות זיהומיות יעלה על מספר הנספים באסון, נדמה שלמדינות המערב ובעיקר לארצות הברית לא בוער שום דבר. לקח לג`ורג` בוש שלשה ימים להביע את הזדעזעותו ממה שהתרחש. גין איגלנד, מתאם מאמצי הסיוע מטעם האו"ם, העיר כי סיוע החוץ של מדינות המערב היה קמצני גם לפני אסון הצונמי.

כמה קמצני? בהערות הראשוניות שלו לאחר האסון התחייב הנשיא בוש שארצות הברית תסייע בסכום של 35 מיליון דולר, כדאי לזכור שבשנה שעברה הקונגרס האמריקאי אישר סיוע בסך 13 מיליארד דולר לנפגעי ההוריקן בפלורידה, כן נפגעי עירך קודמים (גם זה שנוי במחלוקת מבחינה מוסרית) אולם כדאי לשים לב לפער בין הסכומים, לפרופורציות בגודל האסון, בדחיפות הצורך ולאפשרות להציל חיי אדם נוספים בשני המקרים הללו. לשם השוואה הסיוע האמריקאי קמצני גם ביחס למדינות מערביות אחרות כספרד שהתחייבה ל 68 מיליון דולר. אוסטרליה תסייע ב 27 מיליון דולר.

הסנטור הדמוקרטי פטריק להיא, העיר בזעם "הסכום של 35 מיליון דולר, הוא הסכום שאנחנו מוציאים לפני ארוחת בוקר בעירק". להיא מציע להעביר חלק מההקצאה של 18 מיליאירד דולר לשיקום עירק, סכום שלא נעשה בו שימוש עדיין, לטובת סיוע לנפגעי האסון. אבל בוש כנראה לא רואה שום דבר בעולם מלבד טרור. 

עתה גם עולות שאלות ביחס לאפשרות שהייתה או לא היתה למדענים אמריקאיים במרכז לאזהרות בפני צונמי באוקיינוס השקט להתריע על האסון, בעיקר לנוכח העובדה שהמדענים במרכז הבחינו במכשירים השונים ברעש האדמה החזק ובצונמי המתקרב. ולנוכח התירוץ המוזר והבלתי ייאמן של ראש המרכז צ`ארלס מקרירי "בספר הכתובות שלנו לא מופיע איש מחלק העולם שנפגע, כך שלא יכולנו ליצור קשר".