תמונת מצב חברתית לשנת 2004 - מרכז אדוה

יוסי דהאן, איציק ספורטא

כמידי שנה, גם השנה מוציא "מרכז אדווה" את הדו"ח השנתי – "תמונת מצב חברתית". את הדו"ח חיברו דר` שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס. "תמונת מצב חברתית לשנת 2004" מגלה כי בעוד שבמסמך של האוצר נכתב "כי רק באמצעות צמיחה עקבית של 4% לפחות מידי שנה עד סוף העשור, תוכל ישראל לסגור את הפיגור בהכנסה לנפש בינה לבין מדינות ה OECD, לצמצם את הפערים החברתיים ולחולל את השיפור המשמעותי ביותר מאבטלה לעבודה", הרי שהצמיחה מיטיבה רק עם העשירון העליון ומצבם של שאר האזרחים מדרדר. 

ב-2003 העשירון העליון קיבל 28% מכלל ההכנסות בישראל ובסך הכל גדל חלקו בעוגת ההכנסות הלאומית ב-3.4% בין השנים 1990 ל-2003. יחד עם העשירון התשיעי, שני העשירונים העליונים מקבלים 44% מההכנסות במשק. לעומת זאת, חלקם של העשירונים 1 עד 7 בעוגת ההכנסות ירד בעשור האחרון וב-2001 ו-2002 גם העשירונים 8 ו-9 איבדו מעט מחלקם בעוגה; ב-2003 איבד לראשונה העשירון העליון חלק קטן מהעוגה.

הגידול בחלקו של העשירון העליון בהכנסות הלאומיות נובע בין השאר משכר המנהלים הבכירים במגזר העסקי – עלות השכר הממוצעת של מנהל בכיר באחת החברות הנסחרות בבורסה הגיעה ב-2003 ל-1.45 מיליון שקלים; עלות שכרו של מנהל במאה החברות הגדולות בבורסה הגיעה ל-3.08 מיליון שקלים. ב-1994 היה שכר המנהלים הבכירים פי 30 משכר המינימום – ב-2003 הוא היה פי 36.

בעוד שב-27% 1994 מהשכירים השתכרו עד שכר מינימום, ב-2002 הוא עלה ל-31.7%. ב-1989 היו 21% מהעניים אנשים עובדים, ב-2003 הם היוו 32% מהעניים. אז, כמו היום, 72% מהשכירים משתכרים עד לשכר הממוצע במשק, כ-7,000 שקלים.

הגידול באי השוויון בחברה הישראלית מוצא את ביטויו גם בהצטמקותו של הרובד הבינוני (המוגדר כמשקי הבית המצויים בטווח שבין 75% ל 125% מן ההכנסה החציונית שבראשם שכיר).  ב-1988 מנה רובד זה 33% ממשקי הבית, וב-2002 ירד חלקו ל-28%. רוב ההפסד היה לעשירונים התחתונים.

אי השוויון בין ישראלים בני מוצא שונה עמוק ומושרש, נתוני השכר מ 1990 ואילך מצביעים על כך שהכנסותיהם של ערביי ישראל הן הנמוכות ביותר, הכנסותיהם של יהודים מזרחים גבוהות יותר, הן עלו בעשור האחרון ואף התרחקו מאלה של הערבים, הכנסותיהם של יהודים אשכנזים הם הגבוהות ביותר.

אי השוויון בין גברים ונשים אף הוא אינו מצטמצם השכר של נשים לחודש עבודה עמד ב 2003, בממוצע, על 62% משכר גברים, השכר של נשים לשעת עבודה עמד ב 2003, בממוצע, על 83% משכר גברים.

מדיניות ההטבות למעסיקים נמשכת מס חברות ירד מ 61% בשנת 1986 ל 36% בשנת 1996, ב 2004 החליטה הממשלה להוריד את המס בהדרגה  ל 30%. ההטבות למעסיקים באות לידי ביטוי גם בהורדה של מיסי הביטוח הלאומי, ב 2004 קיבלה הממשלה החלטה להוריד את המס בשלש השנים הקרובות מ 5.93% ל 4.43%.

במערכת החינוך יותר ממחצית בני/בנות הנוער אינם זכאים לתעודת בגרות, רובם לומדים ביישובים ערבים, עיירות ופיתוח ושכונות. רק 20.3% מאלה שלמדו בי"ב ב 1995, התחילו שמונה שנים אחר כך ללמוד באוניברסיטאות, 8.5% מהם הגיעו למכללות.

שיעור המגיעים מקרב היהודים היה 21.5%, לעומת "בני דתות אחרות", רובם ערבים, 11.5%. שיעור המגיעים מקרב יוצאי אירופה-אמריקה היה 28.2% לעומת 15.5% מקרב יוצאי אסיה-אפריקה.

אי-השוויון בולט גם בתחום הבריאות – ב-2003 משקי בית בעשירון השני הוציאו 54 שקלים בחודש על ביטוחים משלימים – לעומת 233 שקלים בעשירון העליון.

רק כ 60% מהשכירים בישראל מבוטחים בפנסיה, מדיניות הממשלה רק הרעה את מצבם של המבוטחים, בין היתר על ידי הגדלת דמי ניהול, הפניית שיעור גדול יותר של הכספים לשוק ההון והורדת התשואה המובטחות לאגרות החוב.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.